ירושלמי יבמות יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יבמות פרק יא: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת יבמות, פרק יא >>




מתוך: ירושלמי יבמות יא א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

נושאין על האנוסה ועל המפותה האונס והמפתה על הנשואה חייב נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו

הלכה א גמרא[עריכה]

כיני מתני' נושאין אחר האנוסה ואחר המפות' אנס אשה מותר באמה פיתה אשה מותר בבתה האונס והמפתה על הנשואה חייב אמר רבי יוחנן רך נישואין שנו נשא אשה ואחר כך אנס את אמה חייב נשא אשה ואחר כך פיתה את בתה חייב תמן תנינן שחטה ואת בת בתה ואחר כך שחט את בתה סופג את הארבעים סומכוס אמר משום ר' מאיר סופג שמונים אמר רבי לעזר סומכוס ורבי יוחנן בן נורי שניהן אמרו דבר אחד דהא תנינן תמן רבי יוחנן בן נורי אומר הבא על חמותו חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו אמרו לו שלשתן שם אחד הן ר' יודה בר פזי בשם ר' יוחנן מודה סומכוס בראשונה אשכח תני עוד היא מחלוקת מ"ט דר' יוחנן בן נורי מה אשה ובתה ובת בתה בב' לאוין אף אשה ובת בנה ובת בתה בב' לאוין מה טעמון דרבנין מה בת בנה ובת בתה בלאו אחד אף אשה ובת בתה ובת בנה בלאו אחד כתיב (ויקרא כ) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא בכולהון כתיב שכיבה וכאן כתיב לקיחה ללמדך לעולם אינו מתחייב על השנייה עד שתהא הראשונה זקוקה לו או אינו אלא דרך נישואין כבר אמרנו שאין קידושין בעריות והכתיב (דברים כג) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאביו והכתיב (ויקרא כ) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאחיו ותני כן על ידי ייבום והכתיב (ויקרא יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נשא את אחותה ותני כן לאחר מיתת אחותה והכתיב (ויקרא כ) ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא אמר רבי אבין שלא תאמר קין נשא את אחותו הבל נשא את אחותו חסד הוא חסד עשיתי עם הראשונים שייבנה העולם מהן (תהילים פט) אמרתי עולם חסד יבנה והכתיב (ויקרא כא) אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח בא להודיעך שאם קידשה שתופסין בה קידושין רבי חונה שמע כולהין מן הדין קרייא (ויקרא יח) ערות אשה ובתה לא תגלה וגו' זמה זמה לגזירה שוה מה למטן שלשה דורות אף למעלן שלשה דורות מה למטה בלא תעשה אף למעלן בלא תעשה מה למעלן דרך נישואין אף למטה דרך נישואין מה למעלן בשריפה אף למטן בשריפה מה למטן עשה בת זכר כבת נקיבה אף למעלן נעשה אום זכר אום נקיבה וכדרבי מאיר דר' מאיר אומר גזירה שוה במקום שבאת דור שלישי שלמטן שלמעלן מניין שהוא בלא תעשה וכרבנן דאינון אמרין גזירה שוה כאמור בה דור שלישי שהיא שלמעלן מניין שהיא בשריפה בין כרבי מאיר בין כרבנן דור שלישי שלמעלן שהיא בלא תעשה מכיון דכתיב זמה זמה לגזירה שוה כמי שכולהן כן דכולהן כן עד כדון בת בתו מן הנישואין בת בתו מן האונסין (ויקרא יח) ערות בת בנך או בת בתך מה אנן קיימין אם מן הנישואין כבר הוא אמר אלא אם אינו עניין לנישואין תניהו עניין לאונסין עד כדון לאזהרה לעונש מניין אמר רבי שמואל בר רב יצחק (שם) הנה מהנה זמה מזמה עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל הנה מאתהן עד כדון בת בתו בתו מניין רב אמר אם על בת בתו הוא מוזהר לא כל שכן על בתו אם על בת בתו הוא ענוש לא כל שכן על בתו בעון קומי רבי אבהו בת בתו מן הנישואין בת בתו מן האונסין אמר לון כל שם בת בת אחת בעון קומי רבי אבהו הבא על אשה וילדה בת ואח"כ בא עליה חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ובת בנה אמר לון (שם) שארה אנה זמה היא ב כולהון משום זמה רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי למה לית אינון אמרין בתך לא תגלה בת בתך לא תגלה אמר ליה אילו הוה כתיב ערות אשה ובת בתה לא תגלה הוינן אמרין בתך לא תגלה בת בתך לא תגלה ר' אבהו רבי לעזר בשם רבי הושעיה שני לאוין וכרת אחד לאוין חולקין כריתות מה טעמא (שמות ל) על בשר אדם לא ייסך ובמתכונתו לא תעשו כמוהו וכתיב (שם) איש אשר ירקח כמוהו הרי כאן שני לאוין וכרת אחד לאוין חולקין כריתות וכרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר למידין מקל וחומר ואין עונשין מקל וחומר מנן ליה ואתייא כההיא דתני חזקיה (ויקרא כא) ובת כהן כי תחל לזנות מה תלמוד לומר איש להביא את הבא על בת בתו מן האונסין שתהא בשריפה אמר רבי יוסי בי ר' בון אפילו לאזהרה את ש"מ (ויקרא יט) אל תחלל את בתך ומ"ט דר' יודה (דברים כג) לא יקח איש את אשת אביו זו אשת אביו ולא יגלה כנף אביו זו אנוסתו מה מקיימין רבנן כנף אביו תמן אמרין ולא ידעין מן מה שמועה זו כנף הסמוכה לאביו בלא כך אינו חייב עליה משום אשת אב אמר רבי הילא להתרייא שאם התרו בה משום אשת אב לוקה משום כנף אב לוקה מודה רבי יהודה בשאר כל הספיקות שהוא פטור מודה רבי יהודה שאם קידשה שתפסו בה קידושין רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי מהו שיהא הוולד ממזר כר' יודה א"ל (שם) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה הפסיק העניין הפסיק העניין לעניין אשת אב א"ל אשת אב בכלל כל העריות הייתה ויצאה מכללה ללמד על כל העריות לממזר ותצא אשת אב ותלמד על כל העריות ממזר ותצא אנוסה ותלמד על כל האונסין לאיסור אמר ליה אשת אב בכלל כל העריות הייתה ויצאת מכללה ללמד על כל העריות לממזר אית לך למימר הכא אנוסה בכלל כל האונסין הייתה ויצאת מכללה ללמד על כל האנוסין לאיסור ותצא אשת אב ותלמד על כל אנוסתה אמר ליה אם אשת אב היא אינה אנוסה ואם אנוסה היא אינה אשת אב


מתוך: ירושלמי יבמות יא ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

גיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין אפי' הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה

הלכה ב גמרא[עריכה]

והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו כדברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבה אומר (ויקרא כ) אביו ואמו קלל את שהוא חייב על אביו חייב על אמו ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו מודה ר' עקיבה בשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו רבי יעקב בר אחא ר' יסא בשם ר' יוחנן מה פליגין בגר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אבל בגר שהיתה הורתו ולידתו בקדושה אף ר"י הגלילי מודה רבי יסא אזל לחמץ אתון ושאלון ליה אילין דבר עשתין גירין מהו שייבמו אמר לון כן אמר רבי יוחנן אסור הוון בעיין מימר באשה שיש לה בנים אבל באשה שאין לה בנים מה נפשך אשת אחיו ייבם ואם אינה אשת אחיו יהא כנושא אשה מן השוק אתא ר' יעקב בר אחא בשם רבי יצחק בן נחמן אפילו כן אסור שלא יהו אומרין מצות ייבום ראינו בגירים במה דברים אמורים בזמן שהכירה משנתגייר אבל אם לא הכירה משנתגייר כל עמא מודיי שהוא כנושא אשה מן השוק גר שנתגייר והיה נשוי אשה ובתה או אשה ואחותה כונס אחת ומוציא אחת במה דברים אמורים שלא הכיר אחת מהן משנתגייר אבל הכיר אחת מהן משנתגייר אותה שהכיר אשתו ואם הכיר את שתיהן כיון שהכיר הכיר גר אחותו בין מאב בין מאם יוציא דברי ר' מאיר ר' יודה אומר אחותו מאם יוציא מאב יקיים אחות אמו יוציא אחות אביו יקיים דברי ר"מ ר' יודה אומר אחות אמו מאמה יוציא אחות אמו מאביה יקיים שאר כל העריות כנס אין מוציאין מידו לא אמר אלא כנס הא בתחילה אסור גוי אחותו בין מאב בין מאם יוציא דברי רבי מאיר רבי יודה אומר אחותו מאם יוציא אחותו מאב יקיים אחות אמו יוציא אחות אביו יקיים דברי ר' מאיר ר' יודה אומר אחות אמו מאמה יוציא אחות אמו מאביה יקיים אמר ר' חנין פשט הוא לן על דברי רבי מאיר (בראשית ב) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו בסמוך לו מאביו בסמוך לו מאמו ר' ביבי מעתה אחות אביו אסורה שהיא סמוכה לאביו אחות אמו תהא אסורה מפני שהיא סמוכה לאמו התיב ר"ש בריה דרבי אייבו והכתיב (שמות ו) ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה מעתה אפי' כבני נח לא היו ישראל נוהגין אמר ר' הילא בסמוך לו מאביו בסמוך לו מאמו מתיבין לר' מאיר והכתיב (בראשית כ) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי אמר להן ר' מאיר משם ראייה לא ותהי לי לאשה מאי כדון אמר רבי יוסה כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה בני נח מוזהרין עליה וכל ערוה שאין ב"ד ממיתין עליה אין בני נח מוזהרין עליה התיבון הרי אחותו הרי בית דין של ישראל ממיתין עליה ואין בני נח מוזהרין עליה רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש (דברים יח) ובגלל התועבות האלה י"י אלהיך מוריש אותם מפניך מלמד שאין הקדוש ברוך הוא עונש אלא אם כן הזהיר רבי אידי אמר קומי ר' יוסי בשם רב חסדא עבד מותר באחותו אמר ליה שמעת אפילו מאם אמר ליה אין אמר ליה והתנינן וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה לחליצה ולייבום רבי פינחס אמר קומי רבי יוסי בשם ר' יוסי עבד שבא על אמו חייב חטאת (ויקרא א) ואמרת אלהם לרבות עבדים או נאמר לחלבין אית אמרה מה מצינו בזיקת אם שעשה בה צד שנתגיירה כצד שלא נתגיירה אף שפחה נעשה בה צד שנשתחררה כצד שלא נשתחררה


מתוך: ירושלמי יבמות יא ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

חמש נשים שנתערבו וולדותיהן הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו ארבעה חולצין לאחת ואחד מייבם הוא ושלשה חולצין לאחת ואחד מייבם נמצאו ארבע חליצות וייבום לכל אחת ואחת

הלכה ג גמרא[עריכה]

בכל אתר את אמר אין חליצה אחר חליצה והכא את אמר הכין כאן בודאי כאן בספק בכל אתר את אמר בכל מקום שאין אמר ייבם אין אומר חלוץ והכא את אמר אכין כאן בודאי כאן בספק


מתוך: ירושלמי יבמות יא ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

האשה שנתערב וולדה בוולד כלתה הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו בני הכלה חולצין ולא מייבמין שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו ובני הזקינה או חולצין או מייבמין שהוא ספק אשת אחיו ואשת בן אחיו מתו כשירין התערובות לבני הזקינה חולצין ולא מייבמין שהיא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו ובני הכלה אחד חולץ ואחד מייבם

הלכה ד גמרא[עריכה]

אמר רבי יוחנן כיני מתניתא לנשי בני הכלה לנשי בני הזקינה אמר רבי חגיי זאת אומרת שמותר אדם לישא את אשת בן אחיו


מתוך: ירושלמי יבמות יא ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה הרי אילו אוכלין בתרומה וחולקין חלק אחד בגורן ואין מטמאין למתים ואין נושאין בין נשים כשירות בין פסולות

הלכה ה גמרא[עריכה]

הרי אילו אוכלין בתרומה שכן עבדי כהנים אוכלין בתרומה וחולקין חלק אחד על הגורן הדא היא דתני רבי חייה נשים ועבדים אינן חולקין על הגורן אבל נותנין להן מתנות כהונה ולויה מתוך הבית ואין נושאין נשים לא כשירות ולא פסולות לא כשירות מפני הפסול ולא פסולות מפני הכשר מהו שיביאו מנחה אחת ותהא קריבה בבליל תני מביאין מנחה אחת ומתנין עליה ותהא קריבה בכליל מהו שיביאו שתי מנחות אחת קריבה בכליל ואחת נקמצת ונאכלת תני מביאין שתי שמנחות אחת קריבה בכליל ואחת נקמצת ונאכלת מהו שיעידו עדות אחת ותעלה להם עדות אחת או ייבא כההיא דמר רבי זעירא רב יצחק בשם רב אסי אחת מאחר שאילו ימצאו העדים זוממין אין נהרגין ואין ההורג נהרג אף הכא כן


מתוך: ירושלמי יבמות יא ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

הגדילו התערובות ושיחררו זה את זה נושאין נשים ראויין לכהונה ואינן מיטמאין למתים ואם ניטמאו אין סופגין את הארבעים ואינן אוכלין בתרומה ואם אכלו אינן משלמין קרן וחומש ואינן חולקין על הגורן ומוכרין את התרומה והדמים שלהן ואינן חולקין בקדשי המקדש ואין נותנין להן קדשים ואין מוציאין את שלהן מידיהן ופטורין מן הזרוע והלחיים והקיבה ובכורן יהא רועה עד שיסתאב ונותנין עליהן חומרי ישראל וחומרי כהנים

הלכה ו גמרא[עריכה]

לשעבר הא לכתחילה לא כיני מתניתא מותר לשחרר בתחילה אף ר' יוסי הגלילי אמר אסור לשחרר מודה הוא הכא שהוא מותר מפני תיקון הוולד מהו ראויות לא פסולות מניין לכהן שהוא מקריב קרבנותיו בכל משמר שירצה תלמוד לומר (דברים יח) ובא בכל אות נפשו ושרת היה זקן או חולה נותנו לכל משמר שירצה ועורן ובשרן שלו היה טמא ובעל מום נותנין לאנשי המשמר ועורן ובשרן עליהן אילין בני התערובות מה את עבד להון כזקן וכחולה או כטמא ובעל מום מסתברא מיעבדינון כטמא ובעל מום ומתניתא עבדא לון כזקן וכחולה דתנינן אין מוציאין את שלו מידו


מתוך: ירושלמי יבמות יא ז (עריכה)

הלכה ז משנה[עריכה]

מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים ונישאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון היו לה בנים מן הראשון בנים מן השני חולצין ולא מייבמין וכן הוא להן חולץ ולא מייבם היו לו אחין מן הראשון ואחין מן השני שלא מאותה האם הוא חולץ ומייבם והן אחד חולץ ואחד מייבם היה אחד ישראל ואחד כהן נושא אשה הראויה לכהן ואינו מיטמא למתים ואם ניטמא אינו סופג את הארבעים ואינו אוכל בתרומה ואם אכל אינו משלם קרן וחומש ואינו חולק על הגורן ומוכר את התרומה והדמין שלו ואינו חולק בקדשי המקדש ואין נותנין לו קדשים ואין מוציאין את שלו מידו ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה ובכורו יהא רועה עד שיסתאב ונותנין עליו חומרי ישראל וחומרי כהנים היו שניהן כהנים הוא אונן עליהן והן אוננין עליו היא אינו מיטמא להן והן אינן מיטמאין לו הוא לא יורש אותן אבל הן יורשין אותו ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק ואם היו שניהן במשמר אחד נוטל חלק אחד

הלכה ז גמרא[עריכה]

מה נן קיימין אם לאחר מיתה לית יכיל דתנינן הוא אונן עליהן והן אוננין עליו ניחא לשני אינו מטמא שאני אומר בנו של ראשון הוא לראשון למה אינו מטמא אלא בשגירש מה נפשך בנו הוא יטמא לו אם אינו בנו חלל הוא ומה בכך שיטמא אלא בשאנס לא כן אמר רבי בא בשם אבא בר ירמיה אנוסה אינה צריכה להמתין שלשה חדשים וסברנן מימר כרבנן והכא כרבי יוסי אנן קיימין תני רבי חייה אוננין ומיטמאין על הספק אמר רבי יוסי מתני' אמרה כן הוא אונן עליהן והן אוננין עליו רבי אשייאן בר יקום הוה ליה עובדא שאול לרבי יסא אמר ליה לית צריך אמר ליה והתנינן אמר רבי חייה אוננין ומיטמאין על הספק סימנין היו ניכרין לא כן אמרין חברייא בשם רבי יוחנן סימנין בן שמונה אין עושין מעשה סימן היה לו שבעל ופירש בן שמונה הרי הוא כאבן ואין מטלטלין אותו בשבת אבל אמו שוחה עליו ומיניקתו רבי יוסי בעי אילין תינוקות ספיקות מהו לחלל עליהן את השבת אמר ר' יוסי בי רבי בון ויאות מה נפשך בן תשעה הוא ימול בן שמונה נעשה כמחתך בשר שלא לצורך רבנן דקיסרין אמרי רבי יעקב בר דסיי שאל מי אמר שמותר לחתוך בשר שלא לצורך תני רבן שמעון בן גמליאל אמר כל המתקיים באדם שלשים יום אינו נפל (במדבר יח) ופדויו מבן חודש תפדה ובהמה שמונה ימים אין זה נפל (ויקרא כב) ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לי"י תמן אמרי בשם שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אמר רבי בא מה פליגין בשלא נולד לחדשיו אבל אם נולד לחדשיו אף רבן שמעון בן גמליאל מודה הכה את זה וחזר והכה את זה קילל את זה וחזר וקילל את זה פטור רבי חנניא בעי לית הדא פליגי על רבי יוחנן דאיתפלגון בשני ימים טובים של גליות רבי יוחנן אמר מקבלין התרייה על הספק רבי שמעון בן לקיש אמר אין מקבלין התרייה על הספק אמר רבי חנינא אמר רבי לית היא פליגא תמן איפשר לך לעמוד עליו ברם הכא אי איפשר לך לעמוד עליו הכה שניהן כאחת קילל שניהן כאחת חייב רבי יודה פוטר רבי יוחנן בעי מחלפה שיטתיה דרבי יודה דתנן תמן אכל מזה כזית ומזה כזית סופג שמונים רבי יודה אמר אינו סופג אלא ארבעים אמר רבי קרוספי אינה מוחלפת תמן עיקר לאוין ספק היה ברם הכא ודאי היה ונסתפק לו רבי יודה בעי מעתה נבילה שביטלה בשחוטה מאחר שודאי היה ונסתפק לו אכל ממנה יהא פטור אמר רבי יוסי מודה רבי יודה בשאר כל הספיקות שהוא פטור חייב ברם הכא קריי דרש רבי יודה (ויקרא כ) אביו וודאי לא הספק אמו וודאי לא הספק ועולה במשמרו של זה ושל זה לא יעלה ר' אחא ר' חיננא בשם ר' יסא מפני פגם המשפחה תני והן שיהו שניהן בית אב אחד