תוספתא/יבמות/יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


הלכה א[עריכה]

טומטום שקידש קדושיו קדושין נתקדש קדושיו קדושין חולץ וחולצין לאשתו אם יש שם אחים אין חולץ ואין מיבם אבל מיבמין את אשתו ר' יוסי בר' יהודה אומר לא חולץ [ולא חולצין] לאשתו [לא ייבם] ולא מייבמין את אשתו שמא יקרע וימצא סריס חמה.

הלכה ב[עריכה]

סריס חמה ואנדרוגינוס ואח מאם וגר ועבד משוחרר לא חולצין ולא מיבמין כיצד מתו והניחו נשים ולהם אחים באו אחים ועשו מאמר נתנו גט וחלצו לא עשו כלום בעלו פסלו מן הכהונה וחייבין בקרבן מתו אחים והניחו נשים ולהם אחים באו הם ועשו מאמר נתנו גט או חלצו לא עשו כלום ואם בעלו פסלו מן הכהונה וחייבין בקרבן.

הלכה ג[עריכה]

פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם וזקן או חולצין או מיבמין כיצד מתו והניחו נשים ולהם אחים באו אחים ועשו מאמר נתנו גט או חלצו מה שעשו עשוי אם בעלו קנו ופטרו את הצרות מתו אחים והניחו נשים ולהם אחים באו הם ועשו מאמר נתנו גט או חלצו מה שעשו עשוי אם בעלו קנו ופטרו את הצרות ואסורים לקיים שנא' (דברים כג) לא יבא פצוע דכא וגו'.

הלכה ד[עריכה]

וזה וזה אינו זכאי בירושתה ר"א אומר הראשון זכאי בירושתה.

הלכה ה[עריכה]

האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והורוה ב"ד להנשא הלכה ונשאת אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט חייבת קרבן על כל ביאה וביאה דברי ר"א וחכ"א קרבן אחד על הכל מודים חכמים לר"א שאם נשאת לחמשה בני אדם שחייבת קרבן על כל אחד ואחד ר' שמעון אומר [אם] עשו ב"ד הורתן [בזדון האיש] באשה [נשאת ע"פ עצמה] כשגגת איש באשה.

הלכה ו[עריכה]

האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים באתה ואמרה מת בעלי נשאת ע"פ עצמה הלכה לה למדינת הים באה ואמרה מת בעלי נשאת על פי עצמה והרי כולן [משמשין] ובאין תצא מכולן ומותרת לראשון ביאתה וחליצתה מאחין של הראשון פוטרת צרותיה מן השני ומן השלישי אין פוטרת צרותיה אם בא עליה שני לשם אישות לאחר מיתת הראשון ביאתה או חליצתה מאחיו של שני פוטרת צרותיה מן הג' מן הד' אין פוטרת צרותיה.

הלכה ז[עריכה]

האשה שהלך בעלה ובנה למדה"י באו ואמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעליך ונתיבמה ואח"כ אמרו [לה] חלוף [היו דברים] לא שהיתה ראויה להתייבם אלא להנשא כל ולדות שילדה הרי אלו ממזרים אמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ אמרו לה חלוף [היו דברים] לא שהיתה ראויה לינשא אלא להתיבם כל ולדות שילדה בחיי יבמה הרי אלו ממזרים דברי ר' מאיר שאמר [משם] ר' עקיבה וחכ"א אין ממזר ביבמה אמרו לה מת בעלך ונשאת ואח"כ אמרו לה קיים היה ומת הרי זו יוצאת בגט כל ולדות שילדה בחיי בעלה הרי אלו ממזרים לאחר מיתת בעלה כשרים אמרו לה מת בעלך ונתקדשה ואחר כך אמרו לה קיים היה ומת הרי זו יוצאה בגט וחליצה וכל ולדות שילדה בחיי בעלה ממזרים לאחר מיתת בעלה כשרים אמרו לה מת יבמיך ונשאת ואח"כ אמרו לה קיים היה ומת לא שהיתה ראויה להנשא אלא להתייבם הרי זו יוצאה בגט וכל ולדות שילדה בחיי יבמה ממזרים דברי ר"מ שאמר [משם] ר' עקיבה וחכ"א אין ממזרים [ביבמה].

הלכה ח[עריכה]

מי שהלכה אשתו למדה"י באו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה ומתה הרי זה יקיים והולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ר' יוסי אומר כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו וכל שאין פוסל ע"י אחרים אין פוסל ע"י עצמו אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה והלכה למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה והלכה לה למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה והלכה לה למדה"י והרי כולן [משמשות] ובאות הראשונה אשתו [פוטרת צרותיה] והשאר כולן אינן נשיו [ואם בא על השניה לשם אישות לאחר מיתת הראשונה שניה אשתו פוטרת צרותיה והשאר כולן אין נשיו] אמרו לו בתך מתה תחלה ואח"כ מת אחיך עמד ויבם את צרתה ואח"כ אמרו לו חלוף היו הדברים לא שהיתה ראויה להתיבם כל ולדות שילדה הרי אלו ממזרים אמרו לו אחיך מת תחלה ואח"כ מתה בתך הלכה צרתה ונשאת לאחר ואח"כ אמרו לו חלוף הדברים לא שהיתה ראויה להנשא אלא להתיבם כל ולדות שילדה בחיי יבמה הרי אלו ממזרים דברי ר' מאיר שאמר [משם] ר"ע וחכ"א אין ממזרים ביבמה.

הלכה ט[עריכה]

חרש שנחלץ וחרשת שחלצה והחולצת מן השוטה וכן שוטה שחלצה וחולצת מן הקטן תצא היא ושלשה עשר [דבר] בה דברי רבי מאיר שאמר [משם] ר"ע וחכ"א אין ממזרים ביבמה.

הלכה י[עריכה]

בן תשע שנים יום א' שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת שביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול ר' שמעון אומר או חולצת או מתיבמת שאם ביאתו ביאה תתיבם שהיא אשתו של ראשון אין ביאתו ביאה תתיבם שהיא אשתו של שני.

הלכה יא[עריכה]

בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו פוסל על ידי אחין בדבר אחד והאחין פוסלין על ידו בארבעה דברים הוא פוסל ע"י אחין בביאה והאחין פוסלין על ידו בביאה בגט במאמר ובחליצה וכשם שהוא אין פוסל ע"י אחין במאמר בגט ובחליצה כך האחין לא יפסלו זה ע"י זה בביאה [ובגט] ובמאמר ובחליצה כיצד ב' אחים בני תשע שנים ויום אחד בא זה ועשה מאמר [ובא זה ועשה מאמר] בא זה ונתן גט בא זה ונתן גט [בא זה] וחלץ בא זה וחלץ לא עשה כלום ר"מ אומר חולצת מן הקטן נפסלה מזה ומזה בא זה ובעל בא זה ובעל נפסלה משניהם ר"ש אומר הראשון יקיים והשני יוציא אם ביאת הראשון ביאה אין ביאת השני ביאה שאין ביאה אחר ביאה ואם ביאת הראשון ביאה אין ביאת השני ביאה.

הלכה יב[עריכה]

בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו וחזר ובא על צרתה פוסל ע"י עצמו ר"ש אומר לא פסל שאם ביאתו על הראשונה ביאה אין ביאתו על השניה ביאה שאין ביאה אחר ביאה אין ביאתו על הראשונה ביאה אין ביאתו על השניה ביאה בד"א בביאת בן ט' שנים ויום א' אבל חש"ו שבעלו קנו ופטרו את הצרות.

הלכה יג[עריכה]

שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה זה הכלל כל ביאה שצריכה דעת אינה ביאה שאין צריכה דעת הרי זו ביאה.