יבמות ק ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם הוא חולץ ומייבם והם אחד חולץ ואחד מייבם אהיה אחד ישראל ואחד כהן נושא אשה ראויה לכהן ואין מטמא למתים ואם נטמא אינו סופג את הארבעים אינו אוכל בתרומה ואם אכל אינו משלם קרן וחומש ואינו חולק על הגורן ומוכר התרומה והדמים שלו ואינו חולק בקדשי הקדשים ואין נותנין לו את הקדשים ואין מוציאין את שלו מידו ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה ובכורו יהא רועה עד שיסתאב ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים בהיו שניהם כהנים הוא אונן עליהם והם אוננים עליו הוא אינו מטמא להם והם אינן מטמאים לו גהוא אינו יורש אותן אבל הם יורשין אותו ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה דעולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק אם היו שניהם במשמר אחד נוטל חלק אחד:
גמ' דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דקא פגע ביבמה לשוק אמר שמואל העשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי מאי שתוקי אילימא שמשתקים אותו מנכסי אביו פשיטא מי ידעינן אבוה מנו ואלא שמשתקין אותו מדין כהונה מאי טעמא אמר קרא (במדבר כה, יג) והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא מתקיף לה רב פפא אלא מעתה גבי אברהם דכתיב (בראשית יז, ז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך התם מאי קא מזהר ליה רחמנא הכי קאמר ליה לא תנסב עובדת כוכבים ושפחה דלא ליזיל זרעך בתרה מיתיבי ראשון ראוי להיות כהן גדול והא בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא זרעו מיוחס אחריו דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא זוכי גזור רבנן בזנות בנשואין לא גזור רבנן ובזנות מי גזור רבנן והתנן מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה מאי אחר בעלה אילימא אחר מיתת בעלה אימא סיפא הוא אונן עליהם והם אוננים עליו בשלמא הוא אונן עליהם משכחת לה בנשואין דשני וליקוט עצמות דקמא אלא הם אוננים עליו היכי משכחת לה קמא הא מית ליה ואלא בגרושה ומאי אחר בעלה אחר גט בעלה אימא סיפא הוא אין מטמא להם והם אינן מטמאין לו בשלמא הן אין מטמאין לו לחומרא דכל חד וחד דלמא לאו בריה הוא אלא הוא אין מטמא להם אמאי בשלמא לשני לא ליטמי ליה אלא לראשון ליטמי ליה ממה נפשך אי בריה הוא שפיר קא מטמא ליה ואי בר בתרא הוא שפיר קא מטמא ליה דחלל הוא אלא לאו בזנות ומאי אחר בעלה אחר בועלה וקתני סיפא עולה במשמר של זה ושל זה ותיובתא דשמואל אמר רב שמעיא בממאנת ממאנת מי קא ילדה והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותמות מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תגמול את בנה וימות ואיזו היא קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד עד בת שתים עשרה שנה ויום אחד פחות מיכן או יתר על כן משמשת כדרכה והולכת דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו שנאמר (תהלים קטז, ו) שומר פתאים ה' משכחת לה בקידושי טעות וכדרב יהודה אמר שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל (במדבר ה, יג) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת חויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה מותרת ואי זו זו שקדושיה קידושי טעות שאפילו בנה מורכב לה על כתפה ממאנת והולכת לה:
רש"י
[עריכה]
היו לו אחין מן הראשון ומן האחרון שלא מאותה האם הוא או חולץ או מייבם - לאשת בן הראשון אם אחיו הוא הרי טוב ואם לאו נכרית היא אצלו וכגון שאין אח אלא הוא דליכא לספוקי ביבמה לשוק וכן לאשת בן האחרון:
והן - אחין אחד חולץ ואחד מייבם או בן הראשון או בן האחרון חולץ לה וחברו מייבם אם יבמתו היא הרי טוב ואם לאו נכרית היא ומשום יבמה לשוק ליכא שהרי חלץ לה יבמה:
אין סופג - דלמא לאו כהן הוא. הוא אונן עליהם. לחומרא שמא זה אביו וביום מיתתו אסור זה לאכול בקדשים שמא אנינות חלה עליו וכן הן אוננים עליו וביום מותו אסורים שניהם בקדשים ופריך בגמרא ה"ד דשניהם חיין א"ת בגרושה אמאי הוא אין מטמא לראשון אם בנו הוא הרי טוב ואם אינו בנו הרי הוא חלל וכו' מפרש בגמרא:
הוא אינו יורש אותן - דיורשיו מדחין אותו אלו אצל אלו והן יורשין אותו דמי מעכב על ידן והוי ממון המוטל בספק וחולקין בין שניהם:
ועולה במשמרו כו' - לעבוד ואין בני משמר מעכבין עליו אבל אינו חולק דכל משמר דחי ליה לגבי חבריה:
גמ' דוקא מיחלץ והדר יבומי - היו לו אחין מן הראשון ומן השני שלא מאותה האם דקתני מתני' והן אחד חולץ ואחד מייבם דוקא מיחלץ חד והדר יבומי חבריה אבל יבומי ברישא לא דלמא פגע ביבמה לשוק שמא יבמתו של חברו היא ולא שלו:
הולד שתוקי - וכשר הוא דהא פשיטא לן דבן כהן הבא על הפנויה הוא:
מדין הכהונה - מלעבוד עבודה ואף על גב דלענין יוחסין לישא אשה כשר הוא פסול לעבודה:
אחריו - שניכר זרעו שהוא שלו:
מאי קא מזהר ליה רחמנא - הואיל וההוא אחריו קא דרשת ליה לענין פסול כהונה הכא מאי פסול קא דרשת ביה הא ודאי גבי ישראל כשר הוא כגון עשרה כשרים עומדים ופירש אחד מהם ובעל:
זרעך בתרה - כדאמר בפ"ג דקידושין (דף סח:) שפחה הוולד כמוה דכתיב האשה וילדיה עובדת כוכבים דכתיב כי יסיר את בנך בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה:
ראשון ראוי להיות כ"ג - היכא שמייבם אשת אחיו בתוך ג' וילדה ספק בן ט' לראשון ספק בן שבעה לאחרון בפרק החולץ:
בשלמא הוא אונן עליהם משכחת לה - אפילו בנשואין ואע"ג דקמא מית ליה כגון שלקטו עצמותיו לסוף שנים מרובות אונן זה ספק עליהם ואסור בקדשים דתנן בפסחים (דף צא:) השומע על מתו והמלקט עצמות אוכל בקדשים לערב אבל כל היום אסור:
בשלמא לשני לא ליטמא - שמא בן הראשון הוא וכהן כשר הוא:
אלא לאו בזנות - ששניהם באו עליה בזנות והלכך אין מיטמא להן דבין כך ובין כך כהן כשר הוא ומשכחת הוא אונן עליהם והן עליו דהא תרווייהו חזו ליה:
בממאנת - לעולם בזנות לא מיתוקמא דהא פסול לעבודה ולא מצי למיתני עולה במשמרו של זה ושל זה אלא היכי משכחת לה דרואה במיתת שניהם ואין מיטמא להן דכהן כשר הוא בממאנת יתומה שמיאנה בבעלה ולא שהתה שלשה חדשים וניסת:
משמשות במוך - מותרות (לשמש) ליתן מוך באותו מקום שלא יתעברו:
שמא תעשה עוברה סנדל - עובר שני דוחק את הראשון ופוחת את צורתו בהמפלת (נדה כה.):
ואי זו היא קטנה - שמתעברת ומתה:
מבת י"א כו' - ולענין מיאון נמי בת י"ב ויום אחד לא ממאנת ומקמי הכי קתני דאי מיעברא מתה פחות מכאן אינה מתעברת כלל יותר על זה אי מיעברא לא מתה:
בקידושי טעות - על תנאי ולא נתקיים דנפקא מיניה בלא גיטא וניסת בתוך ג' ומשכחת לה דרואה מיתת שניהן וכהן כשר הוא לפיכך אין מיטמא להן ועולה במשמרו. לעבוד דבזנות כהאי גוונא דהוי ע"י נשואין לא גזור רבנן:
היא - מיעוטא הוא והכי קאמר היא כלומר אשה גמורה דכי לא נאנסה וזינתה אסורה ויש לך אחרת שאף על פי שנבעלה תחת בעלה ברצון מותרת לבעלה ואי זו זו כו':
והולכת לה - וכיון דלא בעיא מיניה גיטא לאו אשתו הויא ואי זינתה הרי היא כפנויה שזינתה ומותרת לו:
תוספות
[עריכה]
היו לו אחין מן הראשון ומן השני כו'. פי' ומתו כולן ולא נשאר כי אם הוא לבדו חולץ או מייבם אבל אם היה לו אח אחר לא דהויא לה יבמה לשוק:
ואי זו זו שקידושיה קדושי טעות. אסמכתא בעלמא היא דפשיטא דלאו קידושי נינהו:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק יא (עריכה)
לא א מיי' פ"כ מהל' איסורי ביאה הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' ג' סעיף ח':
לב ב מיי' פ"כ מהל' איסורי ביאה הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' ג' סעיף ט':
לג ג מיי' פ"ה מהל' נחלות הלכה ג', סמג עשין צו:
לד ד מיי' פ"כ מהל' איסורי ביאה הלכה י"ח:
לה ה ו ז מיי' פ"כ מהל' איסורי ביאה הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' ג' סעיף ט':
לו ח מיי' פ"ג מהל' איסורי ביאה הלכה ב':
ראשונים נוספים
הא דאמרינן וממאנת מי ילדה. קשה לי, והא אסיקנא שמא תתעבר ושמא תמות ואפילו לפי מה שפירשנו בפ"ק (דף י"ב) בנים הרי הן כסימנין משעת העיבור משכחת לה כנון שהיתה בת י"ב שנים ויום אחד ומיאנה ויצאה ונשאת ונתעברה תוך שלשה וילדה באנו בספק עלי' שמא מן הראשון ואין מיאונה כלום שמא מן האחרון ומיאונה מיאונין עד שעת עבורה ואפשר דלההיא לישנא אחרינא איתמר דאמרינן שמא תתעבר ותמות ממש ומיהו לא דחי' מסקנא בדוכתא מסוגיא בעלמא.
וממאנת מי ילדה כו': איכא למידק והא אסיקנא בפרק קמא דמכלתין (יב, ב) שמא תתעבר ושמא תמות. ואפילו תמצא לומר דבנים הרי הן כסימנין משעת העבור, משכחת לה כגון שהיתה בת י"ב שנה ויום אחד ומאנה ויצאה ונשאת ונתעברה תוך שלשה וילדה, ואנו בספק עליה שמא מן הראשון ואין מיאונה כלום, שמא מן האחרון ומיאוניה מיאונין עד שעת עיבורה. ואפשר דלההוא לישנא אחרינא אתמר דאמרינן שמא תתעבר ותמות ממש. מיהו לא דחינן מסקנא בדוכתא מסוגיא בעלמא הרמב"ן נר"ו.
הא דאמר שמואל עשרה כהני' וכו' ופירש א' מהם ובעל פירשתיה בפ"ק דכתובות בס"ד:
אלא מעתה גבי אברהם דכתיב ביה להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך מאי קא מזהר ליה רחמנא פי' דגבי דידיה ליכא למימר טעמא דלעיל דההוא לא שייך אלא גבי כהנים ולענין עבודה דאלו בישראל ואפי' בכהני' כשר הוא ליוחסי' ופרקי' א"ל רחמנא לא תנסוב בת עכומ"ז וק"ל אמאי לא פרקי' דלא לינסוב אתת' בתוך ג' חדשים לבעלה כדי להבחין הזרע וכדדרשי לה בפ' החולץ וי"ל דלא מוקים הכי משום דהתם הא אתמר בה טעמא אחרינא רבא דלא צריכי להאי דרשא:
וכי גזור רבנן בזנות פי' מפני תקנת בנות ישראל צנועות משכחת בנישואין:
ולקוט עצמות פי' משכחת לה אפי' בנשואי' וכגון שלקט עצמות אביו לקוברו במקום אחר אחר שמת אבל אונן עליו כל היום כדאית' במס' מנחות:
אלא לאו בזנות פי' דבזנות לא הוי חלל דלית הלכתא כר' אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה:
משכחת לה בממאנת פי' ואע"ג דעיקרתינהו לנשואי קמאי כיון דבדרך נשואי' הוה לא גזרו בה רבנן:
וממאנת מי ילדה והא תני וכו' פי' בפ"ק ושמעי' מהכא דאפי' יתר על בת י"ב שנה ויום א' אם לא הביאה ב' שערות אינה יולדות דאי לא שפיר משכח' לה דילדה שהרי הי' ממאנת לאח"כ עד שתבי' ב' שערו' ותהא מולדו' בנתי' וקושיין הכא למ"ד שמא תתעבר ותמו' ושפיר משכח' לה למתני' דאע"ג דאמרי' דבנים כסימני' משעת עיבור מ"מ זו שמיאנה וילדה תוך ט' חדשים לבעלה הראשון אין אנו יודעים אם נתעברה מן הראשון ואין מיאונה מיאון דבנים כסמנים משעת עבור או אם נתעברה מן השני ומיאונה מיאון אלא ודאי כדאמ' ואורח' דתלמוד' הוא למפרך סתם אליב' דחד:
ממאנת והולכת לה פירש ממאנת לאו דוקא ומשכחת לה ממאנת דוקא כגון שקדשה על תנאי על דעת אם לא תתרצה בדבר שתאמר אינה רוצה בו כיון שהטעני והנה היא צריכ' מיאון כלומר שתאמר אינו רוצה בקדושי':
הי' לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותו האם האו חולץ או מיבם והן א' חולץ וא' מיבם. פי' הוא חולץ או מיבם לאשת בן הראשון אם אחיו האו הרי טוב ואם לאו נכרית האי לו ומשום יבמה לשוק ליתי' שהרי חלץ לה יבמה וכך לאשת בן האחרון. והן א' חולץ תחלה וא' מייבם אח"כ ודוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דקא פגע ביבמה לשוק. הי' א' ישראל וא' כהן נושא אשה הראויה לכהונה. ואינו מטמא למתים ואם נטמא אניו סופג את הארבעים. ואינו אוכל בתרומה. ואם אכל אינו משלם קרן וחומש. ואינו חולק על הגורן ומוכר את התרומה והדמים שלו. ואינו חולק בקדשיהמקדש ואין נותנים לו קדשים ואין מוציאים את שלו מידו. ופטור מן הזרוע והלחיים והקבה. ובכורו ירעה עד שיסתאב. ונותנים עליו חומרי כהנים וחומרי ישרלא. הי' שניהם כהנים הוא אונן עליהם והם אוננים עליו הוא אין מטמא להם והם אין מטמאים לו. פי' לגבי אוננין מספקא אזלינן לחומר אואסורים לאכול בקדשים ולגבי טומאה אזלינן לחומרא ואין מטמאים. הוא אינו יורש אותן והן יורשין אותו. פי' האו אינו יורש אותן דיורשים מדחין אותו אלו אצל אלו והן יורשין אותו דמי מעכב ע"י והוי ממון והן חולקין. פי' שניהם. ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה דמספיקא לא מצינו לעונשו. ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק. פי' עוהל לעבוד ואין בני משמרם יכולים לעכב ע"י אבל אינו חולק דכל משמר דחי לי' גבי חברי'. ואם היו שניהן במשמר א' נוטלין חלק א'. ואמרי' מ"ש שתי משמרות דלא דאזיל להאי משמר ומדחי לי' ואזיל להאי משמר ומדחי לי' משמר א' נמי ליזול להאי להאי בית אב ולידחי' לי וליזול להאי ב"א וידחי לי' אר"פ ה"ק אם הי' שניהן במשמר א' ובית אב א' נוטל:
מצות חליצה בג' דיינים ואפילו בג' הדיוטות. חלצה במנעל חליצתה כשירה באנפלא חליצתה פסולה בסנדל שי"ל עקב כשר שאין לו עקב פסול מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה, פי' אפילו בג' הדיוטות דלא בעי' יושבי סנהדרין. ולקמן נפרש אמאי קרי להו דיינים ולא תני בשלשה סתם מאחר דאפילו הדיוטות כשרים, מנעל הוא מעור רך כדרך שאנו נועלים. אנפליא הוא מבגד כעין בתי שוקים שלנו ומ"ה האי פסולה דבעינן נעל דבר הגון דהיינו עור כדכתיב ואנעלך תחש, אבל בגד לא, סנדל הגון דהיינו עור כדכתיב ואנעלך תחש, אבל בגד לא, סנדל שיש לו עקב כשר. סנדל שהוא מעור מבושל וקשה א"נ מעור רך ומלבישים אותו מבפנים עור אחר כדי לעבותו ולהקשותו אם י"ל עקב כשר. שעקבו של אדם נכנס לתוכו ומכסה עקבו אז הוא כשר. לאפוקי אם הי' עשוי כעין הקורקדסים שלנו שאין להם מכסים העקב שהוא פסול דעיקר החליצה בעקב הוא שהוא עיקר הרגל, מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה פי' אם נחתך מן הארכובה ולמטה שנחתך והיא חולצת בשוקו או אם לא נחתך רגלו וקשרה הרצועות ע"ג שוקו חליצתה כשרה דגם השוק רגל מיקרי אבל נחתך רגלו מן הארכובה ולמעלה שנחתך כל שוקו ונשאר עצם הקוליה הוא הירך וחלצה בו אינה חליצה דדלא מיקרי רגל, ואע"פ שאדם אניו חי בכך דהוה טרפה איצטריך למימר דאל הוי חליצה שהחולצת מן הטרפה חליצתה כשרה אי לאו דאל מקרי רגל, א"נ שאל נחתכה שוקו. חלצה באנפליא של עור וקשה הרצועות של הירך שהוא למעלה מן הארכובה והתירן משם פסולה כדאמרי' לקמן דמצות חליצה הוא להתיר הרצועות ולהשמיט המנעול מן הרגל ובעי' שיהי' קשורות הרצועות במקום כשר דהיניו מן הארכובה ולמטה ולא מן ארכובה ולמעלה:
ומאחר דאפי' ג' הדיוטות דיינים למ"ל הא קמ"ל דבעי' ג' שיודעים להקרות כמו דיינים, תנינא להא דת"ר חליצה בג' שיודעים להקרות ר"י אומר בה' ובגמ' מפרש טפמא דת"ק ור"י:
מתוך: תוספות חד מקמאי על יבמות/פרק יא (עריכה)
אמר שמואל עשרה כהנים [עומדים] ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי מאי שתוקי אילימא שמשתיקין אותו מנכסי אביו פשיט' מי ידעינן אביו מאן ניהו. פי' ואפי' תפס פשיטא דמפקינן מיניה אלא מאי שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ובעי' זרעו המיוחס אחריו וליכא מיתיבי ראשון ראוי להיות כ"ג פי' גבי יבמה שנתייבמה בתוך ג' חדשים שמת בעלה קאי ואמאי הא בעי' זרעו המיוחס אחריו וליכא אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא וכי גזור רבנן בזנות בנשואים לא גזור. ובזנות מי גזור רבנן והתנן וכן מי שלא שהתה ג' חדשים אחר בעלה ונשאת וילדה מאי אחר בעלה אי לימא אחר מיתת בעלה אימא סיפא הוא אונן עליהם והם אוננין עליו בשלמא הוא אונן עליהם משכחת לה בנשואין ולקוט עצמות דקמא אלא הם אוננין [עליו] היכי משכחת לה הא מית ליה אלא בגרושה ומאי אחר בעלה אחר גט בעלה אימא סיפא הוא אין מטמא להם והן אין מטמאין לו בשלמא הן אין מטמאין לו לחומרא משום דדלמא כל חד וחד לאו בריה הוא אלא הוא אין מטמא להם בשלמא לשני לא מטמא ליה אלא לראשון ליטמי ליה ממ"נ אי בריה הוא שפיר קמיטמא ליה ואי דבתרא הוא חלל הוא אלא לאו בזנות ומאי אחר בעלה אחר בועלה וקתני סיפא דעולה במשמר של זה ושל זה ותיובתא דשמואל ואוקי בקידושי טעות וכרב יהודה אמר שמואל דאמר משום ר' ישמעאל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואיזו זו שקידושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה:
מתני וכן מי שלא שהתה ג' חדשים אחר בעלה ונשאת וילדה ואין ידוע אי בן ט' לראשון או בן ז' לשני היו לה בנים מן הראשון ובנים מן האחרון הן חולצין ולא מייבמין וכן הוא להם חולץ ולא מייבם היו לו (ב') אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם הוא חולץ ומייבם והן א' חולץ מיבם [וא' מייבם] היה אחד כהן ואחד ישראל נושא אשה הראויה לכהונה ואינו מטמא למתים ואם נטמא אינו סופג את הארבעים ואינו אוכל בתרומה ואינו משלם חומש ואינו חולק על הגורן ומוכר התרומה והדמים שלו ואינו חולק בקדשי מקדש פי' עורות קדשים ואין נותנין להם קדשים פי' בכורות וחרמים ואין מוציאים את שלו מידו ופטור מן המתנות ובכורו ירעה עד שיסתאב ונותנים עליו חומרי כהנים וחומרי ישראל היו שניהם כהנים הם אוננים עליו והוא אונן עליהם הוא אינו מטמא להם והם אינם מטמאים לו הוא אינו יורש אותם אבל הם יורשים אותו [ואינו] חייב על הכאתו ועל קללתו של זה ושל זה ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק היו שניהם בבית אב אחד נוטלים חלק אחד. בדיני התערובות לא אכתוב דבר מפני שהוא דבר שאינו מצוי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה