יבמות ק א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בריה בפני עצמה נינהו עבד נמי דלמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין ערל וטמא משום דמאיסי נושא אשה שאינה הוגנת לו משום קנסא אלא אשה מאי טעמא לא פליגי בה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע חד אמר אמשום גרושה וחד אמר במשום יחוד מאי בינייהו איכא בינייהו בי דרי דמקרב למתא ולא שכיחי בהו אינשי אי נמי דמרחק ושכיחי בה אינשי וכולן משגרין להם לבתיהן חוץ מטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו אבל ערל משגרינן ליה מאי טעמא משום דאניס טמא נמי הא אניס האי נפיש אונסיה והאי לא נפיש אונסיה תנו רבנן העבד והאשה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות ובמקום שחולקין נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מיד מאי קאמר הכי קאמר גבמקום שחולקין מעשר עני נותנין לאשה תחלה מ"ט משום זילותא אמר רבא מרישא כי הוו אתו גברא ואתתא לדינא קמאי הוה שרינא תיגרא דגברא ברישא אמינא דמיחייב במצות כיון דשמענא להא דשרינא תיגרא דאתתא ברישא מ"ט משום זילותא:
הגדילו התערובות וכו':
שיחררו אי בעי אין אי לא בעי לא ואמאי לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול אמר רבא אימא הכופין אותן ומשחררין זה את זה:
נותנין עליהם חומרי וכו':
למאי הלכתא אמר רב פפא ולמנחתם נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים הא כיצד זהקומץ קרב בעצמו והשירים קריבין בעצמן איקרי כאן חכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו א"ר יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי דמסיק להו לשום עצים כר' אלעזר דתניא רבי אלעזר אומר טלריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשום עצים הניחא לר' אלעזר אלא לרבנן מאי איכא למימר ידעביד לה כר' אלעזר ברבי שמעון דתניא ר' אלעזר בר' שמעון אומר הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי אלעזר ברבי שמעון אלא במנחת חוטא של כהנים דבת הקרבה היא אבל הכא אפי' רבנן מודו:
מתני' כמי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני חולצין ולא מייבמין וכן הוא להם חולץ ולא מייבם
רש"י
[עריכה]
בריה בפני עצמה נינהו - והויא זילותא דקדשים:
משום גרושה - שמא יגרשנה בעלה והיא זרה ולא ידעי אינשי ופלגי לה:
דמקרב למתא - משום גרושה ליכא דהא סמוך למתא הוא וידעי לה אי גרושה היא ומשום יחוד איכא הואיל דלא שכיחי ביה אינשי:
אי נמי דמרחק - משום גרושה איכא משום יחוד ליכא:
חוץ מטמא - קנסא הוא דלא איזדהר:
נפיש אונסיה - שמתו אחיו:
מאי קאמר - קתני אין חולקין והדר קתני במקום שחולקין:
ה"ק - האי במקום שחולקין לאו אתרומה קאי והכי קאמר ודבר שחולקין נמי לנשים כגון מעשר עני שהוא מתחלק בתוך הבית בעיר ואין כאן משום יחוד דשכיחי אינשי נותנין לאשה תחלה משום דזילא בה מילתא למיקם:
מעשר עני - אין מתחלק בגורן אלא בתוך הבית כדכתיב לגר ליתום ולאלמנה וגו' (דברים כו) ועוד משום דלא ליכספו עניים:
גברא ואתתא - זה תובע בעל דינו וזו תובעת בעל דינה ואין הדין בין שניהם:
שרינא תיגרא דגברא ברישא - הייתי נזקק לאיש תחלה לגמור את דינו ואח"כ הייתי נזקק לדון בין אשה ובין בעל דינה:
לא שיחררו לא - כלומר לא כפינן להו לשחרר זה את זה בתמיה והא לישא שפחה אינו יכול ותנן גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין משום האי טעמא: מנחת ישראל נקמצת ושיריה נאכלים כדכתיב (ויקרא ב) וקמץ (הכהן) והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו (שם ו) ומנחת כהן אין נקמצת לפי שכולה כליל שנא' (שם) כל מנחת כהן כליל תהיה ואחד מתערובות הללו שמתנדב מנחה צריכה קמיצה שמא ישראל הוא ומנחה שלא נקמצה פסולה כזבח שלא נשחט ושיריה אין נאכלין דלמא כהן הוא:
איקרי כאן כו' - היכי מצי מקטיר להו לשירים ודלמא מנחת ישראל היא ושירים גמורים הן והרי הן בבל תקטירו דכתיב (שם ב) לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שממנו לאישים שנקטר הימנו דבר הראוי להקטיר הרי השירים בבל תקטירו (דכתיב לא תקטירו ממנו אשה לה'): ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח בתריה דהאי קרא דלא תקטירו כתיב ומילתיה דר' אלעזר בזבחים בפ' התערובות (דף עז.) גבי אברי חטאת שנתערבו באברי עולה רבי אלעזר אומר ינתנו כולם למעלה ורואה אני את בשר החטאת שהן שירים ובבל תקטירו כאילו הן עצים דכיון דלא מכוין לאקטורי לאו הקטרה היא ומותר לעשות כן מפני תקנת עולה וחכמים אומרים תעובר צורתם ויצאו לבית השרפה:
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר - גבי כהן המטמא הקדש בדלי דלות שמביא מנחת חוטא (מנחות דף עד.) וכתב בה במנחת חוטא והיתה לכהן כמנחה כלומר אם חוטא זה כהן הוא הרי היא כמנחת ישראל מה מנחת ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של כהנים נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זה שיריה נאכלין ת"ל וכל מנחת כהן כליל תהיה הא כיצד הקומץ קרב בעצמו והשירים קרבות לעצמן דברי ר' שמעון ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין אבית הדשן למטה מקום שנותנים שם תרומת הדשן והנוצה והיינו אצל המזבח ועד כאן לא פליגי רבנן עליה ואמרו דשירים קריבים אלא במנחת חוטא כהן דסבירא להו כולה בת הקרבה היא כמנחת נדבתו אבל הכא דלא מצי לאקרובה משום שמא זר הוא ושירים גמורים הם ובבל תקטירו אפילו רבנן מודו דמתפזרין:
מתני' חולצין ולא מייבמין - לאשתו של ספק זה בני הראשון חולצין שמא בן אביהם היה ולא מייבמין שמא בן האחרון הוא והרי הוא אחיהן מן האם ולא מן האב וזו עליהם בכרת וכן בני האחרון וכן הוא לנשותיהם:
תוספות
[עריכה]
שר עני. המתחלק בתוך הבית ואר"ת דתרי גווני מעשר עני הוא כדאמר בפרק בתרא דנדרים (דף פד:) כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות ומעשר עני המתחלק בתוך הבית היינו ערב פסח כדתניא בסיפרי כתוב אחד אומר (דברים יד) מקצה שלש שנים תוציא וגו' והנחת בשעריך דמשמע שצריך להניחו בגורן ובאין עניים ונוטלין אותו וכתוב אחד אומר (שם כו) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתת וגו' דמשמע שבעה"ב מחלקו מדכתיב ונתת הא כיצד עד הפסח שהוא זמן גשמים ואם מניחו בחוץ נפסד מחלק בתוך ביתו וזהו מעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה ומפסח שהוא זמן ביעור היה מניחו בגורן והיה הפקר ולא היה בו דין חלוקה:
והשירים מתפזרין. פי' בקונט' מקום שמניחין שם תרומת הדשן ואין נראה לר"י דתניא . פרק טבול יום (זבחים קד) ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר ב' בתים היו שם אחד במזרחו של מזבח ואחד במזרחו של כבש ואותו שהיה במזרחו של מזבח היו נותנין שם מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה וזהו אותה של תרומת הדשן כדמוכח התם וזהו שהיה במזרחו של כבש היו שורפין פסולי קדשי הקדשים ובמזרחו של כבש ששורפין קדשי קדשים היו מתפזרים שירים. דהכא דהא מתפזרין היינו נשרפין דהא פסולו בבעלים ואמרינן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פב: ושם) כל שפסולו בדם ובבעלים תעובר צורתו ויוצא לבית השרפה וכה"ג תנן בסוטה (דף כ.) עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על בית הדשן וע"כ היינו לשריפה דקחשיב לה בהדי אותן שמנחותיהן נשרפות:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק יא (עריכה)
כב א ב מיי' פי"ב מהל' תרומות הלכה כ"ב:
כג ג מיי' פ"ו מהל' מתנות עניים הלכה י"ג:
כד ד מיי' פכ"א מהל' סנהדרין הלכה ו', סמג עשין קו, טור ושו"ע חו"מ סי' ט"ו סעיף ב':
כה ה מיי' פ"ז מהל' עבדים הלכה ז', סמג עשין פז, טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ס"ג:
כו ו ז מיי' פי"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה י':
כז ח מיי' פ"ה מהל' איסורי מזבח הלכה ה':
כח ט מיי' פ"ה מהל' איסורי מזבח הלכה ג':
כט י מיי' פי"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"א:
ל כ מיי' פ"ח מהל' יבום הלכה ו', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ו סעיף ז':
ראשונים נוספים
הא דאמרינן מעשר עני המתחלק בתוך הבית. מפורש בספרי (ראה פ' ק"ט) , דתניא כתוב א' אומר מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת לומר שמניחו בגורן ועניים נוטלין אותו וכתוב א' אומר כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך ונתת הא כיצד עד הפסח מחלקו בבית מכאן ואילך מניחו בחוץ פי' שעד הפסח זמן גשמים הוא והוא נפסד בגורן לפי' מתחלק בתוך הבית וטובת הנאה לבטנים ומחלקים אותו לאשה דליכא בבית משום יחוד דשכיחי בה רבים מכאן ואילך ימות הקיץ הם ומניחו בגורן ואין בו טובת הנאה לבעלים אלא עניים נוטלין אותו מעצמם ומשום הכי לא מיתני בי' נותנין לאשה תחלה, ועוד דאיכא משום יחוד.
עבד נמי דלמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין: קשיא לי אמאי לא יהיב טעמא לעבד משום גזרה דמשוחרר דומיא דאשה כדעתיה דרב פפא, וההוא טעמא עדיף טפי, משום דסליק בין לר' יהודה בין לר' יוסי. ויש לומר דהא מתניתין ודאי דלא כר' יוסי, דאי לר' יוסי הא קתני שחולקין לעבד בלא רבו. ועוד דמשום שחרור ליכא דכיון דאלו משחררו עובר בעשה, לא חיישינן דלמא עבר ומשחרר. ועוד דלרב הונא בר תחליפא אפילו באשה לא חיישינן לגרושה, וכל שכן בעבד דקאי בעשה דלא חיישינן.
הא דאמרינן מעשר עני המתחלק בתוך הבית: מפורש בספרי (פרשת ראה פי' קט) כתוב אחד אומר מקץ שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך, לומר שמניחו בגורן ועניים נוטלין אותן, וכתוב אחד אומר כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך ונתת, הא כיצד, עד הפסח מחלקו בבית מכאן ואילך מניחו בחוץ. כלומר שעד הפסח זמן גשמים הוא והוא נפסד בגורן, לפיכך מתחלק בתוך הבית, וטובת הנאה לבעלים. ומחלקים אותו לאשה בבית, משום דבבית ליכא משום יחוד דשכיחי בה רבים. מכאן ואילך ימות הקיץ הם ומניחו בגורן, ואין טובת הנאה לבעלים אלא עניים נוטלין אותן מעצמן, משום הכי לא תני ביה נותנין לאשה תחלה. ועוד דאיכא משום יחוד.
מאי קאמר ק"ל דילמא ה"ק ובמקום שחולקי' להם כגון בי דרי דמקרב' למתא א"נ דמרחק ממת' למר כדאית ליה ויש מתרצי' דלא שייך בה לישנא דתני ובמקום שחולקי' דמשמע דאיכא מקום שנהגו באותן גרנות עצמן דתני רישא ואין זה נכון דלישנא דבמקום בדוכת' אחרינא משמע אבל י"ל דהכי ק"ל דכיון דקתני רישא מילתא פסיקתא אין חולקי' להם תרומה משמע דבשום מקום אין ראוי לחלוק להם תרומה וא"כ היכי קתני אין חולקי' והדר תני ובמקום שחולקין מעשר עני המתחלקת בתוך הבית ה"ק נותני' לאשה תחלה. פרש"י ז"ל סיפא לאו אתרומה קאי וה"ק ודבר שחולקים נמי לנשים כגון מעשר עני שהוא מתחלק בתוך הבית ואין כאן משום יחוד נותני' לאשה תחלה דזילה בה מילתא למיקם דמעשר עני אין מתחלק בגורן אלא בתוך הבית כדכתיב ואכלו בשעריך ועוד משום דלא נכספו עניים עכ"ל ונראה מדבריו ז"ל דכל מעשר עני מתחלק בתוך הבית לעולם וליתא מדתניא בספרי כתוב א' אומר מקצה ג' שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת כלומ' שמניח שם בגורן ועניים נוטלים אותו וכתו' א' אומר כי תכלה לעשר את כל ממשר תבואתך ונתת הא כיצד עד הפסח מחלקו בבית מכאן ואילך מניחו בחוץ ע"כ:
והטעם מפני שעד הפסח זמן גשמים הוא והיה נפסד בגורן לפי' מתחלק בבית ויש בו טובת הנאה לבעלים והיינו דקאמר הכא דמעשר עני המתחלק בבית דהיינו בימות הגשמים ונותני' ממנו לאשה דהא ליכא משום יחוד נותני' לאשה תחלה ולאפוקי מה שהוא בגורן בימות החמה דלא שייך למימר ונותנו לאשה תחלה דהא לית ביה טובת הנאה לבעלים ואפי' בבי דרי דשכיחי בה אינשי דליכא משום יחוד כפר"י ז"ל. אמר רבא מריש כי הוו אתו גברא ואתת' לקמאי לדינא שרינא תגר' דגברא בריש' פרש"י ז"ל גברא ואתת' שיש לכל א' לעצמו דין עם בעל דינו פי' דאלו הי' להם דין זה על זה נזקקים לתובע תחלה כדאיתא בפ' שור שנגח וליכ' בהא משום זילות' דסוף סוף יש לה להתעכב שם עד שתשיב על תביעתו ג"כ. השת' דשמענא להא שרינא תגרא דאתת' ברישא משו' זילותא פי' מהר"ם ז"ל והוא דלא הוי גברא צורבא מרבנן דאי לא זילותא דילי' עדיף ואפי' בעם הארץ מיירי בדלא פתחו בי' בדינא אלא שבא ראשון לב"ד וכן הלכתא:
גרש"י ז"ל במשנתינו ומוכרי' את תרומת' והדמים שלהם ויש מקשים כיון דספקא דאוריתא הוא היכי שרינן לעשות כן ולגזול את השבט ולבטל מצות נתינה ומתרצי' שלא חייב הכתוב מצות נתינה לישראל אלא בודאי ואין כאן משום גזל עד שיודע בודאי שהוא חייב בנתינת תרומה וי"ג אין מוכרים את התרומה ואם מכרו הדמי' שלהם ובנסחאות ישנות גרסי' כדגרש"י ז"ל והא דתניא ואין נותני' להם את הקדשים ואין מוציאים שלהם מידם הנכון כדפרש"י ז"ל בלישנא בתרא שאין נותני' להם בכור וחרמים ואין מוציאי' שלהם מידיהם על הספק אבל חטאתם ועולתם על כרחם נותנים אותם לאנשי המשמר והעור והבשר לאנשי המשמר דהא דקי"ל שהכהן מקריב קרבנותיו בכל עת שירצה או נותן לכל כהן שירצה ולא לאנשי משמר הכא ליכא למימר הכי דאיהו גופיה לא בר הקרבה ואמרי' בפ' הגוזל אי לא חזו להקרי' כגון טמא ובעל מום לא מצי עביד שליח אלא נותנו לאנשי משמר וכדפרש"י ז"ל והא דתני ובכור ירעה עד שיסתאב מותר לשחטו במדינה ויאכלוהו הם דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל דמתנות כהונה והכא גזל ליכא דהמוציא מחבירו עליו הראיה ע"כ וכן ביררתי במ' י"ט ודוכתי אחריני דבכור בעל מום מותר לזרים באכילה:
כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו פי' כל שמקצת ראוי להקטיר באש השירים ישנן בבל יקטירו ונפקא לן במ' מנחות מדכתיב לא תקטירו ממנו אשה לה':
דתניא ר' אליעזר אומר לריח ניחוח פי' בזבחים נחלקו ר' אלעזר ורבנן באברי חטאות הנאכלים שנתערבו באברי עולה דרבנן סברי תעובר צורתן ויצאו לבית השריפ' שא"א לאכלם משו' ספק אברי עולה וא"א להעלותם למערכה משום ספק אברי חטאות דאית בהו כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו ור' אליעזר סובר שמעלי' אותם למערכה ובתורת עצים בעלמא שלא אסר אותם הכתוב אלא לשם הקטר' והא דר' אלעזר בר"ש איתיה במנחות גבי מנחת כהן חוטא דכתיב בה והיתה לכהן כמנחה לימד הכתוב דמנחת כהן נקמצת כמנחת ישראל משא"כ במנחת נדבה שלו שאינה נקמצת אלא נקטרת כולה דרבנן סברי שהקומץ שלה קרב בפני עצמו לקיים המקרא הזה. והשיריי' קרבים בפני עצמן משום דכתי' וכל מנחת כהן כליל תהיה ור' אליעזר סבר שהשיריים מתפזרים על בית הדשן סמוך לכבש מקום שנותנים שם תרומת הדשן וע"כ ל"פ רבנן עליה אלא התם דאליב' דידהו השיריי' חזו להקרבה אבל הכא דשיריים לאו בני הקרבה דשמא זר הוא אפי' רבנן מודו שמתפזרים השיריים על בית הדשן:
עבד נמי דילמא תתי לאסוקי ליוחסין. ערל שמתו אחיו מ"מ וטמא נמי משום דאניסי והן אסורין לאכולה. ונושא אשה שאניה הוגנת לו משום קנסא. אלא אשה בת ישראל שנשאת לכהן מ"ט לא. ר"פ אמר משום גרושה שמא יגרשנה בעלה והוי זרה ולא יכירו בה ויתנו לה. ר"ה ב"ת אמר משום ייחוד.
וכולן משגרין להן בבתיהו וכו' אבל ערל משדרינן ליה ולא שיאכל אלא מוכרה לכהנים מ"ט משדרינן לי' משום דאניסי. טמא נמי אנוס האי נפיש אונסי' דמסוכן והאי לא נפיש אנוסי' ואיבעי' לי' לאזדהורי שלא יטמא.
מ"ה העבד ואשה אין חולקין להם תרומה בבה"ג. ומעשר עני המתחלק בתוך הבית נותנים לאשה תחילה ופוטרים אותה. אמר רבא מריש כי הוי אתא גברי ואיתתא לקמאי לדינא שרינא תגרא דגברי ברישא אמינא דמחייב במצות כיון דשמעת להאי שמעתתא שריא תיגרא דאיתתא מ"ט משום זילותא.
הגדילו התערובית ושחררו זה את זה ומתמה אי בעי ואי לא לא. א"כ לישא שפחה אינו יכול ב"ח אינו יכול. א"ר אימא משחררים זה את זה:
ונותנים עלי' חומרי כהני וחומרי ישראל למאי הל' למנחתם נקמצת כדת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים הא כיצד הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרין על בית הדשן. פי' מנחת ישראל נקמצת ושירי' נאכלים ומנחת כהנים כוהל כליל וזו נקמצת דילמא ישראל הוא. ואין שיריה נאכלין דילמא כהן הוא ולא קרבים דלמא ישראל האו ושירי מנחת ישראל אסורין להקריבן דכתיב כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שממנו לאישים ה"ה בבל תקטירו הלכך מתפזרין על בית הדשן.
מתניתין מי שלא שהתה אחר בעלה ג"ח ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון הי' לה בנים מן הראשון ובנים מן השני הן חולצין ולא מיבמין שמא בן האחרון הוא וכן הוא להן חולץ ולא מיבם. פי' בני הראשון חולצין לאשת הספק שמא בן אביה הי' ולא מיבעיא שמא בן האחרון הוא וה"ה אחיהן מן האם ולא מן האב וקיימיי עליהן בכרת. וכן בני האחרון וכן הוא לנשותיהן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה