סמ"ג עשה קו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · עשה · קו · >>


מצות עשה קו - לשפוט בצדק

בצדק תשפוט עמיתך, להשוות בעלי דינין. דת״ר בפרק שבועת העדות [דף ל׳] בצדק תשפוט עמיתך שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך. [שם] דבר אחר בצדק תשפוט עמיתך הוי דן את חבירך לכף זכות. [שם] תני רב יוסף בצדק תשפוט עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה יפה ועוד שנינו [ברפ״ק דמסכת אבות] הוו מתונין בדין ומביאה בסנהדרין [דף ז׳] ועוד דורש [שם] ואצוה את שופטיכם כנגד מקל ורצועה שתהא זריז לעשות הכל לשם שמים. ושנינו במס׳ אבות [פ״ק] יהודא בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וכשיהיו בעלי דינין לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכו׳, [בדף ל׳ דלעיל כל הסוגיא עד סוף] ות״ר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וכי שנים באים לדין ושלשה אינם באים לדין ולא היה לו לכתוב אלא ועמדו האנשים אשר להם הריב או ועמדו אשר להם הריב שהרי אף הנשים באות לדין ורמז כאן לך שאף שני העדים צריכים להיות בעמידה כמו הבעלי דינין. אמר רבי יהודא שמעתי שאם רצו בית דין להושיב שניהם מושיבין. אמר עולא מחלוקת לבעלי דינין אבל בעדים דברי הכל בעמידה שנא׳ ועמדו. אמר רב הונא ובבעלי דינין נמי לא אמרן אלא בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין דברי הכל בעמידה ודינין בישיבה שנאמר וישב משה לשפוט את העם ויעמד העם. בד״א בשאר בני אדם אבל בת״ח מושיבין אותם כדברי אמימר העשה דכבוד תורה עדיף. אמר רבה בר רב הונא האי צורבא מרבנן ועם הארץ הבאים לדין לא יקדים התלמיד כשיבא לדין וישב לפני רבו שדומה שרוצה לסדר טענותיו אליו קודם שיבא חבירו אמנם אם קבוע לו זמן ללמוד לפניו והגיע זמנו מותר ואמר רבה בר הונא ת״ח וע״ה שבאין לדין אמרינן לשני׳ שבו ואם לא רצו לישב מפצירין בת״ח ואין מפצירין בע״ה [מהמיימוני פי א׳ דסנהדרין] ומימות הגאוני׳ נהגו ישראל בכל מקום להושיב הבעלי דינין והעדים כדי לסלק המחלוקת כי מפני עומק הגלות אין בנו כח להעמיד כל הדברים בקו המשפט. ואעפ״כ בגט אשה וכיוצא בו צריך להזהר לכתחילה שלא לדון על פי עדות דמיושב שהרי אמרינן בזבחים [דף ט״ז והסוגיא מתוספות שם] מה ליושב שכן פסול לעדות אמנם לכאו׳ בדיעבד כשר שהרי אמרי׳ בירושלמי דפרק ד׳ מיתו׳ גבי והדיינין עומדין על רגליהם אמר ריש לקיש מכאן לדיינים שקבלו עדות מעומד שדינם דין ומסתברא דהוא הדין עדים שהעידו בישיבה שכולם נדרש ממקרא אחד מועמדו. בפרק הפרה [דף מ״ו] אומר שנזקקין לתובע תחילה פי׳ רש״י כגון מלוה שתובע ללוה והלוה טוען משכון היה לי בידך ונתקלקל או אבד דנין בתחילה להוציא המעות ואחר כך נזקקין לדין המשכון ואין לומר שנאמן הלוה במגו דפרעתיך שמדבר בשטר ויש מפרשים [בתוס׳ שם] שמדבר בנחבל שתובע את החובל שאין נותנין זמן לחבלות ואחר כך דנין על התביעות שיש לחובל על הנחבל ולפי שמדבר בחבלות מביא על זה המקרא דאשרו חמוץ, [בפרק אחר דיני ממונות דף ל״ה וגם בתוספות שם הסוגיא] היו לפני הדיינין בעלי דינין הרבה מקדימין דין היתום לפני דין האלמנה שנאמר שפטו יתום ריבו אלמנה ודין אלמנה לפני דין ת״ח ודין ת״ח קודם לדין עם הארץ ודין האשה קודם לדין האיש שבושת האשה מרובה וכן מסיק רבא בפרק נושאין על האנוסה [דף ה׳]. בפ׳ הזהב [דף ל״ה] אמר רב קטינא הוזקקו בית דין לשוה פרוטה גומרין אף בפחות משוה פרוטה אמרינן בירושלמי [פרק זה בורר ומביאו באלפסי שם] שצריך הדיין לשמוע טענות בעלי דינין ולשנות טענותיהם שנא׳ ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת. בסנהדרין [דף ו׳] מסקינן שמצוה לדיין לומר לבעלי דינין אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו ואם רצו בפשרה עושין פשרה ביניהם ועל זה נא׳ משפט ושלום שפטו בשעריכם. איזהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה ביצוע והיא הפשרה, [שם] בד״א קודם גמר דין אבל נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע אלא יקוב הדין את ההר [שם ושבועות דף ל׳] היכי דמי גמר דין איש פ׳ אתה זכאי איש פלוני אתה חייב ואמרינן משמיה דרב נחמן בב״מ [דף ט״ז] שאין זה גמר דין גמור עד שיאמר צא תן לו. מסקינן שם [בסנהדרין דף ו׳]. והלכתא פשרה צריכה קניין ואומרים שם רבנן שפשרה ביחיד למדנו [בתוספות שם בד״ה צריכה] שקנין ביחיד ומה שאמר בחזקת הבתים [דף מ׳] קניין בפני שנים זהו מפני שרוצה לומר שם ואין צריך לומר כתובו ופוסק רבינו יצחק [וכן בתו׳ דלעיל ודפ׳ המקבל בד״ה חוזר דף קי״ב] אבל מחילה אינה צריכה קניין כדאמרינן בגיטין [דף ע״ח] זרוק לי חובי והפטר ובב״מ [דף מ״א] הניחם ע״ג קרקע והפטר ועוד יש ראיות: