סמ"ג עשה קז
כתוב בפרשת משפטים מדבר שקר תרחק ודרשינן בפרק שבועת העדות [דף ל׳ ול״א כל הסוגיא ע״ש] מניין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו שנאמר מדבר שקר תרחק ועוד דורש שם מכאן לדיין שיודע בחבירו שהוא גזלן וכן עד שיודע בחבירו שהוא גזלן שיתרחק ממנו ולא יצטרף עמו וגם אזהרה לדיין שלא ישב תלמיד בור לפניו ועוד לדיין שהוא יודע בדין שהוא מרומה ועדים מעידים אותו שלא יאמר אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר העדים. [ובסמל״ת מל״ת ר״ז והביאו מסנהדרין דף ו׳ דמסיק ליה מלא תגורו וכן דרך התלמוד בכמה מקומות עיין בתוס׳ דף ל״א דלעיל] ועוד תלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר שלא ישתוק. ועוד דורש ממנו לתלמיד שיושב לפני רבו ויודע ברבו שהוא טועה שלא יאמר אניח לו עד שיחתכנו ואסתרנו ואבננו ויקרא הדין על שמי. ותלמיד שאמר לו רבו יודע אתה בי שאיני משקר מנה יש לי ביד פלוני ויש לי עד אחד בא ועמוד אצלו כשיעיד ולא תוציא דבר מפיך שלא יעשה כן. ונושה בחבירו מנה שלא יאמר אטעננו מאתים כדי שיודה לי במנה ויתחייב שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר. וכן מי שנושים בו מנה וטוענין אותו מאתים לא יאמר אכפור בבית דין ואודה לו חוץ לב״ד כדי שלא אתחייב שבועה ויגלגל עלי שבועה ממקום אחר ושנים שבאו לדין אחד לבוש סמרטו׳ ואחד לבוש איצטילא בת מאה מנה אומרים למכובד לבוש כמותו או הלבישהו כמותך כדי שלא תגרו׳ לנו שנשא לך פנים או יעשה שליח [ביבמות דף ס״ה] אמנם מותר לשנות בדבר השלום ולערב דעתו עם דעת הבריות ואמרינן בכתובות [דף ט״ז] כיצד מרקדין לפני הכלה ב״ש אומרים כלה כמות שהיא וב״ה אומרים כלה נאה וחסודה אמרו בית הילל מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בפניו או יגננו בפניו הוי אומר ישבחנו בפניו. אמר שלמה בספר משלי שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות שוא ודבר כזב הרחק ממני רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה׳ ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי [מהמיימוני פרק כ״ד דהלכות סנהדרין] בימי קדם שהיו בתי דינין שבישראל חכמים ונבונים היה הדיין סומך אפי׳ על פי אשה להחזיק שטר אחד פרוע או אדם זה חשוד על השבועה כשהכיר האשה המעידה שלא תשקר בשום פנים ומאמינה כשני עדים כדגרסינן בפרק הכותב [דף פ״ה] אמרה ליה בת רב חסדא לרבא ידענא בה בההיא איתתא דחשידא אשבועתא אבל אחר סיום התלמוד כשנתמעטה החכמה ונתקלקלו המעשים גזרו הגאוני׳ שלא יעשו כן שלא יאמר כל הדיוט והדיוט לבי מאמין לדברי זה ודעתי סומכת לדבר זה. אחר שסיימנו הלכות סנהדרין יש להזהר על מה שאמרה תורה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם [בפרק המגרש דף פ״ה] לפניהם ולא לפני עכו״ם שאפילו ידעת בדין אחד שהעכו״ם דנין אותו כדיני ישראל אל תביאהו בערכאות של עכו״ם שהמביא דיני ישראל בדיני עכו״ם מחלל את השם ומייקר שם ע״ז להחשיבה שנאמר כי לא כצורנו צורם ואובינו פלילים כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם אמנם בזמן שיד עכו״ם תקיפה ובעל דינו אלם ולא ציית דינא והוא מסרב לבא לבית דין נוטל רשות מבית דין ומציל בדיני עכו״ם וגרסינן בפ׳ החובל [דף צ״ב] קרית לחברך ולא ענייך גודא רבא שדי עילויה ופירש רבינו יוסף טוב עלם קראת לחברך בדיני ישראל ולא רצה לבא השלך עליו הכותל הגדול שלא יוכל להשמט כלומר שיבא עליו בדיני עכו״ם גרסינן בפ׳ הגוזל [דף קי״ג] מכריז רב יוסף דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דידע סהדותא לעכו״ם על ישראל חבריה ואזל ומסהיד בדינא דעכו״ם משמתינן ליה והני מילי במגוסתא אבל בי דואר אינהו נמי אחד סהדא מומתא שדו ליה כדיני ישראל פירש רבינו שלמה מגוסתא בני כפרים שאין חוששין לדון במשפט ורבינו ניסים פירש מקבלין קערות מלאות מאכל לשוחד תרגום קערותיו מגיסוהי ודווקא חד אבל תרי לית לן בה ובעיא היא [שם דף קי״ד] בצורבא מרבנן דמהימן כבי תרי אי מצי לאסהודי ולא נפשטה. צריכין הדיינין להתרחק בכל היכולת שלא יקבלו עליהם לדון דין תורה כי נתמעטו הלבבות וגרסינן נמי בירושלמי בפ״ק דסנהדרין ובספר חפץ הביאו בימי ר׳ שמעון בן יוחי בטלו דיני ממונות א״ר שמעון בן יוחי בריך רחמנא דליכא חכם מידון רבי יוסי בר חלפתא [שם] באו שני אנשים לפניו לדון אמרו לפניו על מנת שתדוננו דין תורה אמר להם איני יודע לדון אתכם דין תורה כו׳: