חידושי הריטב"א על הש"ס/יבמות/פרק ה
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
רבן גמליאל
רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר פי' בין ביבם א' וב' יבמות בין ביבמה א' וב' יבמין הגט הראשון פוסל אותה ולצרתה עליו ועל כל האחים ואסור בקרובותיה והמאמר הראשון קונה מדרבנן להצריכה גט אבל המאמר האחרון אינו כלום ואינו צריך והגט האחרון אינו אוסרה בקרובותיה וי"מ דהא דקאמר ר"ג אין מאמר אחר מאמר היינו אליבא דר"ע דסבר שאין מאמר אחר ביאה שאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולפי' אין מאמר קונה אחר מאמר מדרבנן אבל לרבנן דאמרי קונה לצרה אחר ביאת צרתה דקם ליה בלא יבנה לחוד וקדושין תופסין בחייבי לאוין ה"נ קונה מאמר אחר מאמר וא"ת א"כ היאך לא אמרו בגמ' על רישא זו דברי ר"ע ואמרו על סיפא וי"ל דרבנן פליגי בהדיא על האי רישא לא בעי למימר הכי ואין זה מחוור אלא אפילו לרבנן אין מאמר אחר מאמר ואעפ"י שיש קדושין אחר ביאה מדאוריתא דכיון דמאמר ביבמה מדרבנן הוא חד מאמר ולא תקון תרי מאמרי וסדרא דמתני פירשה רש"י ז"ל יפה בפירושיו ואינו צריך לפנים וכללו של דבר כי ד' דברים הם ביבמה ביאה וחליצה מדאורייתא ומאמר וגט מדרבנן ותנא מפרש להו לכלהו על כל חד מינייהו בתחלה פירש כשהמאמר בתחלה ואחריו גט וביאה וחליצה ואחרי כן פי' כשהגט בתחלה ואחריו השאר ואח"כ פי' כשהחליצה בתחלה והשאר אחריו ואח"כ פי' כשהביא' תחלה ואח"כ השאר ופי' דמייתי אלו בתחלה ביבם א' ויבמה א' ואח"כ ביבם א' וב' יבמות והדר קתני דה"ה ביבמה א' וב' יבמין. ולעולם מפרש תנא דיני מאמר וגט בתחלה משום דהוי מדרבנן וחביבין ליה והדר מפרש חליצה וביאה דאוריתא ופתח בחליצה דפוטרה יבמה לשוק עדיפא ליה וכדאיתא בגמ'. ודקא' כיצד בגמרא מפרש מאי קאמר:
נתן גט ועשה מאמר פירש באותה יבמה עצמה צריכה גט וחליצה גט למאמרו וחליצה לזיקתו ואע"ג דמאמ' פסול הוא שכבר נפסלה בגט א"ה צריך גט:
נתן גט ובעל פי' באותה יבמ' עצמה והויא ביאה פסולה ממנו בגט מדרבנן צריכא גט וחליצה פי' גט לביאתו מן התורה וחליצה לזיקתו מדרבנן מפני שהיתה ביאה גרועה עשאה כאלו אינה גומרת וזיקתו קיימת ואפילו לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין תפסא בה ביאתו דהא משום גט אינה משו' לא יבנה אלא מדרבנן:
נתן גט וחלץ אין לאחר חליצה כלום פי' דאע"ג דחלוצה פסולה היא שאלו רצה לייבם אינו רשאי שכבר נפסלה עליו בגט מדרבנן א"ה חליצה גמורה חשיבא ואין אחריה כלום וכדמפרש טעמא:
גמרא עד כאן לא פליגי אלא בגט וכו' מ"ט דאמר רבא דגט ביבמה מהני פי' דכיון דאמר קרא דלא ליהני כדאיתא בקדושין למה אמרו חכמים דלהכי פסולה ולצרותיה עליו ועל האחי' ופרקי משום דמהני בעלמא דאי אמרת ל"ל דאמור הכי רבנן שלא יאמרו דגט בעלמא לא מהני להוציא לשוק דהא ודאי זיל קרי בי רב הוא שהאשה יוצאה בגט אבל לא פשיטא להו דגט ביבמה לא מהני לפסול מיהת וכיון דחזו גט אינו פוסלה אמרי דה"ה לחליצה דאינן לא ידעי דרשא וכיון שלא בנה שוב לא יבנה:
ואתי למבעל אחר חליצ' דקם בלא יבנה מדאורייתא:
מ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה והכי פי' להצריכה גט ולפוסלה על כל האחין ולאסור צרותיה גם עליו כאלו בעל משום דמהני בעלמא דאי אמרת וכו' וליכא למימר דאמר דלהני הכי כדי שלא יאמרו דלא מהני בעלמא דהא ודאי אע"ג דקדושי כסף ושטר מדרשא הוא דאתיין מ"מ מפרסמו וידעו משום מעשים בכל יום מה שאין כן ביבמה דלא שכיחא ולא מפרסמו כולי האי:
ואתי למבעל אחר ביאה פי' אתי למבעל צרתה אחר ביאה דקם עלייהו בלא יבנה דאלו בדידה גופא ליכא טיעותא לבעל אחר יבום:
ומ"ט אמור רבנן דביאה פסולה יש אחריה כלום פרש"י ז"ל יש אחרי' זיק' קיימת להצריכ' חליצ' כדתנן נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה ותנן נמי מאמר לזו ובעל לזו צריכות ב' גיטין וחליצה ולישנ' דיש אחריה כלום לא אתי שפיר לה"פ דאהי לישנא משמע שתופס ד"א אחרי הביאה וכדאמרי האי לישנא בכוליה פרקין אלא כך יש להוסיף עוד דבר מדאמור רבנן שהיא צריכה חליצה כדתנינן בהדיא וכדפרש"י ז"ל אמור נמי שתופס אחריה גט או מאמר בשלישית וכדתניא לקמן דאפילו ר"ג מודה שיש גט אחר ביאה ומאמר ומאמר אחר ביאה וגט ואע"ג דאכתי לא אדכרוה לההיא בריתא בגמ' מ"מ מידע הוו ידעי לה ודאי:
ומהדרי דבביאה אחר גט גזרו משום ביאה אחר חליצה פי' דכיון דהוו חזו דביאה אחר גט ביאה מעולה היא ולא נפסלה כלל משום גט דמעיק' אמרי דה"ה לביאה שלאחר חליצה שהיא מותרת דהא גט להוציא וחלוצה להוציא ואתו למבעל אחר חליצה דקם ליה בלא יבנה מדאוריתא וא"ת משום גזירה זו דיינו שנפסל הביאה להצריך עמה חליצה ומה לנו לגזור עוד שיהא אחר הביאה כלום י"ל שרצו לגזור גזירות הרבה על ביאה זו לברר פסולה דלא ליתו למיטעי בביאה אחר חליצה:
ואי ביאה אחר חליצה מאמר היא פי' ב' יבמות או בב' יבמין ויבמה א' גזירה אטו ביאה אחר ביאה בב' יבמות וקים ליה בלא יבנה. מ"ט אמור רבנן דחליצה פסולה פי' הביאה אחר גט אפילו דנפשה או אחר מאמר דצרתה אין לאחריה כלום דאי הדר ועבד אז מאמר כמאן דליתיה דמי:
אמרינן מאי ליגזור נגזור חליצה אחר גט משום חליצה אחר חליצה כל הני תחלוץ ותזיל רש"י ז"ל פי' בניחותא מאי איפכת לן כל ימיה תחלוץ ותזיל ואין בו אלא טורח ב"ד ולא מחוור חדא דהא איכא למיחש שאם חולצת מתייבמת ועוד דכי האי לישנא לא איתמור בשום דוכתא אלא בתמיה ולפי זה הל"ל תחלוץ ומה בכך. לכך פירשוה בתמיה וכי כל ימיה תחלוץ ותזיל ומה ירויחו בזה וכי למירק באנפוהי צריך דבשלמא לגזור שלא יבא לבעול אחר ביא' או אחר גט יש לחוש אבל לרבות בחליצות אין לחוש כלל:
ליגזור חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה פי' שאם אין אנו פוסלים חליצה שלאחר מאמר יבאו להכשיר חליצה אחר ביאה פי' ויאמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה:
לגזור חליצה וכו' אטו חליצה אחר מאמר מי לא בעינן גט למאמרו ה"נ בביאה אחר חליצה וצריכי גט לביאתו וא"ת והא בביאה פסול' דלעיל דהיינו ביאה אחר חליצה דסגי לה בגט מדאורית' והצריכוה חליצה משום גזירה לא סמכוה לזה עד שגזרו ג"כ שיהא אחריה כלום. ה"נ ליעבדו הכי שיהא אחר חליצה כלום וי"ל דחששא דלעיל חשש' גדולה דאיסור מרובה דאי אתו למבעל אחר ביאה או אחר חליצה שוב אין תקנה לאותו איסו' לשעבר ולכך הזכירהו בגזירתם. אבל הבא פי' יבאו לפטור יבמה כנוסה בחליצ' לחוד אין כאן איסור עדיין והרי יש לו תקנה משום להצריכה גט וא"כ דיינו במה שהוצרכו גט לחליצה:
אמר רבא מ"ט דר"ג פי' דאילו טעמא דרבנן טעמא דמסתבר הוא דכיון דעדיין זיקתא קיימת שיחול בה מאמר אחר מאמר וגט אחר גט ור"ג צריך טעמא:
מספיקא ליה וכו' עד איתיבי' אביי ומודה ר"ג וכו' עד ואס"ד מספק' ליה לר"ג תהוי הך כביאה לכתחלה ותקנ' דתנן הבעילה וכו' פרש"י ז"ל דממ"נ אין אחר ביאה פסולה כלו' כי אם המאמ' שקודם הביאה קונה קנין גמור הרי אין הביאה שאחריו כלום וכ"ש הגט וכן אם הגט שלפניה דוחה דחויה גמורה הרי אין הביאה ומאמר שאחריה כלום ואם המאמר הראשון אינו קונה כלל והגט הראשון אינו דוחה כלל כמאן דליתנהו דמי והוי' לה ביאה בתחלה ותיקנו דתנא וכו' ובדאי דלהאי פירושא לא בא לשונו של אביי בדקדוק דהיכי נקט בהדי' דתהוי הך ביאה בתחלה ותיקנו בהא לכשת"ל דלעולם ראשון קונה וגט ראשון דוחה אין ביאה זו ביאה שבתחלה והכי הל"ל ואס"ד מספקא ליה מתני' לא הוי אחר ביאה פסולה כלום אבל י"ל דלישנא קלילא נקט ולא בעי למנקט אלא ההוא טעמא דהוי ביאה בתחלה משום מתני' דהביאה בזמן שהוא בתחלה:
וא"ת ולימא ליה דאע"ג דאיכא טעמא דממה נפשך מ"ט גזרו בביאה פסול' זו שיהא אחריה כלום גזירה משום ביאה אחר ביאה כדאמרינן לעיל וי"ל דכיון דלר"ג איכא טעמא דממה נפשך דרויחא ככוליה תלמודא אי משום ההיא גזרה מסתיי' לגזור בביאה עצמה שיהא צריכה חליצה עם הגט ולא לדחות בידים טעמא דממה נפשך לגמרי ור"ח ז"ל מפרש ואס"ד מספקא ליה תהוי הך ביאה בתחלה דכיון דמאמר או גט הם מדרבנן והם ספק אתיא ביאה ודאית דאורית' ודחייא ספקא דרבנן והויא לה ביאה בתחל' ונכון הוא פי' זה אלא שהירוש' פי' כדפרש"י ז"ל וכדכתיבנא:
אלא אמר אביי פשיטא ליה לר"ג דגט דחי וכו' פי' דלר"ג פשיטא ליה שהמאמר יש מקום שהוא קונה ויש שהו' משייר וכן הגט דוחה בקצת ומשייר בקצת:
ומיהו אמור רבנן דבחד צד ובחד תכסיסא ליקנו כי אין המאמר מוסיף כלו' על מאמר ולא וכו' אחד גט בין ממנו בין משאר אחין בין באותה יבמה בין בצרתה דביתר כנטול דמי ורבנן סברי דודאי לדידיה גופי' ובאות' יבמה לא תקון אלא חד מאמר או חד גט אבל כל חד וחד תקינו רבנן ליה גט ומאמר וה"ה לכל חדא וחדא מינייהו אפי' מיבם אחד והיינו דאמרי רבנן שיש מאמר אחר מאמר וגט אחר גט ליבם א' בב' יבמות או לב' יבמין ביבמה אחת והא דפרישנ' טעמא דרבנן דאע"ג דלדידן לא קשה לן אלא טעמ' דר"ג אפ"ה מכיון דפריש טעמא דמסתבר לה"נ פריש נמי טעמא דרבנן והכין אורחא דתלמודא:
והך ביאה פסולה וכו' פי' השתא הדר לפרושי טעמא דר"ג דפתח ביה דמודה בגט אחר מאמר:
ואלו ביאה אחר מאמר מהניא פי' כדקתני שיש גט אחר ביאה ומאמר ויש מאמר אחר ביאה וגט דאע"ג דביאה פסולה ההיא מ"מ מהניא להצריכה גט וגריעה ממאמר:
דאלו מאמר אחר גט לר"ג קניא ליה לכוליה שיורא דגט פי' דאי הדר עביד מאמר אחר בשלישית לא מהני כלל ומנא תימר' מדתני מילתא פסיקתא במתניתין שאין מאמר אחר מאמר ולא קתני בבריתא בהודאות דר"ג ומודה ר"ג שיש מאמר אחר מאמר וגט אלמא אין מאמר אפי' לאחר מאמר פסול:
ואילו ביאה אחר הגט לא קניא לכוליה שיורא דגט פי' דהא חייל מאמר אבתרא וכדתניא לעיל שיש מאמר אחר ביאה וגט ורש"י ז"ל מוסיף עוד שיש ביאה אחר ביאה וגט מדקתני הביאה שהיא בזמן בתחלה אין אחריה כלום ולא קתני בזמן שהיא באמצע אין אחריה ביאה ויש חולקי' עליו ז"ל ומיהו לד"ה אליבא דר"ג אין אחר ביאה פסולה דבר שיהא כעין מה שהוא קודם ביאה רצו' לומר שאין מאמר אחר ביאה ומאמר ולא גט אחר ביאה וגט דלר"ג בחד צד תקון רבנן מאמר או גט לומר תהוי תיובת' דשמואל דאמר חלץ לבעלת הגט וכו' ומ"ה דהוה מצי לאקשויי לסיפא דאמרי' דשמואל דאמר חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה והא ר"ג עשה מאמר בזו ובזו קאמר דחולץ לראשונ' אלא חדא מינייהו נקט והא דלא פרכינן מדרבנן דאמרי וחליצה לאחת מהן כבר פרש"י ז"ל הטעם דלדידהו כיון דיש גט אחר גט תרוייהו גרועות בשוה וכיון דכי הדדי נינהו לד"ה פטורה ופטרה צרת' אבל לר"ג אותה שנתן גט בראשונה גריעה טפי שפוסל בקרובותיה והשני' מעולה ממנ' וא"ה חליצה פסולה פטרה לאידך דהויא מעולה כדפי' בפ' ד' אחין ופרקינן כי קאמר שמואל אליבא דמ"ד יש זיקא ר"ג סבר אין זיקא דכיון דאין זיקא בחליצה גריעה סגי לאפקועי אעפ"י דעדיפא מינ' כיון שהיא כשרה מן התורה וכבר פירשנו בפ' ד' אחין דהא אתו כפום מסקנא דרב אשי דהתם ושם פי' יפה בס"ד:
ומדר"ג אין זיקא רבנן סברי יש זיק' פרש"י ז"ל דמסברא קאמר הכי תלמוד' משום דאמר דר"ג סבר דאין זיקא ולא דמשמע הכי ממלתייהו דהא פריש תלמוד' לעיל במאי פלוגי ר"ג ורבנן וי"ל עוד דהשתא סבר' דפלוגתייהו וטעמי דאמרי להו לעיל תליא בהא דר"ג סבר אין זיקא וכיון דכן מסתמא לא תקון בה רבנן מאמר לכל חד וחד ובכל חדא וחדא ובמסקנא אמרי דלא בהא תליא פלוגתייהו ואפי' למ"ד אין זיקא פליגי אי תקון בה רבנן מאמר וגט בחד צד או אפי' בהרבה צדדים וקתני סיפא וכן אתה אומר הא דאותבי' לרב הונא מסיפא ה"ה דמצי לאותביה מרישא דקתני נתן גט לזו וגט לזו חולץ לא' מהן כיון דתרוייהו לרבנן פסולות נינהו וא"ה קתני חולץ לאחת מהן דאלמא חליצה פסולה פוטרת צרתה כ"ש דפטרה נפשה מאחין אלא דניחא ליה לאותובי מההי' דדמיא לרב הונא ממש ולאו לאותביה בה"ה:
כולהו סבירא להו מאמר קונה קנין גמור פי' לאו דמודה בלחוד מינייהו לדברי חבירו דהא ליתא דלב"ש קונה מן התור' וכלהו אידך מאמר דרבנן כב"ה שהלכה כמותם וכן בפי' דבן עזאי מפליג בין ב' יבמות לב' יבמין משא"כ לר"ג וכן תמצא דלר' נחמי' אין אחר ביאה פסולה כלום משא"כ לר"ג אלא ה"ק כי כולם הולכים בשיטה א' דבאותו ענין שאומר שיהא קונה המאמר שהוא קונה קנין גמור וכן הלשון הזה מתפרש בכל מקו' כדפרי' בפ"ק דסוכה ודוכתי אחריני בס"ד:
ר"ג הא דאמרן פי' שהוא סובר שהמאמר קונה קנין גמור לענין דלא חייל מאמר אבתרי' ולב"ש קונה קנין גמור ואפי' מן התור' לענין לדחות בצרות מיהת שאין צרתה צריכ' כלו' אלא שיוצאה משום אחות אשה לגמרי בלא כלום:
ר"ש דתניא וכו' לקמן היא בפרק האשה (דף צו ע"ב) דבן ט' שנים ויום א' הבא על יבמתו ואח"כ בא עליה שהוא בן ט' שנים ויום א' דרבנן סברי פסולה עליו ור' שמעון או' לא פסלה עליו וקת' בבריית' שאמר להם ר"ש לחכמי' אין ביאת הראשון וכן והא ביאת בן ט' ויום א' כמאמר שויה רבנן פי' כדאמרי' לקמן במכילתין עשו ביאה בן ט' שנים ויו' א' כמאמ' בגדול וטעמא דמלת' דאע"ג דבן ט' ויום א' ביאתו ביאה בכמה דוכתי ואם בא על א' מכל העריות שבתור' ממיתין על ידו ויבמה נקנית היא בע"כ דהא אגידא ועומד' גביה אפ"ה גזירת הכתוב דכי היכי דבעלמא אין הקטן קונה דלא תיקני ביבמה ואתיא לן מהא דאמרי במ' סנהדרין (דף נ"ב ע"ב) ומייתי בפ"ק דקושין (דף י"ט ע"א) איש אשר ינאף את אשת רעהו איש פרט לאש' קטן ופי' אביי במ' סנהדרין שלא נצרכה אלא לבן ט' שנים ויום א' הבא על היבמה דלא קני לה וכפנוי' היא אצלו והיינו דאמרי' ביאת בן ט' שנים ויום א' כמאמר שויוה רבנן וקאמר ר"ש דאין ביאה אחר ביאה בב' יבמין אלמא אין מאמר אחר מאמר וא"ת אמאי לא פסלה השני על ראשון מדין סוטה שאסורה לבעל ולבועל דאע"ג דאין אשתו של ראשון אלא מדרבנן מ"מ כעין דאורייתא היא ותתסר עליה מדרבנן. ויש מתרצין דכיון דקתני דקנין הוא לא גזרו רבנן דליתסר עליה משום זנות באישות דידהו ואינו נכון ורש"י ז"ל תירץ כאן שאין האשה נאסרת על הבעל אלא על ידי קנוי וסתירה. וזה תימה גדול דהא ודאי בעידי ביאה מסתייה וכדאיתא בהדיא בפ"ק דכתובות (דף ט' ע"א) דאמרינן וליטעמיה קנוי וסתירה אין עדים לא ופרישנא אין האשה נאסרת (על בעלה) בעד א' אלא על עסקי קנוי וסתירה אבל בעדי' מיתסר' ואמרי' נמי דפתח פתוח כעדים דמו ולק' בפ' האשה (דף צ"ו ע"ב) חזר בו רבינו ז"ל ופי' דמיירי כשהיתה שוגגת או אנוסה דלא מיתסר' על ישר' בעלה ועוד יש לפרש אפי' במזיד וכגון שהיא קטנה דפיתוי קטנה אונס הוא וכ"ת אם קטנה היא ואין בה דעת איך נקני' ליה ואפי' במאמר הקל דמאמר דרבנן צריך דעת וי"ל כגון שנתאלמ' מן האירוסין מוסר אביה ליבם לביאה דהא איכא דעת האב שהוא מקנה אותה וק"ל אדמייתי האי סברא דר"ש הכא ע"י גלגול דביאה ניתי עלה ממאמר גופיה דשמעינן בפ' כיצד דתניא אמר להם ר"ש לחכמים אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל ואם מאמר של שני אינו מאמר אשת ראשון הוא בועל וי"ל דדילמא דהתם לפי דבריהם דרבנן קאמר להו שגזרו גזירה גדולה לומר דב' יבמות הבאות ויב' בתים שיהיו חולצות ולא מתייבמות דפירשו בפ"ד אחים ומשמע ליה לר"ש שהיא גזירה גדולה ורחוקה וכיון שאין להם טעם של עיקר היה להם לסמוך על מה נפשך זה ואפי' תימא דבכל מאמר קונה ומשייר ולהכי מייתי ליה מהא דהכא דטעמא דרבנן דתריצו דיש מאמר אחר מאמר וביאה אחר ביאה כיון שהיא זיקה וכיון שכן אין לר"ש לבא עליהם אלא בטעם מספיק שיהא מאמר קונה קנין גמור וא"ת עוד מ"מ אף לר"ש ספוקי מספק' ליה אם המאמר או הביאה דכוותה קונה אם לאו וכדקתני אם ביאת ראשון ביאה והיכי נקטי' ליה דסבר דמאמר קונה קנין גמור וי"ל דאנן ה"ק דר"ש סבר דלכש"תל שיהא מאמר קונה שיקנה קנין גמור לענין זה ולא שיהא משייר:
רבי נחמיא דתניא וכו' והא ביאה פסולה דכי מאמר שויוה רבנן פי' דהא תנן דבעי גט וחליצה בבעלת מאמר ולא סגי לה בגט לחודיה אלא בעי חליצתו לזיקתו מדרבנן וא"ה קת' שאין אחריה כלום פי' דמאמר לא מהני אבתרא והיינו ודאי משום דס"ל שאין מאמר אחר מאמר ולפיכך אמר שאין מאמר אחר ביאה פסולה ושעשאוה כמאמר ובהא לא סבר כר"ג לגמרי דלדידיה אע"ג דאין מאמר אחר מאמר מודה שיש מאמר אחר ביאה פסולה כדתני' לעיל והיינו משום גזרה דלעיל דביא' אחר ביאה או ביאה אחר חליצה. והקשו בתוס' והא אפי' פסולה דביאה שהיא צריכה חליצה מההיא גזירה היא ואיהו לר' נחמיא לית ליה האי גזירה כדאמר לקמן בפרקי דר' חנינא סבר כיון דחליצה וביאה דאורייתא מידע ידעי ולא טעו בה. וא"כ אמאי אמרי' הכא דמודה ר' נחמיה שהיא פסולה וצריכה חליצה ועוד כיון דגזר עליה פסול מטעמא דביאה אחר ביאה אין אחריה כלום אף יש לו לגזור כדאיתא לעיל והרבה תרצו בזה והנכון דלר' נחמיא אלים ליה האי טעמא דאמר לקמן דביאה וחליצה מידע ידעי לענין שלא נפריז בגזרתינו לומר שיהא אחר ביאה פסולה כלום דהיינו מאמר דכולי האי צריכינן למגזר אבל מ"מ מודה הוא דעכ"ז ראוי לגזור פסול בביאה גופה להצריכה חליצה. עוד הקשו בתוס' מהא דאמר בפ' ב"ש דלר' נחמיא ביאה פסולה פטרא לגמרי ולא בעיא חליצה כדאיתא התם גמר קטנה וחרשת. ותימא דההוא סוגיא פליג על הא דר' יוחנן דסברי דלר' נחמיא אלים ליה דביאה לחליצה מידע ידיעי שלא נגזור אפילו בביאה גופא ור' יוחנן דמודה ר' נחמיא שנגזור בביאה עצמה וההיא דהתם הא לא קיימא אמסקנא ועוד תירצו ופי' בפנים אחרים ואינם נכונים בזה:
אימא לאו מצוה קא עביד פי' שנר' כמבטל מצות יבמה וכי אינו ראוי לעשות כן קמ"ל:
אף זו כמצותה וכו' והתניא לוק' פרש"י ז"ל דקס"ד לוקה מלקות מ' מן התורה הוא וק"ל היאך אפשר לומר כן וכי שביק רב לב"ה ואמר כב"ש וסוגיי' דבכולי תלמודא דמאמר מדרבנן ועוד דאפי' לב"ש ליכא למימר אלא עשה והאיך לוקה על ביטולו והנכון כמו שפר"י ז"ל דהשתא נמי ס"ד דמלקות דרבנן הוא מיהו קס"ד דרבנן גזרו מלקות בדבר מפני שהמיבם בלא מאמר נראה כפוגע בתחלתו בערוה והצריכו מאמר לקנות בו וכאלו נדחה אסור אשת אח במאמר וחוזר ובועל לאשתו ולפי טעם זה ראוי לומר שאם בעל בלא מאמר ראוי היה לקנסו בקנינו שלא יקנה ושלוקה על שעבר וחוזר ועושה מאמר על העתיד. ופרקי דהאי מלקות מדרבנן אינו אלא משום פריצותא דעלמא כדמנגיד רב בעלמ' ולא מחדתי בפירוקא אלא דטעמא כדרב אלא משום דבקושייא מסתימ' סתומי ולא ברירא דמלקו' מדרבנן הוא פרישנא ליה בפירוקא אגב אורחין וכבר כתבנו הרבה כיוצא בו. כיצד בשטר אדאמרן לעיל בשטר כיצד וכו' ואע"ג דהא בקדושי' דעלמא הוא דתנינן לה מ"מ כיון דפירש לך התנא בכאן דקדושי כסף דיבמה דרבנן כקדושי כסף של תורה דעלמא ממילא שמעי' דמ"ה שהן שוות כקדושי שטר כדפרש"י ז"ל:
אלא מעתה יהיב ליה ניירא בעלמא פי ואמר ליה הרי זה גיטך דבלאו הכי ליכא למיחש למידי והא דאמרי' דהכא לא פסלה לכהונה כגון דסלקיה מידו א"נ דעפיץ דליכא למיחש למי (מילי'):
הרי אמרו ללבלר כתוב גט לארוסתו לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט פי' אעפ"י שנתנו לה לאחר כניסה או שנתנוהו העדים או הסופר בשליחותו דהשת' דכיון דבידו לגרשה השתא הא איתיה בתור' גיט'. ושליחו' דהשתא על הכתיבה ועל החתימו' ועל הנתינה שליחות גמורה וק"ל דבפ' כל הגט אמרו בפי' שאינו גט ותי' רש"י ז"ל בכאן ולשם דהתם אינו גט מדרבנן קאמר משו' גט ישן גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה והק"ל התם שאם נתגרשה בו תנשא לכתחל' ולהכי אמר הכא הרי זה גט כיון שנתגרשה בו וכר"ת ז"ל דאינו גט ודאי אפי' בדיעבד משמע שלא תנשא בו ודין הות דהתם הוא שלא פסלוהו בדיעבד משום דליכא אלא עידי יחוד ואפשר שלא בעל אבל בכאן שעשה חופה מסתמא בעל וחזר ובעל ויש לחוש שנתעברו ויאמרו גיטה קודם לבנה לכפר"ת ז"ל דההיא דהתם כשכתבוהו עכשיו ובזמנו של עכשיו שכתב להם והא דהכא כשאמר להם לכתבו לאחר נשואין ולא כתבו זמן הכתוב דתו ליכא חששא דגט ישן ולבטול הגט ליכא למיחש וכדכתי' בארוכה במס' גיטין בס"ד ועיין שם:
ובאשה דעלמא פי' שצוה לכתוב גט קודם שיקדש אותה אינו גט כלל דכיון שאין בידו לגרשה אין שליחותו של עכשיו שליחות כלל ולא קרי' ביה וכתב ונתן:
בעי רמי בר חמא ליבמתו מהו כיון דאגידא ביה כארוסתו דמיא פי' והגט שצוה להם לכתוב עכשיו כשר ומועיל לגרשה בו לאחר יבום מדרבנן מיהת לפסלה לכהונה כ"פ מ"ה הר"ם ולא נתחוור לי מדנקיט לה סתמא גבי ההיא דלעיל דארוסה דמהני אפי' דאורייתא ואי מדרבנן קאמר ה"ל לפרושי ליבמתו מהו לפסלה לכהונה לכך נתחוור לי יותר כדברי מורי הרשב"א ז"ל דאפי' מדאורייתא קאמרי' דאפשר דמהני דכיון דאגידא בי' לפטרה בחליצה וגם הדבר בידו לכנוס ולפטרה בגט שליחותו שליחות הבעל אף על הגט ואעפ"י שאין בידו לגרשה עתה בגט:
או דילמא אדרבה כיון דלא עבד בה מאמר לא פי' דלא הוי שליחות מדאורייתא להכשיר גט זה מן התורה אלא אפי' מדרבנן לא הוי גיטה לפסלה לכהונה דכל כמה דעבד בה מאמר לא קאי בתורת גט כלל ואין שליחותו דהשתא שליחות כלל ולא איפשיט' ולפי פי' זה ספיקא דאורייתא הוא ולחומרא אבל לפי הפי' הראשון הוי ספיקא דרבנן ולקולא:
לרבא פשיטא לי' וכיון דכן ק"ל כרבא דבתרא הוא ופשיטא ליה ומהכא שמעי' דהא דרבא כשנתן גט למאמרו לבדו דכתיבנא בפ"ד אחי':
מתניתין עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטים וחליצה פירוש וחליצה אחד לשתיהן וחולץ לאיזו שירצה ופוטר' צרתה דכיון דתרוייהו חלוצות גרועות נינהו חליצה גרועה פטרה צרתה כדאית בפרק ד' אחי' וכדכתיבנא התם ודכוותא בסיפא דקתני וכן אתה אומר בב' יבמין ויבמה א' נותן כל א' וא' מהן גט וחולץ א' מהן וא"ת א"כ תפשוט מינה דחלוצה פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחין ואמאי לא מותבי' מינה לרבא בר ר' הונא אמר רב ואותיבו לעיל ממתני' י"ל דברייתא ניחא לן משום דקתני בה בהדיא וחליצה לא' מהן דאלו בהא איכ' למדחי דה"ק צריכות ב' גיטי' וכן חליצה ל"א מהן ודכוותא בסיפא ב' חליצו' א"נ לעיל קי"ל דרישא דמתניתין משום פלוגתא דר"ג ורבנן ומייתי עלה לברורא וכיון דמייתי לה פרכי' מינה ולא בעי למינטר עד סיפא דמתניתין ומיהו כיון דאיתרצא בריתא דטעמא משום דאין זיקה מתניתין כבריתא דברית' פי' דמתנ' הוא והרמב"ן ז"ל פי' אמאי צריכות ב' גיטי' יגרש לא' מהן שיתן גט למאמרו בפי' ויכנוס אותה וחברתה וכדאמר רבא בפ"ד אחין נתן גט למאמרו הותרה צרתה ובלישנא בתרא אמרי' הותרה אפי' הוא וי"ל דהא פרישנא התם וכדפרש"י ז"ל דהותרה לאחין קאמר אבל לדידיה אפי' צרתה אסורה ואפי' ללישנא בתרא גזירה משום בעלת הגט דעלמא ומיהו אכתי קשה סיפא דקתני וכן אתה אומר בב' יבמי' ויבמה א' כלומר שנותן כל א' מהן גט וחולץ לה א' מהן ואמאי יתן א' מהם גט למאמרו ויכנוס השני אותה או לצרתה ותירץ רבי' ז"ל דאה"נ אלא דמתני' לא אתא לאשמועי' אלא דין גרושי' אם בא להוציאן מה הן צריכות וא"ת א"כ לעיל דפרכי' על הא דאמר ר"ג נותן גט לראשונה וחולץ לה ראשונה תתייבם יבומי אמאי לא פרקי' דאה"נ ור"ג דינא דאם בא להוציאן קתני וי"ל דהתם כיון דר"ג אמר דאין מאמר אחר מאמר ובעי לאלומי מאמר לגמרי ולאפקועי מאמר בתרא אלו הוה ס"ל דראשונה תתיבם אז הוה תני לה בהדיא ולא הוה תני דינא דגרושי' והא דתני סיפא בין יבם א' וב' יבמות בין יבמה א' וב' יבמי' חלץ ועשה מאמר וכו' פרש"י ז"ל דהני תרי מימרי נינהו וה"ק דין האמור למעלה ביבם א' וב' יבמות וה"ה ב' יבמי' ויבמה א' שאם חלץ ועשה מאמר וכו' הכי והכי דינא ואע"ג דהא קתני ברישא דמתני' דין זה ביב' א' ויבמה א' אהדרי' הכא משום דבעי לאפלוגי בין הביאה בתחלה לחליצה בתחלה ולמיתני פלוגתא דרב ורב נחמיא והק' עליו ז"ל כיון דפלוגת' דרבנן ור' נחמיא איתיה אפי' ביבמה א' וב' יבמי' או ביבם א' וב' יבמות אמאי דחיק נפשיה רש"י ז"ל דסיפא מיירי אפי' ביבם א' ויבמ' א' ולפי' פי' דסיפא קתני חלץ לה וכו' על כלה מתני' קאי בין על יבם א' ויבמה א' או בשתי יבמות או בב' יבמין והכי ודאי הוה מסתבר. אבל סוגיי' לקמן מכרעת כפרש"י ז"ל דהא פרכי' עלה חלץ ונתן גט למה ליה דהא פשיטא שאין הגט עושה כלום אחר החליצה דהא מפסלה ומתסר בקרובותיה משום חליצה ופרכי' נמי בעל ועשה מאמר למה לי כלומר דהא פשיטא שאין המאמר של אחר ביאה עושה כלום וש"מ דביבם א' ויבמה א' איירי סיפא דאלו איירי נמי בב' יבמין או בב' יבמות מאי קושי' דהא אצטריך לאשמועי' דב' יבמין ויבמ' א' שאין מאמרו של שני צריך גט ואינו גט של שני לאוסרו בקרובותיה ואשמועינן ביבם א' וב' יבמות שאין מאמרו בשניי' צריך גט ואין גט בשניי' אוסרו בקרובותיה אלא ודאי שזו הכרעה גמורה לפרש"י ז"ל. ומיהו ק"ל אסוגיי' דלקמן מהיכא משמע להו דבעי' הגמ' דמתני' ביבם א' ויבמה אחד דוקא דתקשי להו למה להו למתני חלץ ונתן גט או בעל ועשה מאמר וי"ל דכיון דעיקרא דמתני' דרישא היינו יבם אחד ויבמה אחת שכיח טפי אלא דהדר אשמועי' שכן הדין בב' יבמין או ב' יבמות ניחא לן למימר דכי הדר ואתא למתני פלוגתא דרבא ור' נחמיה דתני לה בעיקרא מימרי דאי רי ביה מעיקר' פלוגתא דר"ג ורבנן דהיינו יבם ויבמה א':
גמרא זו דברי רבי עקיבא שהיה עושה חליצה כערוה פי' לא ערוה ממש למהוי באיסור אשת אח בכר' דהא ודאי אפי' ר"ע מוד' דחייבי לאוין היא משום לא יבנה וכדאית' בהדיא בפ"ק בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל אלא ה"פ שהיא עושה חליצה כערוה לענין תפיסת קדושין שהוא סובר שאין קדושין תופסי' בה ולהכי קתני שאין לאחר חליצה כלום:
מ"ט דר' פי' שהוא מקל לומר שאינה צריכה גט ואפי' מדרבנן אמר ר' יוסף עשאוה כעודר וכו' פי' וחליצה זו ודאי נכסי הפקר היא דיצאה לשוק בחליצה ומיהו כשבא היבם וקדשה לשם יבמות כסבור הוא שיכול ליבמ' עדיין וכו' כל זמן שלא נשאת והוא מתכוין לקנותה מצד זה ולא מצד המקדש יבמה חלוצה לשוק הילכך לא קני דמדין עצמן אין לו בה קנין ולהתפיס לה קדושין בחייבי לאוין לא נתכוון בעדור שלו למקני כלום פי' וכיון דכן לא קנו בנכסי הפקר דליכא דעת אחרת מקנה ולאפוקי היכא דאיכא דעת אחרת מקני דאע"ג דלא נתכוון לקנות אפשר שהוא קונה בחזקתו וכדפריך בחזקת הבתים גבי עובדא דרבי ענן דשקל ברקא דארעא. אבל הכא הא מכוון למקני פי' דאפי' תימא דבהא דעת מקנה דביבמה לא מהני כלו' דבדידיה תלא רחמנא מ"מ הרי נתכוון הוא לקנות' בקדושי' אלו ואמאי לא קניא:
הא לא דמיא אלא לעודר בנכסי הגר וכסבור של גר אחר דקני פי' הא נמי דכוות' היא דחליצה זו נפטרה לשוק והואי כנכסי הגר שראוין לכל אדם ויבם זה שקדשו לשם יבמות סבור כי עדיין הם נכסי אחיו ואגידא ביה מחמתיה שיכול ליבמה כל זמן שלא נשאת ואעפ"י שאינו כן מ"מ כיון דקדושי' תופסי' לו בחליצתו דקדושין תופסי' בחייבי לאוין הרי הוא קונה מכיון שנתכוון לקנות בשום צד:
אלא אמר אביי הב"ע דאמר לה התקדשי לי במאמר יבמין פי' שיהיו קדושי חלין בתורת מאמר יבמין ר' סבר מאמר עלוי זיקא רמי ואתא חליצה:
ואפקעתא לזיקתא פי' דלא תקון רבנן מאמר דידהו אלא בזיקת יבמין בלחוד והכא דליכא זיקא אין שם קדושי' ואפילו מדרבנן ואצ"ל מדאורייתא הילכך לאו כלום קאמר:
ורבנן סברי דמאמר לחודיה קאי פי' דבכל אשה שראויי' להתקדש מן התורה חיילי בה קדושין מדרבנן כעין קדושי יבמי' דרבנן אם פירש שרוצה לקדשה בכך ותהא מקודשת מדרבנן מיהת:
רבא אמר אי דא"ל התקדשי לי במאמר יבמי' דכ"ע ל"פ דמהני מטעמא דאמרן דבמ"ע כשאמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין רבי סבר יש זיקה ביבמה ואתא חליצה ואפקעתא לזיקתא פירש וכיון דאין זיקה בזו לא חייל בה קדושיו אפילו מדרבנן דהא קפיד ואמר שתתקדש לו בזיקת יבמי'. ורבנן סברי דאפילו ביבמה אין זיקא חשובה וכיון דאלו אמר לה כשהיא יבמה התקדשי לידי בזיקת יבמין חיילי קידושין דרבנן אע"פ שאין זיקה השתא נמי חיילי שאין כוונתו אלא שיחולו בה קידושין כדרך שחלה בזיקת יבמי' והיינו דאמרינן מעיקרא אילו אמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין מי לא מהני השתא נמי מהני:
רב שרביא אמר בחליצה כשרה אי אמר לה בזיקת יבמים דעכ"פ מהני' פי' ואפי' למ"ד אין זיקא ולא דמי ליבמה דהתם אפי' למ"ד אין זיקא יש זיקא קצת דלא סגיא בלא הכי. ויש שפי' דטעמא דרב שרביא משום דסבר דבין לר' בין לרבנן יש זיקא דכיון דלעיל נקטי' להדיא דמ"ד אין זיקא מהני אי בעי רב שרביא למיסתר ה"ט הוה מפרש לה בהדיא ונכון הוא:
והכא בחליצה פסולה קמפ' פי' שנתן גט וחלץ. מר סבר חליצה פסולה אינה פוטרת פי' ואכתי איכא זיקא וחיילי קדושיה ופירש רב אלפס ז"ל בב' יבמין והיינו דפליגי דמר סבר דחליצה פסולה אינה פוטר' מכל האחי' דקסבר צריכ' חליצה לחזר על כל האחי' ומ"ד פוטרת סבר דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחי' ובחליצה דחדא מיפקעא זיקת כל האחין לגמרי והא דהדר אמר רב אשי דכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת ואע"ג דפסקי' לעיל דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין לא תיקשי לן דרב אשי אליבא דהני תנאי קמאי:
ויש גורסי' בדרב אשי דכ"ע חליצה פסולה פוטרת ומיהו ודאי לתרי גרסאי' ליכא הכרחה בעיקרא דמילתא ושפיר מצי למימר דכ"ע חליצה פסול' פוטרת או דכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת ואין הכונה לומר אלא דלא פליגי בהא ודכוותא בתלמודא. י"מ דהכא מיירי בב' יבמות שחלץ לא' בהן אחר שנתן גט לחברתה דמר סבר חליצה פסולה פוטרת צרתה ומר סבר חליצה פסולה אינו פוטרת וכיון דאיכא אכתי בהאי ביתא כלל כי אמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין חיילי קדושי' וי"מ אפי' ביבם א' ויבמה א' שנתן גט וחלץ או שעשה מאמר וחלץ מר סבר חליצה פסול' פוטרת דכשחלץ אחר הגט בחליצ' נפטרה לגמרי שלא גזרו חליצה אחר גט אטו חליצ' אחר חליצה כדאי' בריש פרקי' ומר סבר גזרו בה גט כסברא דאבא חנן בר יוסי דלקמן הילכך אכתי איכא זיקא דרבנן עד שיתן גט ובחליצה אחר מאמר פליגי דאע"ג דלכ"ע צריכה גט למאמרו מר סבר דבחליצה פוטרת זיקתו לגמרי ואע"ג דמדרבנן לא משתריא לשוק עד שיתן גט ומר סבר דכל כמה שלא נתן גט למאמרו חשבי' כאלו עדין זיקתא קיימת ואינו מחוור דבחליצה אחר מאמר דכ"ע מפקעא חליצה לזיקתו ואין הגט אלא למאמרו וכ"ש בחליצה אחר הגט שאין הגט אלא משום גזירה בעלמא ואפי' תימא דגזרו בה כדקסבר אבא חנן בר יוסף לקמן:
והכא דיש תנאי בחליצה קא מפ' מר סבר יש תנאי בחליצה פי' שאם לא נתקיים התנאי בטלה החליצה דקסבר חליצה מוטעת פסולה ופלוגתא דר' ורבנן כשלא נתקיים התנאי רבנן סברי יש תנאי בחליצ' ואכתי איכא לזיקא ור' סבר אין תנאי בחליצ' וחלי' כשר' היא דאפקעת' לזיק' וא"ת וליפליגו בהדי' דיש תנאי בחליצ' אליב' דר"א ובחליצ' פסולה אליבא דר' שרביא ובתנאי כפול אליבא דרבינא י"ל דאיידי דאיפליגו על ר"מ בקדשה לשם אישות נקטוה לפלוגתיהו כשקדשה לשם יבמות כנ"ל:
רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה פי' וחליצה מוטעת פסולה ואע"ג דקי"ל דחליצה מוטעת כשרה כבר פרש"י ז"ל דרב אשי אליבא דהני תנאי אמר לה ויש להו כיוצא בזה בפ' גט פשוט דכ"ע אותיות נקנות במסירה כלומר אליבא דהנהו תנאי דאלו אליבא דהלכתא הקי"ל שאין אותיות נקנות במסירה ובהא ודאי לא מצי רבינא לומר דלכ"ע אין תנאי בחליצה דא"כ אפי' כשהיה התנאי כפול אינו תנאי והיכי אמרי' דפליגי בתנאי כפול. ובתוס' פי' דהא דאמר רבינא דכ"ע יש תנאי בחליצה לאו לבטולי חליצה לגמרי דודאי חליצה מוטעת נפטרה להתירה לשוק אלא ה"ק שמועיל התנאי שלא להפקיע הזיקא לגמרי ושיוכל לקדשה לשם יבמות ורב אשי דאמר דכ"ע דחליצה פוטרות ה"ק דנהי דפוטרו' לשוק אינה פוטרת לגמרי ושלא נפקעה זיקת יבמי' ואם בא לקדשה בזיקת יבמין מקודשת ולהכי לא מצי למימר דכ"ע חליצה פסולה פוטר' דאם כן דחליצה פסולה פוטרת לגמרי מכל זיקא היאך ליפליגו ביש תנאי בחליצה לאפקועי הזיקא לגמרי דהא לענין התירא לשוק דכ"ע חליצה בתנאי כשרה ואלו בחליצה פסולה יש מחלוקת אפי' להתירה לשוק וכיון שכן אם אתה אומר דלכ"ע חליצה פסולה פוטרת אפי' מכל זיקא כ"ש דחליצה בתנאי מפקע' כל זיקא לגמרי להכי אצטריך לומר דלכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרות לגמרי מידי זיקא שיוכל לקדש לשם יבמות ומר סבר דהא אפי' להני תנאי כ"פ התוס' רב יהודה ז"ל ונראה שהיא שיטה דחוקה ואין צריך אליה:
מתניתין דלא כבן עזאי וכו' פירוש מתניתין דקתני הכא דב' יבמות ויבם אחד שעשה מאמר בשתיהן צריכות שני גיטין דלא כבן עזאי דקאמר שאין מאמר אחר מאמר בב' יבמות ויבם אחד לפום נסחאות דכלהו ספרים אבל יש שגורס בדברי בן עזאי יש מאמר אחר מאמר ובב' יבמות ויבם אחד ואין מאמר אחר מאמר בב' יבמים ויבמה א' פרש"י ז"ל דלההיא נסחא רישא דהכא שפיר אתיא בן עזאי ועל סיפא ה"ל לאתויי בגמ' ולפי' הכריע הוא ז"ל כגרס' ר"י ויש מקשי' עליו ז"ל דהא סייעת' דמייתי גמרא בסמוך לרבא בר רב הונא לא מרישא גופא היא אלא מדיוק' דקתני סיפא שכן הדין בב' יבמי' ויבמה א' שצריכי' שניה' לחלוץ לה וכדפרש"י ז"ל גופיה ואמאי לא אמרי' לה בגמ' על סיפא וי"ל דלענין סייעתא שפיר נקטיה רישא דמפרש בהדיא על סמך דסיפא אבל כי אתינא לאסוקי מתני' מסברא דחד לית ליה למנקט אלא פסקא דלא אתיא כההוא תנא:
מאמר לזו וחלץ לזו לימא מסייע ליה לשמואל דאמר חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה ותהוי תיובת' דרב יוסף פי' קס"ד דדוק' קתני חלץ לזו ומאמר לזו ומ"ה סגי לתרוייהו בחליצה זו שאלו חלץ לבעלת מאמ' עצמה לא היתה נפטרה צרה ולהכי אמרי' דמסייע ליה לשמואל ודקאמרי' ותהוי תיובת' דרב יוסף ה"פ או תהוי תיובת' דרב יוסף כלומ' דאת"ל דהא דקתני וחלץ לזו לאו דוקא דה"ה דסגיא בחליצת בעלת המאמ' לפטו' צרתה א"כ כי קתני שחלץ לצרתה נקטה לרבותא דאפי' לדידה מצי חלוץ ושופך מי בורו בחנם ואתיא דלא כרב יוסף דאמר לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכי' לו אבל א"א לפרש ותהוי תיובתא דרב יוסף כפשוטיה דהא אם איתא דחלץ לזו דוקא קתני ומסייע לשמואל בחליצת המאמר לא הוי תיובתא דרב יוסף דע"כ הוא צריך לשפוך מי בורו אלא ודאי כדאמרן וכפר"י ז"ל:
גט לזו וגט לזו צריכות ממנו חליצה לימא מסייע ליה לרבא בר רב הונא דאמר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחי' פרש"י ז"ל דכיון דקתני צריכות משמע כי שתיהן צריכות לחלוץ ודכוותא קתני סיפא וכן בב' יבמין ויבמה א' שנתנו שניהם גט שצריכין שניהם לחלוץ אותה ומשום דחליצה פסול' צריכה לחזר על כל האחין. וי"מ דמגופא שמעי' לה דכיון דבב' יבמו' שחליצ' כל א' מהן גרועה לא פטר' חליצה גרועה לצרתה סברא הויה דבב' יבמין לא פטר חד לחבריה ולא עבד שליחותיה ונכון הוא:
מאי צריכות צריכו' דעלמ' ק"ל למה לן כולי האי לימא דה"ק צריכות שתיהן לחליצה א' מהן דלא מיפטר' בגיטה י"ל דא"כ פשיטא דצריכות חליצה והכי ה"ל למתני חולץ לא' מהן לאשמועי' דסגיא לתרוייהו מחליצת א' מהן:
הניחא לר' יוחנן דאמר כוליה ביתא בלאו קאי אצטריך לאשמועינן שאין קדושין תופסי' בחייבי לאוין מכאן הקשה ר"ח ז"ל על גרש"י ז"ל דפ"ק גבי הבא על יבמתו וחזר הוא או אחד מן האחין על צרתה דגריס ר' יוחנן אמ' בעשה דא"כ הא איכא במתני' חייבי עשה דקתני בב' יבמות שאין אחר ביאה של א' מהן כלום והיינו כר"ע דסבר אין קדושי' תופסי' אפי' בחייבי עשה וכר' ישבב וא"כ הוה לן למימ' הכא אצטריך לאשמועינן אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וחייבי עשה וי"ל דהא ל"ק דתלמודא עיקר נקטיה פי' בחייבי לאוין דהיינו אחר חליצה שהיא חייבי לאוין אפי' לר' יוחנן אצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בהן ועוד הקש' דא"כ דאחר ביאה בב' יבמות חייבי עשה הוא כיון דתני שאין אחר ביאה כלום ואע"ג דהוו חייבי עשה למה ליה למתני שאין אחר חליצה כלום שהיא חייבי לאוין. וכ"ת דתני להו משום סדרא דמתני' וגם בזו י"ל דל"ק דלר' יוחנן אפי' בחייבי לאוין איכא רבותא הילכך אע"ג דמחייבי עשה דתני שמעינן ליה מ"מ תני אף חייבי לאוין משום סדרא דמתני' אבל בחייבי כריתו' דפשיטא ליה לר"ע שאין קדושין תופסין בהן קס"ד דלא ה"ל למתני משום סדרא דמתני' ועוד אר"ת ז"ל דאם איתא לגרש"י ז"ל הא קתני במתני' שאין קדושין תופסין בחייבי עשה ואשכחן תנא דסתם לן לר"ע כר' ישבב ואלו במ' כתובות ובמ' קדושין מספקא לן אפי' בדר' ישבב גופיה אליבא דר' עקיבא אי לאפוקי מדר' סימאי בלחוד אתא ולרבות חייבי לאוין דכהונ' או סברא דנפשיה קאמר ולרבות אפילו חייבי עשה ומאי מספקא לן דאי ר' ישבב לא קאמר לה סתם מתני' מני ויש דוחי' דלא מספקא לן התם אליבא דר' יוחנן אלא אליבא דר"ל דהויא מתני' חייבי כריתות וליתא דא"כ הוה לן לאתויי התם האי מתני' למימר דאתיא כר"ל אלא ודאי הגרס' הנכונה שם ר' יוחנן אמר לכלהו וכדכתיבנ' התם בס"ד:
בשלמא בעל ונתן גט אצטריך סד"א נגזור גט דבתר ביאה אטו גט דקמי ביאה פרש"י ז"ל דסד"א שיש אחר בעילה כלום דנגזר גט לבתר ביאה אטו גט דמקמי ביאה ושיהא צריך חליצה עם הגט קמ"ל אין אחר בעילה כלום ואזדא מרן ז"ל לפי' דלעיל דיליה שפיר גבי ביאה פסולה יש אחריה כלום שיש אחריה זיק' יבמי' להצריכה חליצה שהוא סובר שאף החליצה מכח גזירה היא ודכוותה מפרש הכא אין אחר בעילה כלום שאין אחריה זיקא להצריכה חליצה וכבר פירשנו למעלה דלישנא דאחריה כלום אינו הולם פי' זה לכ"פ בו סד"א נגזור גט דלבתר ביאה שהיה אוסרה עליו שלא יוכל להחזירה לו ואע"ג דמדאורייתא מגרשה בגט ומחזירה וגזור בה רבנן שתהא אסורה לו בגט שלאחר ביאה אטו גט דמקמי ביאה שהיא אסורה לו דקיימא לו בלא יבנה מדרבנן קמ"ל אין אחר ביאה כלום שאין גט שלאחר ביאה עושה כלום לאוסר' עליו אלא יכול להחזירה בדינא דאוריתא ויש נסחאות דגרסי סד"א מדגט דמקמי ביאה מהני גט דלבת' ביאה מהני קמ"ל ועולה יפה לפי' זה האחרון. ובהכי סליק פרקא בס"ד: