ביאור:הכרית

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

הכרית = ניתק והרחיק[עריכה]

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: הכרית

תגובה ל: כרת שנכתבה ב18:01:23  01.11.2004

הפועל "הכרית" מבטא ניתוק מוחלט, ניתוק שכולל גם הרחקה והפרדה. הפועל הסביל שלו הוא "נכרת", שמשמעותו "התנתק לגמרי, התנתק והתרחק".

בחלק מהפסוקים, כתוב בפירוש מי מתנתק ממי (חלק א); בפסוקים אחרים זה לא כתוב, ואז המשמעות פחות ברורה (חלק ב). 

א. הכרית מ- / נכרת מ-[עריכה]

הנה הפסוקים שבהם כתוב בפירוש מי מתנתק ממי:

ניתוק עצמים מוחשיים:

  1. (שמות ח ה): "ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאר תשארנה": ה' ניתק את הצפרדעים מפרעה ומביתו, והחזיר אותן ליאור.
  2. מיכה ה ט: " "והיה ביום ההוא נאם ידוד והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבתיך." "וה כרת י ערי ארצך והרסתי כל מבצריך." "והכרתי כשפים מידך ומעוננים לא יהיו לך." "והכרתי פסיליך ומצבותיך מקרבך ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך." "; (זכריה ט י): "והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ", ה' ינתק ממך את הסוסים, רכבי-המלחמה, הכשפים, ערי המבצר, הכשפים והפסילים, כלומר הם לא יהיו בקרבך יותר.
  3. (שמואל א כח ט): "ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האבות ואת הידעני מן הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני": שאול ניתק את האובות והידעונים מן הארץ, כלומר דאג שהם לא יהיו יותר בארץ.
  4. (נחום א יד): "וצוה עליך ה' לא יזרע משמך עוד, מבית אלהיך אכרית פסל ומסכה אשים קברך כי קלות": ה' ינתק פסל ומסכה מהמקדש, כלומר לא יהיו שם יותר פסלים ומסכות.
  5. (יואל א ה): "הקיצו שכורים ובכו והיללו כל שתי יין, על עסיס כי נכרת מפיכם ... הכרת מנחה ונסך מבית ה', אבלו הכהנים משרתי ידוד... הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל", העסיס התנתק מפיכם, כלומר הפסיק להיות בפיכם; המנחה והנסך התנתקו מבית ה', כלומר הפסיקו לקרב שם; האוכל והשמחה התנתקו מבית ה', כלומר הפסיקו להיות שם.

ניתוק שם וזֵכֶר:

  1. (יהושע ז ט): "וישמעו הכנעני וכל ישבי הארץ ונסבו עלינו והכריתו את שמנו מן הארץ , ומה תעשה לשמך הגדול?": הכנענים ינתקו את שמנו מן הארץ, כלומר יגרשו או ישמידו אותנו, כך שלא יזכרו עוד את שמנו בארץ.
  2. (זכריה יג ב): "והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ": ה' ינתק את שמות האלילים מן הארץ, כך שלא יזכרו אותם יותר בארץ.
  3. (תהלים לד יז): "פני ה' בעשי רע להכרית מארץ זכרם", (תהלים קט טו): "יהיו נגד ה' תמיד ויכרת מארץ זכרם": ה' ינתק את זכרם של הרשעים מהארץ, כלומר לא יזכרו אותם יותר בארץ.
  4. (ישעיהו מח יט): "ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעתיו לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני": שמו של זרעך לא יתנתק מלפני, כלומר אני תמיד אזכור את שמו לטובה.
  5. (רות ד י): "וגם את רות המאביה אשת מחלון קניתי לי לאשה, להקים שם המת על נחלתו, ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו; עדים אתם היום": שם המת לא יתנתק ממשפחתו ומעירו, כולם יזכרו אותו, בזכות הבן שייוולד לאשתו.

ניתוק ערכים מופשטים:

  1. (שמואל א כ טו): "ולא תכרִת את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת ידוד את איבי דוד איש מעל פני האדמה", לא תחתוך ותנתק את חסדך מביתי, כלומר לא תפסיק לעשות חסד עם ביתי. 
  2. (ירמיהו ז כח): "ואמרת אליהם זה הגוי אשר לוא שמעו בקול ידוד אלהיו ולא לקחו מוסר אבדה האמונה ונכרתה מפיהם", האמונה נחתכה והתנתקה מפיהם, כלומר הם הפסיקו לדבר דברי אמת ואמונה.

הכרתת נפש מקרב עמה = ניתוקו של אדם מעם-ישראל, עונש שיכולות להיות לו כמה משמעויות מעשיות .

ניתוק בני-אדם מסויימים ממקום מסויים = גירושם או השמדתם, כך שלא יהיו שם יותר:

  1. (יהושע יא כא): "ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקים מן ההר מן חברון מן דבר מן ענב ומכל הר יהודה ומכל הר ישראל עם עריהם החרימם יהושע":
(שמואל א כ טו): "ולא תכרת את חסדך מעם ביתי עד עולם ולא בהכרת ידוד את איבי דוד איש מעל פני האדמה": ה' ינתק את אויבי דוד מעל פני האדמה, כלומר ישמיד אותם או יגרום לכך שהם לא יהיו יותר אויבים.
  1. (מלכים א ט ז): "והכרתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם ואת הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים"
  2. (ישעיהו ט יג): "ויכרת ידוד מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד": ה' ניתק מישראל גם את החשובים וגם את החלשים.
  3. (ירמיהו ט כ): "כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחבות": המוות נכנס לבתים, ומנתק את הילדים מהרחובות; כי חלק מהם מתים בשנתם, והאחרים נשארים בביתם כדי לטפל בבני-ביתם שחלו, ולהתאבל על בני-ביתם שמתו.
  4. (ירמיהו יא יט): "ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד": האויבים רצו לנתק את ירמיהו מארץ החיים, כלומר להרוג אותו.
  5. ירמיהו מד ז: " "ועתה כה אמר ה' אלהי צבאות אלהי ישראל: למה אתם עשים רעה גדולה אל נפשתכם להכרית לכם איש ואשה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שארית." "להכעסני במעשי ידיכם לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים אשר אתם באים לגור שם למען הכרית לכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה בכל גויי הארץ..." "לכן כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל הנני שם פני בכם לרעה ולהכרית את כל יהודה" ": החוטאים יגרמו לכך שרבים מהם יתנתקו מתוך יהודה וימותו, ובסופו של דבר כל היהודים במצרים יתנתקו מן העולם וימותו.
(ירמיהו נ טז): "כרת ו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל עמו יפנו ואיש לארצו ינסו": החקלאים יתנתקו מבבל, יברחו משם ולא יהיו שם יותר.
  1. יחזקאל יד יג: " "בן אדם ארץ כי תחטא לי למעל מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה לחם והשלחתי בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה..." "או חרב אביא על הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבר בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה..." "או דבר אשלח אל הארץ ההיא ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה..." "כי כה אמר ד' ה' אף כי ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל ירושלם להכרית ממנה אדם ובהמה" " = לנתק ממנה אדם ובהמה, כלומר לעשות שהיא תהיה שוממה.
  2. יחזקאל כא ח: " "ואמרת לאדמת ישראל כה אמר ידוד הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע." "יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר מנגב צפון" "
  3. (יחזקאל כה ז): "לכן הנני נטיתי את ידי עליך ונתתיך לבג לגוים והכרתיך מן העמים והאבדתיך מן הארצות אשמידך וידעת כי אני ידוד"
  4. (יחזקאל כה יג): "לכן כה אמר אדני ידוד ונטתי ידי על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו"
  5. (יחזקאל כט ח): "לכן כה אמר אדני ידוד הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה"
  6. (יחזקאל לה ז): "ונתתי את הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב"
  7. (תהלים קא ח): "לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, להכרית מעיר ה' כל פעלי און": לנתק מעיר הקודש את האנשים העושים רע, כלומר להרוג או לגרש אותם כך שלא יהיו שם יותר.
  8. [[ביאור:עמוס א ה-ב3 ]] : " "ושברתי בריח דמשק והכרתי יושב מבקעת און ותומך שבט מבית עדן וגלו עם ארם קירה אמר ה'..." "והכרתי יושב מאשדוד ותומך שבט מאשקלון והשיבותי ידי על עקרון ואבדו שארית פלשתים אמר ד' ה'..." "והכרתי שופט מקרבה וכל שריה אהרוג עמו אמר ה'" "
  9. עובדיה א ט: " "וחתו גבוריך תימן למען יכרת איש מהר עשו מקטל." "מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם" ": לא יהיו יותר אנשים בהר עשו, כי יקטלו את כולם.
(נחום ב יד): "הנני אליך נאם ה' צבאות, והבערתי בעשן רכבה וכפיריך תאכל חרב, והכרתי מארץ טרפך ולא ישמע עוד קול מלאככה": הטרף שלך יתנתק מהארץ, לא יהיה לך יותר טרף בארץ. 
  1. צפניה א ג: " "אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים והכרתי את האדם מעל פני האדמה נאם ידוד." "ונטיתי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלם והכרתי מן המקום הזה את שאר הבעל את שם הכמרים עם הכהנים" ": ה' ינתק את האדם מעל פני האדמה, וינתק מבית-המקדש את עובדי הבעל (ע"ע הכל כולל הכל )
  2. (משלי ב כב): "ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה"

כמה פסוקים אומרים שבני-אדם מסויימים לא ייכרתו ממקום מסויים, והכוונה היא שהם לא יתנתקו מאותו מקום, כלומר יהיו שם תמיד. זה יכול להיות לטובה או לרעה:

  1. (מלכים א ב ד): "למען יקים ה' את דברו אשר דבר עלי לאמר אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת בכל לבבם ובכל נפשם לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל", מלכים א ח כה, דברי הימים ב ו טז : "ועתה ידוד אלהי ישראל שמר לעבדך דוד אבי את אשר דברת לו לאמר לא יכרת לך איש מלפני ישב על כסא ישראל רק אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני כאשר הלכת לפני", מלכים א ט ה, (דברי הימים ב ז יח): "והקמתי את כסא ממלכתך על ישראל לעלם כאשר דברתי על דוד אביך לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל": אם בני דוד ילכו לפני ה' באמת, לא יהיה ניתוק בין בית דוד לבין כיסא ישראל, כלומר תמיד יהיו אנשים מבית-דוד על כיסא המלוכה בישראל.
  2. (שמואל א ב לג): "ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים": ה' לא ינתק בין בית עלי לבין המזבח, כדי שבני עלי יראו את הכהן הגדול שבא מהבית השני, ויצטערו.
  3. (שמואל ב ג כט): "יחלו על ראש יואב ואל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם": ה' לא ינתק מבית יואב זבים, מצורעים, נכים, הרוגים ורעבים; כלומר, תמיד יהיו כאלה בביתו.
  4. (במדבר ד יח): "אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים": אל תנתקו את משפחת קהת מתוך שבט לוי, כלומר תשמרו עליהם שלא ימותו ושלא יאבדו, כך שתמיד יישארו קהתים בשבט לוי.
  5. (יהושע ט כג): "ועתה ארורים אתם ולא יכרת מכם עבד וחטבי עצים ושאבי מים לבית אלהי": תמיד יהיו בקרב הגבעונים עבדים, חוטבי עצים ושואבי מים לבית ה'.
  6. ירמיהו לג יז: " "כי כה אמר ידוד לא יכרת לדוד איש ישב על כסא בית ישראל ." "ולכהנים הלוים לא יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה ועשה זבח כל הימים" "
  7. (זכריה יד ב): "ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים והנשים תשגלנה ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא יכרת מן העיר": החצי השני של העם לא יתנתק מהעיר, כלומר יישאר בה עד בא הגאולה.

ב. הכרתה כללית[עריכה]

והנה הפסוקים שבהם לא כתוב בפירוש ממי מתנתקים; ייתכן שהכוונה היא לניתוק מהעולם באופן כללי (כלומר, שלא יהיו יותר בעולם), וייתכן שהכוונה אחרת:

ניתוק ערכים מופשטים:

  1. (זכריה ט ו): "וישב ממזר באשדוד, והכרתי גאון פלשתים": גורמי-הגאווה של הפלשתים יתנתקו מהם, או שיתנתקו ויאבדו מהעולם; כלומר לא יהיה להם יותר במה להתגאות.
  2. (ישעיהו נה יג): "תחת הנעצוץ יעלה ברוש, תחת הסרפד יעלה הדס; והיה לה' לשם לאות עולם, לא יכרת", (ישעיהו נו ה): "ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות; שם עולם אתן לו, אשר לא יכרת", השם הטוב לא יתנתק מבעליו, או שלא יתנתק מהעולם, או שלא יתנתק מה' (כמו בישעיהו מח יט למעלה); כלומר לא יישכח.
  3. (משלי כג יח): "כי אם יש אחרית, ותקותך לא תכרת", (משלי כד יד): "כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת ויש אחרית, ותקותך לא תכרת": התקווה הטובה שלך לא תתנתק ממך, או לא תתנתק מהעולם; כלומר - אתה לא תתאכזב.
  4. (תהלים לז לח): "ופשעים נשמדו יחדו, אחרית רשעים נכרתה": האחרית והתקוה של הרשעים התנתקה מהם, או התנתקה מהעולם; כלומר הם התאכזבו.
  5. ע"ע ספר כריתות.
  6. ע"ע כריתת לשון .

ניתוק הגויים מארץ ישראל = גירושם או השמדתם (ע"ע גירוש או חרם ); הפסוקים לא מפרטים את האופן המדוייק, כי בפרשות אלו אין חשיבות לכך - העיקר שהגויים לא יהיו עוד בארץ ישראל:

  1. (דברים יב כט): "כי-יכרית ה' אלהיך את-הגוים אשׁר אתה בא-שׁמה לרשׁת אותם מפניך, וירשׁת אתם וישׁבת בארצם.  השׁמר לך פן-תנקשׁ אחריהם אחרי השׁמדם מפניך, ופן-תדרשׁ לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את-אלהיהם ואעשׂה-כן גם אני.": ה' ידאג שהגויים לא יהיו בארצך; אתה צריך לדאוג שלא לחפש אחריהם בחוץ. 
  2. דברים יט א: " "כי-יכרית ה' אלהיך את-הגוים אשׁר ה' אלהיך נתן לך את-ארצם, וירשׁתם וישׁבת בעריהם ובבתיהם. שׁלושׁ ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשׁר ה' אלהיך נתן לך לרשׁתה "" " ": ברגע שלא יהיו יותר גויים בארץ, וכל הארץ תהיה שלך, עליך להפריש שלוש ערים למקלט.
  3. (יהושע כג ד): "ראו הפלתי לכם את הגוים הנשארים האלה בנחלה לשבטיכם, מן הירדן וכל הגוים אשר הכרתי והים הגדול מבוא השמש. וה' אלהיכם הוא יהדפם מפניכם והוריש אתם מלפניכם וירשׁתם את-ארצם כאשׁר דבר ה' אלהיכם לכם.": יהושע ניתק חלק מהגויים מארץ ישראל, כלומר השמיד או גירש אותם; וה' יגרש וישמיד את שאר הגויים.
  4. (שופטים ד כד): "ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה על יבין מלך כנען עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען": בני ישראל ניתקו את יבין מלך כנען מארץ ישראל, וזכו לארבעים שנות שקט.
  5. (מלכים א יא טז): "כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום. ויברח אדד הוא ואנשׁים אדמיים מעבדי אביו אתו לבוא מצרים והדד נער קטן ": יואב רצה שלא יהיו יותר זכרים באדום, ולכן אדד נאלץ לברוח למצרים.

ניתוק בית-מלוכה מושחת = הרחקתו מהשלטון או מהארץ, ע"י הריגה או גירוש או כליאה:

  1. (מלכים א יד יד): "והקים ה' לו מלך על ישראל אשר יכרית את בית ירבעם זה היום ומה גם עתה"
  2. (דברי הימים ב כב ז): "ומאלהים היתה תבוסת אחזיהו לבוא אל יורם ובבאו יצא עם יהורם אל יהוא בן נמשי אשר משחו ה' להכרית את בית אחאב"
  3. (מלכים א יד י): "לכן הנני מביא רעה אל בית ירבעם והכרתי לירבעם משתין בקיר עצור ועזוב בישראל; ובערתי אחרי בית ירבעם כאשר יבער הגלל עד תמו": ניתוק כל הגברים בבית-ירבעם מהשלטון או מהארץ או מהעולם.
  4. (מלכים א כא כא): "הנני מבי אליך רעה ובערתי אחריך והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל"
  5. (מלכים ב ט ח): "ואבד כל בית אחאב והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל"

ניתוק אנשים אחרים:

  1. (בראשית ט יא): "והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ"
  2. (שמואל א כד כא): "ועתה השבעה לי בידוד אם תכרית את זרעי אחרי ואם תשמיד את שמי מבית אבי": יהונתן ביקש מדוד שלא ינתק את זרעו מהארץ, כלומר שלא ישמיד ולא יגרש אותו.
  3. שמואל ב ז ט, (דברי הימים א יז ח): "ואהיה עמך בכל אשר הלכת ואכרתה את כל איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ": ה' ניתק את אויבי דוד מן הארץ, כלומר גירש או השמיד אותם, או עשה שלא יהיו יותר אויבים.
  4. (מלכים א יח ד): "ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה', ויקח עבדיהו מאה נבאים, ויחביאם חמשים איש במערה, וכלכלם לחם ומים": איזבל ניתקה את הנביאים מהארץ, כלומר גרמה שלא יהיו יותר נביאים: חלק מהם היא הרגה, חלק גירשה, והשאר פחדו והפסיקו להיות נביאים.
  5. (ישעיהו י ז): "והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט": מלך אשור רוצה לנתק גויים רבים מארצם, כלומר להשמיד או לגרש אותם.
  6. (ישעיהו יא יג): "וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים"
  7. (ישעיהו יד כב): "וקמתי עליהם נאם ידוד צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם ידוד"
  8. (ישעיהו כט כ): "כי אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל שקדי און"
  9. (ישעיהו מח ט): "למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך"
  10. (ירמיהו מז ד): "על היום הבא לשדוד את כל פלשתים להכרית לצר ולצידון כל שריד עזר כי שדד ה' את פלשתים שארית אי כפתור"
  11. (יחזקאל יז יז): "ולא בחיל גדול ובקהל רב יעשה אותו פרעה במלחמה בשפך סללה ובבנות דיק להכרית נפשות רבות"
  12. (יחזקאל כה טז): "לכן כה אמר אדני ידוד הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים"
  13. (יחזקאל ל טו): "ושפכתי חמתי על סין מעוז מצרים והכרתי את המון נא"
  14. (עובדיה א יד): "ואל תעמד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה"
  15. (מיכה ה ח): "תרם ידך על צריך וכל איביך יכרתו"
  16. (נחום ב א): "הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום, חגי יהודה חגיך שלמי נדריך, כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כלה נכרת": הרשעים, בני הבליעל, יתנתקו ממך; לא יעברו בך עוד רשעים.
  17. (נחום ג טו): "שם תאכלך אש תכריתך חרב תאכלך כילק התכבד כילק התכבדי כארבה"
(צפניה א יא): "הילילו ישבי המכתש, כי נדמה כל עם כנען, נכרתו כל נטילי כסף": כל הסוחרים, הנוטלים כסף ומעבירים אותו ממקום למקום, התנתקו ואבדו מן הארץ; כי הארץ עניה ואין בה יותר מסחר.
  1. תהלים לז ט: " "כי מרעים יכרתון וקוי ידוד המה יירשו ארץ..." "כי מברכיו יירשו ארץ ומקלליו יכרתו ..." "כי ידוד אהב משפט ולא יעזב את חסידיו לעולם נשמרו וזרע רשעים נכרת ..." "קוה אל ידוד ושמר דרכו וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה" "
  2. (זכריה יג ח): "והיה בכל הארץ נאם ידוד פי שנים בה יכרתו יגועו והשלשית יותר בה"

פסוקים נוספים[עריכה]

  1. (בראשית מא לו): "והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב"
  2. (ויקרא כו כב): "והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם"
  3. (ויקרא כו ל): "והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וגעלה נפשי אתכם": ה' ינתק את הפסלים המיועדים לשמש מן הארץ, כלומר יאביד אותם.
  4. (במדבר יא לג): "הבשר עודנו בין שניהם טרם יִכָּרֵת , ואף ה' חרה בעם ויך ידוד בעם מכה רבה מאד": הבשר עוד לא התנתק משיניהם, וכבר ה' היכה בהם.
  5. [[ביאור:יהושע ג יג-ד7 ]] : " "והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נשאי ארון ידוד אדון כל הארץ במי הירדן מי הירדן יכרתון המים הירדים מלמעלה ויעמדו נד אחד..." "ויעמדו המים הירדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאד באדם העיר אשר מצד צרתן והירדים על ים הערבה ים המלח תמו נכרתו והעם עברו נגד יריחו..." "ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ידוד בעברו בירדן נכרתו מי הירדן והיו האבנים האלה לזכרון לבני ישראל עד עולם." "
  6. (מלכים א יח ה): "ויאמר אחאב אל עבדיהו לך בארץ אל כל מעיני המים ואל כל הנחלים אולי נמצא חציר ונחיה סוס ופרד ולוא נכרית מהבהמה"
  7. (ירמיהו מח ב): "אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב"
  8. (ירמיהו נא סב): "ואמרת ידוד אתה דברת אל המקום הזה להכריתו לבלתי היות בו יושב למאדם ועד בהמה כי שממות עולם תהיה"
  9. (תהלים קט יג): "יהי אחריתו להכרית, בדור אחר ימח שמם": האחרית שלו תיכרת ותתנתק ממנו כך שלא תישאר לו תקווה לסוף ימיו (כמו בתהלים לז לח); או - באחריתו ובסופו ה' יכרית אותו מהארץ כך שהוא לא יתקיים יותר בעולם (כמו בשאר הפסוקים תחת "ניתוק אנשים אחרים").
  10. (ישעיהו כב כה): "ביום ההוא נאם ה' צבאות תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר עליה כי ה' דבר"  
  11. (ישעיהו נז ח): "ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך כי מאתי גלית ותעלי הרחבת משכבך ותכרת לך מהם אהבת משכבם יד חזית"
  12. (ירמיהו לה יט): "לכן כה אמר ידוד צבאות אלהי ישראל לא יכרת איש ליונדב בן רכב עמד לפני כל הימים"
  13. (הושע ח ד): "הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת"
  14. צפניה ג ו: " "הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב." "אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר ולא יכרת מעונה כל אשר פקדתי עליה אכן השכימו השחיתו כל עלילותם" "
  15. (מלאכי ב יב): "יכרת ידוד לאיש אשר יעשנה ער וענה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לידוד צבאות"
  16. (דניאל ט כו): "ואחרי השבעים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף ועד קץ מלחמה נחרצת שממות"

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-11-04.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:הכרית - ניתק והרחיק

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/hkrit