ירמיהו יב א-ג: " "צַדִּיק אַתָּה ה', כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ; אַךְ מִשְׁפָּטִים, אֲדַבֵּר אֹתָךְ, מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה, שָׁלוּ כָּל-בֹּגְדֵי בָגֶד? נְטַעְתָּם, גַּם-שֹׁרָשׁוּ--יֵלְכוּ, גַּם-עָשׂוּ פֶרִי; קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם. וְאַתָּה ה', יְדַעְתָּנִי--תִּרְאֵנִי, וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ; הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה, וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה!" "" "

ניתן לפרש את דברי ירמיהו בשתי דרכים - אחת בהנחה שהוא מתייחס לרשעי ישראל, ואחת בהנחה שהוא מתייחס לגויים הרשעים (ע' גם במאמרו של פרופ' יהודה אייזנברג שהסביר את שתי הדרכים).

[ רש"י , רד"ק , מלבי"ם, דעת מקרא]

ביאור:בסוף הפרק הקודם סופר על אנשי ענתות, שכניו של ירמיהו, שרצו להרוג אותו. יש כמה הקבלות בין פרשה זו לבין התלונה של ירמיהו בפרקנו: " "וה' הוֹדִיעַנִי, וָאֵדָעָה; אָז, הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם. "" וַאֲנִי, כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבוֹחַ ; וְלֹא-יָדַעְתִּי כִּי-עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת, נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים--וּשְׁמוֹ, לֹא-יִזָּכֵר עוֹד. וה' צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק, בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב ; אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם, כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת-רִיבִי" ". אמנם, ה' כבר הבטיח לירמיהו שהם ימותו בחרב כשיגיע הזמן: " " "" לָכֵן, כֹּה-אָמַר ה' עַל-אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, הַמְבַקְשִׁים אֶת-נַפְשְׁךָ, לֵאמֹר:  לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם ה', וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ.  לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, הִנְנִי פֹקֵד, עֲלֵיהֶם:  הַבַּחוּרִים, יָמֻתוּ בַחֶרֶב, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, יָמֻתוּ בָּרָעָב.  "" וּשְׁאֵרִית, לֹא תִהְיֶה לָהֶם:  כִּי-אָבִיא רָעָה אֶל-אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, שְׁנַת פְּקֻדָּתָם" "; אך בינתיים הם המשיכו להצליח ולשגשג. ירמיהו ידע שההצלחה שלהם היא זמנית בלבד, ובכל זאת הדבר הפריע לו ונראה לו לא צודק.

לפי זה יש לפרש את דברי ירמיהו:

• "צדיק אתה ה' כי אריב אליך" - אני יודע שאתה צדיק = עושה צדק , ותעניש את הרשעים כמו שהבטחת, ובכל זאת -

• "אך משפטים אדבר אותך" - אני רוצה להתווכח ולהבין -

• "מדוע דרך רשעים צלחה" - מדוע בינתיים הרשעים מצליחים? ומדוע -

• "שלו כל בוגדי בגד" - מדוע האנשים שבגדו בי ורצו להרוג אותי (ואולי גם בוגדים באחרים והורגים אותם) עדיין חיים בשלווה?
• "נטעתם גם שורשו, ילכו גם עשו פרי" - לא רק שהם יציבים ואינם רואים שום פורענות באופק, הם אף מתקדמים ומצליחים יותר ויותר, ואף משפיעים על אחרים להיות כמותם, כמו עץ שעושה פירות -

• "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם" - הם נשבעים בשמך, אבל למעשה משקרים; הם משתמשים בשמך כדי לרמות ולבגוד בידידיהם, לא מתוך אמונה; וכך נאמר גם במקום אחר (ירמיהו ה ב): "ואם חי ה' יאמרו - לכן לשקר ישבעו"
• "ואתה ה' ידעתני, תראני ובחנת לבי איתך" - בניגוד אליהם, אני באמת נאמן לך גם בליבי ולא רק בשפתיי, ולכן זה לא הוגן שאותם אנשים, שרצו לבגוד בי ולהרוג אותי, ימשיכו להצליח (גם בפרק הקודם אמר ירמיהו דבר דומה - "וה' צבאות שופט צדק, בוחן כליות ולב , אראה נקמתך מהם, כי אליך גליתי את ריבי").
• "התיקם כצאן לטבחה, והקדישם ליום הריגה" - הם רצו להרוג אותי "ככבש אלוף יובל לטבוח ", ולכן ראוי שתעניש אותם מידה כנגד מידה, ותהרוג אותם באותו אופן.
• בפסוק הבא נאמר (יב 4): "עד מתי תאבל הארץ, ועשב כל השדה ייבש; מרעת יושבי בה ספתה בהמות ועוף, כי אמרו לא יראה את אחריתנו", ויש שני פירושים:

• ייתכן שזה המשך התלונה של ירמיהו - בגלל שהרשעים לא נענשים מייד, אנשים מושפעים מהם לרעה וחושבים שה' לא רואה ולא משגיח, ולכן מחקים את מעשיהם של הרשעים, והדבר מביא לחורבן (מלבי"ם) ;

• וייתכן שזה כבר המענה של ה' לירמיהו (דעת מקרא) , והוא מצטרף לפסוקים הבאים -

• בפסוקים הבאים ה' עונה לו, שהמצב למעשה הרבה יותר גרוע ממה שירמיהו חשב: הרשע והשחיתות כבר התפשטו בארץ עד כדי כך, שכבר אין טעם להעניש כל רשע בפני עצמו, וצריך להרוס את הכל ולבנות הכל מחדש ( לפירוט ע' כאן ).

כל עוד רוב האנשים צדיקים ורק מעט רשעים, יש טעם להעניש את הרשעים מייד על-מנת לעשות צדק; אבל כשהרוב רשעים, אין טעם להעניש חלק מהם, זה לא יעזור.

גם חז"ל הגיעו למסקנה דומה בסוף תקופת בית שני, ואמרו "משרבו המנאפים - בטלו מי סוטה; משרבו הרצחנים - בטלה עגלה ערופה..."; אין טעם לשפוט אנשים בודדים, כאשר הפשע הופך לנורמה ציבורית. ה' ירחם וישמור ויצילנו מכך.

[ רש"י , מצודות , אברבנאל, יהודה אייזנברג ]

בסוף הפרק הקודם , ה' הבטיח לירמיהו שיעניש את אויביו בכך שיביא עליהם חרב: " "לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, הִנְנִי פֹקֵד, עֲלֵיהֶם:  הַבַּחוּרִים, יָמֻתוּ בַחֶרֶב, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, יָמֻתוּ בָּרָעָב.  "" וּשְׁאֵרִית, לֹא תִהְיֶה לָהֶם:  כִּי-אָבִיא רָעָה אֶל-אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, שְׁנַת פְּקֻדָּתָם" "; ירמיהו כבר ראה בנבואה את אויבי ישראל (הבבלים) עולים על ישראל ומשחיתים את הכל; ולמרות כל הסבל שסבל מרשעי ישראל, הוא ראה שהבבלים רשעים אף יותר, והתלונן על כך שהם מצליחים. בכך דומה תלונתו של ירמיהו ל זעקתו של חבקוק , שאף הוא התלונן על הצלחתם של הבבלים, ועל כך שהם הורגים אנשים שהם פחות רשעים מהם ("למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו ").

לפי זה יש לפרש את דברי ירמיהו:

• "צדיק אתה ה' כי אריב אליך" - אני יודע שאתה צדיק = עושה צדק , וכל מטרתך היא לעשות צדק ולהעניש את רשעי ישראל, ובכל זאת -

• "אך משפטים אדבר אותך" - אני רוצה להתווכח ולהבין -

• "מדוע דרך רשעים צלחה" - מדוע אתה מעניש את רשעי ישראל, בכך שאתה נותן הצלחה לרשעי הגויים?! -

• "שלו כל בוגדי בגד" - מדוע העמים הבוגדים ( כפי שכינה אותם גם חבקוק - משום שהם בוגדים בתפקידם או בוגדים בעמים אחרים), יושבים בשלוה?

• "נטעתם גם שורשו, ילכו גם עשו פרי" - אתה עזרת להם להתבסס בארצם, ועכשיו הם הולכים, יוצאים מארצם ומצליחים להשתלט גם על ארצות אחרות,

• "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם" - הם מזכירים את שמך ונשבעים בשמך, אבל לא מתוך אמונה אמיתית (מלך בבל נתן למלך יהודה את השם צדקיהו, שכולל את שם ה' - מלכים ב כד יז; והשביע את צדקיהו שלא ימרוד בו - יחזקאל יז יג-יד.

• "ואתה ה' ידעתני, תראני ובחנת לבי איתך" - אתה יודע שאין לי שום אינטרס אישי בנושא, הרי אני סובל מרשעי ישראל וזה מאד יעזור לי אם יבואו גויים ויהרגו אותם, ובכל זאת אני מבקש ממך שלא תיתן לגויים הרשעים האלה להצליח, אלא -
• "התיקם כצאן לטבחה, והקדישם ליום הריגה" .
• בפסוק הבא נאמר (יב 4): "עד מתי תאבל הארץ, ועשב כל השדה ייבש; מרעת יושבי בה ספתה בהמות ועוף, כי אמרו לא יראה את אחריתנו", ויש שני פירושים:

• ייתכן שזה המשך התלונה של ירמיהו - אם האנשים חטאו, ויש הצדקה להביא עליהם פורענות, למה להביא פורענות שתגרום שממה גם לדוממים, לצמחים ולחיות?!
• וייתכן שזה כבר המענה של ה' לירמיהו (מצודות) , והוא מצטרף לפסוקים הבאים -

• בפסוקים הבאים ה' עונה לו, שהמצב למעשה הרבה יותר גרוע ממה שירמיהו חשב: הרשע והשחיתות כבר התפשטו בארץ עד כדי כך, שכבר אי אפשר לסלוח להם, והדרך היחידה לתקן את העיוות היא להרוס את הכל ולבנות הכל מחדש, ולשם כך יש להביא את הבבלים ( לפירוט ע' כאן ).