ערכי לשון הקודש - אלף

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערכי לשון הקודשאות האלףערך: אלף


ספר השרשים לרד"ק

  • "אֶלֶף למטה" (במדבר לא ד), בשש נקודות, "הנה אַלְפִּי הדל במנשׁה" (שופטים ו טו), "שׂרי אֲלָפִים" (שמות יח כא), ענינם ידוע.
  • והפועל הכבד מזה הענין "צאננו מַ ֽאֲלִיפוֹת" (תהלים קמד יג), כלומר יולדות לאלפים.
  • וענין אחר "אַלּוּפִי ומידעי" (תהלים נה יד), "אַלּוּף נעורי אתה" (ירמיהו ג ד), "אל תבטחו בְּאַלּוּף" (מיכה ז ה), "אַלּוּף תימן אַלּוּף אומר" (בראשית לו טו), ענין כל אלו שר וגדול. ואמרו רבותינו (סנהדרין דף צט:) כל אלוף מלכותא בלא תגא, כלומר אינו חסר מהיותו מלך אלא הכתר כי מלך יקרא כשהוא מוכתר ואלוף שאינו מוכתר.
  • ויש מפרשים מזה "הנה אלפי הדל במנשׁה", רצונו לומר אבי ויורה עליו מה שאמר אחריו "ואנכי הצעיר בבית אבי". וכן מפרשים "וצלע הָאֶלֶף" (יהושע יח כח), רצונו לאמר הגדול. ויונתן פירש מזה "ככבש אַלּוּף" (ירמיהו יא יט), שתרגם "כאימר בחיר".
  • וענין אחר "פן תֶּ ֽאֱלַף ארחותיו" (משלי כב כה). והכבד "כי יְאַלֵּף עונך פיך" (איוב טו ה), "מַלְּפֵנוּ מבהמות ארץ" (איוב לה יא) הראוי "מְאַלְּפֵנוּ", "וַ ֽאֲאַלֶּפְךָ חכמה" (איוב לג לג), ענינם ענין לימוד, "כי ילמד עונך פיך".
  • ויש מי שפירש מזה "בנוי לְתַלְפִּיּוֹת" (שיר השירים ד ד), בהעדר האל"ף והיה ראוי "לְתַ ֽאַלְפִּיּוֹת" והפילוה להקל. ורבי יוני כתב כי התי"ו תמורת האל"ף והוא כמו "אַלְפִּיּוֹת" ופירושו לשון לימוד, כלומר כי המגדל גבוה יהיה למוד לעוברי דרכים. והנני עתיד לפרשו בשרש תלל מלה מורכבת. וענין אחר "שׁגר אֲלָפֶיךָ" (דברים ז יג), "וְהָ ֽאֲלָפִים והעירים" (ישעיהו ל כד), הם השורים. ובאה המלה במשקל אחר בדגושת העי"ן, "אַלּוּפֵינוּ מסבלים" (תהלים קמד יד), פירוש שורינו מסובלים בבשר, כלומר שהם שמנים ובעלי בשר, או מסובלים בעבודה שיש לעבוד בהם הרבה. "ככבש אַלּוּף יובל לטבוח" (ירמיהו יא יט), יחסר מאלוף כ"ף הדמיון או ו"ו התוספת וטעמו ככבש כאלוף. או ככבש ואלוף פירוש בכבש ושור יובל לטבוח.

מחברת מנחם

מתחלק לד' מחלקות:

  • האחד, "הכה שאול באלפיו" (שמואל א יח ז), "צאנינו מאליפות" (תהלים קמד יג), "שובה יי' רבבות אלפי ישראל" (במדבר י לו). כך פתרונו: הרגיעה והניחה עמך ישראל. וכמוהו "בשובה ונחת תושעון(ישעיהו ל, טו). ולא יוכל הפותר להעמידה מגזרת שובה על דבר חנותם בחנה.
  • השני, "אלוף נעורי" (ירמיהו ג ד) "ואת למדתי אותם אליך אלפים לראש" (שם יג כא), "אלפי הדל במנשה" (שופטים ו טו), "ואני ככבש אלוף יובל לטבוח" (ירמיהו יא יט). פתרונו כפי ענינו כלם גדולים וראשים המה. ופתר יהודה בן קריש ככבש אלוף ככבר ואלוף, העמיד אלוף מגזרת "שגר אלפיך" (דברים ז יג) יסף ויו בתחילת המלה וגם שני בתוך המלה ואין לשניהם דרך לנטות על כי המלה מבלעדי הווין עומדת על עמדה ועל אמתה להיות פתרונה ככבש אלוף – ככבש גדול. וְהִשְׁוָה מגרעת הו"ו פה כמגרעת ווי המלים האלה: "אדם פטדה וברקת(שמות כח, יז), "לשם שבו ואחלמה(שם כח, יט), "תרשיש שהם וישפה(שם לט, יג), "ראובן שמעון לוי ויהודה(שם א, ב) "משפט גר יתום ואלמנה(דברים כז, יט) לא הִשְׁוָם כדת ואין כה משפט הלשון הלא זה ארח הסדר וכה משפטו באמרו לשם שבו ואחלמה, לולי הוו של ואחלמה לא נגרעה וו משבו, וכמהו אדם פטדה וברקת לולי הוו של וברקת לא נחסר וו מפטדה, וכמהו ראובן שמעון לוי ויהודה, לולי וו של ויהודה לא נחסר וו משמעון ולוי, וכמהו משפט גר יתום ואלמנה לולי וו של ואלמנה לא נחסר וו מיתום, ורוב הדברים והשמות הסמוכים כה זה אחר זה כה משפטם אבל לא יקרה מקרה זה לשני דברים כי אם לשלשה ומעלה. ולולי הווין אשר יחתמו המלים האחרונים לא נחסרו התיכונים, על כן ככבש אלוף לא יבא עמהם ולא יעלה במספרם. ולא יתכן להיות פתרונם כי אם כמכתבן ואני ככבש אלוף וגם יובל לטבוח יוכיח.
  • השלישי, "החרש ואאלפך בינה" (איוב לג לג), "פן תאלף ארחותיו" (משלי כב כה), "כי יאלף עונך פיך" (איוב טו ה) ענין לימוד הם. ויש מגזרתם מלין גרועי אלפין ואלה הם: "מלפנו מבהמות הארץ" (שם לה יא) וכמהו "בנוי לתלפיות" (שיר השירים ד ד).
  • הרביעי, "שגר אלפיך" (דברים ז יג), "האלפים והעירים" (ישעיהו ל כד), "באין אלפים אבוס בר" (משלי יד ד), "אלופינו מסובלים" (תהלים קמד יד), לשון שוורים הם.

ערכי מצודת ציון


מקורות נוספים

הערות שוליים