ביאור:משלי כא יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משלי כא יט: "טוֹב שֶׁבֶת בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, מֵאֵשֶׁת מדונים[מִדְיָנִים] וָכָעַס."

תרגום מצודות: טוב שבת בארץ מדבר - במקום שאין אנשים, מלשבת במקום מיושב עם אשת-מדינים והתמדת כעס.

תרגום ויקיטקסט: טוב יותר לשבת (לגור) לבד, בארץ מדבר שוממה, מלגור עם אישה האוהבת מדיינים (מריבות) וכעס.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כא יט.


דקויות[עריכה]

1. מדבר הוא ארץ לא זרועה (ירמיהו ב2) שוממה (ירמיהו יב10) ולא מיושבת (ירמיהו כב6) שאף אדם לא עובר בה ((ירמיהו ט יא): "נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר"*. לפי זה, הפסוק ממליץ לאדם הסובל ממריבות בביתו ללכת להתבודד במקום שומם (דעת מקרא).

2. ויש אומרים שמדבר הוא ארץ מרעה-צאן, כמו ב(מיכה ב יב): "כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ תְּהִימֶנָה מֵאָדָם". לפי זה, הפסוק ממליץ לאדם הסובל ממריבות בביתו להחליף מקצוע וללכת להיות רועה-צאן. החיים של רועי-הצאן רגועים יותר ומסתבר שהדבר משפיע לטובה גם על חיי-המשפחה שלהם.

הקבלות[עריכה]

1. בתחילת הפרק כבר נאמר, (משלי כא ט): "טוֹב לָשֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג, מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר"*. הפסוק שלנו מתאר מצב חמור יותר: "כבר אמר למעלה, שטוב לשבת על פנת גג מאשת מדינים אם אינה בעלת כעס, רק מעוררת מדנים עם שכניה ובני ביתה, צריך להתרחק מן החבורה, וידור עמה על פנת גג, שלא תמצא עם מי להתקוטט; אבל אם היא בעלת כעס, תכעיסהו גם שמה, וצריך לברוח ממנה אל המדבר" (מלבי"ם).

2. אשת מדיינים - ע"פ הפשט הכוונה לאישה שאוהבת לריב, אבל ייתכן שהפסוק רומז גם לנשים המדייניות מ(במדבר כה ו): "וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", (במדבר כה ג): "וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר, וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל". טוב היה להם, לבני ישראל, לשבת בארץ מדבר, רחוק ממקום מושבם של עמים אחרים, מלבוא אל ארץ מדיין ולפגוש שם אשת מדיינים שגרמה להם להכעיס את ה'.

3. הרעיון שלפיו עדיף לשבת במדבר מלהיות בחברה נזכר גם ב(ירמיהו ט א): "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים, וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם, כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים, עֲצֶרֶת בֹּגְדִים. וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם ה'".

בנבואות הסמוכות נזכר גם כעס, כגון ב(ירמיהו ח יט): "הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים: הה' אֵין בְּצִיּוֹן? אִם מַלְכָּהּ אֵין בָּהּ? מַדּוּעַ הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם, בְּהַבְלֵי נֵכָר?"*(ירמיהו יא יז): "וה' צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה בִּגְלַל רָעַת בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי לְקַטֵּר לַבָּעַל".

מכאן יש לפרש את פסוקנו: טוב יותר לאדם לשבת לבד בארץ מדבר, מלשבת עם בני ובנות ישראל המכעיסים את ה'.

4. מדבר נזכר פעמים רבות בקשר ליחסים שבין ה' לעם ישראל, בדברי הנביא ירמיהו ונביאים נוספים:

(ירמיהו ב ב): "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"*.

(ירמיהו ב ו): "וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה', הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם".

(ירמיהו ב לא): "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'! הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ"?

(ירמיהו לא א): "כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל".

(יחזקאל יט יג): "וְעַתָּה שְׁתוּלָה בַמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצָמָא".

(יחזקאל כ י): "וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר".

(יחזקאל כ יז): "וַתָּחָס עֵינִי עֲלֵיהֶם מִשַּׁחֲתָם וְלֹא עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה בַּמִּדְבָּר".

(יחזקאל כ לה): "וְהֵבֵאתִי אִתְּכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אֶתְכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים. כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם אֲדֹנָי ה'".

(יחזקאל לד כה): "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים".

(הושע ב ה): "פֶּן אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרֻמָּה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ וְשַׂמְתִּיהָ כַמִּדְבָּר וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה וַהֲמִתִּיהָ בַּצָּמָא".

(הושע ב טז): "לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ".

(הושע ט י): "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם הֵמָּה בָּאוּ בַעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם".

(הושע יג ה): "אֲנִי יְדַעְתִּיךָ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת".

(עמוס ב י): "וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת אֶרֶץ הָאֱמֹרִי"*.

(עמוס ה כה): "הַזְּבָחִים וּמִנְחָה הִגַּשְׁתֶּם לִי בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה בֵּית יִשְׂרָאֵל".

המדבר נתפס, בחלק מהפסוקים, כמקום שבו האומה הישראלית היתה בקשר טהור וייחודי עם ה', לפני שהכעיסה אותו ובגדה בו עם "אלהי נכר הארץ".

מכאן כנראה פירשו חז"ל, שגם הפסוק הזה "על סלוק השכינה נאמר" (רש"י, ע"פ אבות דרבי נתן לד, בבלי ראש השנה לא:).

4. מריבות עם האשה נמשלו לדליפה בתקרה, (משלי יט יג): "וְדֶלֶף טֹרֵד מִדְיְנֵי אִשָּׁה"*. מי שיש לו מריבות עם אשתו, צריך לגור במדבר היבש שבו אין גשמים...




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/21-19