ביאור:בבלי עבודה זרה דף יט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אברהם אבינו, שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה, שרשעים היו, שנאמר (בראשית יא ד) [ויאמרו] הבה נבנה לנו עיר [ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ] [1].
'ובדרך חטאים לא עמד' - שלא עמד בעמידת סדום, שחטאים היו, שנאמר (בראשית יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד;
'ובמושב לצים לא ישב' - שלא ישב במושב אנשי פלשתים [2], מפני שלצנים היו, שנאמר (שופטים טז כה) ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו [ויקראו לשמשון מבית האסירים ויצחק לפניהם ויעמידו אותו בין העמודים].
(תהלים קיב א) [הללויה] אשרי איש ירא [את] ה' [במצותיו חפץ מאד] – 'אשרי איש' ולא אשרי אשה?
אמר רב עמרם אמר רב: אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש [3].
רבי יהושע בן לוי אמר: אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש [4].
'במצותיו חפץ מאד': אמר רבי אלעזר: במצותיו - ולא בשכר מצותיו [5], והיינו דתנן [אבות פ"א מ"ג]: 'הוא [אנטיגנוס] היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס [6]' [7].
[המשך הדרשה על תהלים א,א:] 'כי אם בתורת ה' חפצו' אמר רבי: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ [8], שנאמר 'כי אם בתורת ה' חפצו' [9].
לוי ורבי שמעון ברבי יתבי קמיה דרבי, וקא פסקי סידרא [10]. סליק ספרא [11]; לוי אמר "לייתו [לן] משלי"! רבי שמעון ברבי אמר "לייתו [לן] תילים"! כפייה ללוי ואייתו תילים [12]; כי מטו הכא: 'כי אם בתורת ה' חפצו' - פריש רבי ואמר: אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ.
אמר לוי: רבי! נתת לנו רשות לעמוד!
אמר רביאבדימי בר חמא: כל העוסק בתורה - הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר 'כי אם בתורת ה' חפצו' [13].
אמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ שנאמר 'כי אם בתורת ה' חפצו'.
ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה, ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר 'בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה' [14].
ואמר רבא: לעולם ילמד אדם תורה [15] ואחר כך יהגה [16], שנאמר 'בתורת ה' והדר ובתורתו יהגה' [17];
ואמר רבא: לעולם ליגריס איניש, ואף על גב דמשכח, ואף על גב דלא ידע מאי קאמר [18], שנאמר (תהלים קיט כ) גרסה נפשי לתאבה [אל משפטיך בכל עת] [19]: 'גרסה' כתיב [20], ולא כתיב 'טחנה'.
רבא רמי: כתיב (משלי ט ג) [שלחה נערתיה תקרא] על גפי [מרמי קרת] [21], וכתיב [22] (משלי ט יד) [וישבה לפתח ביתה] על כסא [מרמי קרת] [23]!?
בתחלה 'על גפי', ולבסוף 'על כסא'.
כתיב (משלי ח ב) בראש מרומים [עלי דרך בית נתיבות נצבה] וכתיב 'עלי דרך'!?
בתחלה 'בראש מרומים' [24], ולבסוף 'עלי דרך' [25].
עולא רמי: כתיב (משלי ה טו) שתה מים מבורך [ונזלים מתוך בארך] [26] וכתיב 'ונוזלים מתוך בארך' [27]!?
בתחלה 'שתה מבורך', ולבסוף 'ונוזלים מתוך בארך'.
אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: מאי דכתיב (משלי יג יא) 'הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה'? אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות [28] – מתמעט, ואם קובץ על יד [29] – ירבה.
אמר רבא: ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה.
אמר רב נחמן בר יצחק: אנא עבידתה וקיים בידי.
אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: מאי דכתיב (משלי יב כז) לא יחרוך רמיה צידו [והון אדם יקר חרוץ]? לא יחיה ולא יאריך ימים [30] צייד הרמאי [31].
ורב ששת אמר: צייד הרמאי יחרוך [32].
כי אתא רב דימי, אמר: משל לאדם שצד צפרין: אם משבר כנפיה של ראשונה [33] - כולם מתקיימות בידו, ואם לאו - אין מתקיימות בידו.
(תהלים א ג) והיה כעץ שתול על פלגי מים [אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח]: אמרי דבי רבי ינאי: כעץ שתול [34] ולא כעץ נטוע [35]: כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם.
אמר להו רב חסדא לרבנן: בעינא דאימא לכו מלתא, ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו: כל הלומד תורה מרב אחד - אינו רואה סימן ברכה לעולם.
שבקוהו, ואזול קמיה דרבה; אמר להו: הני מילי - סברא [36], אבל גמרא - מרב אחד עדיף, כי היכי
דלא ליפלוג לישני [37].
'על פלגי מים' - אמר רבי תנחום בר חנילאי: לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד.
מי ידע איניש כמה חיי?
כי קאמרינן – ביומי [38].
'אשר פריו יתן בעתו' - אמר רבא: אם פריו יתן בעתו [39] – 'ועלהו לא יבול', ואם לאו - על הלומד ועל המלמד [40] - עליהם הכתוב אומר (תהלים א ד): 'לא כן הרשעים כי אם [כמץ אשר תדפנו רוח]’ [41].
אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: מאי דכתיב (משלי ט כו) כי רבים חללים הפילה [ועצמים כל הרגיה]? - זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה [42]; 'ועצומים כל הרוגיה' - זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה [43].
ועד כמה [44]?
עד ארבעים שנין [45].
והא רבא אורי [46]?
התם בשוין [47].
'ועלהו לא יבול' - אמר רב אחא בר אדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב: שאפילו שיחת חולין של תלמיד חכם צריכה תלמוד [48], שנאמר 'ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח' [49].
אמר רבי יהושע בן לוי: דבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים, ומשולש בכתובים: כל העוסק בתורה - נכסיו מצליחין לו:
כתוב בתורה, דכתיב (דברים כט ח) ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון;
שנוי בנביאים, דכתיב: (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה [הזה] מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל;
משולש בכתובים, דכתיב: (תהלים א ב) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה [פסוק ג] והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח.
מכריז רבי אלכסנדרי: "מאן בעי חיי1 מאן בעי חיי"!
כנוף ואתו כולי עלמא לגביה, אמרי ליה: הב לן חיי!
אמר להו: (תהלים לד יג) מי האיש החפץ חיים [אהב ימים לראות טוב] - [פסוק יד] נצור לשונך מרע [ושפתיך מדבר מרמה]; שמא יאמר אדם "נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה, [אלך] ואתגרה בשינה" - תלמוד לומר [פסוק טו]: סור מרע ועשה טוב [בקש שלום ורדפהו]; אין 'טוב' אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.
הגיע לכיפה מקום שמעמידין בה עבודת כוכבים [אסור לבנות]:
אמר רבי אלעזר אמר רבי יוחנן: אם בנה - שכרו מותר.
פשיטא [50]: משמשי עבודת כוכבים הן [51] ומשמשי עבודת כוכבים - בין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא [52] - אינן אסורין עד שיעבדו [53]!?
אמר רבי ירמיה: לא נצרכה [54] אלא לעבודת כוכבים עצמה [55].
הניחא למאן דאמר [56]: 'עבודת כוכבים של ישראל [57] - אסורה מיד ושל עובד כוכבים עד שתעבד' [58] – שפיר, אלא למאן דאמר של עובד כוכבים אסורה מיד - מאי איכא למימר?
אלא אמר רבה בר עולא: לא נצרכה אלא במכוש אחרון: עבודת כוכבים מאן קא גרים לה [59]? - גמר מלאכה, ואימת הויא גמר מלאכה? - במכוש אחרון [60].
מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה [61]: אלמא קסבר [62] ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף [63].
משנה:
ואין עושין תכשיטין לעבודת כוכבים: קטלאות, ונזמים, וטבעות; רבי אליעזר אומר: בשכר מותר.
אין מוכרין להם במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקצץ.
רבי יהודה אומר: מוכר הוא על מנת לקוץ.
גמרא:
מנהני מילי?
אמר רבי יוסי בר חנינא:
הערות
[עריכה]- ^ אברהם אבינו - בימי דור הפלגה היה: בסוף ימי פלג נפלגה הארץ, כדתניא בסדר עולם: 'אמר רבי יוסי: נביא גדול היה עֵבֶר, שקרא לבנו פלג; וא"ת בתחילת ימיו כו'; ופלג ראה את אברהם כמה שנים, דהא לקצ"א דפלג נולד אברהם, וחיה פלג אחר כך כמה שנים
- ^ כשגר ביניהם, דכתיב 'ויגר אברהם בארץ פלשתים' (בראשית כא לד)
- ^ כשהוא בחור בכחו, כלומר: ממהר להכיר בוראו קודם ימי הזקנה
- ^ גבור
- ^ שעובד את יוצרו מאהבת שמו ומאהבת מצות פיו, ולא לשם קיבול שכר
- ^ גירסת רש"י: על מנת שלא לקבל פרס
- ^ יהי לבך עמו לומר "אפילו אין סופי לקבל שכר - אוהב אני את בוראי וחפץ במצותיו"
- ^ לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש הימנו, שאם ישנה לו מסכת אחרת - אין מתקיימת, לפי שלבו על תאותו
- ^ חפצו' באותו שאדם חפץ: מדלא כתיב 'חפץ'
- ^ פרשיות של מקרא
- ^ סיימו את אחד מן הספרים
- ^ ספר תהלים
- ^ הכי קאמר קרא: כי אם בתורת ה' – [ה’] עושה חפצו
- ^ נקראת על שמו של [אותו] תלמיד שטרח בה, כדכתיב: 'ובתורתו' דמשמע של כל אדם
- ^ מרבו, עד שתהא גירסת התלמוד ופירושו שגורה לו בפיו
- ^ יעיין בתלמודו: לדמות מילתא למילתא, להקשות ולתרץ; ובראשונה לא יעשה כן, שמא יבטל, והרב לא ימצא לו כל שעה; ועוד: לאחר ששנה הרבה - הוא מתיישב בתלמודו, ומתרץ לעצמו דבר הקשה
- ^ והכי נמי אמרינן ב'הרואה' (ברכות דף סג:) 'הסכת הס ואח"כ כתת', ומייתינן להא דרבא התם
- ^ שאין רבו יודע לפרש לו כלום
- ^ מרוב תאותי לתורה - הייתי שובר לפי היכולת, אף על פי שאיני טוחנה הדק ליכנס בעומקה
- ^ 'גרסה' לשון 'גרש' ו'כרמל' (ויקרא ב יד): שלא היה טוחן הדק, אלא כריחים של גרוסות המחלקין חיטה לשנים או לארבע [לצורך] מאכל
- ^ בתורה משתעי: 'שלחה נערותיה תקרא' תלמידים העוסקין בה 'על גפי' משמע כעל כנפים: מושב שאינו קבוע
- ^ קרא אחרינא
- ^ 'על כסא' - מקום כבוד קבוע, כמו 'רק הכסא אגדל ממך' (בראשית מא מ); לישנא אחרינא: בתחילה על גפי – יחידי, בלא תלמידים, כמו 'אם בגפו יבא' (שמות כא ג)
- ^ מסתלק במחבואות
- ^ מורה הוראה לעין כל
- ^ בורך: מים מכונסין וסופן כלים
- ^ 'בארך' - מים חיים ואין פוסקין
- ^ דגריס הרבה [יחד אינו יכול לחזור עליו פעמים רבות, ומשכח
- ^ מעט
- ^ 'יחרוך' נוטריקון 'יחיה ויאריך'
- ^ שמרמה אנשים להראות כמה אני חכם להעמיד גירסות הרבה, והוא משכח ומקצר ימיו, דכתיב (דברים ל כ) 'כי הוא חייך ואורך ימיך'
- ^ בלשון (שבת דף כ:) 'איחרוכי איחריך', כלומר: יש לו עופות לחרוך ולאכול: כל מי שלומד וגורס מעט מעט ומחזר עליו פעמים הרבה עד ששגור בפיו, ואחר כך חוזר ולומד - תלמודו מתקיים; וקרא אתמוהי מתמה: וכי לא יחרוך מי שצידו רמייה?
- ^ שלא תברח
- ^ נעקר מכאן וחזר ונשתל במקום אחר
- ^ מעיקרו ולא זז משם לעולם, כלומר: כעץ שתול יעשה תלמיד [את] עצמו, לילך וללמוד מכל האדם, ולא כעץ נטוע להשתקע לפני רב אחד
- ^ ללמוד חריפות וחידוד הלב לאחר שלמד ושגורה בפיו גירסת התלמוד
- ^ שלא יתחלקו הלשונות: דהאי גריס שמעתא בהאי לישנא, והאי גריס לה בלישנא אחרינא, וחדא מילתא היא; ומיהו תלמיד דגריס מתרוייהו (לישני) - משתבש בגירסיה, משום דמבלבל לישני
- ^ שני ימים מקרא ושני ימים משנה וכו', וכן כל שבוע ושבוע
- ^ שיקבע עתים לתורה
- ^ שאסור ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון
- ^ 'רשעים' - תרי משמע: לומד ומלמדו; לישנא אחרינא: 'פריו יתן בעתו' שלומד ועושה פרי, כלומר מקיים מה שכתוב בתורה - וזה עיקר
- ^ 'הפילה' לשון נפל: שלא מלאו ימיו, כלומר: תלמיד שלא מלאו ימיו - רבים חלליו
- ^ 'ועצומים' המתעצמים והמחרישים ומתאפקים מלהורות - הורגין את דורן; 'ועצומים' לשון 'ועוצם עיניו' (ישעיהו לג טו)
- ^ הוי 'ראוי להוראה'
- ^ משנולד
- ^ וכל ימיו לא היו אלא ארבעים שנה - בפרק קמא דראש השנה (דף יח.)
- ^ בשאין בעירו גדול ממנו
- ^ כדי להתלמד לדבר בלשונם, שהוא בלשון נקיה ועושר ומרפא
- ^ 'ועלהו' הוי דבר קל שבאילן, וכתיב 'לא יבול' – כלומר: לא ילך לאיבוד
- ^ דשכרו מותר
- ^ דהא כיפה זו - לאו עבודת כוכבים היא, אלא תשמיש לעבודת כוכבים
- ^ דפליגי בעבודת כוכבים עצמה מאימתי נאסרת, בתשמיש מודו
- ^ עד שישתמשו בהן לעבודת כוכבים [בפרק 'רבי ישמעאל' (לקמן דף נא:) בברייתא בגמרא]
- ^ הא דרבי אלעזר
- ^ שאם עשה ישראל לעובד כוכבים עבודת כוכבים בשכר - שכרו מותר
- ^ פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא היא
- ^ שעשה ישראל לצרכו: למוכרה לעובד כוכבים
- ^ וזו עדיין לאו נעבדה, משום הכי שכרו מותר: שזו לצורך עובד כוכבים נעשית
- ^ להקראות 'עבודת כוכבים'
- ^ מכת קורנס האחרון
- ^ הלכך שרי: דשכירות שאר מכושות לא מיתסר, דההוא לאו שכר עבודת כוכבים הוא
- ^ רבי אלעזר
- ^ אומן המקבל עליו לעשות בשכר - לא אמרינן בגמר המלאכה הוא קונה כל השכירות, אלא כל פורתא ופורתא דעבד - קמא קמא קני אגרא; דפלוגתא היא בקדושין (דף מח.): 'עשה לי שירין נזמים וטבעות ואקדש כו'