ביאור:בבלי עבודה זרה דף סט
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
נפל [עכבר] לגו חלא - מאי [1]?
אמר ליה רב הילל לרב אשי: הוה עובדא בי רב כהנא, ואסר רב כהנא.
אמר ליה: ההוא - אימרטוטי אימרטט [2].
תוספות ד"ה ההוא אימרטוטי אימרטט. יש לתמוה עכשיו היאך אנו אוכלים דבש דבורים: והלא רגלי הדבורים מעורבים בדבש! ואף על גב דהוי פגם - מ"מ השרץ עצמו דאיפגם מיסתר לכולי עלמא!?
לכ"נ לר"ת דודאי רגלי הדבורים, כיון דעצמות בעלמא נינהו – מותרים, דהא העצמות טהורים, דתנן במסכת ידים [פ"ד מ"ו] עצמות החמור טהורות, ורגלי הדבורים - כעצמות החמור!
והא דאמרינן [אהלות פ"א מ,ז; נדה מג,ב] אברים אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכעדשה מן השרץ - היינו לענין טומאה, וכגון דאיכא בשר עלויה; הא לאו הכי – טהורין, ולענין אכילה שפיר דמי.
רבינא סבר לשעורי במאה וחד, אמר: לא גרע מתרומה, דתנן [תרומות פ"ד מ"ז] 'תרומה עולה באחד ומאה'!
תוספות ד"ה סבר לשעורי בק"א אמר לא גרע מתרומה כו'. תימה: נהי דתרומה נינהו כשהוא בקדרה בדבר לח בטלה בס', כדאמר פרק 'גיד הנשה' [3] קדירה ... שבשל בה תרומה - לא יבשל בה חולין, ואם בשל - בנותן טעם; וי"ל דס"ל כיון שטעמו חזק בשכר - יש לדמותו לתרומה לדבר יבש. וא"ת אמאי לא בטיל באחד ומאתים, כמו ערלה וכלאי הכרם? - וי"ל דשאני התם משום דהוי איסור הנאה, לכך לא ילפינן מיניה שרצים דשרו בהנאה, אבל תרומה - שרי בהנאה.
אמר ליה רב תחליפא בר גיזא לרבינא: דלמא כתבלין של תרומה בקדירה דמי, דלא בטיל טעמייהו.
רב אחאי שיער בחלא בחמשין [4];
רב שמואל בריה דרב איקא שיער בשיכרא בשיתין;
והלכתא: אידי ואידי בשיתין, וכן כל איסורין שבתורה [5].
משנה:
עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום:
אם היה בחזקת המשתמר [6] – מותר [7];
אם הודיעו שהוא מפליג [8] - [9]כדי שישתום ויסתום ויגוב [10];
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח את החבית ויגוף [11] ותיגוב [12] [13].
המניח יינו בקרון או בספינה [14], והלך לו [15] בקפנדריא [16]: נכנס למדינה ורחץ [17] – מותר [18];
אם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום ויסתום ויגוב;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: כדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב.
המניח עובד כוכבים בחנות, אף על פי שיצא ונכנס – מותר; ואם הודיעו שהוא מפליג - כדי שישתום ויסתום ויגוב;
רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב:
היה אוכל עמו על השולחן, והניח לגינין על השולחן ולגין על הדולבקי [19], והניחו ויצא: מה שעל השולחן – אסור [20]; שעל הדולבקי – מותר [21]; ואם אמר לו "הוי מוזג ושותה" [22] - אף שעל הדולבקי אסור; חביות פתוחות [23] – אסורות; סתומות - מותרות [24] כדי שיפתח ויגוף ותיגוב [25].
גמרא:
היכי דמי 'בחזקת המשתמר'?
כדתניא [תוספתא טהרות פ"ו מ"י בשנוי לשון]: 'הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות, אפילו הפליג מהן יותר ממיל - טהרותיו טהורות; ואם אמר להן "לכו ואני בא אחריכם", כיון שנתעלמה עינו מהם - טהרותיו טמאות'.
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא [26]?
אמר רב יצחק: רישא במטהר חמריו ופועליו לכך [27].
אי הכי - סיפא נמי!?
אין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו [28].
אי הכי - אפילו רישא נמי [29] - נימא הכי [30]!?
אמר רבא:
בבא להם דרך עקלתון [31].
אי הכי - סיפא נמי!?
כיון דאמר להם "לכו ואני בא אחריכם" - סמכא דעתייהו.
המניח עובד כוכבים בחנותו כו' המניח יינו בקרון או בספינה כו':
וצריכא: דאי תנא עובד כוכבים [32] - דסבר: דלמא אתי וחזי ליה, אבל בקרון או בספינה – אימא דמפליג לה לספינתיה ועביד מאי דבעי [33]!? ואי תנא בקרון או בספינה - משום דסבר: דלמא אתי באורחא אחריתי, וקאי אגודא, וחזי לי; אבל עובד כוכבים בחנותו - אימא אחיד לה לבבא ועביד כל דבעי? - קא משמע לן.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מחלוקת בשל סיד [34], אבל בשל טיט [35] - דברי הכל כדי שיפתח ויגוף ויגוב [36].
מיתיבי: 'אמר רשב"ג לחכמים: והלא סתומו ניכר [37] בין מלמעלה [בצד העליון, החיצוני של הסתימה במכסה החבית] [38] ובין מלמטה [בצד התחתון, הפנימי של הסתימה במכסה החבית] [39]'; אי אמרת בשלמא 'בשל טיט מחלוקת' - היינו דקתני 'סתומו ניכר בין מלמעלה ובין מלמטה', אלא אי אמרת 'בשל סיד מחלוקת' [40], בשלמא למטה – ידיע, אלא למעלה - הא לא ידיע [41]?
רבן שמעון בן גמליאל הוא, דלא ידע מאי קאמרי רבנן, והכי קאמר להו: אי בשל טיט קאמריתו - סתומו ניכר בין מלמעלה ובין מלמטה; ואי בשל סיד קאמריתו - נהי דלמעלה לא ידיע, למטה מיהא ידיע!?
ורבנן, כיון דמלמעלה לא ידיע - לא מסיק אדעתיה דאפיך וחזי ליה; אי נמי זימנין דחלים [42].
אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, הואיל ותנן סתמא כוותיה, דתנן: 'היה אוכל על השולחן עמו, והניח לגין על השולחן, לגין על הדולבקי, והניח ויצא: מה שעל השולחן אסור, מה שעל הדולבקי מותר, ואם אמר לו "הוי מזוג ושותה" - אף שעל הדולבקי אסור; חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות כדי שיפתח ויגוף ותיגוב'.
פשיטא [43]?!
מהו דתימא: כולה - רבן שמעון בן גמליאל קתני לה [44] - [45] קא משמע לן [46].
וכי מאחר דקיימא לן כוותיה דרבן שמעון בן גמליאל: דלא חייש לשתומא [47], והלכתא כוותיה דרבי אליעזר דלא חייש לזיופא [48], האידנא מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים [49]?
משום שייכא [50].
אמר רבא: זונה עובדת כוכבים וישראל מסובין אצלה - חמרא שרי: נהי דתקיף להו יצרא דעבירה -
הערות
[עריכה]- ^ מי אמרינן: החומץ טעמו קשה, ואין השרץ מפיגו לתת בו טעם
- ^ לחתיכות דקות קטנות, ושרץ - איסורו בכעדשה, כטומאתו, וחיישינן דלמא בולע חתיכות שרץ בהדי חומץ
- ^ חולין דף צז.
- ^ כיון דחומץ טעמו קשה - לא בעי שתין לבטוליה, דאפילו בחמשין לא יהיב ביה טעמא
- ^ בששים; וכן הלכה רווחת בישראל: דמין בשאינו מינו בששים, חוץ מחמץ; אבל מין במינו - מוקמינן בפסחים (דף ל.) הלכתא במשהו, כרב, וטעמא משום דכל איסורין שבתורה מין במינו במשהו, כרב; ובחמץ - גזירה שאינו מינו אטו מינו
- ^ מפרש בגמרא: שאף על פי שהפליג ישראל מן העובד כוכבים מיל, אם לא הודיעו שהוא מפליג
- ^ דמירתת עובד כוכבים: כל שעתא השתא אתי
- ^ שמתרחק; וחביות סתומות היו
- ^ שיעורו ב
- ^ אם שהה כדי שיקוב העובד כוכבים נקב במגופת החבית, ויחזור ויסתום הנקב, ותיבש הסתימה - אסור
- ^ ויעשה מגופה אחרת חדשה
- ^ ותיבש; אבל לשתימת חור - לא חששו, משום דמינכרא; ו'שתום' לשון 'שתום העין' (במדבר כד ג): עין פתוחה דשפיר חזי
- ^ רשב"ג אומר: אינו נאסר אלא עד שישהא כדי שיפתח את כל מגופת החבית, ואי אפשר לנוטלה שלא תשבר כולה
- ^ עם העובד כוכבים
- ^ ישראל
- ^ דרך קצרה
- ^ במרחץ
- ^ כיון דעובד כוכבים לא ידע דשהי מרתת ולא נגע
- ^ משנויי"ר; [בערוך: כלי עץ שמניח בו כלי של יין]
- ^ דמימר אמר עובד כוכבים זה "ישראל זה זמנני לאכול ולשתות", ונגע
- ^ דאין מוכן לסעודה זו
- ^ הואיל וחיזק את ידיו ברשות במקצת - סמכא דעתיה ונגע בכוליה
- ^ שבבית
- ^ עד שישהא
- ^ וסתמא כרבן שמעון מדלא קתני 'שישתום'
- ^ הא קא חזו להו דנגע, דקתני "טעונין טהרות" והני - לאו חביות נינהו שיהו סתומות
- ^ שהטבילן, ומגען טהור
- ^ הפוגע בו בדרך, ולא נטהר לכך
- ^ כיון שהפליג
- ^ איכא למיחש
- ^ כשבעל הבית יכול לבא דרך עקלתון, דמירתת השתא אתי
- ^ עובד כוכבים שהיה מעביר כדי יין [ברישא של המשנה]
- ^ ואפילו לא הודיעו שהפליג - ליתסר
- ^ במגופה של סיד, שהיא לבנה - הוא דחיישי רבנן לשתומא: דכיון דלבן הוא לא - מינכר בין חדש לישן
- ^ שהוא שחור בתחלתו, ואף על פי שהוא נגוב - אינו מלבין עד יום או יומים
- ^ לא חיישינן לשתומא, דמינכרא שתימת החור כשאר המגופה, ואינו אסור עד שישהא כדי שיפתח ויגוף מגופה חדשה ותנגוב
- ^ אם היה נוקב חור - הרי הוא ניכר
- ^ שזה חדש, והמגופה ישנה
- ^ כשיפתח ישראל את המגופה - יראה מתחתיה אותה סתימה, לפי שלמעלה מירח העובד כוכבים והשווה סתומו, אבל למטה - לא יכול למרח, וניכר
- ^ אלא אי אמרת בשל סיד קאמרי רבנן
- ^ הא לא ידיע שתומו מלמעלה, והיכי קתני 'בין מלמעלה בין מלמטה'
- ^ מתמלא הנקב מלמטה כלמעלה; 'חלים' = סלדי"ר בלע"ז
- ^ דתנא סתם לן כוותיה, ורבא - מתניתין אתא לאשמועינן
- ^ מהו דתימא הא בבא ד'היה אוכל עמו על השולחן' - סיפא דמילתיה דרבן שמעון, והוא קתני לה, והכי קתני מתניתין: רבן שמעון אומר "כדי שיפתח ויגוף ותיגוב; היה אוכל עמו כו'" - ולא סתמא היא
- ^ רבא
- ^ דסתמא היא
- ^ לנקיבת חור, שהוא בלא טורח משום דמינכר
- ^ ולפתיחת חבית כולה נמי, דחייש לה רבן שמעון - לא קיימא לן כוותיה, דהאי זיופא דטירחא הוא, ואנן קבעינן ב'אין מעמידין' (לעיל דף לא.) הלכה כרבי אליעזר דלא חייש לזיופא דחותם אחד
- ^ האידנא אמאי לא מותבינן חביות סתומות ביד עובדי כוכבים
- ^ נקב דק מאד, שהוא במגופת חבית להיות ריח היין יוצא, ויש לחוש שמא יקדח שם במקצת [נ"א: 'במינקת' – ברש"י ברי"ף] ויטעום מן היין