ביאור:בבלי עבודה זרה דף יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גמרא:

מאי 'איצטרובלין'? תורניתא ^[1]? ורמינהו: 'הוסיפו עליהן ^[2] אלכסין ואיצטרובלין מוכססין ובנות שוח', ואי סלקא דעתך איצטרובלין = תורניתא, תורניתא מי איתא בשביעית? והתניא: 'זה הכלל: כל שיש לו עיקר - יש לו שביעית, וכל שאין לו עיקר ^[3] - אין לו שביעית ^[4]'!?

אלא אמר רב ספרא: פירי דארזא ^[5];

וכן כי אתא רבין אמר רבי אלעזר: פירי דארזא.

בנות שוח:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: תאיני חיוראתא.

ופטוטרות:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בפטוטרותיהן שנו ^[6].

לבונה:

אמר רבי יצחק אמר רבי שמעון בן לקיש: לבונה זכה ^[7] תנא; ומכולן מוכרין להן חבילה; וכמה חבילה פירש רבי יהודה בן בתירא: אין 'חבילה' פחותה משלשה מָנין ^[8].'

וליחוש דלמא אזיל ומזבין לאחריני ומקטרי?

אמר אביי: א'לפני' מפקדינן ^[9], אלפני דלפני ^[10] - לא מפקדינן ^[11].

ותרנגול לבן:

אמר רבי יונה אמר רבי זירא אמר רב זביד, ואיכא דמתני אמר רבי יונה אמר רבי זירא: "תרנגול למי?" - מותר למכור לו ^[12] תרנגול לבן ^[13]; "תרנגול לבן למי?" - אסור למכור לו תרנגול לבן.

תנן: 'רבי יהודה אומר: מוכר הוא לו תרנגול לבן בין התרנגולין' - היכי דמי? אילימא דקאמר "תרנגול לבן למי? תרנגול לבן למי?" ^[14] - אפילו בין התרנגולין נמי לא ^[15]! אלא - לאו דקא אמר "תרנגול למי? תרנגול למי?" ואפילו הכי לרבי יהודה בין התרנגולין אין, בפני עצמו לא, ולתנא קמא אפילו בין התרנגולין נמי לא!?

אמר רב נחמן בר יצחק: הכא במאי עסקינן ^[16]? - כגון דאמר זה וזה ^[17].

תניא נמי הכי ^[18]: אמר רבי יהודה: אימתי ^[19]? בזמן שאמר "תרנגול זה לבן ^[20]" ^[21], אבל אם אמר "זה וזה" – מותר ^[22]; ואפילו אמר "תרנגול זה ^[23]", ^[24] עובד כוכבים שעשה משתה לבנו, או שהיה לו חולה בתוך ביתו - מותר ^[25].

<והתניא> [והתנן] עובד כוכבים שעשה משתה לבנו אינו אסור ^[26] אלא אותו היום ^[27] ואותו האיש בלבד'! - אותו היום ואותו האיש מיהא אסור!?

אמר רב יצחק בר רב משרשיא: בטווזיג ^[28].

תנן 'ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסור' - מאי 'סתמן' ומאי 'פירושן'? אילימא סתמא דקאמר "חיטי חוורתא" - פירושן דקאמר "לעבודת כוכבים" –

עמוד ב

לא 'סתמן' צריכא למימר דמזבנינן ^[29], ולא 'פירושן' צריכא למימר דלא מזבנינן! אלא: 'סתמן' - דקאמר "חיטי", 'פירושן' - דקאמר "חוורתא?? מכלל דתרנגול - אפילו סתמן נמי לא ^[30]!?

אמרי: לעולם 'סתמן' - דקאמר "חיטי חוורתא", 'פירושן' = דקאמר "לעבודת כוכבים", ופירושן אצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא האי גברא לאו לעבודת כוכבים קא בעי ^[31], אלא מיבק ^[32] הוא דאביק בעבודת כוכבים ^[33], וסבר: "כי היכי דההוא גברא אביק ביה ^[34] - כולי עלמא נמי אביקו ^[35], ^[36] אימא הכי ^[37] כי היכי דליתבו לי ^[38]" ^[39] - קא משמע לן.

בעי רב אשי: "תרנגול לבן קטוע ^[40] – למי?" - מהו למכור לו תרנגול לבן שלם? מי אמרינן מדקאמר "קטוע" - לאו לעבודת כוכבים קבעי? או דלמא איערומי קא מערים ^[41]?

אם תימצי לומר האי איערומי הוא דקא מערים, "תרנגול לבן למי? תרנגול לבן למי?" ויהבו ליה שחור ושקל ^[42], ויהבו ליה אדום ושקל - מהו למכור לו לבן? מי אמרינן כיון דיהבו שחור ושקל אדום ושקל - לאו לעבודת כוכבים קא בעי? או דלמא איערומי קא מערים?

תיקו.

רבי מאיר אומר: אף דקל [טב וחצב ונקלס אסור למכור לעובדי כוכבים]:

אמר ליה רב חסדא לאבימי: גמירי דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הויין, ואנן - חמשה תנן, ולא ידעינן מאי קאמרינן ומאי קשיא, דקתני: 'רבי מאיר אומר: אף דקל טב ^[43], חצב ונקלס אסור למכור לעובדי כוכבים' דקל טב הוא דלא מזבנינן, הא דקל ביש מזבנינן? והתנן: אין מוכרין להם במחובר לקרקע ^[44]!?

אמר ליה מאי 'דקל טב'? - פירות דקל טב; וכן אמר רב הונא: 'פירות דקל טב, חצב, קשבא ^[45], נקלס.

כי אתא רב דימי אמר רבי חמא בר יוסף: קורייטי ^[46].

אמר ליה אביי לרב דימי: תנן 'נקלס' ולא ידעינן מהו, ואת אמרת 'קורייטי' ולא ידעינן - מאי אהנית לן?

אמר ליה: אהנאי לכו דכי אזלת התם ^[47], אמרת להו 'נקלס' ולא ידעי, אמרת להו 'קורייטי' וידעי וקא מחוו לך.

משנה:

מקום שנהגו למכור בהמה דקה לעובדי כוכבים ^[48] – מוכרין;

מקום שנהגו שלא למכור - אין מוכרין;

^[49]

ובכל מקום אין מוכרין להם בהמה גסה ^[50], עגלים וסייחים שלמין ושבורין ^[51].

רבי יהודה מתיר בשבורה, ובן בתירא מתיר בסוס ^[52].

גמרא:

למימרא דאיסורא ליכא, מנהגא הוא דאיכא: היכא דנהיג איסור – נהוג, היכא דנהיג היתר - נהוג? ורמינהי: 'אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים מפני שחשודין על הרביעה ^[53]'!

אמר רב: מקום שהתירו למכור - התירו לייחד ^[54]; מקום שאסרו לייחד - אסרו למכור ^[55];

הערות[עריכה]

^ מין ארז, והיא 'שִׁטָּה', כדאמר בראש השנה (דף כג.)
^ לענין שביעית
^ להתקיים בארץ בימות הגשמים, כגון קישואין ודילועין וכיוצא בהן
^ ומותר לעשות מהן סחורה, ואינו מצווה להפקירן
^ גלנ"ט [בלוטים]
^ 'פטוטרות' דמתניתין - לאו מין הוא באפי נפשיה, אלא הכי קאמר: אין מוכרין להן כל אלו איצטרובלין ובנות שוח בעוקציהן, לפי שתולין אותן בפני עבודת כוכבים, ודרכן לעובדן בכך
^ מין לבונה היא
^ משקל שלשת מנין, דהא - ודאי לסחורה קא מכוין
^ על 'לפני עור' אנו מצווין: שלא ליתן מכשול בדבר האסור לו, וכל הני דאסרינן לזבוני להו - משום 'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט יד) דבן נח מוזהר על עבודת כוכבים
^ כגון הכא: דהאי ודאי לאו לעבודת כוכבים קבעי, ומשום דלא ליזדבן איהו לאחריני ומקטרי
^ למיסר
^ לעובד כוכבים
^ כיון דלא אידכר 'לבן' - לאו לעבודת כוכבים קבעי
^ ואמר ליה ישראל: לא מזבנינא לך אלא בהדי אחרינא
^ דהא גלי דעתיה דלעבודת כוכבים קבעי ליה, וניחא ליה דליזבון שאר התרנגולין בשביל הלבן
^ מתניתין, דלרבי יהודה בפני עצמו לא, ולתנא קמא לגמרי אסור
^ כגון דמעיקרא אדכר 'לבן' ו'שחור' ו'אדום'; הלכך לבן לרבי יהודה בפני עצמו אסור, כיון דמעיקרא אדכר, והשתא שקיל לבן ואזיל ליה - מעיקרא נמי איכוין ללבן, והאי דאדכר 'שחור' - איערומי אערים: דידע הוא דאי שאיל לבן לחודיה - לא זבין ליה ישראל, ובין התרנגולין מותר: דמיגו דשחור לאו לעבודת כוכבים - לבן נמי לאו לעבודת כוכבים; ורבנן - אפילו בין תרנגולין נמי אסור, הואיל דקתבע לבן; ומיהו 'תרנגול' סתמא - בין לרבי יהודה בין לרבנן - מותר למכור לו תרנגול לבן, כרבי זירא
^ כדתרצא רב נחמן דבאומר זה וזה פליגי
^ תרנגול לבן אסור למכור
^ מכור לי
^ והאי 'זה' לאו דוקא
^ אינו מותר למכור לו אלא שניהם יחד; אלמא רבי יהודה בדאמר "זה וזה" קאי, ומשום הכי בפני עצמו – לא, הואיל ואמר "לבן"; ומדרבי יהודה נשמע לרבנן
^ לָבָן
^ אם היה
^ דלסעודתו קבעי ליה משום נוי, ולחולה נמי קבעי ליה משום רפואה
^ לשאת ולתת עמו
^ משום דמקריב הוא היום לעבודת כוכבים ואזיל השתא ומודה
^ האי משתה דקתני 'מותר למכור לו תרנגול לבן' - לאו במשתה חופת בנו, דהא ודאי לתקרובת עבודת כוכבים קבעי ליה, אלא במשתה של מריעות שעושין הנערים זה עם זה, וקורין קמפורייש"א: דלא חשיב כולי האי שיקריבו לעבודת כוכבים
^ דלא תנינן אלא 'תרנגול לבן' אבל חיטי חוורתי מותר
^ וקשיא לרבי זירא, דאמר "תרנגול למי" מותר למכור לו תרנגול לבן
^ דהא אין דרך חיטין להקריב לעבודת כוכבים
^ קשור
^ ואילו קונין מידו שום חפץ לצורך עבודת כוכבים - היה נותנה בזול, מתוך שהוא אדוק לעבודת כוכבים
^ כי היכי דאביקנא בה, ויהיבנא כל מידי דאית לי בזול לצורך עבודת כוכבים
^ נמי אדוקין בה
^ סבר:
^ אימא "לעבודת כוכבים קבעינא"
^ ויהבו לי בזול
^ (ומיהו אין לבו לעבודת כוכבים, ולישתרי)
^ רגל
^ דידע הוא שאין קטוע מצוי, וימכרו לו שלם, אלא להוציא מלבם: שלא יבינו שלצורך עבודת כוכבים הוא תובע קטוע
^ כלומר: כשמוכרין לו שחור לבדו שקיל ליה, ואליבא דרבי יהודה מיבעיא ליה הכי, ולא לרבנן: דרבנן - אפילו בין התרנגולים אסרי
^ 'דקל טב' ו'דקל ביש' - שני מיני דקלים הם
^ כדמפרש (לקמן דף כ.): משום דכתיב 'לא תחנם' (דברים ז ב) - לא תתן להם חנייה בקרקע
^ מין תמרים, כמו (מגילה ז:) 'מלא טסקא דקשבי'; ואית דאמר היינו חצובה שבו תיחם יהושע את הארץ (ב"ב דף נו.), ועשב נאה הוא
^ מין פירות; ויש אומרים עפרורית קרטי לבונה, ואינו נראה: דאם כן - אמאי לא ידעי?
^ לארץ ישראל
^ כגון מקום שלא נחשדו על הרביעה והכי מפרש לה בגמרא
^ 'ואל ישנה אדם מפני המחלוקת' לא גרס לה הכא, אלא בפסחים (דף נ:) גרס לה.
^ מפני שמיוחדת למלאכה ועושה בהמתו מלאכה בשבת
^ ואפילו שבורים שאינן ראוין למלאכה גזרו בהו רבנן: דלמא אתי לאחלופי, ואתי למזבן להו גדולים ושלמים הראוין למלאכה, ואיכא למיחש להו לשאלה ולשכירות ולנסיוני, כדמפרש טעמא בגמרא
^ שאין מלאכתו אלא לרכיבה, ורכיבה - שבות היא, ולאו מלאכה, משום ד'חי נושא את עצמו' לא איכפת לן אי אתי להשאילו ולהשכירו
^ ואיכא משום 'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט יד) דבני נח נצטוו על הרביעה, דכתיב (בראשית ב כד) 'והיו לבשר אחד' יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד (סנהדרין דף נח.)
^ כלומר: יחוד נמי במנהגא תליא מילתא, ו'מקום שנהגו למכור' דקתני מתניתין - כגון במקום שאין חשודין על הרביעה, לפיכך התירו לייחד
^ כדקתני 'אין מעמידין' - מיירי במקום שחשודין על הרביעה, שמנהגם בכך, ולפיכך אסורין למכור; והכל הולך אחר המנהג, ולא קשיא: הא דלא קאמר נמי כי האי לישנא 'מקום שאסרו למכור אסור לייחד' כי היכי דקאמר 'מקום שהתירו למכור התירו לייחד' משום ד'התירו למכור' דקתני - קא מהדר אמתניתין,' דקתני 'מקום שנהגו למכור מוכרין', דתנא דידן לא איירי אלא במכירה, ו'מקום שאסרו לייחד' דקמהדר אההיא ד'אין מעמידין' דמיירי באיסור יחוד

[1] מין ארז, והיא 'שִׁטָּה', כדאמר בראש השנה (דף כג.)

[2] לענין שביעית

[3] להתקיים בארץ בימות הגשמים, כגון קישואין ודילועין וכיוצא בהן

[4] ומותר לעשות מהן סחורה, ואינו מצווה להפקירן

[5] גלנ"ט [בלוטים]

[6] 'פטוטרות' דמתניתין - לאו מין הוא באפי נפשיה, אלא הכי קאמר: אין מוכרין להן כל אלו איצטרובלין ובנות שוח בעוקציהן, לפי שתולין אותן בפני עבודת כוכבים, ודרכן לעובדן בכך

[7] מין לבונה היא

[8] משקל שלשת מנין, דהא - ודאי לסחורה קא מכוין

[9] על 'לפני עור' אנו מצווין: שלא ליתן מכשול בדבר האסור לו, וכל הני דאסרינן לזבוני להו - משום 'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט יד) דבן נח מוזהר על עבודת כוכבים

[10] כגון הכא: דהאי ודאי לאו לעבודת כוכבים קבעי, ומשום דלא ליזדבן איהו לאחריני ומקטרי

[11] למיסר

[12] לעובד כוכבים

[13] כיון דלא אידכר 'לבן' - לאו לעבודת כוכבים קבעי

[14] ואמר ליה ישראל: לא מזבנינא לך אלא בהדי אחרינא

[15] דהא גלי דעתיה דלעבודת כוכבים קבעי ליה, וניחא ליה דליזבון שאר התרנגולין בשביל הלבן

[16] מתניתין, דלרבי יהודה בפני עצמו לא, ולתנא קמא לגמרי אסור

[17] כגון דמעיקרא אדכר 'לבן' ו'שחור' ו'אדום'; הלכך לבן לרבי יהודה בפני עצמו אסור, כיון דמעיקרא אדכר, והשתא שקיל לבן ואזיל ליה - מעיקרא נמי איכוין ללבן, והאי דאדכר 'שחור' - איערומי אערים: דידע הוא דאי שאיל לבן לחודיה - לא זבין ליה ישראל, ובין התרנגולין מותר: דמיגו דשחור לאו לעבודת כוכבים - לבן נמי לאו לעבודת כוכבים; ורבנן - אפילו בין תרנגולין נמי אסור, הואיל דקתבע לבן; ומיהו 'תרנגול' סתמא - בין לרבי יהודה בין לרבנן - מותר למכור לו תרנגול לבן, כרבי זירא

[18] כדתרצא רב נחמן דבאומר זה וזה פליגי

[19] תרנגול לבן אסור למכור

[20] מכור לי

[21] והאי 'זה' לאו דוקא

[22] אינו מותר למכור לו אלא שניהם יחד; אלמא רבי יהודה בדאמר "זה וזה" קאי, ומשום הכי בפני עצמו – לא, הואיל ואמר "לבן"; ומדרבי יהודה נשמע לרבנן

[23] לָבָן

[24] אם היה

[25] דלסעודתו קבעי ליה משום נוי, ולחולה נמי קבעי ליה משום רפואה

[26] לשאת ולתת עמו

[27] משום דמקריב הוא היום לעבודת כוכבים ואזיל השתא ומודה

[28] האי משתה דקתני 'מותר למכור לו תרנגול לבן' - לאו במשתה חופת בנו, דהא ודאי לתקרובת עבודת כוכבים קבעי ליה, אלא במשתה של מריעות שעושין הנערים זה עם זה, וקורין קמפורייש"א: דלא חשיב כולי האי שיקריבו לעבודת כוכבים

[29] דלא תנינן אלא 'תרנגול לבן' אבל חיטי חוורתי מותר

[30] וקשיא לרבי זירא, דאמר "תרנגול למי" מותר למכור לו תרנגול לבן

[31] דהא אין דרך חיטין להקריב לעבודת כוכבים

[32] קשור

[33] ואילו קונין מידו שום חפץ לצורך עבודת כוכבים - היה נותנה בזול, מתוך שהוא אדוק לעבודת כוכבים

[34] כי היכי דאביקנא בה, ויהיבנא כל מידי דאית לי בזול לצורך עבודת כוכבים

[35] נמי אדוקין בה

[36] סבר:

[37] אימא "לעבודת כוכבים קבעינא"

[38] ויהבו לי בזול

[39] (ומיהו אין לבו לעבודת כוכבים, ולישתרי)

[40] רגל

[41] דידע הוא שאין קטוע מצוי, וימכרו לו שלם, אלא להוציא מלבם: שלא יבינו שלצורך עבודת כוכבים הוא תובע קטוע

[42] כלומר: כשמוכרין לו שחור לבדו שקיל ליה, ואליבא דרבי יהודה מיבעיא ליה הכי, ולא לרבנן: דרבנן - אפילו בין התרנגולים אסרי

[43] 'דקל טב' ו'דקל ביש' - שני מיני דקלים הם

[44] כדמפרש (לקמן דף כ.): משום דכתיב 'לא תחנם' (דברים ז ב) - לא תתן להם חנייה בקרקע

[45] מין תמרים, כמו (מגילה ז:) 'מלא טסקא דקשבי'; ואית דאמר היינו חצובה שבו תיחם יהושע את הארץ (ב"ב דף נו.), ועשב נאה הוא

[46] מין פירות; ויש אומרים עפרורית קרטי לבונה, ואינו נראה: דאם כן - אמאי לא ידעי?

[47] לארץ ישראל

[48] כגון מקום שלא נחשדו על הרביעה והכי מפרש לה בגמרא

[49] 'ואל ישנה אדם מפני המחלוקת' לא גרס לה הכא, אלא בפסחים (דף נ:) גרס לה.

[50] מפני שמיוחדת למלאכה ועושה בהמתו מלאכה בשבת

[51] ואפילו שבורים שאינן ראוין למלאכה גזרו בהו רבנן: דלמא אתי לאחלופי, ואתי למזבן להו גדולים ושלמים הראוין למלאכה, ואיכא למיחש להו לשאלה ולשכירות ולנסיוני, כדמפרש טעמא בגמרא

[52] שאין מלאכתו אלא לרכיבה, ורכיבה - שבות היא, ולאו מלאכה, משום ד'חי נושא את עצמו' לא איכפת לן אי אתי להשאילו ולהשכירו

[53] ואיכא משום 'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט יד) דבני נח נצטוו על הרביעה, דכתיב (בראשית ב כד) 'והיו לבשר אחד' יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד (סנהדרין דף נח.)

[54] כלומר: יחוד נמי במנהגא תליא מילתא, ו'מקום שנהגו למכור' דקתני מתניתין - כגון במקום שאין חשודין על הרביעה, לפיכך התירו לייחד

[55] כדקתני 'אין מעמידין' - מיירי במקום שחשודין על הרביעה, שמנהגם בכך, ולפיכך אסורין למכור; והכל הולך אחר המנהג, ולא קשיא: הא דלא קאמר נמי כי האי לישנא 'מקום שאסרו למכור אסור לייחד' כי היכי דקאמר 'מקום שהתירו למכור התירו לייחד' משום ד'התירו למכור' דקתני - קא מהדר אמתניתין,' דקתני 'מקום שנהגו למכור מוכרין', דתנא דידן לא איירי אלא במכירה, ו'מקום שאסרו לייחד' דקמהדר אההיא ד'אין מעמידין' דמיירי באיסור יחוד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]