ביאור:בבלי עבודה זרה דף יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אבל מהנה שרי!

ורבי יוחנן אמר: אפילו מעוטרות בפירות נמי אסור, קל וחומר: נהנה אסור, מהנה לא כל שכן ^[1]!

מיתיבי: 'רבי נתן אומר: יום שעבודת כוכבים מנחת בו את המכס - מכריזין ואומרים: "כל מי שנוטל עטרה ויניח בראשו ובראש חמורו לכבוד עבודת כוכבים - יניח לו את המכס, ואם לאו - אל יניח לו את המכס", יהודי שנמצא שם - מה יעשה? יניח? נמצא נהנה ^[2]! לא יניח? נמצא מהנה ^[3]! מכאן אמרו: הנושא ונותן בשוק של עבודת כוכבים: בהמה – תיעקר; פירות כסות וכלים – ירקבו; מעות וכלי מתכות - יוליכם לים המלח;

ואיזהו 'עיקור'? - המנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה ^[4].'

קתני מיהת 'יניח? נמצא נהנה! לא יניח? נמצא מהנה'!?

אמר רב משרשיא בריה דרב אידי: קסבר רבי שמעון בן לקיש: פליגי רבנן עליה דרבי נתן, ואנא דאמרי כרבנן, דפליגי עליה; ורבי יוחנן סבר: לא פליגי.

ולא פליגי? והא תניא [תוספתא עבודה זרה פ"א מ"ג]: 'הולכין ליריד של עובדי כוכבים ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות בתים ושדות וכרמים וכותב ^[5] ומעלה בערכאות שלהן ^[6] מפני שהוא כמציל מידם ^[7]; ואם היה כהן - מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם; וכשם שמטמא בחוצה לארץ - כך מטמא בבית הקברות -

'בבית הקברות' סלקא דעתך? טומאה דאורייתא היא!?

אלא: בית הפרס ^[8], דרבנן ^[9];

- ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה;

אמר רבי יהודה: אימתי? - בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל בזמן שמוצא ללמוד - אינו מטמא.

רבי יוסי אומר: אפילו בזמן שמוצא ללמוד – יטמא, לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל. אמר רבי יוסי: מעשה ביוסף הכהן, שהלך אחר רבו לצידן ^[10] ללמוד תורה' [עד כאן התוספתא], ואמר רבי יוחנן 'הלכה כרבי יוסי' - אלמא פליגי ^[11]!?

אמר לך רבי יוחנן: לעולם לא פליגי, ולא קשיא: כאן בלוקח מן התגר, דשקלי מיכסא מיניה ^[12], כאן בלוקח מבעל הבית, דלא שקלי מיכסא מיניה.

אמר מר: 'בהמה תיעקר', והא איכא צער בעלי חיים?

אמר אביי: אמר רחמנא ^[13] [ויאמר ה' אל יהושע אל תירא מפניהם כי מחר כעת הזאת אנכי נתן את כלם חללים לפני ישראל] את סוסיהם תעקר [ואת מרכבתיהם תשרף באש] ^[14]!

אמר מר: 'ואיזוהי עיקור? מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה'; ורמינהי: אין מקדישין ואין מחרימין ^[15] ואין מעריכין בזמן הזה, ואם הקדיש והחרים והעריך, בהמה – תיעקר, פירות כסות וכלים

עמוד ב

- ירקבו, מעות וכלי מתכות - יוליכם לים המלח, ואיזהו 'עיקור'? - נועל דלת בפניה ^[16] והיא מתה מאיליה'!?

אמר אביי: שאני התם, משום בזיון קדשים ^[17].

ונשחטיה מישחט ^[18]?

אתו בהו לידי תקלה ^[19].

ולישויה גיסטרא ^[20]?

אמר אביי: אמר קרא: (דברים יב ג) ונתצתם את מזבחותם [ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא] [פסוק ד] לא תעשון כן לה' אלהיכם;

רבא אמר: מפני שנראה כמטיל מום בקדשים.

'נראה'? מום מעליא הוא!?

הני מילי ^[21] בזמן שבית המקדש קיים ^[22], דחזי להקרבה; ^[23] השתא דלא חזי להקרבה ^[24] - לית לן בה ^[25];

^[26] וליהוי כמטיל מום בבעל מום, דאף על גב דלא חזי להקרבה – אסור ^[27]!?

בעל מום, נהי דלא חזי לגופיה - לדמי חזי ^[28], לאפוקי הכא: דלא לדמי חזי ולא לגופיה חזי ^[29].

אשכחיה רבי יונה לרבי עילאי דקאי אפיתחא דצור, אמר ליה: קתני 'בהמה תיעקר'; עבד ^[30] מאי ^[31]? עבד ישראל לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי עבד עובד כוכבים – מאי?

אמר ליה: מאי קא מיבעיא לך? תניא [תוסתא בבא מציעא פ"ב מ"יג] 'העובדי כוכבים והרועי בהמה דקה ^[32] - לא מעלין ^[33] ולא מורידין ^[34]' ^[35].

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: קתני ^[36] 'לוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות'; עבד ישראל או דלמא אפילו עבד עובד כוכבים?

אמר ליה: מסתברא עבד ישראל, דאי עבד עובד כוכבים - למאי מיבעי ליה ^[37]?

כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש: אפילו עבד עובד כוכבים: מפני שמכניסו תחת כנפי השכינה.

אמר רב אשי: אטו בהמה - מאי מכניס תחת כנפי השכינה איכא? אלא משום מעוטייהו ^[38] – והכי נמי דממעטי שרי.

רבי יעקב זבן סנדלא ^[39]; רבי ירמיה זבן פיתא.

אמר ליה חד לחבריה: יתמא ^[40]! עבד רבך הכי ^[41]?

אמר ליה אידך: יתמא! עבד רבך הכי?

ותרוייהו - מבעל הבית זבון, וכל חד וחד סבר חבראי מתגר זבן, דאמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: לא שנו אלא בלוקח מן התגר, דשקלי מיכסא מיניה, אבל בלוקח מבעל הבית - דלא שקלי מיניה מיכסא – מותר.

אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: אילמלא היה רבי יוחנן הא זימנא באתרא דקא שקלי מיכסא אפילו מבעל הבית ^[42] - הוה אסר ^[43], אלא אינהו היכי זבון?

מבעל הבית שאינו קבוע ^[44] זבון.

משנה:

אלו דברים אסורים למכור לעובד כוכבים ^[45]: אצטרובלין, ובנות שוח, ופטוטרות, ולבונה, ותרנגול הלבן ^[46].

רבי יהודה אומר: מותר למכור לו תרנגול לבן בין התרנגולין ^[47], ובזמן שהוא בפני עצמו - קוטע את אצבעו ומוכרו לו, לפי שאין מקריבים חסר לעבודת כוכבים;

ושאר כל הדברים - סתמן מותר ופירושן אסור ^[48].

רבי מאיר אומר: אף דקל טב וחצב ונקלס אסור למכור לעובדי כוכבים.

הערות[עריכה]

^ והא מהנה הוא: שהחנוונין שבתוכן - סוחרי מעות של כומרים הן; אי נמי הוא יהיב ליה לבעל המעות מסחורתו שעושה שם, ומטיא להו הנאה; אבל שאינן מעוטרות - לאו דכומרים הן
^ מן הריח של עשבים או של בשמים
^ נותן מכס
^ אבל עיקור שתטרף בו - אסור לעשות כן בידים בבהמה, ואע"פ שהיא אסורה בהנאה
^ שטרות
^ מקום גדוליהן ושופטיהן ומעלה שטרותיו לפניהם לחתום ואף על פי שכבוד ותפארת היא להם ואיכא למימר דאזיל ומודה
^ שמתוך כך יהיו לו עדים ומסייעין להציל מן העוררין
^ שדה שנחרש בה קבר [ולא מוצאים אותו]
^ וחשו חכמים עד מאה אמות דלדלה מחרישה את כתיתי העצמות, ושמא יעבור על עצם כשעורה ויסיטנו
^ לחוצה לארץ וארץ העמים מטמא מדרבנן כבית הפרס
^ ומדאיירי רבי יוחנן - שמע מינה שמיעא ליה לרבי יוחנן הך מתניתא, ו'לוקחין מהן בהמה' פליגא אדרבי נתן
^ מן הלוקח, ונמצא מהנה
^ ביהושע [יא,ו] כתיב:
^ אלמא מותר לרדותן בכך
^ קסבר סתם חרמים לבדק הבית דפלוגתא היא [בערכין] (דף כח:) וכיון דהשתא ליכא בית המקדש אתי בהו לידי תקלה דמתהני מהקדש ומעילה
^ ואין לה מה תאכל
^ דאי אמרת 'תיעקר' - אינה מתה מהרה, נראה בזיונה לזמן מרובה
^ דאי משום שחוטי חוץ - אבדק הבית לא מיחייב, וכדתניא [בשני שעירים] (יומא דף סג:) 'שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן וכו'
^ לאכלה
^ יחתכנה לשנים: הא ליכא בזיון קדשים, דמתה מהר; ותקלה ליכא, דלא אכלי מינה
^ הוא דהוי מטיל מום גמור, ואסור משום 'כל מום לא יהיה בו' (ויקרא כב כא)
^ דקרינא ביה 'תמים יהיה לרצון' (ויקרא כב כא)
^ אבל
^ 'נראה בעל מום' הוא,
^ ולא אסור מדאורייתא
^ לרבא פריך, דאמר 'נראה כמטיל מום', כלומר: מדרבנן הוא דאסור:
^ אמאי לא עבר מדאורייתא משום דלא חזי להקרבה? הרי מטיל מום בבעל מום, דמעיקרא לא חזי להקרבה, ופליגי ביה תנאי בבכורות (דף לג:) גבי בכור שאחזו דם, ואיכא למאן דאמר אסור להקיז, אפילו הוא מת, משום 'לא יהיה בו מום', והוה ליה למיתני 'מפני שמטיל מום בבעל מום', ואמאי תנא 'נראה'
^ לחללו באחר, ומקריב חלופיו, וקרינא בו 'תמים יהיה לרצון' (ויקרא כב כא) משום חלופיו
^ השתא כשאין בית המקדש קיים, דשום בהמה לא חזיא, לא לגופה ולא לדמי; הלכך 'נראה' בעלמא הוא, ולא מיתסר מדאורייתא אלא מדרבנן
^ לקח שם עבד
^ לרבי נתן - מה יעשה לו? יעקרנו או לא
^ הן ישראל והן גזלנים - הרי הן כעובדי כוכבים [## אולי צ"ל הן ישראל והן עכו"ם – הרי הן כגזלנין]
^ אותן מן הבור אם נפלו לתוכה, אלא יניחם וימותו
^ אותן לבור להמית אותן בידים
^ אלמא עבד עובד כוכבים - אסור להמיתו בידים
^ לרבנן דפליגי עליה דרבי נתן
^ כלומר: מאי מצוה יש כאן דנשרי ליה
^ שממעט העובדי כוכבים ומדלדלן: שלוקח בהמתם שמשתמשין בהן
^ ביריד של עבודת כוכבים לקח סנדל מן העובד כוכבים
^ בלא דעת
^ לעשות סחורה בשוק של עבודת כוכבים, דשקלי מיניה מכסא ומהנה
^ דשקלי מכסא מבעלי בתים
^ הוה אסר ליקח אפילו מבעל הבית; והשתא דרבי ירמיה קים לן דשקלי מבעלי בתים
^ ולא מסיק מוכסי אדעתייהו למיגבי מינייהו, דלא תגר ולאו בעל הבית קבוע
^ דלצורך עבודת כוכבים קבעי לה
^ [הכל] מפרש בגמרא
^ לקח עובד כוכבים מישראל תרנגולים הרבה - מותר למכור ביניהם תרנגול לבן, דכיון דשקיל מיניה אחריני - לאו לעבודת כוכבים קא בעי להו
^ 'סתמן' ו'פירושן' מפרש בגמרא

[1] והא מהנה הוא: שהחנוונין שבתוכן - סוחרי מעות של כומרים הן; אי נמי הוא יהיב ליה לבעל המעות מסחורתו שעושה שם, ומטיא להו הנאה; אבל שאינן מעוטרות - לאו דכומרים הן

[2] מן הריח של עשבים או של בשמים

[3] נותן מכס

[4] אבל עיקור שתטרף בו - אסור לעשות כן בידים בבהמה, ואע"פ שהיא אסורה בהנאה

[5] שטרות

[6] מקום גדוליהן ושופטיהן ומעלה שטרותיו לפניהם לחתום ואף על פי שכבוד ותפארת היא להם ואיכא למימר דאזיל ומודה

[7] שמתוך כך יהיו לו עדים ומסייעין להציל מן העוררין

[8] שדה שנחרש בה קבר [ולא מוצאים אותו]

[9] וחשו חכמים עד מאה אמות דלדלה מחרישה את כתיתי העצמות, ושמא יעבור על עצם כשעורה ויסיטנו

[10] לחוצה לארץ וארץ העמים מטמא מדרבנן כבית הפרס

[11] ומדאיירי רבי יוחנן - שמע מינה שמיעא ליה לרבי יוחנן הך מתניתא, ו'לוקחין מהן בהמה' פליגא אדרבי נתן

[12] מן הלוקח, ונמצא מהנה

[13] ביהושע [יא,ו] כתיב:

[14] אלמא מותר לרדותן בכך

[15] קסבר סתם חרמים לבדק הבית דפלוגתא היא [בערכין] (דף כח:) וכיון דהשתא ליכא בית המקדש אתי בהו לידי תקלה דמתהני מהקדש ומעילה

[16] ואין לה מה תאכל

[17] דאי אמרת 'תיעקר' - אינה מתה מהרה, נראה בזיונה לזמן מרובה

[18] דאי משום שחוטי חוץ - אבדק הבית לא מיחייב, וכדתניא [בשני שעירים] (יומא דף סג:) 'שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן וכו'

[19] לאכלה

[20] יחתכנה לשנים: הא ליכא בזיון קדשים, דמתה מהר; ותקלה ליכא, דלא אכלי מינה

[21] הוא דהוי מטיל מום גמור, ואסור משום 'כל מום לא יהיה בו' (ויקרא כב כא)

[22] דקרינא ביה 'תמים יהיה לרצון' (ויקרא כב כא)

[23] אבל

[24] 'נראה בעל מום' הוא,

[25] ולא אסור מדאורייתא

[26] לרבא פריך, דאמר 'נראה כמטיל מום', כלומר: מדרבנן הוא דאסור:

[27] אמאי לא עבר מדאורייתא משום דלא חזי להקרבה? הרי מטיל מום בבעל מום, דמעיקרא לא חזי להקרבה, ופליגי ביה תנאי בבכורות (דף לג:) גבי בכור שאחזו דם, ואיכא למאן דאמר אסור להקיז, אפילו הוא מת, משום 'לא יהיה בו מום', והוה ליה למיתני 'מפני שמטיל מום בבעל מום', ואמאי תנא 'נראה'

[28] לחללו באחר, ומקריב חלופיו, וקרינא בו 'תמים יהיה לרצון' (ויקרא כב כא) משום חלופיו

[29] השתא כשאין בית המקדש קיים, דשום בהמה לא חזיא, לא לגופה ולא לדמי; הלכך 'נראה' בעלמא הוא, ולא מיתסר מדאורייתא אלא מדרבנן

[30] לקח שם עבד

[31] לרבי נתן - מה יעשה לו? יעקרנו או לא

[32] הן ישראל והן גזלנים - הרי הן כעובדי כוכבים [## אולי צ"ל הן ישראל והן עכו"ם – הרי הן כגזלנין]

[33] אותן מן הבור אם נפלו לתוכה, אלא יניחם וימותו

[34] אותן לבור להמית אותן בידים

[35] אלמא עבד עובד כוכבים - אסור להמיתו בידים

[36] לרבנן דפליגי עליה דרבי נתן

[37] כלומר: מאי מצוה יש כאן דנשרי ליה

[38] שממעט העובדי כוכבים ומדלדלן: שלוקח בהמתם שמשתמשין בהן

[39] ביריד של עבודת כוכבים לקח סנדל מן העובד כוכבים

[40] בלא דעת

[41] לעשות סחורה בשוק של עבודת כוכבים, דשקלי מיניה מכסא ומהנה

[42] דשקלי מכסא מבעלי בתים

[43] הוה אסר ליקח אפילו מבעל הבית; והשתא דרבי ירמיה קים לן דשקלי מבעלי בתים

[44] ולא מסיק מוכסי אדעתייהו למיגבי מינייהו, דלא תגר ולאו בעל הבית קבוע

[45] דלצורך עבודת כוכבים קבעי לה

[46] [הכל] מפרש בגמרא

[47] לקח עובד כוכבים מישראל תרנגולים הרבה - מותר למכור ביניהם תרנגול לבן, דכיון דשקיל מיניה אחריני - לאו לעבודת כוכבים קא בעי להו

[48] 'סתמן' ו'פירושן' מפרש בגמרא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]