ביאור:בבלי עבודה זרה דף כב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אריסותא לרבי שמעון בן אלעזר לית ליה ^[1]; אלא עובד כוכבים מאי טעמא מותר? דאמרינן ליה וציית? כותי נמי אמרינן ליה וציית!

כותי לא ציית, דאמר אנא גמירנא טפי מינך.

אי הכי ^[2] - מאי איריא ^[3] 'מפני שנקראת על שמו'? תיפוק ליה ^[4] משום (ויקרא יט יד) [לא תקלל חרש ו]לפני עור לא תתן מכשול [ויראת מאלקיך אני ה’] ^[5]!?

חדא ועוד קאמר: חדא משום 'לפני עור', ועוד: מפני שנקראת על שמו.

הנהו מוריקאי ^[6] דעובד כוכבים נקיט בשבתא ^[7] וישראל בחד בשבתא; אתו לקמיה דרבא1 שרא להו.

איתיביה רבינא לרבא: 'ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה ^[8] בשותפות ^[9] - לא יאמר ישראל לעובד כוכבים "טול ^[10] חלקך בשבת ואני בחול" ^[11], ואם התנו מתחלה ^[12] – מותר ^[13]; ואם באו לחשבון ^[14] – אסור ^[15]'.

איכסיף; לסוף איגלאי מלתא דהתנו מעיקרא הוו.

רב גביהה מבי כתיל אמר: ^[16] הנהו שתילי דערלה הוה ^[17]; עובד כוכבים אכיל שני דערלה ^[18], וישראל שני דהתירא ^[19]; אתו לקמיה דרבא - שרא להו ^[20].

והא אותביה רבינא לרבא ^[21]?

לסיועי סייעיה ^[22].

והא אכסיף?

לא היו דברים מעולם.

איבעיא להו: סתמא ^[23] - מאי ^[24]?

תא שמע: 'אם התנו מתחילה - מותר' הא סתמא אסור!

אימא סיפא: 'אם באו לחשבון ^[25] – אסור' - הא סתמא ^[26] מותר!?

אלא מהא ליכא למשמע מינה.

הדרן עלך לפני אידיהן

עבודה זרה פרק שני אין מעמידין

משנה:

אין מעמידין בהמה בפונדקאות ^[27] של עובדי כוכבים מפני שחשודין על הרביעה ^[28];

ולא תתייחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות;

ולא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכות דמים.

עמוד ב

גמרא:

ורמינהי [תוספתא עבודה זרה פ"ב מ"א]: 'לוקחין מהן בהמה לקרבן ואין חוששין לא משום רובע, ולא משום נרבע, ולא משום מוקצה ^[29], ולא משום נעבד ^[30]' ^[31]; בשלמא מוקצה ונעבד ^[32]: אם איתא דאקצייה, ואם איתא דפלחיה - לא הוה מזבין ליה, אלא רובע ונרבע ^[33] – לחוש?

אמר רב תחליפא אמר רב שילא בר אבינא משמיה דרב: עובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר ^[34].

התינח נקבות, זכרים מאי איכא למימר ^[35]?

אמר רב כהנא: הואיל ומכחישין בבשר.

אלא הא, דתניא 'לוקחין בהמה מרועה שלהן' - ליחוש דלמא רבעה לה ^[36]?

רועה שלהן מתיירא משום הפסד שכר.

אלא הא, דתניא [תוספתא עבודה זרה פ"ב מ"א]: 'אין מוסרין בהמה לרועה שלהן' - לימא רועה שלהן מתיירא משום הפסד שכרו?

אינהו דידעי בהדדי ^[37] – מרתתי ^[38]; אנן דלא ידעינן בהו - לא מרתתי.

אמר רבה: היינו דאמרי אינשי: מכתבא גללא בזע רגלא בחבריה ידע ^[39].

אי הכי, זכרים מנקבות לא ניזבון ^[40], דחיישינן דלמא מרבעא ליה עילוה ^[41]?

כיון דמיגרי בה ^[42] – מרתתא ^[43].

אלא הא דתני רב יוסף: 'ארמלתא לא תרבי כלבא ^[44], ולא תשרי בר בי רב באושפיזא ^[45]': בשלמא בר בי רב - צניע לה ^[46], אלא כלבא, כיון דמיגרה בה מרתתא ^[47]?

^[48] כיון דכי שדיא ליה אומצא ^[49] ומסריך ^[50] אבתרה ^[51] מימר אמרי אינשי 'האי דמסריך אבתרה משום אומצא דקא מסריך'.

נקבות אצל נקבות מאי טעמא לא מייחדינן ^[52]?

אמר מר עוקבא בר חמא: מפני שהעובדי כוכבים מצויין אצל נשי חבריהן, ופעמים שאינו מוצאה ומוצא את הבהמה ורובעה;

ואיבעית אימא: אפילו מוצאה נמי רובעה, דאמר מר: חביבה עליהן בהמתן של ישראל יותר מנשותיהן, דאמר רבי יוחנן: בשעה שבא נחש על חוה - הטיל בה זוהמא.

אי הכי ישראל נמי?

ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן ^[53], עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן.

איבעיא להו: עופות מאי?

תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי חנינא: אני ראיתי עובד כוכבים שלקח אווז מן השוק, רבעה חנקה צלאה ואכלה; ואמר רבי ירמיה מדיפתי: אני ראיתי ערבי אחד שלקח ירך מן השוק וחקק בה כדי רביעה רבעה צלאה ואכלה.

הערות

^ והאי דנקט 'כותי', דמשמע: הא עובד כוכבים שרי - לאו טעמא משום אריסותא, אלא משום דאמרינן ליה 'לא תעשה בה מלאכה בשבת' - וציית
^ דכותי יעשה בה מלאכה בחולו של מועד
^ דקתני גבי כותי
^ דבלא חשד נמי איכא
^ וכותי - גר הוא, ומצוּוֶה על המצות כישראל, ולא דמי לעובד כוכבים העושה מלאכה בשבת: שהעובדי כוכבים לא הוזהרו עליה
^ זורעי גנות כרכום
^ לחרוש לזרוע ולקצור
^ באריסותן מבעה"ב
^ ומשקיבלוה - הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד
^ אתה
^ לפי שנעשה שלוחו על חצי היום המוטל עליו
^ קודם שהוטלה עליו
^ דהא לא קיבל עליה ישראל עבודה דשבת, ואין העובד כוכבים שלוחו
^ לאו אהתנו מתחלה קאי, אלא מילתא באנפי נפשה היא, כלומר: אם קיבלו סתם ועשו סתם, ועייל העובד כוכבים בשבת, וישראל בחול, ולא צווהו ישראל, ובאו לחשבון לאחר זמן, לומר "כמה ימי שבת נטלת אתה, ואני אטול כנגדן ימי החול"
^ דשכר שבת הוא נוטל: דגלי דעתו דעובד כוכבים שלוחו היה
^ לאו הכי הוה עובדא, אלא
^ ישראל ועובד כוכבים קיבלו שדה בשותפות, ונוטעה, ויטלו החצי בין שניהם
^ ונתעסק עובד כוכבים כל צרכו שני ערלה, ואכלן
^ וישראל קבל שלש שנים אחרות כנגדן ואכלן
^ דהיתר גמור הוה: דהא אף על גב דקיבלוה יחד לכתחילה, ואמר לו ישראל "היה אתה עובד בשלש שנים הללו ואני שלש אחריהם" - אין כאן איסור שליחות, דהא ישראל נמי שרי לעובדה, ואי משום אכילה: שישראל אוכל כנגדן ונמצא נהנה מפירות ערלה, שמכרן - אין זה 'נהנה' שכן המשפט: שנה שזה עובד הוא אוכל
^ ואם כן מאי תיובתא? גבי שבת איסור שליחות במלאכה, מה שאין כן בערלה
^ מדקתני 'התנו לכתחילה מותר' - אלמא כי ליכא איסור שליחות דמלאכה – שרי, ואף על גב דמטיא הנאה לישראל, והוא הדין לערלה
^ שקיבלו סתם ועשו סתם: עובד כוכבים בשבת וישראל בחד בשבת, ולא אמר ישראל מעולם "טול אתה את השבת ואני בחול"
^ מהו לחלוק סתם בשוה, ולא יזכיר ישראל את השבת
^ הזכיר לו ישראל של שבת באותה חלוקה, וגלי דעתיה דשלוחיה הוא
^ דאף בשעת חלוקה סתם
^ שעושין להתאכסן עוברי דרכים שם, ומעלים שכר לבעלים
^ ובני נח נאסרו בה, דכתיב (בראשית ב כד) 'והיו לבשר אחד' - יצאו בהמה חיה ועוף; ויש כאן 'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט יד)
^ שהקצהו ויחדהו לתקרובת עבודת כוכבים
^ שעשאו עבודת כוכבים והשתחווה לו
^ רובע ונרבע ומוקצה ונעבד - פסול לקרבן, דתניא בבבא קמא (דף מ:) 'מן הבהמה [מן הבקר ומן הצאן]’ (ויקרא א ב) - ולא כל הבהמה: להוציא את הרובע והנרבע; 'מן הבקר' - להוציא את הנעבד; 'מן הצאן' - להוציא את המוקצה
^ אף על גבי דודאי חשידי - לא קשיא לן
^ אי חשידי
^ נעשית עקרה, הילכך לא רבע לה, אבל אדידן לא חייש כשעומדת בפונדקי
^ ניחוש דלמא רבעה עובד כוכבים! דהכא ליכא עיקור, וזכר נמי מיפסיל בנרבע, דהא קרא דנרבע ד'מן הבהמה' - בעולה כתיב, ועולה - זכר הוא, וקאמר 'להוציא את הרובע ואת הנרבע'
^ דהא לאו דידיה היא, ולא חס עליה
^ חד בחבריה, דאורחיה למירבעה
^ רועה מיניה: דאי מיעקרא - מרגיש עובד כוכבים, וקא תבע ליה מיניה; אי נמי: כל שעתא אתי חזי לה
^ מכתב שקורין גרפי"א, ושל ברזל הוא, קורע ורושם את הגלל שייש, כלומר: השייש, שהוא קשה - ירא מן המכתב, לפי שהוא מכיר בו; וכן רכיל ובליעל מכיר בחבירו, וירא מפניו; 'רגלא' [רכיל] כמו (תהלים טו ג) 'לא רגל על לשונו' וכן 'וירגל בעבדך' (שמואל ב יט כח)
^ לקרבן
^ הואיל וחשידי דלמא ארבעתיה עלה, דליכא הכא עיקור ולא כחש בשר
^ כיון דמיסריך זכר בתרה ורודפה כל שעה אם תיזקק לו
^ מירתתא שיבינו בני אדם בדבר; אבל בדידן - אי מוקמינן לה גבה - לא מירתתא, דלפום שעתא הוא דקאי גבה
^ שמא תתאוה ותרביענו עליה
^ דאגב דצניע - לא מירתתא שיוציא קול אם תבעל לו
^ ואיכא למיחש כדפרישית
^ הא אמרת כיון דמוגרי בה ורודפה מירתתא האשה
^ לא דמי כלבא לשאר בהמה:
^ מעט בשר
^ כל שעתא
^ לא מירתתא, דסברה: אי מיסריך בתראי -
^ דקתני בברייתא בפרק קמא (דף טו:) דאפילו נקבות אצל נקבות לא מייחדינן
^ ונתקנו מכל מום, כדכתיב (שיר ד,ז) 'כולך יפה רעיתי ומום אין בך'

[1] והאי דנקט 'כותי', דמשמע: הא עובד כוכבים שרי - לאו טעמא משום אריסותא, אלא משום דאמרינן ליה 'לא תעשה בה מלאכה בשבת' - וציית

[2] דכותי יעשה בה מלאכה בחולו של מועד

[3] דקתני גבי כותי

[4] דבלא חשד נמי איכא

[5] וכותי - גר הוא, ומצוּוֶה על המצות כישראל, ולא דמי לעובד כוכבים העושה מלאכה בשבת: שהעובדי כוכבים לא הוזהרו עליה

[6] זורעי גנות כרכום

[7] לחרוש לזרוע ולקצור

[8] באריסותן מבעה"ב

[9] ומשקיבלוה - הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד

[10] אתה

[11] לפי שנעשה שלוחו על חצי היום המוטל עליו

[12] קודם שהוטלה עליו

[13] דהא לא קיבל עליה ישראל עבודה דשבת, ואין העובד כוכבים שלוחו

[14] לאו אהתנו מתחלה קאי, אלא מילתא באנפי נפשה היא, כלומר: אם קיבלו סתם ועשו סתם, ועייל העובד כוכבים בשבת, וישראל בחול, ולא צווהו ישראל, ובאו לחשבון לאחר זמן, לומר "כמה ימי שבת נטלת אתה, ואני אטול כנגדן ימי החול"

[15] דשכר שבת הוא נוטל: דגלי דעתו דעובד כוכבים שלוחו היה

[16] לאו הכי הוה עובדא, אלא

[17] ישראל ועובד כוכבים קיבלו שדה בשותפות, ונוטעה, ויטלו החצי בין שניהם

[18] ונתעסק עובד כוכבים כל צרכו שני ערלה, ואכלן

[19] וישראל קבל שלש שנים אחרות כנגדן ואכלן

[20] דהיתר גמור הוה: דהא אף על גב דקיבלוה יחד לכתחילה, ואמר לו ישראל "היה אתה עובד בשלש שנים הללו ואני שלש אחריהם" - אין כאן איסור שליחות, דהא ישראל נמי שרי לעובדה, ואי משום אכילה: שישראל אוכל כנגדן ונמצא נהנה מפירות ערלה, שמכרן - אין זה 'נהנה' שכן המשפט: שנה שזה עובד הוא אוכל

[21] ואם כן מאי תיובתא? גבי שבת איסור שליחות במלאכה, מה שאין כן בערלה

[22] מדקתני 'התנו לכתחילה מותר' - אלמא כי ליכא איסור שליחות דמלאכה – שרי, ואף על גב דמטיא הנאה לישראל, והוא הדין לערלה

[23] שקיבלו סתם ועשו סתם: עובד כוכבים בשבת וישראל בחד בשבת, ולא אמר ישראל מעולם "טול אתה את השבת ואני בחול"

[24] מהו לחלוק סתם בשוה, ולא יזכיר ישראל את השבת

[25] הזכיר לו ישראל של שבת באותה חלוקה, וגלי דעתיה דשלוחיה הוא

[26] דאף בשעת חלוקה סתם

[27] שעושין להתאכסן עוברי דרכים שם, ומעלים שכר לבעלים

[28] ובני נח נאסרו בה, דכתיב (בראשית ב כד) 'והיו לבשר אחד' - יצאו בהמה חיה ועוף; ויש כאן 'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט יד)

[29] שהקצהו ויחדהו לתקרובת עבודת כוכבים

[30] שעשאו עבודת כוכבים והשתחווה לו

[31] רובע ונרבע ומוקצה ונעבד - פסול לקרבן, דתניא בבבא קמא (דף מ:) 'מן הבהמה [מן הבקר ומן הצאן]’ (ויקרא א ב) - ולא כל הבהמה: להוציא את הרובע והנרבע; 'מן הבקר' - להוציא את הנעבד; 'מן הצאן' - להוציא את המוקצה

[32] אף על גבי דודאי חשידי - לא קשיא לן

[33] אי חשידי

[34] נעשית עקרה, הילכך לא רבע לה, אבל אדידן לא חייש כשעומדת בפונדקי

[35] ניחוש דלמא רבעה עובד כוכבים! דהכא ליכא עיקור, וזכר נמי מיפסיל בנרבע, דהא קרא דנרבע ד'מן הבהמה' - בעולה כתיב, ועולה - זכר הוא, וקאמר 'להוציא את הרובע ואת הנרבע'

[36] דהא לאו דידיה היא, ולא חס עליה

[37] חד בחבריה, דאורחיה למירבעה

[38] רועה מיניה: דאי מיעקרא - מרגיש עובד כוכבים, וקא תבע ליה מיניה; אי נמי: כל שעתא אתי חזי לה

[39] מכתב שקורין גרפי"א, ושל ברזל הוא, קורע ורושם את הגלל שייש, כלומר: השייש, שהוא קשה - ירא מן המכתב, לפי שהוא מכיר בו; וכן רכיל ובליעל מכיר בחבירו, וירא מפניו; 'רגלא' [רכיל] כמו (תהלים טו ג) 'לא רגל על לשונו' וכן 'וירגל בעבדך' (שמואל ב יט כח)

[40] לקרבן

[41] הואיל וחשידי דלמא ארבעתיה עלה, דליכא הכא עיקור ולא כחש בשר

[42] כיון דמיסריך זכר בתרה ורודפה כל שעה אם תיזקק לו

[43] מירתתא שיבינו בני אדם בדבר; אבל בדידן - אי מוקמינן לה גבה - לא מירתתא, דלפום שעתא הוא דקאי גבה

[44] שמא תתאוה ותרביענו עליה

[45] דאגב דצניע - לא מירתתא שיוציא קול אם תבעל לו

[46] ואיכא למיחש כדפרישית

[47] הא אמרת כיון דמוגרי בה ורודפה מירתתא האשה

[48] לא דמי כלבא לשאר בהמה:

[49] מעט בשר

[50] כל שעתא

[51] לא מירתתא, דסברה: אי מיסריך בתראי -

[52] דקתני בברייתא בפרק קמא (דף טו:) דאפילו נקבות אצל נקבות לא מייחדינן

[53] ונתקנו מכל מום, כדכתיב (שיר ד,ז) 'כולך יפה רעיתי ומום אין בך'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]