ביאור:בבלי עבודה זרה דף נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דרבי וולס: 'לא נצרכה שיש לו [1] בה שותפות*' [2]; וקא משמע לן [3]: ישראל הוא דלא מבטל דעובד כוכבים [4], אבל עובד כוכבים דנפשיה מבטל [5].

[* מנין מעמיד רבי הילל את המשנה בשותפות? מדיוק לשון המשנה: 'שלו ושל חבירו' – אם מבטל של חברו, למה לומר לי שמבטל שלו? קל וחומר!? אלא שלו – בודאי מבטל, וכן מבטל עבודה זרה שהיא 'שלו ושל חבירו', דהיינו בשותפות.]

איכא דמתני לה אברייתא: 'רבי שמעון בן מנסיא אומר: עבודת כוכבים של ישראל אין לה בטילה עולמית'; מאי 'עולמית'? אמר רבי הילל בריה דרבי וולס: לא נצרכה אלא שיש לו לעובד כוכבים בה שותפות [6], וקא משמע לן דישראל - אדעתא דנפשיה פלח [7].

משנה:

כיצד מבטלה*?

קטע ראש אזנה, ראש חוטמה, ראש אצבעה;

פחסה [8] אף על פי שלא חיסרה – ביטלה;

רקק בפניה, השתין בפניה, גררה [9], זרק בה את הצואה - הרי זו אינה בטילה [10];

מכרה או משכנה: רבי אומר: ביטל, וחכמים אומרים: לא ביטל.

[*## לפי שראינו במשנה הבאה [נג,ב] שהניחוה בשעת שלום מותרת – משמע שאין צריך העכו"ם לעשות פעולה כלשהיא בפסל – די שישכח אותו! לפיכך נראה שהכוונה כאן: אם מצא ישראל פסל – מתי אסורה ומתי מותרת? אומרת משנתנו: אם יש בפסל הסימנים: קטוע ראש אזנה וכו' – הרי היא מותרת.]

גמרא:

כי לא חיסרה - במאי ביטלה?

אמר רבי זירא: שפחסה בפניה [11].

רקק בפניה והשתין בפניה [השתין בפניה, גררה, זרק בה את הצואה - הרי זו אינה בטילה]:

מנא הני מילי [12]?

אמר חזקיה: דאמר קרא: (ישעיהו ח כא) [ועבר בה נקשה ורעב] והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה, וכתיב בתריה [פסוק כב] ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה [מעוף צוקה ואפלה מנדח]: דאף על גב דקלל מלכו ואלהיו [13] ופנה למעלה [14] - אל ארץ יביט [15].

מכרה או משכנה: רבי אומר ביטל [וחכמים אומרים: לא ביטל]:

[בענין 'מכרה’] זעירי אמר רבי יוחנן, ורבי ירמיה בר אבא אמר רב [16]: חד אמר: מחלוקת בצורף [17] עובד כוכבים [18], אבל בצורף ישראל - דברי הכל ביטל [19], וחד אמר: בצורף ישראל מחלוקת.

תוספות ד"ה אבל בצורף ישראל: לאו דווקא צורף, דאפילו שאינו צורף נמי: דכל ישראל לגבי עבודת כוכבים כצורפין, מדמותיב: מהלוקח גרוטאות: ואי כשאינו צורף אסור - מאי קפריך? דלמא בשאינו צורף איירי? אלא: איידי דנקט 'צורף עובד כוכבים' - נקט נמי 'צורף ישראל'.

איבעיא להו: בצורף ישראל מחלוקת, אבל צורף עובד כוכבים דברי הכל לא ביטל? או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת?

תא שמע: דאמר רבי: 'נראין דבריי כשמכרה לחבלה [20], ודברי חביריי [21] שמכרה לעובדה' [22]; מאי 'לחבלה' ומאי 'לעובדה'? אילימא 'לחבלה' = לחבלה ממש [23], 'לעובדה' = לעובדה ממש, מאי טעמא דמאן דאמר ביטל [24], ומאי טעמא דמאן דאמר לא ביטל [25]? אלא - לאו 'לחבלה' = למי שעתיד לחבלה, ומנו? - צורף ישראל [26], 'לעובדה' = למי שעתיד לעובדה, ומנו? - צורף עובד כוכבים, ושמע מינה: בין בזה ובין בזה מחלוקת!?

לא, [27]הכי קאמר: אמר רבי: נראין דבריי לחביריי [28] כשמכרה לחבלה [29], ומנו? - צורף ישראל, שאף חביריי לא נחלקו עלי אלא כשמכרה לעובדה, אבל לחבלה - מודו לי [30].

מיתיבי: 'הלוקח גרוטאות [31] מן העובדי כוכבים ומצא בהן עבודת כוכבים: אם עד שלא נתן מעות משך – יחזיר [32]; אם משנתן מעות משך - יוליך [33] לים המלח' [34] אי אמרת בשלמא 'בצורף ישראל מחלוקת' - הא מני? - רבנן היא; אלא אי אמרת 'בצורף עובד כוכבים מחלוקת, אבל בצורף ישראל דברי הכל ביטל' - הא [35] - מני?

שאני התם, [36] דאדעתא דגרוטאות זבין, אדעתא דעבודת כוכבים לא זבין [37].

תנו רבנן [תוספתא פ"ו מ"ב]: לוה עליה [38], או שנפלה עליה מפולת [39], או שגנבוה ליסטין [40] או שהניחוה הבעלים והלכו למדינת הים:


עמוד ב

אם עתידין לחזור כמלחמת יהושע [41] - אינה בטילה.

וצריכא: דאי תנא 'לוה עליה' - מדלא זבנה לא בטלה, אבל נפלה עליה מפולת - מדלא קא מפני לה - אימא בטולי בטלה? צריכא; ואי תנא 'נפלה עליה מפולת' - משום דסבר: "הא מנחת, כל אימת דבעינא לה שקילנא לה", אבל גנבוה לסטים - מדלא קא מהדר אבתרה - בטולי בטלה? צריכא; ואי תנא 'גנבוה לסטין' - משום דסבר "אי עובד כוכבים שקיל לה - מפלח פלח לה, אי ישראל שקלה - איידי דדמיה יקרין מזבין לה לעובד כוכבים ופלח לה", אבל הניחוה הבעלים והלכו למדינת הים, מדלא שקלו בהדייהו - בטולי בטלוה? צריכא.

'אם עתידין לחזור כמלחמת יהושע אינה בטילה' - מידי מלחמת יהושע מיהדר הדור?

הכי קאמר: אם עתידין לחזור - הרי הוא כמלחמת יהושע, ואין לה בטילה [42].

ולמה לי למיתלייה במלחמת יהושע [43]?

מלתא אגב אורחא קא משמע לן [44]: כי הא דאמר רב יהודה אמר רב [45]: 'ישראל שזקף לבינה להשתחות לה [46], ובא עובד כוכבים והשתחוה לה – אֲסָרָהּ [47]'.

- מנלן דאֲסָרָהּ [48]? - אמר רבי אלעזר: כתחילה של ארץ ישראל [49], דאמר רחמנא (דברים יב ג) [ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם] ואשריהם תשרפון באש [ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא] [50]; מכדי [51] ירושה היא להם [52] מאבותיהם [53], ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו [54]! ואי משום הנך [55] דמעיקרא [56] - בביטולא בעלמא סגי להו [57]!? אלא: מדפלחו ישראל לעגל - גלו אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים, וכי אתו עובדי כוכבים - שליחותא דידהו עבדי [58]! הכי נמי: ישראל שזקף לבינה - גליא דעתיה דניחא ליה בעבודת כוכבים, וכי אתא עובד כוכבים ופלח לה - שליחותא דידיה קעביד.

ודלמא בעגל הוא דניחא להו, במידי אחרינא לא [59]? אמר קרא (שמות לב ד) [ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו] אלה אלהיך ישראל [אשר העלוך מארץ מצרים] - מלמד שאיוו לאלוהות הרבה!

אימא כל דבהדי עגל [60] ניתסרו, מכאן ואילך נישתרי!

מאן מוכח [61]?

משנה:

עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה [62] בשעת שלום – מותרת [63]; בשעת מלחמה – אסורה;

בימוסיאות של מלכים [64] - הרי אלו מותרות, מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברים [65].

[תוי"ט: מפני שמעמידין אותם בשעה שהמלכים עוברים - פי' הר"ב: ופעמים שהמלכים עוברים בדרך אחרת, ואין חוששין להם, הלכך לאו 'משמשי עבודה זרה' חשיבי. וכן ל' רש"י. וז"ל הר"ן: כיון שלפעמים וכו' לא קביעי למחשבינהו משמשי עבודה זרה, ולאלתר מייאשי מינייהו, והוי ליה כע"ז שהניחו עובדיה דשריא. ע"כ. והתוס' כתבו: והכומרים שעבדום - לא עשאום ע"ז אלא לצורך המלכים, וכשרואין שאין המלכים חוששין בהם - גם הם מבטלים אותה. ע"כ. והרמב"ם מפרש בענין אחר: שכשמולך מלך אחר - מקימין בימוס אחרת, וזהו 'כשהמלכים עוברים': ר"ל ממלכותן; ולא ידעתי למה הרמב"ם בחבורו, וכן הטור לא העתיקו בבא ז]

גמרא:

אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: בית נמרוד [66] - הרי היא כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום, ומותר: אף על גב דכי בדרינהו רחמנא [67] כשעת מלחמה דמי, אי בעיא למיהדר – הדור; מדלא הדור - בטולי בטלה.

בימוסיאות של מלכים הרי אלו מותרות [מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברים]:

וכי מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברין – מותרין?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכי קאמר: מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין, ומלכים מניחין דרך זו והולכין בדרך אחרת [68].

כי אתא עולא, יתיב אבימסא פגימא; אמר ליה רב יהודה לעולא: והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו 'בימוס שנפגם אסור', ואפילו למאן דאמר 'אין עובדים לשברים' - הני מילי עבודת כוכבים, דזילא ביה מלתא למפלח לשברים, אבל האי [בימוס] - לא איכפת ליה [69]?

אמר ליה: מאן יהיב לן מעפרא דרב ושמואל ומלאינן עיינין! הא רבי יוחנן וריש לקיש, דאמרי תרוייהו 'בימוס שנפגם מותר, ואפילו למאן דאמר 'עובדין לשברים' - הני מילי עבודת כוכבים: דכיון דפלחה זילא ביה מילתא לבטולה, אבל הני - שקלי להאי [70] ומייתו בימוס אחרינא!

תניא כוותיה דרבי יוחנן וריש לקיש: 'בימוס שנפגם מותר; מזבח [71] שנפגם אסור עד שינתץ רובו'.

היכי דמי 'בימוס' היכי דמי 'מזבח' [72]?

אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: בימוס = אבן אחת; מזבח = אבנים הרבה.

הערות[עריכה]

  1. ^ לישראל
  2. ^ והא גופה לא אצטריך לאשמועינן, דהא נמי פשיטא שאינו יכול לבטל חלקו של עובד כוכבים: שאפילו שלו אין יכול לבטל!
  3. ^ אלא למידק מינה
  4. ^ חלק העובד כוכבים
  5. ^ אבל עובד כוכבים יכול לבטל חלק עצמו, ולא אמרינן 'כי היכי דחלקו של ישראל לא בטיל - חלק של עובד כוכבים נמי לא בטיל'
  6. ^ אפילו ביטל עובד כוכבים חלקו - ההוא דישראל לא בטיל
  7. ^ ולא תלי בדעת עובד כוכבים
  8. ^ מיעכה בקורנס
  9. ^ בטיט סחוב והשלך
  10. ^ דלפום שעתא רתח עלה, והדר פלח לה! כל הני ביטולי בעובד כוכבים קמיירי
  11. ^ וקלקל צורתה
  12. ^ דהדר פלח לה
  13. ^ מקלל את עבודת כוכבים שלו ומבזה אותה
  14. ^ לבו למעלה לשמים
  15. ^ חוזר ועובד עבודת כוכבים שלו
  16. ^ פליגי בטעמא דמתניתין
  17. ^ סתם לוקחי מתכת - צורפים הן
  18. ^ שמכרה עובד כוכבים לצורף חבירו; התם קאמרי רבנן דלא בטלה, דסבר המוכר: כיון דלוקח זה עובד כוכבים הוא - פלח לה, ולא תבר לה
  19. ^ מסתמא בטלה מדעתיה, דמידע ידע דהאי תבר לה
  20. ^ דביטל
  21. ^ דלא ביטל
  22. ^ ומדקתני 'נראין דברי בהא' [מכאן ניתן לדייק:] אבל דברי חביריי אין נראין בה - מכלל דחבריה נמי בלחבלה פליגי; ומדקאמר 'נראין דברי חביריי בלעובדה, אבל דבריי אין נראין בה' - מכלל דאיהו נמי עלה פליג, והכי קאמר: אני שמעתי בשתיהן 'ביטל' והן שמעו בשתיהן 'לא ביטל', ונראית שמועתי משמועת חביריי בלחבלה, ושמועת חביריי משמועתי בלעובדה
  23. ^ שנתנה על מנת לחבלה
  24. ^ בלעובדה? הא בהדיא אמר ליה 'לשם עבודת כוכבים'!? אלמא לא אפקיה מוכר מכלל עבודת כוכבים
  25. ^ בלחבלה? הא ודאי בטלה מדעתיה
  26. ^ והאי סתמא זבין ליה; ודקאמרי רבנן דלא ביטל - מימר אמר: האי צורף ישראל - הדר מזבין לה לעובד כוכבים, ופלח לה; ורבי סבר: כיון דצורף ישראל הוא - מידע ידע האי עובד כוכבים דסתמא חבולי מחביל לה, ומתיכה בכור
  27. ^ לעולם בצורף ישראל אפילו לרבנן ביטל, והאי דקאמר רבי 'נראין דבריי כשמכרה לחבלה' - לאו דפליגי רבנן עליה דנימא 'נראין דבריי לשומעי מחלוקתינו מדברי חביריי', אלא רבי לפרושי פלוגתייהו אתא, ולאשמועינן דבצורף עובד כוכבים הוא דפליגי, ו
  28. ^ ומודים הם לי
  29. ^ כשמכרה למי שעתיד לחבלה
  30. ^ שדברי חביריי - כשמכרה לעובדה הן; ולישנא דמלתא דיקא הכי: מדלא קתני 'ונראין דברי חביריי' אלא 'ודברי חביריי' - מכלל ד'נראין' דרישא - לחביריו קאמר דנראין, הלכך: אי הוה תני סיפא 'ונראין' הוה משמע 'ונראין דברי חביריי לי בלעובדה', ואם כן במאי פליגי
  31. ^ שברי כספים
  32. ^ לעובד כוכבים, ויבטלנה, ואחר כך אם ירצה - יקחנה ממנו; ואף על גב דמשך - לא אמרינן 'עבודת כוכבים של ישראל היא ואינה בטילה': דהא משיכה בטעות הואי, דלא ידע שיש בהן עבודת כוכבים
  33. ^ הנאה
  34. ^ ואין רשאי להחזירה לעובד כוכבים וליטול מעותיו, ואף על גב דמשיכה בטעות הואי: כיון דיהב דמי, כי הדר שקלינהו - מיחזי כמאן דמזבן; אלמא אף על גב דזבין עובד כוכבים לישראל קתני 'אסורה', דלא בטלה
  35. ^ מתניתין, דישראל הוי לוקח, וקתני 'יוליך לים המלח'
  36. ^ דהאי עובד כוכבים:
  37. ^ לא ידע שיש שם עבודת כוכבים, אבל היכא דזבין עבודת כוכבים לבדה לצורף ישראל - דברי הכל ביטלה מדעתו
  38. ^ עובד כוכבים אפילו מצורף ישראל
  39. ^ ואינו חש לפנותה
  40. ^ ואינו מחזר אחריה
  41. ^ לקמיה פריך: הא לא הדור אמוריים שיצאו להלחם עם יהושע
  42. ^ הרי היא אסורה כאותה עבודת כוכבים של אמוריים שיצאו למלחמה ודימו לחזור, לפיכך נאסרו עבודת כוכבים שלהם בהנאה, דכתיב 'לא ידבק בידך מאומה מן החרם' (דברים יג יח) שהרי לא ביטלום מדעתם ביציאתם
  43. ^ ליתני 'אינה בטילה'
  44. ^ לפי דרכו: שהיה צריך ללמדינו שלא בטל - נתן סימן לדבריו ללמדנו מתוך הסימן מילתא אחריתי
  45. ^ לסיוע לרב יהודה, דאמר דילפינן איסור דעבודת כוכבים מאותן שבימי יהושע לכל דבריה
  46. ^ ולא השתחוה לה
  47. ^ אף על פי שאינה שלו
  48. ^ אף על פי שאינה שלו
  49. ^ אלמא ממלחמת יהושע יליף
  50. ^ אלמא אילנות נמי אסירי
  51. ^ הארץ וכל המחובר לה
  52. ^ לישראל
  53. ^ שהרי לאברהם נאמר 'כי לך אתננה' (בראשית יג יז)
  54. ^ וגוים שבאו אחרי כן לא יכלו לאסרן בהשתחואה
  55. ^ אשירות
  56. ^ היו קודם שניתנו לאברהם, ולא ידעינן הי נינהו
  57. ^ וקיימא לן (לקמן דף סד) 'עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים על כרחו' - ליכפינהו לעובדי כוכבים וליבטלינהו
  58. ^ הלכך הויא עבודת כוכבים של ישראל ואינה בטילה עולמית
  59. ^ ולא אסרי אשירות, דהא לאו שליחותייהו הוה
  60. ^ אותן אשירות שהיו באותו הזמן אסרו דשליחותייהו הוה אבל הנעבדות מכאן ואילך שחזרו בתשובה לאו שליחותייהו הוה
  61. ^ מי יודע איזו היתה באותה שעה ואיזהו נעבדה אחרי כן
  62. ^ דאין דעתם לחזור
  63. ^ הואיל ויצאו לדעת ולא נטלוה עמהם - ביטלוה
  64. ^ אבני גזית המתוקנין בדרך מהלך המלך וכשהמלך עובר מושיבין שם עבודת כוכבים והוא משתחוה לה
  65. ^ כלומר: מפני שצריך להעמידה בשעה שהמלכים עוברים: שאינן וכנות למושב עבודת כוכבים כל שעה, אלא לאותה שעה; ולקמן פריך: ומשום הכי מותרין? בתמיה!
  66. ^ מגדל שבנו דור הפלגה לעבודת כוכבים, ונמרוד היה מלך עליהם
  67. ^ שנאמר 'ויפץ ה' אותם' (בראשית יא ח)
  68. ^ ואין חוששין להן; הלכך לאו משמשי עבודת כוכבים חשיבי
  69. ^ לעובד כוכבים אי נשבר, דאכתי חזי למושב עבודת כוכבים
  70. ^ בימוס, מאחר שנפגם, ושדו ליה לבראי
  71. ^ שמקריבין עליו זבח לעבודת כוכבים
  72. ^ מנא ידוע לן הי הוה בימוס למושב, והי הוה מזבח שמקריבין עליו, דנפרוש מיניה