ביאור:בבלי עבודה זרה דף נב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עוהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תנהו ענין לכלים;

'מכאן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה אלא עד שתעבד ושל ישראל מיד' - והא בכלים אוקימנא לה?

אמר קרא [1] 'אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם' מקיש אלהיהם לכלים [2]: מה כלים עד שיעבדו [3] - אף אלהיהם נמי עד שיעבדו.

ורבי עקיבא, דלא מקיש - אמר לך: 'את' הפסיק הענין.

ורבי ישמעאל: אשכחן עבודת כוכבים של עובד כוכבים דאין אסורה עד שתעבד, דישראל דאסורה מיד מנא ליה?

סברא הוא: מדעובד כוכבים עד שתעבד, דישראל אסורה מיד.

אימא דישראל כלל וכלל לא?

השתא גניזה בעיא [4], איתסורי לא מיתסרא?

ואימא כדעובד כוכבים [5]?

אמר קרא (דברים ט כא) ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל [לקחתי ואשרף אתו באש ואכת אתו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשלך את עפרו אל הנחל הירד מן ההר] - משעת עשייה קם ליה בחטא.

אימא הני מילי למיקם גברא בחטא, איתסורי לא מיתסרא?

אמר קרא (דברים כז טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה [תועבת ה' מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן] - משעת עשייה קם ליה בארור.

אימא הני מילי למיקם גברא בארור, איתסורי לא מיתסרא?

'תועבת ה’’ כתיב.

[## מדוע לא נימא: העובד נעשה 'תועבת ה’’, ולא רק 'ארור'? תלמוד לומר: 'מעשה ידי חרש': מעשה ידי החרש הוא תועבת ה'. אבל אם כן מדוע לא ציטטה הגמרא בשלמות: 'תועבת ה' מעשה ידי חרש'? כי הדרוש הבא להלן: של רבי עקיבא – יותר ברור כמתיחס למילים 'תועבת ה’’ בלי המילים 'מעשה ידי חרש’]

ורבי עקיבא [6] דבר המביא לידי תועבה [7].

ורבי עקיבא - עבודת כוכבים של עובד כוכבים דאסורה מיד - מנא ליה?

אמר עולא: אמר קרא (דברים ז כה) פסילי אלהיהם תשרפון באש [לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת ה' אלקיך הוא] - משפסלו נעשה אלוה!

ואידך?

ההוא מיבעי ליה לכדתני רב יוסף, דתני רב יוסף: מנין לעובד כוכבים שפוסל אלוהו [8]? - שנאמר 'פסילי אלהיהם תשרפון באש'.

[## איפכא מסתברא: אם מפרשים 'פסילי' לומר הצלם לאחר שנפסל, כלומר: בוטל על ידי העכו"ם – הרי נאמר עליו 'תשרפון באש', כלומר: גם אחרי שנפסל – יש לשרוף באש! אלא: אם אין להם כח לפסול=לבטל אלוהיהם, אין צורך במלה 'פסילי', שהרי מאז שנעשה אלוה – האו טעון שרפה, לעולם! או םתאמר: מ'פסלי' תלמד שיש אפשרות של פסילה=ביטול, מה המשמעות, אם נאמר שגם את זה חייבים לשרוף? אולם ניתן לומר מצוה- לשרוף, אך אם מכר אין דמיו נתפסים באיסור.- ולא נוכל ללמוד דינו של רב יוסף!?]

ואידך?

נפקא ליה מדשמואל, דשמואל רמי: כתיב (דברים ז כה) [פסילי אלהיהם תשרפון באש] לא תחמוד כסף וזהב עליהם [ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת ה' אלקיך הוא], וכתיב 'ולקחת לך' [9] - הא כיצד? - פסלו לאלוה [10] - לא תחמוד פסלו; מאלוה [11] - ולקחת לך [12].

ורבי עקיבא: אשכחן עבודת כוכבים של עובד כוכבים דאסורה מיד, דישראל עד שתעבד מנלן?

אמר רב יהודה: אמר קרא: (דברים כז טו) [ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש] ושם בסתר [וענו כל העם ואמרו אמן] - עד שיעשה לה דברים שבסתר [13].

ואידך?

ההוא מיבעיא ליה לכדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה [14]? - שנאמר 'ושם בסתר'.

ואידך?

נפקא ליה מדרב חסדא אמר רב, דאמר רב חסדא אמר רב: מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה? - שנאמר (דברים טז כא) לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח [ה' אלקיך אשר תעשה לך] - מה מזבח טעון גניזה [15] - אף אשרה טעונה גניזה.

תוספות ד"ה מה מזבח טעון גניזה: כמו כלי שרת, דאמרינן שגונזה - אף אשרה טעונה גניזה; פירוש: ביעור בלא הנאה, כמו עגל: ששחקוהו וזרוהו; ומיהו מעגל ליכא למילף, בין לרבי יוסי בין לרבנן: דלרבי יוסי - שמא בשביל כבודן של ישראל שאירעה להם תקלה וקלון על ידו עשה כן, ולרבנן - בקש לבודקן כסוטות.

ואידך?

ההוא מיבעי ליה לכדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין שאינו הגון - כאילו נוטע אשרה בישראל, שנאמר (דברים טז יח) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך [אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק] וסמיך ליה (דברים טז כא) לא תטע לך אשרה כל עץ [אצל מזבח ה' אלקיך אשר תעשה לך].

אמר רב אשי: ובמקום תלמידי חכמים - כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר 'אצל מזבח' [16].

בעי רב המנונא: ריתך כלי [17] לעבודת כוכבים מהו?

עבודת כוכבים דמאן? אילימא עבודת כוכבים דעובד כוכבים - בין לרבי ישמעאל ובין לרבי עקיבא 'משמשי עבודת כוכבים' הן, ומשמשי עבודת כוכבים [18] אין אסורין עד שיעבדו [19]!?

ואלא עבודת כוכבים דישראל? אליבא דמאן: אילימא אליבא דרבי עקיבא - השתא היא גופה לא מיתסרא עד שתעבד, משמשיה מיבעיא!?

ואלא אליבא דרבי ישמעאל, דאמר 'אסורה מיד' – מאי?

משמשין ממשמשין גמרינן: מה התם עד שיעבדו - אף הכא עד שיעבדו [20]? או דלמא מינה גמר: מה היא אסורה מיד - אף משמשיה אסורין מיד?

מאי איריא דקא מיבעיא ליה 'ריתך כלי'? תיבעי ליה 'עשה [21]'!

רב המנונא - משום טומאה ישנה קמיבעיא ליה, דתנן [כלים פ"יא מ"א]: 'כלי מתכות - פשוטיהן ומקבליהן – טמאין; נשתברו – טהרו; חזר ועשאן כלים - יחזרו לטומאה ישנה [רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא לכל טומאה אלא טומאת נפש]’, והכי קמיבעיא ליה: כי הדרא טומאה [22], הני מילי לטומאה דאורייתא [23], אבל טומאה דרבנן לא [24]? או דלמא לא שנא?

ותיבעי ליה שאר טומאות דרבנן [25]!?

חדא מגו חדא קמיבעיא ליה [26]: טומאה דרבנן, מי הדרא או לא הדרא? אם תימצי לומר [27] לא הדרא - [28] טומאה דעבודת כוכבים [29] משום חומרא דעבודת כוכבים מי שויוה רבנן כטומאה דאורייתא? או לא?

תיקו.

בעי מיניה רבי יוחנן מרבי ינאי: תקרובת עבודת כוכבים של אוכלים מהו? מי מהניא להו ביטול לטהרינהו מטומאה [30]? או לא?

ותיבעי ליה כלים [31]?

כלים לא קמיבעיא ליה: כיון דאית להו טהרה [32] במקוה - טומאה נמי בטלה [33]; כי קמיבעיא ליה אוכלין [34];

ותיבעי ליה עבודת כוכבים [35] גופה [36]?

עבודת כוכבים גופה לא מיבעיא ליה:


עמוד ב

כיון דאיסורה בטיל - טומאה נמי בטלה; כי קא מיבעיא ליה תקרובת לעבודת כוכבים של אוכלין מאי? כיון דאיסוריה לא בטיל, כדרב גידל [37] - טומאה נמי לא בטלה [38]? או דלמא איסור דאורייתא לא בטיל, טומאה דרבנן בטיל?

תיקו.

בעא מיניה רבי יוסי בן שאול מרבי: כלים ששימשו בהן בבית חוניו מהו שישתמשו בהן בבית המקדש [39]?

וקא מיבעיא ליה [40] אליבא דמאן דאמר 'בית חוניו לאו בית עבודת כוכבים היא' [41], דתנן [מנחות פ"יג מ"ו; בבלי דף קט,א]: 'כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים ואינו צריך לומר לדבר אחר'; כהנים הוא דקנסינהו רבנן, משום דבני דעה נינהו [42], אבל כלים לא [43]? או דלמא לא שנא [44]?

אמר ליה: אסורים הן, ומקרא היה בידינו [45] - ושכחנוהו.

איתיביה: [46] (דברי הימים ב כט יט) כל הכלים [47] אשר הזניח המלך אחז במלכותו בְּמַעֲלוֹ [48] - הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ [והנם לפני מזבח ה’] – מאי? לאו 'הכנו' = דאטבלינהו [49], 'הקדשנו' = דאקדישננהו [50]?

אמר ליה: ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי [51]: 'הכנו' = שגנזנום, 'והקדשנו' = שהקדשנו אחרים תחתיהם [52].

לימא מסייע ליה [53]: 'מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי את אבני המזבח ששקצו אנשי יון', ואמר רב ששת: ששקצו לעבודת כוכבים [54].

אמר רב פפא: התם - קרא אשכח ודרש [55], דכתיב (יחזקאל ז כב) [והסבותי פני מהם וחללו את צפוני] ובאו בה פריצים וחללוה [56]; אמרי [57]: היכי נעביד? ניתברינהו [58]? (דברים כז ו) אבנים שלמות [תבנה את מזבח ה' אלקיך והעלית עליו עולת לה' אלקיך] אמר רחמנא [59]! ננסרינהו [60]? (דברים כז ה) [ובנית שם מזבח לה' אלקיך מזבח אבנים] לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא [61]! ואמאי? ליתברינהו [62] ולישקלינהו לנפשייהו [63]!?

מי לא אמר רב אושעיא: 'בקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם משום כספא ודהבא של ירושלים' [64]; והוינן בה: ירושלים הויא רובא דעלמא? אלא אמר אביי: בקשו לגנוז [65] דינרא הדרייאנא טוריינא [66] שיפא [67] מפני טבעה של ירושלים, עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר: 'ובאו בה פריצים וחללוה'.

התם [מטבעות] - לא אשתמשו בהו לגבוה, הכא [אבני מזבח] - כיון דאשתמש בהו לגבוה - לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא.

משנה:

עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו, וישראל אין מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים [68];

המבטל עבודת כוכבים מבטל משמשיה; ביטל משמשיה: משמשין מותרין, והיא אסורה.

גמרא:

מתני ליה רבי לרבי שמעון ברבי: עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל חבירו'; אמר ליה: רבי! שנית לנו בילדותך 'עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו ושל ישראל' [69]!?;

[70] דישראל מי קא מבטלה? והא (דברים כז טו) [ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש] ושם בסתר [וענו כל העם ואמרו אמן] כתיב!?

אמר רב הילל בריה דרבי וולס: לא! נצרכה שיש לו בה שותפות [71].

בילדותו מאי קסבר ובזקנותו מאי קסבר?

בילדותו סבר: ישראל - אדעתא דעובד כוכבים פלח: כיון דעובד כוכבים מבטל דנפשיה - דישראל נמי מבטלה; ובזקנותו סבר: ישראל - אדעתא דנפשיה פלח; כי מבטל עובד כוכבים – דנפשיה, דישראל לא בטיל.

איכא דמתני לה [72] אסיפא [73]: 'ישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים'; פשיטא? אמר רבי הילל בריה

הערות[עריכה]

  1. ^ שם
  2. ^ מקיש אלהות למקומות, דאוקמינן בכלים
  3. ^ דכתיב 'אשר עבדו שם'
  4. ^ דילפינן לקמן מ'ושם בסתר' (דברים כז טו)
  5. ^ עד שתעבד
  6. ^ דאמר: בשל ישראל עד שתעבד, האי 'תועבת ה’’ - לאו דמיתסר משעת עשייתה, אלא הכי קאמר:
  7. ^ ארור משעת עשייה, דעשייה מביאתו לידי תועבה: שעובדה
  8. ^ שיכול לבטלו
  9. ^ ותרוייהו בחד קרא, ורישא דקרא: 'פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמוד וגו'
  10. ^ שיפה לעבודת כוכבים
  11. ^ שבטלו, מלשון פסולת
  12. ^ ד'פסילי' דרישא דקרא - תרי גווני משמע, ודרשינן ליה אאיסור ואהיתר דקרא
  13. ^ עבודות שבסתר הוא עובדה: שלא ישמעו בית דין ויסקלוהו
  14. ^ דכשהיא שלימה גנוזה בקרקע
  15. ^ דהא אסור בהנאה
  16. ^ מזבח = תלמידי חכמים; דאשירה אוקמינן בדיין שאינו הגון, הלכך מזבח נמי בגברי
  17. ^ כלי שנשבר והקיש עליו בקורנס עד שריקעו ונתפשט ונתמלא פגימתו
  18. ^ של עובד כוכבים
  19. ^ כדאמרן (לעיל דף נא.): 'הביאום ולא נשתמשו בהן, יכול יהו אסורין? - תלמוד לומר: אשר עבדו', ורבי עקיבא - בעבודת כוכבים עצמה פליג, אבל בכלים לא פליג
  20. ^ משמשין דישראל - ממשמשי עבודת כוכבים דעובד כוכבים גמר, ולא מיתסר עד שישתמשו בהן לעבודת כוכבים
  21. ^ עשאו (כולו) לעבודה מתחילה
  22. ^ חזרו לטומאתן ישנה, וצריכה טבילה; וב'יציאות השבת' (דף טז:) מפרש טעמא: גזרה שמא יאמרו 'טבילה בת יומא עולה' וקא מיבעיא: כלי שנשתמשו בו לעבודת כוכבים, ואמרינן במסכת שבת בפרק 'אמר רבי עקיבא' (דף פג.) משמשיה טמאין; שברן כדי לטהרן וחזר וריתכן לעבודת כוכבים, ועדיין לא נשתמשו בו: מי הדר לטומאה קמייתא או לאו
  23. ^ מי אמרינן הני מילי דחוזרין לטומאתן ישנה דאורייתא
  24. ^ אבל טומאת עבודת כוכבים - דרבנן היא, וקראי אסמכתא בעלמא
  25. ^ כגון כלי דמטמאו במשקין: דמדאורייתא לא מטמאו משקין כלי, ורבנן גזור משום משקה זב וזבה, כגון רוקו ומימי רגליו, דאב הטומאה נינהו, ומטמאי כלי
  26. ^ כלומר: בשאר טומאות נמי מיבעיא ליה, והאי דנקט 'עבודת כוכבים' - שאילה אחרת [היא], הנשאלת מתוך פשטה של ראשונה
  27. ^ בשאר טומאות דרבנן
  28. ^ הכא:
  29. ^ מאי?
  30. ^ מי סלקא טומאה מינייהו על ידי ביטול
  31. ^ שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים, אי סלקא טומאה מינייהו כי היכא דסלקא איסורא
  32. ^ כשאר טומאות
  33. ^ הכא: דמקוה דידיה היינו ביטול, כיון דאיסורא בטיל מינייהו - טומאה ודאי נמי סלקא
  34. ^ דלית להו טהרה כשאר טומאות במקוה
  35. ^ של אוכלין
  36. ^ כגון: השתחוה לפת, ותיבעי לך אי סלקא טומאה בביטול או לא
  37. ^ בריש פירקין (דף נ.) בשאר טומאה, דלית ליה טהרה במקוה, דנימא כי היכי דשאר טומאות סלקי - הא נמי קלה למיסק מנייהו
  38. ^ כיון דליכא למימר הכי
  39. ^ בית חוניו מפרש בשמעתין בתרייתא דמנחות: חוניו - בנו של שמעון הצדיק שברח למצרים מפני אחיו, ובנה שם מזבח; ופליגי התם: איכא למאן דאמר לשם עבודת כוכבים, ואיכא למאן דאמר לשם שמים
  40. ^ לרבי יוסי בן שאול
  41. ^ דאליבא דמאן דאמר דעבודת כוכבים היא - לא קמיבעיא ליה, דהשתא להדיוט אסורין, כדאמר לעיל 'בכלים שנשתמשו בהן לעבודת כוכבים הכתוב מדבר' - לגבוה מיבעיא?
  42. ^ כהנים, דבני דעה נינהו, וידעי שנאסרו הבמות אף לשם גבוה, והלכו ועבדו בבמה - הוא דקנוס רבנן
  43. ^ אבל כלים לא קנסי
  44. ^ כהנים ששימשו לעבודת כוכבים אין צריך לומר שלא ישמשו עוד למקדש, כדכתיב ביחזקאל (מד,יב) 'יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם וגו' וכתיב בתריה [פסוק יג] 'לא יגשו אלי לכהן לי'; ומדקאמר 'אין צריך לומר לדבר אחר' - מכלל דבית חוניו לאו דבר אחר הוא, ואפילו הכי קתני דכהנים אסירי, וקמיבעיא ליה לרבי יוסי: כלים מאי
  45. ^ בהנך דעבודת כוכבים: דהיכא דמדאורייתא הוה בהו טעמא להתירא - קנסוהו רבנן אף על גב דלאו בני דעה נינהו, הכי נמי: אף על גב דלאו בית עבודת כוכבים ולא מיתסרי מדאורייתא - קנסוהו רבנן בכלים ככהנים
  46. ^ כהנים שבימי חזקיהו היו מגידין לו:
  47. ^ של בית המקדש
  48. ^ לעבודת כוכבים
  49. ^ מטומאת עבודת כוכבים
  50. ^ שחזרו ומשחום בשמן המשחה; אלמא כיון דמדאורייתא לא מתסרי, דהא הקדש נינהו, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו - אינהו נמי לא גזרו עלייהו, הואיל ולאו בני דעה נינהו
  51. ^ זהו המקרא ששכחתי
  52. ^ אבל הנך קנסוהו רבנן וגנזום
  53. ^ שימוש ארבע לשכות שהיו במקצעות העזרה קא חשיב במסכת מדות (פ"א מ"ו)
  54. ^ אלמא אף על גב דלהדיוט לא מיתסרי: דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו - גזור בהו רבנן לגבי גבוה; ואף על גב דלאו בני דעה נינהו, ובבית חוניו נמי: אף על גב דלאו בית עבודת כוכבים, ולא מיתסרי כלים דידיה מדאורייתא - גזור בהו רבנן
  55. ^ דמדאורייתא אסירי אפילו להדיוט
  56. ^ מכיון שנכנסו עובדי כוכבים להיכל - יצאו כליו לחולין; וכיון דנפקי לחולין - קנינהו בהפקירא, והוו להו דידהו, וכשנשתמשו בהן לעבודת כוכבים - נאסרו
  57. ^ הנך דבית חשמונאי כשנצחום
  58. ^ על יד עובד כוכבים, כדי לבטלן
  59. ^ אבנים שלימות שאין בהם פגימות, ואפילו בפגימות סכין שתחגור בה צפורן - פוסלת בהן, כדאמרינן ב'הכל שוחטין' (חולין יח.)
  60. ^ לאחר שבירתן להשוות פגימתן
  61. ^ ועמדו וגנזום
  62. ^ כדי לבטלן מעבודת כוכבים
  63. ^ שהרי חולין הן; וכדקאמרת 'ובאו בה פריצים וחללוה'
  64. ^ שרובה הקדש
  65. ^ מטבעות של ירושלים:
  66. ^ על שם מלכי רומי נעשו הצורות, ושמם טוריינוס אדריינוס
  67. ^ ישן ביותר שנישוף מחמת יושנו, ואין הצורה ניכרת
  68. ^ דעובד כוכבים פוסל אלוהו – ילפינן, ולא ישראל; וכל שכן דישראל אינו מבטל עבודת כוכבים דישראל: דאין לה בטילה עולמית, דהא 'ושם בסתר' כתיב (דברים כז טו)
  69. ^ ועכשיו אתה שונה לנו 'ושל חבירו, אבל של ישראל לא
  70. ^ ומקשי תלמודא:
  71. ^ ובזקנותו חזר בו: דאף על גב שיש לו שותפות - אינו יכול לבטל חלקו של ישראל
  72. ^ לרבי הילל בריה דרבי וולס
  73. ^ דמתניתין