ביאור:בבלי עבודה זרה דף כג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רבינא [1] אמר: לא קשיא: הא לכתחלה הא דיעבד [2]; ומנא תימרא [3] דשאני בין לכתחלה בין לדיעבד [4]? - דתנן 'לא תתייחד אשה עמהם מפני שחשודין על העריות', ורמינהו: 'האשה שנחבשה בידי עובדי כוכבים: על ידי ממון [5] - מותרת לבעלה; על ידי נפשות - אסורה לבעלה' אלא לאו שמע מינה שאני לן בין לכתחלה לדיעבד?
ממאי? דלמא לעולם אימא לך אפילו דיעבד נמי לא, והכא - היינו טעמא: דמתיירא משום הפסד ממונו [6]; תדע [7]: דקתני סיפא 'על ידי נפשות [8] - אסורה לבעלה' [9]! [10]
ותו לא מידי [11].
רבי פדת אמר: לא קשיא: הא רבי אליעזר, הא רבנן, דתנן גבי פרת חטאת [12]: [פרה פ"ב מ"א] רבי אליעזר אומר: אינה נקחת מן העובדי כוכבים, וחכמים מתירין' מאי לאו בהא קמיפלגי: דרבי אליעזר סבר חיישינן לרביעה, ורבנן סברי לא חיישינן לרביעה!?
ממאי? דלמא דכולי עלמא לא חיישינן לרביעה, והכא היינו טעמא דרבי אליעזר: כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: 'הניח עליהן עודה של שקין [13] – פסלה [14], ובעגלה [15] - עד שתמשוך בה [16]': מר סבר חיישינן, ומר סבר לא חיישינן!?
לא סלקא דעתא [17]: משום ניחא פורתא [18] לא מפסיד טובא [19]!
הכי נמי לימא 'משום הנאה פורתא לא מפסיד טובא'!
התם יצרו תוקפו.
ודלמא דכולי עלמא לא חיישינן לרביעה, והכא - היינו טעמא דרבי אליעזר, כדתני שילא, דתני שילא: מאי טעמא דרבי אליעזר? (במדבר יט ב) [זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר] דבר אל בני ישראל ויקחו אליך [פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על] - בני ישראל יקחו, ואין העובדי כוכבים יקחו [20]!?
לא סלקא דעתך, דקתני סיפא: 'וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן', ואי סלקא דעתך כדתני שילא, בשלמא פרה: כתיב בה 'קיחה' אלא כולהו קרבנות 'קיחה' כתיב בהו?
ודלמא עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר
אלא בפרה [21] דדמיה יקרין [22], אבל בשאר קרבנות - מודו ליה? ואלא הא דתניא [23] 'לוקחין מהן בהמה לקרבן' – מני [24]? לא רבי אליעזר ולא רבנן!? ועוד: תניא בהדיא מאי אותיבו ליה חברוהי לרבי אליעזר: (ישעיהו ס ז) כל צאן קדר יקבצו לך [אילי נביות ישרתונך] יעלו על רצון מזבחי [ובית תפארתי אפאר] [25].
[26] עד כאן לא פליגי אלא בחששא [27], אבל היכא דודאי רבעה – פסלה; שמע מינה: דפרה קדשי מזבח היא [28], דאי [29] קדשי בדק הבית [30] - מי [31] מיפסלא בה רביעה?
שאני פרה, ד'חטאת' קרייה רחמנא [32].
אלא מעתה תיפסל ביוצא דופן [33]!? וכי תימא הכי נמי - אלמה תניא 'הקדישה ביוצא דופן [34] - פסולה, ורבי שמעון מכשיר' וכי תימא רבי שמעון לטעמיה, דאמר 'יוצא דופן ולד מעליא הוא [35]' - והאמר רבי יוחנן: מודה היה רבי שמעון לענין קדשים שאינו קדוש [36]'!? [37]
אלא שאני פרה: הואיל ומום פוסל בה - דבר ערוה ועבודה זרה נמי פוסל בה, דכתיב (ויקרא כב כה) [ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה] כי משחתם בהם מום בם [לא ירצו לכם], ותנא דבי רבי ישמעאל: כל מקום שנאמר השחתה - אינו אלא דבר ערוה [38] ועבודה זרה [39]: דבר ערוה, דכתיב (בראשית ו יב) [וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה] כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ [40], ועבודה זרה - דכתיב (דברים ד טז) פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל [תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה]; והא פרה נמי: הואיל ומום פוסל בה - דבר ערוה ועבודת כוכבים פסלי בה [41].
גופא: תני שילא: מאי טעמא דרבי אליעזר? דכתיב (במדבר יט ב) [זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר] דבר אל בני ישראל ויקחו [אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על] - בני ישראל יקחו, ואין העובדי כוכבים יקחו!?
אלא מעתה (שמות כה ב) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה [מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי] - הכי נמי דבני ישראל יקחו ואין העובדי כוכבים יקחו? וכי תימא הכי נמי [42] - והאמר רב יהודה אמר שמואל: שאלו את רבי אליעזר: עד היכן כיבוד אב ואם [43]? אמר להם: צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד [44] לאביו באשקלון, ודמא בן נתינה שמו: פעם אחת בקשו ממנו אבנים לאפוד
הערות
[עריכה]- ^ מהדר לתרוצי מתניתין וברייתא דלעיל
- ^ לעולם חשידי; ומתניתין - לכתחילה קתני: דאין מעמידין משום דלמא רבע לה, וברייתא, דקתני 'אין חוששין משום רובע משום נרבע' – דיעבד: דמשום לשעבר קבעית למיסרה דלמא כבר רבעה, ולכבר ארבעה - לא חיישינן
- ^ דלמידי דחשידי ביה
- ^ דלכתחילה לא מייחדינן ליה בהדייהו, והיכא דאיתיחד - לא מיתסר, ולא אמרינן 'נבעלה לו'
- ^ שהיתה חייבת ממון
- ^ דסבר: אי בעילנא לה - תו לא פרע לי בעלה מידי
- ^ דמשום הפסד ממון הוא דשרי לה
- ^ שנתחייבה הריגה
- ^ אלמא היכא דלא מירתת להפסד ממונו - אפקורי מפקר לה, וחיישינן שמא נבעלה לאחד מהן ברצון
- ^ ואית דמוקמי לה באשת כהן, דמיתסרא באונס; וראשון עיקר, דבכתובות (דף כו:) מוכח דבאשת ישראל קאי.
- ^ אין להקשות על דבר זה, דודאי טעמא על ידי ממון מותר משום דחייש עובד כוכבים להפסד ממונו
- ^ פרה אדומה
- ^ שקין הרבה ריקנין קשורין ביחד; לישנא אחרינא 'עודה': עץ שטווין בו שקין
- ^ דכתיב 'אשר לא עלה עליה' (במדבר יט ב) - בהעלאה בעלמא
- ^ עגלה ערופה
- ^ אינה נפסלת בהעלאת עול, עד שתמשוך בו, דכתיב בעגלה (דברים כא ג) 'אשר לא משכה בעול'
- ^ דטעמא דרבי אליעזר משום עודה
- ^ להקל מעליו משוי מעט
- ^ דמים יקרים של פרה אדומה - אלא ודאי טעמא משום רביעה הוא
- ^ ימכרו: קרי ביה 'ויקיחו'
- ^ אדומה
- ^ דחייש עובד כוכבים להפסד מרובה, וכייף ליצריה
- ^ לעיל
- ^ אמאן תרמייה
- ^ קדר = ישמעאל, וכתיב 'יעלו על רצון מזבחי' אלמא בשאר קרבנות נמי שרי, ושפיר איתרצן רומיין דלעיל
- ^ מלתא באפי נפשיה קאמר ואזיל:
- ^ היכא דלא חזינן דרבעה פליגי: דמר חייש ומר לא חייש
- ^ דין קדושת מזבח יש לה: ליפסל ברביעה; ולענין פדייה: דלא נפקא לחול בלא מום, ואף על גב דלאו למזבח קרבה
- ^ סלקא דעתך
- ^ לא אלימא קדושתיה מקדושת בדק הבית, ועל כל דבר חל קדושת בדק הבית - אפילו על אבנים
- ^ גירסת רש"י: אמאי
- ^ לעולם גבי פדייה והעמדה והערכה - דין קדשי בדק הבית עליה, ומיהו לענין פסולין - סגיא מילתא, לאתויי בפסול, ד'חטאת' קרייה רחמנא: 'למי נדה חטאת היא' (במדבר יט ט)
- ^ דפסול הוא לשאר קרבנות דתניא (בכורות דף נז.) (ויקרא כב כז) 'שור או כשב' - פרט לכלאים; 'או עז' - פרט לנדמה; 'כי יולד' - פרט ליוצא דופן; והאי קרא - בקרבנות כתיב
- ^ הקדיש לפרה אדומה יוצא דופן
- ^ במסכת נדה (דף מ.): יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה, ואין חייבין עליו קרבן לידה; רבי שמעון אומר: הרי הוא כילוד', ויש לו טומאת שבעה לזכר ושבועיים לנקבה, וכן ימי טוהר וקרבן
- ^ דבהמה שיצאה דרך דופן פסולה לקרבן: דגבי טומאה וטהרה דאמו - הוא דקאמר ליה רבי שמעון, מריבוי הכתוב (ויקרא יב ה) 'אם נקבה תלד': הוסיף לידה אחרת: לרבות יוצא דופן, אבל בקדשים - מודי
- ^ והא דרבי יוחנן - במסכת נדה.
- ^ נרבע
- ^ כגון מוקצה ונעבד - פסולין בה, דאיתקש 'השחתה' ל'מום'
- ^ תשמיש דור המבול בעבירה קלקלו דכתיב 'ויראו בני האלהים וגו' (בראשית ו ב)
- ^ לא תימא דטעמא דמיפסלא ברביעה משום ד'חטאת' קרייה רחמנא, אלא היינו טעמא: דאף על גב דקדשי בדק הבית, הואיל ומום פוסל בה כדכתיב 'אשר אין בה מום' (במדבר יט ב)
- ^ דאסור לקנות זהב ואבנים טובות למלאכת המשכן מן העובדי כוכבים
- ^ כמה אדם מצווה להזהר בכיבוד אב ואם
- ^ וכל שכן ישראל שמצווה על כך