ביאור:בבלי עבודה זרה דף עו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עבודה זרה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
• הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בת יומא [1], דלאו נותן טעם לפגם הוא [2].
מכאן ואילך לישתרי [3]?
גזירה קדירה שאינה בת יומא משום קדירה בת יומא.
ואידך?
קדירה בת יומא נמי מפגם פגמה.
רמי ליה רב עמרם לרב ששת: תנן 'השפודין והאסכלא מלבנן באור' והתנן גבי קדשים [זבחים פ"יא מ"ח] 'השפוד והאסכלא [4] - מגעילן בחמין [5]' [6]!?
אמר ליה: עמרם ברי [7]! מה ענין קדשים אצל גיעולי עובדי כוכבים? הכא היתירא בלע [8], התם איסורא בלע!
אמר רבא: סוף סוף כי קא פליט - איסורא קא פליט!?
אלא אמר רבא: מאי 'הגעלה'? [9] נמי שטיפה ומריקה [10].
אמר ליה אביי: מי דמי? מריקה ושטיפה – בצונן, הגעלה – בחמין [11]!?
אלא אמר אביי: [12] (איוב לו לג) יגיד עליו רעו [מקנה אף על עולה] [13]: תנא הכא ליבון והוא הדין להגעלה, תנא התם הגעלה - והוא הדין לליבון [14].
אמר ליה רבא: אי הכי - לתנינהו לכולהו בחדא וליתני חדא באידך אחריתי, ולימא 'יגיד עליו רעו' [15]!?
אלא אמר רבא: קדשים - היינו טעמייהו, כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה, דאמר: כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו [16].
תינח שלמים, דכיון דלשני ימים מיתאכלי - מקמי דניהוי 'נותר' קא הוי 'גיעול' [17]; אלא חטאת - כיון דליום ולילה מיתאכלא, כי מבשל בה האידנא חטאת - הוי נותר; כי הדר מבשל בה למחר: או שלמים או חטאת קא פליט 'נותר' דחטאת דהאידנא בחטאת ושלמים דלמחר [כאשר מבשל למחרת, נפלט ה'נותר' של החטאת של היום או השלמים של אמתול בחטאת או השלמים שלמחר]!
אמרי: לא, צריכא דכי מבשל בה חטאת האידנא הדר מבשל בה האידנא [18] שלמים [19], דחטאת דלמחר ושלמים דאתמול - בהדי הדדי קא שלים זמנייהו [20], והדר מבשל שלמים דלמחר.
א"ה הגעלה נמי לא ליבעי!?
קשיא.
רב פפא אמר: האי קריד האי לא קריד [21].
רב אשי אמר: לעולם כדאמרן מעיקרא: הכא התירא בלע הכא איסורא בלע [22]; ודקא קשיא לך 'דבעידנא דקא פליט - איסורא קא פליט' - בעידנא דקא פליט לא איתיה לאיסורא בעיניה [23].
ועד כמה מלבנן?
אמר רב מני: עד שתשיר קליפתן.
וכיצד מגעילן?
אמר רב הונא: יורה קטנה בתוך יורה גדולה [24].
יורה גדולה מאי?
תא שמע: דההוא דודא [25] דהואי בי רב עקביה, אהדר ליה
גדנפא דלישא אפומא [26], ומליוה מיא וארתחה.
אמר רבא: מאן חכים למעבד כי הא מילתא אי לאו רב עקביה, דגברא רבא הוא! קסבר: כבולעו כך פולטו [27]: מה בולעו בנצוצות [28] - אף פולטו בנצוצות [29].
הסכין - שפה והיא טהורה:
אמר רב עוקבא בר חמא: ונועצה עשרה פעמים בקרקע [30].
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ובקרקע שאינה עבודה.
אמר רב כהנא: ובסכין יפה, שאין בה גומות [31].
תניא נמי הכי: סכין יפה שאין בה גומות - נועצה עשרה פעמים בקרקע.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לאכול בה צונן [32];
כי הא: דמר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא [33]; אייתו לקמייהו אתרוגא, פסק אכל פסק והב ליה לבאטי בר טובי; הדר דצה [34] עשרה זימני בארעא, פסק, הב ליה למר יהודה.
אמר ליה באטי בר טובי: וההוא גברא - לאו בר ישראל הוא?
אמר ליה: מר [35] קים לי בגויה [36] ומר [37] - לא קים לי בגויה [38].
איכא דאמרי: אמר ליה: אידכר מאי עבדת באורתא [39].
הדרן עלך השוכר את הפועל וסליקא לה מסכת עבודה זרה
הערות
[עריכה]- ^ שבישל בה עובד כוכבים היום
- ^ אבל בישל בה אתמול - כבר הפיג בה טעמו בלינת לילה, ושוב כשפולטו בתבשיל אחר - אינו אלא לפגם
- ^ אף לכתחלה
- ^ שצלה בהן בשר קדש
- ^ משום דכי אתי למחר - הוי 'נותר', וכי הדר מבשל בשר קודש למחר - פליט שפוד בגויה טעמא, ו'נותר' - איסור כרת הוא ;
- ^ 'מגעילן' לא חשיב כליבון, דליבון שורף את הכלי
- ^ בני
- ^ הלכך סגי ליה בהגעלה
- ^ האי 'הגעלה' דקתני התם
- ^ כלומר: לעולם לפלוט האיסור, וודאי ליבון בעי - כשאר בליעת איסור; אלא מצות מלך היא בקדשים 'ומרק ושטף במים' (ויקרא ו כא) כי היכי דהויא גזירת הכתוב כ'אשר יזה מדמה על הבגד' (ויקרא ו כ) דבעי כיבוס במקום קדוש, ושבירת כלי חרס - במקום קדוש הוא, והוא הדין למריקה ושטיפה
- ^ כלומר: מי קרי למריקה ושטיפה 'הגעלה'? הא כל הגעלה - רותחין משמע: שכופין להקיא הכלי מה שבלע, ומריקה ושטיפה - בצונן הוא, כדאמרינן בשחיטת קדשים בפרק 'דם חטאת' (זבחים צו:)
- ^ הגעלה ממש: לפלוט מאיסורן; ודקא קשיא לך מתניתין, דמצרכא להו ליבון - לא תקשי: דודאי בין בקדשים בין בגיעולי עובדי כוכבים, תרוייהו בעינן לפלוט איסור, לבד מריקה ושטיפה דקדשים, דאינה אלא מצות המלך
- ^ ונלמד משנה מחבירתה: של קדשים ממשנתנו ומשנתנו משל קדשים
- ^ שניהם צריך
- ^ איבעי למתנינהו לתרוייהו: ליבון והגעלה בחדא, או במשנתנו או בקדשים, והדר ליתני חדא באידך ותגמר חבירתה מינה: מה התם הא בלא הא ליתא, הכי נמי הא בלא הא ליתא
- ^ שמבשלין בהן, ואינו מספיק להיות 'נותר' עד שתחזור ופולטו בתבשיל אחר; ולקמן פריך 'אי הכי הגעלה נמי לא ליבעי'?
- ^ שהרי כשבישל בו למחר - פלט בליעה מיום אתמול
- ^ בו ביום
- ^ חזה ושוק של כהנים
- ^ ואין כאן פליטת נותר, והדר מבשל ביה שלמים בו ביום, כדאמרינן; בכל פעם מבשל שלמים לאחר חטאת בו ביום, כי היכי דלא ניהוו נותר למחר
- ^ לעולם בקדשים איסורא פליט, ודקא קשיא לך 'ניבעי ליבון כי מתניתין'!? - לא דמי: דגיעול עובדי כוכבים, איידי דלא מבשלי להו כל שעתא, ומתקשה הבליעה בתוכו, ונדבקת בו בכולו 'טרשטרי"ש בלע"ז', ואין נוח לפלוט בהגעלה עד שמלבנו באור; אבל בקדשים - דכל שעתא מבשלי בהו - לא קריד, ונוח לפלוט; הלכך (סגי) בהגעלה קא פלט
- ^ דהיינו משום דבקדשים - היתירא בלע
- ^ לא חמיר איסורו: שכשנעשה נותר - לא הוי איסור בעיניה: שבתוך דופני הכלי היה בלוע, ומעולם לא הוכר איסורו
- ^ שיהיו רותחין עוברין על כולה
- ^ קלחת
- ^ שפה של עיסה סביבות פיה כדי שתקבל מים הרבה, ויעברו הרותחין על שפתה
- ^ כענין שבלעו שפת הדוד את האיסור - יפליטהו
- ^ לאו בולעו אלא על ידי ניצוצות: שניתז הרתיחות שם, ולא הוכנסה לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור
- ^ כך בשעת פליטה: אף על פי שלא הכניסה לתוך יורה אחרת, הואיל ונתמלאת יפה יפה, ומעלה ניצוצות על שפתה, ופולט; ומיהו גדנפא בעינן: משום דאי לאו הכי - דלמא לא הוה מסקא ניצוצות על השפה בהא זימנא, אבל איסור הנתבשל בה פעמים הרבה, אם לא העלה ניצוצות כל שעה - העלה פעם אחת
- ^ אף על פי ששפה; ויש אומרים [שפה =] משפשפה בבגד צמר שאינה חלק, ומעביר שמנוניתה
- ^ בעובי רחבה שלא תהא שמנונית בגומא
- ^ אבל דבר רותח - אסור לחתוך בה עד שיגעילנה ברותחין וכלי ראשון, כדאמרינן ב'כל שעה' (פסחים ל:) לענין חמץ בפסח
- ^ עובד כוכבים היה
- ^ נעצה
- ^ רב יהודה
- ^ מכיר אני בו שהוא פרוש ולא יאכל דבר איסור
- ^ אבל בך
- ^ איני מוחזק שתהא פרוש כל כך
- ^ דרך פרסיים למסור נשים לאכסנאים, וכששיגרן להם בלילה שעבר - קיבל באטי, ורב יהודה לא קיבל