ביאור:בבלי עבודה זרה דף לג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דאביק בה ^[1] - מהדר הדר אזיל;

והתניא: 'ישראל ההולך לתרפות - בין בהליכה בין בחזרה – אסור'!?

אמר רב אשי: כי תניא ההיא - בישראל מומר, דודאי אזיל.

תנו רבנן: 'עובד כוכבים ההולך ליריד ^[2], בין בהליכה בין בחזרה מותר ^[3]; ישראל ההולך ליריד, בהליכה מותר, בחזרה אסור.

מאי שנא ישראל דבחזרה אסור? דאמרי: עבודת כוכבים זבין ^[4]: דמי עבודת כוכבים איכא בהדיה.

עובד כוכבים נמי נימא עבודת כוכבים זבין דמי עבודת כוכבים איכא בהדיה?

אלא: עובד כוכבים - אמרינן גלימא זבין, חמרא זבין.

ישראל נמי נימא אימור 'גלימא זבין חמרא זבין'?

אי איתא דהוה ליה ^[5] - הכא ^[6] הוה מזבין ליה [ולא היה צריך ללכת לשוק של עכו"ם].

והבאין מותרין:

אמר רבי שמעון בן לקיש: לא שנו אלא שאין קשורין זה בזה, אבל קשורין זה בזה ^[7] – אסורין, אימא: דעתו לחזור.

נודות העובדי כוכבים וקנקניהם ^[8]:

תנו רבנן [דומה לתוספתא עבודה זרה פ"ה מ"ד]: 'נודות העובדי כוכבים גרודים [בתוספתא: 'גרורים’] ^[9] חדשים ^[10] - מותרין ^[11] ישנים ומזופפין ^[12] – אסורין ^[13]; עובד כוכבים ריבבן ^[14] ועיבדן ונתן לתוכן יין ^[15], וישראל עומד על גביו אינו חושש'.

וכי מאחר דעובד כוכבים נותן לתוכן יין - כי ישראל עומד [על] גביו מאי הוי?

אמר רב פפא: הכי קאמר: עובד כוכבים ריבבן ועיבדן, וישראל נותן לתוכן יין, וישראל אחר עומד על גביו ואינו חושש'.

ומאחר דישראל נותן לתוכן יין, ישראל אחר עומד על גביו למה לי?

דלמא אגב טירדיה ^[16] – מנסך ^[17], ולאו אדעתיה ^[18].

רב זביד אמר: לעולם כדקאמרת מעיקרא, והכא - בעידנא דקא שדי ליה נעשה כזורק מים לטיט ^[19].

אמר רב פפי: שמע מינה מדרב זביד: האי עובד כוכבים דשדא חמרא לבי מילחי ^[20] דישראל – שרי.

מתקיף לה רב אשי: מי דמי? התם קאזיל לאיבוד, הכא לא קאזיל לאיבוד ^[21]!?

בר עדי טייעא אנס [גזל] הנהו זיקי מרב יצחק בר יוסף, רמא בהו חמרא ואהדרינהו ניהליה. אתא שאיל בי מדרשא; אמר ליה רבי ירמיה: כך הורה רבי אמי הלכה למעשה: ממלאן מים שלשה ימים ומערן.

ואמר רבא: צריך לערן מעת לעת ^[22].

סבור מינה הני מילי דידן ^[23], אבל דידהו ^[24] – לא ^[25]; כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן לקיש: אחד שלנו ואחד שלהם.

סבר רב אחא בריה דרבא קמיה דרב אשי למימר: הני מילי נודות ^[26], אבל קנקנים ^[27] – לא ^[28]!

אמר ליה רב אשי: לא שנא נודות ולא שנא קנקנים.

תנו רבנן: קנקנים של עובדי כוכבים חדשים גרודים ^[29] – מותרין; ישנים ומזופפין ^[30] – אסורין; עובד כוכבים נותן לתוכן יין - ישראל נותן לתוכן מים ^[31]; עובד כוכבים נותן לתוכן יין - ישראל נותן לתוכן ציר ומורייס ^[32], ואינו חושש ^[33].

איבעיא להו:

עמוד ב

לכתחלה או דיעבד? ^[34]

תא שמע דתני רב זביד בר אושעיא: הלוקח קנקנים מן העובדי כוכבים: חדשים - נותן לתוכן יין; ישנים - נותן לתוכן ציר ומורייס לכתחלה.

בעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי: החזירן לכבשן האש ונתלבנו מהו?

אמר ליה: ציר שורף, אור לא כל שכן!

אתמר נמי אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: קנקנים של עובדי כוכבים שהחזירן לכבשן האש - כיון שנשרה זיפתן מהן – מותרין.

אמר רב אשי: לא תימא 'עד דנתרן', אלא אפילו רפאי מירפא, אף על גב דלא נתר.

קינסא ^[35] - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אסר וחד שרי; והלכתא כמאן דאסר ^[36].

איבעיא להו: מהו ליתן לתוכו שכר!?

רב נחמן ורב יהודה אסרי, ורבא שרי.

רבינא שרא ליה לרב חייא בריה דרב יצחק למירמא ביה שכרא. אזל, רמא ביה חמרא - ואפילו הכי לא חש לה למילתא ^[37], אמר: אקראי בעלמא הוא.

רב יצחק בר ביסנא הוה ליה הנהו מאני דפקוסנא ^[38]; מלינהו מיא, אנחינהו בשימשא – פקעו! אמר ליה רבי אבא: אסרתינהו עלך איסורא דלעולם ^[39]? אימור דאמור רבנן ממלינהו מיא, אנוחי בשימשא מי אמור?

אמר רבי יוסנא אמר רבי אמי: כלי נתר - אין לו טהרה עולמית ^[40].

מאי 'כלי נתר'?

אמר רבי יוסי בר אבין: כלי מחפורת של צריף ^[41].

דבי פרזק ^[42] רופילא ^[43] אנס הני כובי מפומבדיתא, רמא בהו חמרא, אהדרינהו ניהלייהו, אתו שיילוהו לרב יהודה, אמר: דבר שאין מכניסו לקיום הוא: משכשכן במים והן מותרין.

אמר רב עוירא: הני חצבי שחימי ^[44] דארמאי, כיון דלא בלעי טובא - משכשכן במים ומותרין.

אמר רב פפי: הני פתוותא ^[45] דבי מיכסי ^[46], כיון דלא בלעי טובא - משכשכן במים ומותרין.

כסי ^[47]: רב אסי אסר ורב אשי שרי אי שתי בהו עובד כוכבים פעם ראשון - כולי עלמא לא פליגי דאסור ^[48]; כי פליגי בפעם שני:

איכא דאמרי: פעם ראשון ושני כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי בפעם שלישי.

והלכתא: פעם ראשון ושני אסור, שלישי מותר.

אמר רב זביד: האי מאני דקוניא ^[49]: חיורא ואוכמא שרי, ירוקא אסור: משום דמיצריף ^[50]; ואי אית בהו קרטופני - כולהו אסירי ^[51].

דרש מרימר: קוניא, בין אוכמא בין חיורא בין ירוקא – שרי.

מאי שנא מחמץ בפסח? דבעו מיניה ממרימר: הני מאני דקוניא - מהו לאשתמושי בהו בפיסחא? ירוקא לא תיבעי לך: דמצרפי ^[52] ובלעי ^[53], ואסירי; כי תיבעי לך חיורי ואוכמי: מאי? - כי אית בהו קרטופני לא תיבעי לך, דודאי בלעי ואסירי, כי תיבעי לך דשיעי - מאי?

אמר

הערות

^ לשון עניבה היא בכל התלמוד
^ שוק של עבודת כוכבים
^ מיהו עובד כוכבים כי אזיל לסחורה הוא דאזיל
^ מכר צלמים בשוק
^ להאי ישראל גלימא או חמרא
^ לדידן
^ שחוזרין חבורה חבורה יחד ולא בד בבד
^ נודות של עור, קנקנים של חרס; כל המשנה פירשתי למעלה
^ גרס בדל"ת, כמו (איוב ב ח) 'להתגרד בו': שאין בהן זפת
^ והן חדשין
^ דבכניסת יין זמן מועט - לא בלע עור; ו'נודות' דוקא, אבל כלי חרס בלע לאלתר
^ כלומר או ישנים או מזופפין
^ ישנים - איידי דכניס בהן יין נסך זמן מרובה בלע עור; ומזופפין - אפילו בחדא זימנא בלע זפת ליין
^ ברי"ש, כמו 'רבב', כלומר: התיך הזפת לתוכן
^ כן דרכם: בעוד שהזפת חם - נותנין יין: ליטול טעם מרירתו של זפת
^ דישראל זה שעסוק בנתינת יין לתקן הנוד
^ עובד כוכבים
^ דישראל להבין
^ שאותו יין הולך לאבוד בזפת, ובטל טעמו, כמים הניתנין בטיט: שכלין מאיליהן כשמתייבש הטיט - הרי הן כאילו לא היו; אף יין זה כלה בליחלוחית הזפת, וכשמתייבש הזפת - כלה מאליו ושוב אינו פולט
^ בכלי מלא מלח שהיין נבלע וכלה במלח
^ שנתן טעם במלח לעולם ואינו מתייבש
^ בכל שלשה ימים מערן מעת לעת ונותן אחרים
^ כגון הני זיקי דרב יצחק, שנבלע בהן יין כשר תחלה, ולא בלעי מיין נסך כל כך
^ שנבלע בהן יין נסך מתחלתן
^ לא סגי בהכי
^ הני זיקין של עור הן
^ של חרס הן ובלעי טובא
^ לא סגי להו בהכי
^ שלא נזפפו מעולם קרי 'גרודים'
^ או ישנים או מזופפין
^ כלומר: נתן לתוכן עובד כוכבים יין - ישראל נותן לתוכן שלשה ימים מים, ומערן מעת לעת, כדאמרינן, ומותרין
^ מיד
^ אף על פי שלא מילאהו מים; לפי שהציר ומורייס שורפין את היין הנבלע, ומכלין אותו
^ אציר ומורייס קאי: כל קנקנים מחרס נינהו.
^ הכניס קיסמין דולקין לתוך הקנקן עד שנשרה זפתו
^ ולא דמי להחזירן בכבשן: דהתם, כיון שהסיקן מבחוץ עד שנשרה זפתן - כבר נתלבן החרס, אבל הכא, כיון שהכניס האור - מיד זפתו נושר; ומהכא שמעינן דהני חביות או קנקנים לפי שמכניסן לקיום - לא סגי בהכשר בפנים: בין לשרפן בין לתת לתוכן מים חמין, מדאסיר בקינסא, דהיינו באור עצמו - כל שכן במה שהוחם ממנו; אבל אם אפשר לשרפן מבחוץ – שרי; לפיכך צריך לערן מעת לעת, או להשהותם עד שנים עשר חדש
^ למגזר שכרא אטו חמרא, דשכרא מבטל ליה לטעמיה דחמרא
^ של צפיעי בקר, ונִתן בהן יין נסך
^ כלומר איבדתם על חנם
^ מיין נסך הנבלע בהן, משום דבליעי טובא
^ קרקע שחופרין משם צריף; ובלע"ז 'אלום'; ובלשון אשכנז: 'בייס"א'
^ שם האיש
^ שני למלך
^ מקרקע שחמתית; 'רוש"א' בלע"ז
^ כלי חרס
^ מקום קרקעיתו קשה
^ כוסות של חרס, ואין מכניסן לקיום אלא שותין בהם
^ דכולי עלמא אסור דאיידי דרכיכי בלעי ואסירי עד שימלאם מים שלשה ימים וכדאמרן
^ גירסת רש"י: קוניאס: כלי חרס מצופה באבר, וקורין פולמי"ד
^ שיש בו קרקע מחפורת של צריף, ובלעי טפי
^ בקעים וסדקים
^ שיש בהן צריף
^ ובלעי טפי

[1] לשון עניבה היא בכל התלמוד

[2] שוק של עבודת כוכבים

[3] מיהו עובד כוכבים כי אזיל לסחורה הוא דאזיל

[4] מכר צלמים בשוק

[5] להאי ישראל גלימא או חמרא

[6] לדידן

[7] שחוזרין חבורה חבורה יחד ולא בד בבד

[8] נודות של עור, קנקנים של חרס; כל המשנה פירשתי למעלה

[9] גרס בדל"ת, כמו (איוב ב ח) 'להתגרד בו': שאין בהן זפת

[10] והן חדשין

[11] דבכניסת יין זמן מועט - לא בלע עור; ו'נודות' דוקא, אבל כלי חרס בלע לאלתר

[12] כלומר או ישנים או מזופפין

[13] ישנים - איידי דכניס בהן יין נסך זמן מרובה בלע עור; ומזופפין - אפילו בחדא זימנא בלע זפת ליין

[14] ברי"ש, כמו 'רבב', כלומר: התיך הזפת לתוכן

[15] כן דרכם: בעוד שהזפת חם - נותנין יין: ליטול טעם מרירתו של זפת

[16] דישראל זה שעסוק בנתינת יין לתקן הנוד

[17] עובד כוכבים

[18] דישראל להבין

[19] שאותו יין הולך לאבוד בזפת, ובטל טעמו, כמים הניתנין בטיט: שכלין מאיליהן כשמתייבש הטיט - הרי הן כאילו לא היו; אף יין זה כלה בליחלוחית הזפת, וכשמתייבש הזפת - כלה מאליו ושוב אינו פולט

[20] בכלי מלא מלח שהיין נבלע וכלה במלח

[21] שנתן טעם במלח לעולם ואינו מתייבש

[22] בכל שלשה ימים מערן מעת לעת ונותן אחרים

[23] כגון הני זיקי דרב יצחק, שנבלע בהן יין כשר תחלה, ולא בלעי מיין נסך כל כך

[24] שנבלע בהן יין נסך מתחלתן

[25] לא סגי בהכי

[26] הני זיקין של עור הן

[27] של חרס הן ובלעי טובא

[28] לא סגי להו בהכי

[29] שלא נזפפו מעולם קרי 'גרודים'

[30] או ישנים או מזופפין

[31] כלומר: נתן לתוכן עובד כוכבים יין - ישראל נותן לתוכן שלשה ימים מים, ומערן מעת לעת, כדאמרינן, ומותרין

[32] מיד

[33] אף על פי שלא מילאהו מים; לפי שהציר ומורייס שורפין את היין הנבלע, ומכלין אותו

[34] אציר ומורייס קאי: כל קנקנים מחרס נינהו.

[35] הכניס קיסמין דולקין לתוך הקנקן עד שנשרה זפתו

[36] ולא דמי להחזירן בכבשן: דהתם, כיון שהסיקן מבחוץ עד שנשרה זפתן - כבר נתלבן החרס, אבל הכא, כיון שהכניס האור - מיד זפתו נושר; ומהכא שמעינן דהני חביות או קנקנים לפי שמכניסן לקיום - לא סגי בהכשר בפנים: בין לשרפן בין לתת לתוכן מים חמין, מדאסיר בקינסא, דהיינו באור עצמו - כל שכן במה שהוחם ממנו; אבל אם אפשר לשרפן מבחוץ – שרי; לפיכך צריך לערן מעת לעת, או להשהותם עד שנים עשר חדש

[37] למגזר שכרא אטו חמרא, דשכרא מבטל ליה לטעמיה דחמרא

[38] של צפיעי בקר, ונִתן בהן יין נסך

[39] כלומר איבדתם על חנם

[40] מיין נסך הנבלע בהן, משום דבליעי טובא

[41] קרקע שחופרין משם צריף; ובלע"ז 'אלום'; ובלשון אשכנז: 'בייס"א'

[42] שם האיש

[43] שני למלך

[44] מקרקע שחמתית; 'רוש"א' בלע"ז

[45] כלי חרס

[46] מקום קרקעיתו קשה

[47] כוסות של חרס, ואין מכניסן לקיום אלא שותין בהם

[48] דכולי עלמא אסור דאיידי דרכיכי בלעי ואסירי עד שימלאם מים שלשה ימים וכדאמרן

[49] גירסת רש"י: קוניאס: כלי חרס מצופה באבר, וקורין פולמי"ד

[50] שיש בו קרקע מחפורת של צריף, ובלעי טפי

[51] בקעים וסדקים

[52] שיש בהן צריף

[53] ובלעי טפי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]