ביאור:בבלי עבודה זרה דף סג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עבודה זרה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ליחול עלה איסור אתנן למפרע ^[1]!?

אמר רבי אלעזר: כשקדמה והקריבתו.

היכי דמי? אי דאמר לה "קני ליך מעכשיו ^[2]" - פשיטא דשרי, דהא ליתיה בשעת ביאה, ומתנה בעלמא הוא דיהיב לה ^[3]! ואי דלא אמר לה "קני ליך מעכשיו" - היכי מצי מקרבה? (ויקרא כז יד) ואיש כי יקדיש את ביתו קדש [לה' והעריכו הכהן, בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום] אמר רחמנא: מה ביתו ברשותו - אף כל ברשותו!?

אלא דאמר לה "להוי גביך עד שעת ביאה, ואי מיצטריך ליך - קני מעכשיו" ^[4].

בעי רב הושעיא: קדמה והקדישתו מהו? כיון דאמר מר ^[5] 'אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט' - כמאן דאקריבתיה דמי? או דלמא השתא מיהא הא קאי ואיתיה בעיניה?

ותפשוט מדרבי אליעזר, דאמר רבי אליעזר: 'שקדמה והקריבתו': דוקא הקריבתו, אבל הקדישתו לא!?

דרבי אליעזר גופיה קא מיבעיא ליה: מאי? מיפשט פשיטא ליה לרבי אליעזר דהקריבתו דוקא, אבל הקדישתו לא, דהא איתיה בשעת ביאה? או דלמא הקריבתו פשיטא ליה, והקדישתו מספקא ליה?

תיקו.

בא עליה ואחר כך נתן לה אתננה - מותר:

ורמינהי 'בא עליה ואחר כך נתן לה - אפילו מכאן עד שלש שנים - אתננה אסור'!?

אמר רב נחמן בר יצחק אמר רב חסדא: לא קשיא: הא דאמר "התבעלי לי בטלה זה" ^[6], הא דאמר לה "התבעלי בטלה" סתם ^[7].

וכי אמר לה "בטלה זה" - מאי הוי? הא מחסר משיכה!?

בזונה עובדת כוכבים, דלא קניא במשיכה ^[8];

ואיבעית אימא: לעולם בזונה ישראלית, וכגון דקאי בחצירה.

אי דקאי בחצירה - בא עליה ואחר כך נתן לה - הא קניא לה ^[9]!?

לא, צריכא דשויה ניהלה אפותיקי: דאמר לה "אי מייתינא ליך זוזי מכאן עד יום פלוני – מוטב; ואי לא - שקליה ^[10] באתנניך" ^[11]!

מתיב רב ששת ^[12]: 'אומר אדם לחמריו ולפועליו ^[13]: "לכו ואכלו בדינר זה"! "צאו ושתו בדינר זה" ואינו חושש

עמוד ב

לא משום שביעית ^[14], ולא משום מעשר ^[15] ולא משום יין נסך ^[16]; ואם אמר להם "צאו ואכלו ואני פורע"! "צאו ושתו ואני פורע"! - חושש משום שביעית, ומשום מעשר, ומשום יין נסך' ^[17], אלמא כי קא פרע - דמי איסור קא פרע! הכא נמי: כי קא פרע - דמי איסורא קא פרע!?

תרגמה רב חסדא: בחנוני המקיפו ^[18], דמשתעבד ליה ^[19]: דכיון דאורחיה לאקופי - קני ליה דינר גביה ^[20].

אבל חנוני שאין מקיפו – מאי? מותר? אי הכי ^[21], אדתני '"צאו ואכלו בדינר זה", "צאו ושתו בדינר זה" ^[22] - ליפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים? בחנוני המקיפו, דמשתעבד ליה, אבל חנוני שאין מקיפו – מותר' ^[23]!? ועוד: חנוני שאין מקיפו ^[24] - מי לא משתעבד ^[25]? והאמר רבא: 'האומר לחבירו "תן מנה לפלוני ויקנו כל נכסאי לך ^[26]", ^[27]- קנה ^[28] מדין ערב ^[29]' ^[30]!?

אלא אמר רבא: לא שנא מקיפו ולא שנא שאין מקיפו ^[31]: ^[32] אף על גב דמשעבד ליה ^[33], כיון דלא מייחד שיעבודיה ^[34] - ^[35]לא מיתסר; אלא הכא - אמאי חושש משום שביעית? הא לא מייחד שיעבודיה?

^[36]

הכא אמר רב פפא: כגון שהקדים ^[37] לו ^[38] דינר ^[39].

אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, אמר לי: אי הכי, אדתני '"צאו ואכלו צאו ושתו ואני פורע"'? ^[40] – "צאו ואכלו צאו ושתו ואני מחשב ^[41]" מיבעי ליה!?

אמר ליה: תני '"צאו ואני מחשב"'.

רב אשי אמר: כגון שנטל ונתן ביד ^[42].

אמר ליה רב יימר לרב אשי: אי הכי, אדתני "צאו ואכלו", "צאו ושתו" ^[43] – "טלו ואכלו", "טלו ושתו" מיבעי ליה!?

אמר ליה: תני '"טלו ואכלו", "טלו ושתו"'.

יתיב רב נחמן, ועולא, ואבימי בר פפי, ויתיב רבי חייא בר אמי גבייהו, ויתבי וקא מיבעיא להו: שכרו לשבור ביין נסך ^[44] – מהו ^[45]? מי אמרינן 'כיון דרוצה בקיומו ^[46] - אסור' או דלמא: כל למעוטי תיפלה שפיר דמי?

אמר רב נחמן: ישבור ותבא עליו ברכה.

לימא מסייע ליה: 'אין עודרין ^[47] עם העובד כוכבים בכלאים

הערות

^ שהרי מתחלה על מנת ביאה נתנו לה
^ קודם ביאה
^ פשיטא דמותר: דאף על גב דעל מנת ביאה יהביה ניהלה, כיון דמקמי ביאה יהביה ניהלה - לאו שכר ביאה הוא
^ הלכך איצטריך מתניתין לאשמועינן דאף על גב דאמר לה "לא ניקני לך עד שעת ביאה", כיון דהדר אמר לה "אי מצטריך ליך קני מעכשיו" - הויה לה מתנת חנם כי שקלתיה ואקריבתיה
^ קידושין בפרק קמא (פ"א מ"ו; דף כח:)
^ כל כמה דיהיב לה הוי אתנן דמהשתא קניתיה
^ כי יהיב לה לאחר זמן - לאו אתנן הוא, דהשתא הוא דקנייה (ליה)
^ עובד כוכבים - לאו בר משיכה, דכי כתיבא משיכה - בישראל כתיבא 'או קנה מיד עמיתך' (ויקרא כה יד)
^ מהשתא קודם ביאה, והיכי קרי ליה 'בא עליה ואחר כך נתן לה'
^ ביום פלוני
^ הלכך 'בא עליה ואח"כ נתן לה' הוא; ומיהו הואיל ומשעת ביאה שוויה אפותיקי ועמד בחצירה - חייל עליה 'אתנן'
^ לרבי ינאי
^ עובדי כוכבים או עמי הארץ
^ שמא יקחו בו פירות שביעית מן החשוד למכרם, ותניא במסכת סוכה (דף לט.) 'אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר משלש סעודות'
^ דאם עמי הארץ הם, ויקחו שאינו מעושר, ונמצא זה מאכילו – [אינו חושש] דהא איהו לא ספי להו מידי, אלא פריטי יהב להו
^ אם עובדי כוכבים, הם ונמצא מאכילן יין נסך, והרי מזונותיהן עליו, ונהנה מיין נסך
^ הוי איהו 'לוקח האיסור ומאכילו': דהשתא לא סליק נפשיה מינייהו בפריטי
^ שרגיל אצלו בהקפה
^ האי בעל הבית משעתא דיהיב חנוני פירי, והוי כנותן מיד ליד
^ חנוני סמיך על זה שכבר הכיר בו, שכל מקום שישנו הדינר - קנוי לו לחנוני; הלכך: חליפי נינהו; אבל הנך דבי רבי ינאי, כיון דהנך עניי דמוזפי להו פירי - לאו 'חנוני הרגיל להקיפן' נינהו - לא סמכא דעתיה כולי האי, ולא משתעבד להו דבי רבי ינאי, הלכך: כי פרע לאחר זמן - לאו 'חליפי שביעית' נינהו
^ דטעמא משום מקיפו הוא, אבל אין מקיפו שרי
^ אדתני רישא דמהדר תנא בתר היתרא, ולא אשכח אלא ב"צאו ואכלו בדינר זה", דסליק מינייהו נפשיה בפריטי
^ ליפלוג ולתני היתרא אפילו בדלא סליק, וכגון "צאו ואכלו ואני פורע"! ובחנוני שאין מקיפו, דלא משתעבד ליה האי בעל הבית מידי, וכל שכן היכי דנסתלק לגמרי
^ אי יהיב לשלוחיה דבעל הבית
^ מי לא משתעבד ליה בעל הבית מהשתא, דקא שרית להו לדבי רבי ינאי משום האי טעמא
^ באותו מנה
^ ונתן
^ הלוקח את נכסיו של זה, ואף על גב דלא מטא הנאת האי מנה לידיה
^ מההוא דינר דמחייב ערב לשלומי, ואף על גב דלא מטי הנאה לידיה
^ והאי נמי לא שנא; אלמא אף על גב דלאו 'חנוני המקיפו' הוא, כי יהיב ליה לשלוחיה - משתעבד ליה האי
^ לא תיתני טעמא דברייתא משום שיעבודא ובמקיפו, דאפילו אין מקיפו איכא שיעבודא
^ ומיהו לדבי רבי ינאי לא תקשי, דבין מקיפו בין אין מקיפו
^ נכסיה לשלומי
^ שלא ייחד לו מיד מעות לכך
^ לאו חליפין נינהו, ו
^ הכי גרסינן: 'והכא אמר רב פפא', ולא גרסינן 'אלא הכא דקתני חושש אמר רב פפא':
^ בעל הבית
^ לחנוני
^ קודם ששלח אצלו; דהשתא - מדבעל הבית קאכלי, ואיסורא דידיה הוא
^ הא כבר פרע?
^ אני אעשה לו חשבון ממה שהקדמתי לו
^ שנשא מיד החנוני ונתן להם; דהשתא איהו ספי להו איסורא - ולאו משום פרעון דלאחר זמן הוא, אלא דקננהו במשיכה, ואשתכח שלקח יין נסך והשקהו לפועליו! אבל הנך דבי רבי ינאי, כי שקלי פירי - שעת היתר הוא, וכי פרעו לאחר זמן בשעת איסור שביעית - לאו חליפין נינהו לאיתפוסי
^ 'צאו' משמע שאינו הולך עמהן
^ לשבר חבית ולשפוך את היין
^ שיהא שכרה מותר
^ דישראל זה רוצה בקיומן של חביות האלו שלא ישתברו עכשיו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם
^ אין חופרין

[1] שהרי מתחלה על מנת ביאה נתנו לה

[2] קודם ביאה

[3] פשיטא דמותר: דאף על גב דעל מנת ביאה יהביה ניהלה, כיון דמקמי ביאה יהביה ניהלה - לאו שכר ביאה הוא

[4] הלכך איצטריך מתניתין לאשמועינן דאף על גב דאמר לה "לא ניקני לך עד שעת ביאה", כיון דהדר אמר לה "אי מצטריך ליך קני מעכשיו" - הויה לה מתנת חנם כי שקלתיה ואקריבתיה

[5] קידושין בפרק קמא (פ"א מ"ו; דף כח:)

[6] כל כמה דיהיב לה הוי אתנן דמהשתא קניתיה

[7] כי יהיב לה לאחר זמן - לאו אתנן הוא, דהשתא הוא דקנייה (ליה)

[8] עובד כוכבים - לאו בר משיכה, דכי כתיבא משיכה - בישראל כתיבא 'או קנה מיד עמיתך' (ויקרא כה יד)

[9] מהשתא קודם ביאה, והיכי קרי ליה 'בא עליה ואחר כך נתן לה'

[10] ביום פלוני

[11] הלכך 'בא עליה ואח"כ נתן לה' הוא; ומיהו הואיל ומשעת ביאה שוויה אפותיקי ועמד בחצירה - חייל עליה 'אתנן'

[12] לרבי ינאי

[13] עובדי כוכבים או עמי הארץ

[14] שמא יקחו בו פירות שביעית מן החשוד למכרם, ותניא במסכת סוכה (דף לט.) 'אין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ יותר משלש סעודות'

[15] דאם עמי הארץ הם, ויקחו שאינו מעושר, ונמצא זה מאכילו – [אינו חושש] דהא איהו לא ספי להו מידי, אלא פריטי יהב להו

[16] אם עובדי כוכבים, הם ונמצא מאכילן יין נסך, והרי מזונותיהן עליו, ונהנה מיין נסך

[17] הוי איהו 'לוקח האיסור ומאכילו': דהשתא לא סליק נפשיה מינייהו בפריטי

[18] שרגיל אצלו בהקפה

[19] האי בעל הבית משעתא דיהיב חנוני פירי, והוי כנותן מיד ליד

[20] חנוני סמיך על זה שכבר הכיר בו, שכל מקום שישנו הדינר - קנוי לו לחנוני; הלכך: חליפי נינהו; אבל הנך דבי רבי ינאי, כיון דהנך עניי דמוזפי להו פירי - לאו 'חנוני הרגיל להקיפן' נינהו - לא סמכא דעתיה כולי האי, ולא משתעבד להו דבי רבי ינאי, הלכך: כי פרע לאחר זמן - לאו 'חליפי שביעית' נינהו

[21] דטעמא משום מקיפו הוא, אבל אין מקיפו שרי

[22] אדתני רישא דמהדר תנא בתר היתרא, ולא אשכח אלא ב"צאו ואכלו בדינר זה", דסליק מינייהו נפשיה בפריטי

[23] ליפלוג ולתני היתרא אפילו בדלא סליק, וכגון "צאו ואכלו ואני פורע"! ובחנוני שאין מקיפו, דלא משתעבד ליה האי בעל הבית מידי, וכל שכן היכי דנסתלק לגמרי

[24] אי יהיב לשלוחיה דבעל הבית

[25] מי לא משתעבד ליה בעל הבית מהשתא, דקא שרית להו לדבי רבי ינאי משום האי טעמא

[26] באותו מנה

[27] ונתן

[28] הלוקח את נכסיו של זה, ואף על גב דלא מטא הנאת האי מנה לידיה

[29] מההוא דינר דמחייב ערב לשלומי, ואף על גב דלא מטי הנאה לידיה

[30] והאי נמי לא שנא; אלמא אף על גב דלאו 'חנוני המקיפו' הוא, כי יהיב ליה לשלוחיה - משתעבד ליה האי

[31] לא תיתני טעמא דברייתא משום שיעבודא ובמקיפו, דאפילו אין מקיפו איכא שיעבודא

[32] ומיהו לדבי רבי ינאי לא תקשי, דבין מקיפו בין אין מקיפו

[33] נכסיה לשלומי

[34] שלא ייחד לו מיד מעות לכך

[35] לאו חליפין נינהו, ו

[36] הכי גרסינן: 'והכא אמר רב פפא', ולא גרסינן 'אלא הכא דקתני חושש אמר רב פפא':

[37] בעל הבית

[38] לחנוני

[39] קודם ששלח אצלו; דהשתא - מדבעל הבית קאכלי, ואיסורא דידיה הוא

[40] הא כבר פרע?

[41] אני אעשה לו חשבון ממה שהקדמתי לו

[42] שנשא מיד החנוני ונתן להם; דהשתא איהו ספי להו איסורא - ולאו משום פרעון דלאחר זמן הוא, אלא דקננהו במשיכה, ואשתכח שלקח יין נסך והשקהו לפועליו! אבל הנך דבי רבי ינאי, כי שקלי פירי - שעת היתר הוא, וכי פרעו לאחר זמן בשעת איסור שביעית - לאו חליפין נינהו לאיתפוסי

[43] 'צאו' משמע שאינו הולך עמהן

[44] לשבר חבית ולשפוך את היין

[45] שיהא שכרה מותר

[46] דישראל זה רוצה בקיומן של חביות האלו שלא ישתברו עכשיו מאליהם עד שישברם הוא ויטול שכרם

[47] אין חופרין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]