מכילתא על שמות יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מכילתא על שמות · יח · >>

פסוק א[עריכה]

א. וישמע. מה שמועה שמע ובא, מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר, מתן תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי האדמה בהיכליהם, שנאמר (תהלים כט) ובהיכלו כלו אומר כבוד. באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע. אמרו לו, בלעם שמא המקום עושה לנו כמו שעשה לדור המבול, שנא' (תהלים י) למבול ישב וישב ה' מלך לעולם. אמר להם, שוטים שבעולם, כבר נשבע הקב"ה לנח שאינו מביא מבול לעולם, שנא' (ישעיה נד) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ. אמרו לו, שמא מבול של מים אינו מביא, מבול של אש מביא. אמר להם, אינו מביא לא מבול של אש ולא מבול של מים, אלא תורה נותן הקב"ה לעמו ולידידיו, שנא' (תהלים כט) ה' עוז לעמו יתן. כיון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה, ענו כולם ואמרו אחר כך, /תהלים כט יא/ ה' יברך את עמו בשלום, ופנו והלכו איש למקומו. רבי אליעזר אומר, קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנא' (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי. וכן אמרה רחב הזונה לשלוחי יהושע, (יהושע ב) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים וגו' ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם. אמרו, רחב הזונה בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר זנתה, לסוף נ' שנה נתגיירה, והיא אומרת: רבש"ע, בשלשה דברים חטאתי, בשלשה דברים מחול לי, בחבל בחלון בחומה, שנ' (שם) ותורידם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת.

וישמע יתרו. שבעה שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קני. יתר, שהותיר פרשה אחת בתורה. יתרו, שייתר במעשים טובים. חובב, שהיה חביב למקום. רעואל, שהיה כריע למקום. חבר, שנעשה כחבר למקום. פוטיאל, שנפטר מעבודה זרה. קני, שקנא לשמים וקנה לו תורה. - ד"א וישמע יתרו, מתחלה לא היו קוראין לו אלא יתר, שנאמר (שמות ד) וילך משה וישב אל יתר חותנו, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת. וכן אתה מוצא באברהם, שמתחלה לא היו קוראין אותו אלא אברם, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת, ונקרא שמו אברהם. וכן אתה מוצא בשרה, שמתחלתה היו קוראין אותה שרי, וכשעשתה מעשים טובים הוסיפו לה אות אחת גדולה ונקראת שמה שרה. וכן אתה מוצא ביהושע, [שמתחלה היו קוראין אותו הושע, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יהושע,] שנא' (במדבר יג) ויקרא משה להושע בן נון יהושע. ויש אחרים שפחתו מהם; יש לך ללמד מעפרון, שמתחלה היו קוראין אותו עפרון, וכששקל הכסף מיד אברהם פחתו אות אחת משמו, שנאמר וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן את הכסף, עפרן כתיב. וכן אתה מוצא ביונדב, שמתחלה היו קוראין אותו יהונדב, וכשבא לאותו מעשה, פחתו לו אות אחת ונקרא יונדב, שנאמר (דה"ב  כ) בהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך. מכאן אמרו חכמים, אל יתחבר אדם לרשע אפילו לקרבו לתורה.

כהן מדין. רבי יהושע אומר, כומר היה, כענין שנאמר (שופטים יח) ויהונתן בן גרשום בן מנשה ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ. רבי אלעזר המודעי אומר, שר היה כענין שנאמר (שמו"ב ח) ובני דוד כהנים היו.

חותן משה. מתחלה היה משה מתכבד בחמיו, שנאמר (שמות ד) וילך משה וישב אל יתר חתנו. עכשיו חמיו מתכבד בו, אמרו לו, מה טיבך, אמר להם אני חותן משה.

את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו. שקל משה כישראל וישראל כמשה, שקל רב כתלמיד ותלמיד כרב. - כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, מגיד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים וגבורות שעשה הקדוש ב"ה לישראל.

פסוק ב[עריכה]

ב. ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה. רבי יהושע אומר, אחר שנפטרה ממנו בגט. נאמר כאן שלוח ונאמר להלן שילוח, מה שלוח האמור להלן גט, אף כאן גט. ר' אלעזר המודעי אומר, מאחר שנפטרה ממנו במאמר, שבשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, שנאמר (שמות ג) ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, באותה שעה נטל אשתו ושני בניו והיה מוליכם למצרים, שנ' (שמות ד) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים. באותה שעה נאמר לאהרן, (שם) לך לקראת משה. יצא לקראת משה וחבקו ונשקו. א"ל משה היכן היית כל השנים הללו, אמר לו במדין. א"ל מה טף ונשים אלו עמך, אמר לו אשתי ובני. אמר לו, ולאן אתה מוליכם, אמר לו למצרים; א"ל על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו. באותה שעה אמר לצפורה, לכי לבית אביך. ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה, לכך נאמר אחר שלוחיה.

פסוק ג[עריכה]

ג. ואת שני בניה וגו' נכריה, ר' יהושע אומר, ארץ נכריה היתה לו ודאי. ר' אלעזר המודעי אומר, בארץ נכריה [נכר יה]. אמר משה, הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבוד למי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו, תן לי צפורה בתך לאשה, אמר לו יתרו, קבל עליך דבר זה שאומר לך ואני נותנה לך לאשה, אמר לו מהו, אמר לו בן שיהיה לך תחלה יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים, וקבל עליו. אמר לו השבע לי, וישבע לו, שנ' (שם ב) ויואל משה. אין אלה אלא לשון שבועה שנ' (שמו"א יד) ויואל שאול את העם לאמר, וכתיב (מל"ב ה כג) ויאמר נעמן הואל וקח ככרים. לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה וגו' וירף וגו'. ר' אלעזר בן עזריה אומר, מאוסה ערלה שנתגנו בה רשעים, שנ' (ירמיה ט) כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב. ר' ישמעאל אומר, גדולה מילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה. ר' יוסי הגלילי אומר, גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה שחייבין עליה כרת. ר' יהושע בן קרחא אומר, גדולה מילה שלא נתלה למשה עליה מלא שעה. ר' נחמיה אומר, גדולה מילה שדוחה את הנגעים. רבי אומר, גדולה מילה שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעת דחקו, כשאמר לו המקום לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, ועל שנתעצל במילה שעה אחת, בקש המלאך להרגו, שנ' ויהי בדרך במלון. ר' יוסי אומר, חס ושלום לאותו צדיק שנתעצל במילה שעה אחת, אלא אמר, ימול ויצא הרי סכנת נפשות, ישהה וימול, המקום אמר לו לך והוציא את עמי ישראל ממצרים; אלא על שנתרשל בלינה קודם המילה, לכך בקש המקום להרגו, שנ' ויהי בדרך במלון וגו'. ר' שמעון בן גמליאל אומר, לא בקש המלאך להרוג את משה אלא לתינוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי, אמרת צא וראה מי קרוי חתן, תינוק או משה, הוי אומר תינוק.

פסוק ד[עריכה]

ד. ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. ר' יהושע אומר, אימתי הצילו המקום, באותה שעה שאמר לו דתן, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וגו' וישמע פרעה את הדבר הזה. אמר, תפשו את משה והעלוהו לבימה וכפתוהו והניחו הסייף על צוארו. באותה שעה ירד מלאך ונדמה להם כדמותו של משה. תפסו את המלאך והניחו את משה. [ר' אליעזר אומר, בני אדם שתפשו את משה,] עשאן המקום כתים כתים אלמים חרשים וסומים, והיו אומרים לאלמים היכן הוא משה ולא היו מדברים, ולחרשים ולא היו שומעין, ולסומין ולא היו רואין, כענין שנאמר (שמות ד) ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם וגו', לכך נאמר כי אלהי אבי בעזרי.

פסוק ה[עריכה]

ה. ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה, והלא כבר נאמר ואשתך ושני בניה עמה, שומעני שהיו בניה ממקום אחר, ת"ל ובניו ואשתו אל משה. בניו של משה היו ולא היו בניה ממקום אחר.

אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים. הרי הכתוב מתמיה עליו שהיה שרוי בתוך כבודו של עולם ובקש לצאת למדבר ציה ותוהו ואין בו כלום, לכך נאמר אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים.

פסוק ו[עריכה]

ו. ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה ר' יהושע אומר: כתב לו באגרת; ר' אלעזר המודעי אומר, שלח לו ביד שליח ואמר לו, עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני, עשה בגין אשתך ואם לאו, עשה בגין בניך, לכך נאמר ויאמר אל משה וגו'. ר' אליעזר אומר: נאמר למשה אני, אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק, שנאמר (ירמיה כג) האלוה מקרוב אני נאם ה' ולא אלהי מרחוק. אני הוא שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, אף אתה, כשיבא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו. מכאן אתה למד, שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב, ולא כשם שעשה אלישע לגחזי ודחפו לעולם.

פסוק ז[עריכה]

ז. ויצא משה לקראת חתנו. אמרו, יצא משה אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל [ואחריהם כל ישראל,] ויש אומרים, אף שכינה יצאת עמהם.

וישתחו וישק לו. איני יודע, מי השתחוה למי, או מי נשק למי, כשהוא אומר: וישאלו איש לרעהו לשלום, מי קרוי איש, הלא משה, שנא' (במדבר יב) והאיש משה עניו מאד, הוי אומר, לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו, מכאן אמרו שיהא האדם מוכן לכבוד חמיו. - ויבאו האהלה, זה בית המדרש.

פסוק ח[עריכה]

ח. ויספר משה לחותנו, למושכו לקרבו לתורה. - את כל אשר עשה ה', שנתן תורה לעמו ישראל. - את כל התלאה, במצרים. - אשר מצאתם, על הים. - בדרך, זו מלחמת עמלק. - ויצילם ה', הצילם המקום מן הכל.

פסוק ט[עריכה]

ט. ויחד יתרו על כל הטובה וגו'. ר' יהושע אומר: בטובת המן הכתוב מדבר, אמרו לו: המן הזה שנתן לנו המקום, אנו טועמין בו טעם הפת, טעם בשר, טעם דגים טעם חגבים, טעם כל המטעמים שבעולם, שנאמר טובה, הטובה, כל הטובה, על כל הטובה. ר' אלעזר המודעי אומר: בטובת הבאר הכתוב מדבר; אמרו לו: הבאר הזה שנתן לנו המקום, אנו טועמין בו טעם יין ישן, טעם יין חדש, טעם חלב, טעם דבש, טעם כל הממתקים שבעולם, שנאמר טובה, הטובה, כל הטובה, על כל הטובה. ר' אליעזר אומר: בטובת ארץ ישראל הכתוב מדבר, אמרו לו: עתיד המקום ליתן לנו שש מדות טובות, ארץ ישראל, והעולם הבא, ומלכות בית דוד, ועולם חדש, וכהונה ולויה. לכך נאמר: טובה, הטובה, כל הטובה, על כל הטובה. [מיד פתח ואמר: ברוך ה'].

פסוק י[עריכה]

י. ויאמר יתרו ברוך ה' וגו'. אמר ר' פפיס, בגנות ישראל הכתוב מדבר, שהרי יש שם ששים רבוא בני אדם ולא עמד אחד מהם לברך למקום, עד שבא יתרו וברך למקום, שנא' ויאמר יתרו ברוך ה'.

אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה. מיד התנין הגדול ההוא, שנאמר בו (יחזקאל כט) התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני. - מתחת יד מצרים, מתחת שעבוד ההוא של מצרים.

פסוק יא[עריכה]

יא. עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. עד עכשיו לא הודה לו בדבר כי גדול ה', אמר, מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה סוגרת ומסוגרת, ועכשיו הוציא ששים ריבוא בני אדם ממצרים, לכך נאמר כי גדול ה'. ומה ת"ל מכל האלהים, אמרו: לא הניח יתרו עבודה זרה בכל העולם, שלא חזר עליה ועבדה, שנאמר מכל האלהים. ונעמן הודה בדבר יותר ממנו, שנא' מל"ב ה) הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל. וכן רחב הזונה אומרת, (יהושע ב) ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.

כי בדבר אשר זדו עליהם. אמר: מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר שנתגדל שמו בעולם, שבמה שחשבו מצרים לאבד את ישראל, בו בדבר נפרע מהם המקום, שנאמר כי בדבר אשר זדו עליהם.

פסוק יב[עריכה]

יב. ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים. הרי הכתוב מתמיה עליו, אדם שהיה עובד ומזבח ומקטר ומנסך ומשתחוה לעבודה זרה שלו, עכשיו הוא מביא עולה וזבחים לאלהים.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים. ומשה להיכן הלך, והלא מתחלה יצא לקראתו, שנא' ויצא משה לקראת חותנו, ועכשיו להיכן הלך. אלא מלמד שהיה עומד ומשמש עליהם. מהיכן למד, מאברהם אבינו. אמרו, הדבר הזה דרש ר' יצחק ואמר, כשעשה רבן גמליאל סעודה לחכמים, היו כל חכמי ישראל מסובים אצלו; עמד רבן גמליאל ושמשן, אמרו החכמים; אין אנו כדי שישמשנו; אמר להן ר' יהושע, הניחו לו שישמש, שמצינו שגדול מרבן גמליאל שמש את הבריות; אמרו לו, אי זה זה, אמר להם: אברהם אבינו גדול העולם, ששימש מלאכי השרת, והיה סבור בהן שהם בני אדם ערביים עובדי עבודה זרה, רבן גמליאל שישמש חכמים לומדי תורה, על אחת כמה וכמה. אמר להן ר' צדוק, הניחו לו שישמש, מצינו גדול מרבן גמליאל ומאברהם ששימש את הבריות; אמרו לו, אי זה זה, אמר להם: שכינה, שבכל שעה מספיק מזון לכל באי העולם כדי צרכן ומשביע לכל חי רצון, ולא לבני אדם הכשרים והצדיקים בלבד, אלא אף הרשעים עובדי עבודה זרה רבן גמליאל על אחת כמה וכמה שישמש חכמים ובני תורה.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל. מה ת"ל לפני האלהים, אלא מלמד שכל המקבל פני חברו כאלו מקבל פני שכינה.
 

פסוק יג[עריכה]

יג. ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם, ממחרת יום הכפורים. - מן הבקר עד הערב. וכי מן הבקר עד הערב היה משה דן את ישראל, והלא אין הדיינין דנין אלא עד זמן סעודה, ומה ת"ל מן הבקר עד הערב, אלא מלמד שכל מי שמוציא דין אמת לאמתו, מעלה עליו הכתוב כאלו היה שותף עם הקב"ה במעשה בראשית; כתיב הכא, מן הבקר עד הערב, ובמעשה בראשית כתיב, ויהי ערב ויהי בקר וגו'.

פסוק יד[עריכה]

יד. וירא חתן משה. מה ראה, ראהו שהיה כמלך יושב על כסאו והכל עומדין עליו; אמר לו, מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך.

פסוק טו[עריכה]

טו. ויאמר משה לחתנו וגו'. אמרו: הדבר הזה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל, מה ראה משה לומר, כי יבא אלי העם. אמר לו, אם לאו מה יאמר [אמ' לו, יאמר, כי יבא העם לדרוש אלהים; אמר לו,] כשהוא אומר, לדרוש אלהים, יפה אמר.

פסוק טז[עריכה]

טז. כי יהיה להם דבר בא אלי, בין טומאה לטהרה. - ושפטתי בין איש, זה הדין שאין בו פשרה. - בין רעהו, זה הדין שיש בו פשרה, ששניהם נפטרין זה מזה כרעים. - והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו. חקים אלו מדרשות, והתורות אלו ההוראות, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר, חקים אלו עריות, שנאמר (ויקרא יח) לבלתי עשות מחקות התועבות, והתורות אלו ההוריות

פסוק יז[עריכה]

ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר נבול תבול. ר' יהושע אומר, יחללו אותך וינשרו אותך; ר' אלעזר המודעי אומר, ינבלו אותך ויקנטרו אותך כתאנה זו שעליה נובלות שנ' (ישעיה לד) כנבול עלה מגפן וכנובלת מתאנה. - גם אתה. אתה, זה משה. גם, זה אהרן. העם הזה אשר עמך, אלו שבעים זקנים, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר: אתה, זה משה. גם, זה אהרן. גם זה, נדב ואביהוא, העם הזה אשר עמך, אלו שבעים זקנים.

פסוק יח[עריכה]

כי כבד ממך הדבר. אמר לו: הסתכל בקורה זו, כשהיא לחה שנים שלשה נכנסין תחתיה ואין יכולין לעמוד בה, ארבעה חמשה נכנסין תחתיה יכולין לעמוד בה. כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך.

פסוק יט[עריכה]

ועתה שמע בקולי איעצך, אם תשמעני ייטב לך. איעצך ויהי אלהים עמך, צא והמלך בגבורה. - היה אתה לעם וגו', היה להם ככלי מלא דברות. - והבאת אתה את הדברים, דברים שאתה שומע תביא ותרצה בהם.

פסוק כ[עריכה]

והזהרת אתהם את החוקים, אלו מדרשות. והתורות, אלו ההוריות, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר: חוקים אלו עריות, שנאמר (ויקרא יח) לבלתי עשות מחוקות התועבות, והתורות אלו ההוראות.

והודעת להם את הדרך ילכו בה, זה תלמוד תורה; ואת המעשה אשר יעשון, זה מעשה הטוב, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר, והודעת להם, הודע להם בית חייהם; את הדרך, זה בקור חולים; ילכו, זו קבורת מתים; בה, זו גמילות חסדים; ואת המעשה, זו שורת הדין; אשר יעשון, זה לפנים משורת הדין.

פסוק כא[עריכה]

ואתה תחזה מכל העם, תחזה להם בנבואה. אנשי חיל, אלו עשירים בעלי ממון. יראי אלהים, אלו שהם יריאים מן המקום בדין. אנשי אמת אלו בעלי אבטחה. שונאי בצע, אלו שהם שונאים לקבל ממון בדין, דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר, ואתה תחזה מכל העם, אתה תחזה להם באספקלריא, כמחזית זו שחוזין בה המלכים. אנשי חיל, אלו בעלי אבטחה. יראי אלהים, אלו שעושין פשרה בדין. אנשי אמת, כגון ר' חנינא בן דוסא וחביריו. שונאי בצע, אלו ששונאים ממון עצמם ואם ממון עצמם שונאין, קל וחומר ממון אחרים.

ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. שרי אלפים, שש מאות; שרי מאות, ששת אלפים; שרי חמשים, שנים עשר אלף; שרי עשרות, ששים אלף. נמצאו כל שרי ישראל, שבע רבוא ושמונה אלפים ושש מאות.

פסוק כב[עריכה]

והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך. דברים גדולים יביאו אליך, דברים קטנים ישפוטו הם. אתה אומר כן או אינו אלא דברים של בני אדם גדולים יביאו אליך ודברים של בני אדם קטנים ישפוטו הם.

ושפטו את העם בכל עת. ר' יהושע אומר, בני אדם שהם בטילים ממלאכתם [יהיו דנין את העם בכל עת. ר' אלעזר המודעי אומר, בני אדם שהם בטילין ממלאכתם] ועוסקים בתורה יהיו דנין את העם בכל עת.  כשהוא אומר את הדבר הקשה יביאון אל משה, הא אינו מדבר בבני אדם, אלא בדברים גדולים הכתוב מדבר, ונשאו אתך והקל מעלך.

פסוק כג[עריכה]

אם את הדבר הזה תעשה וגו', צא והמלך בגבורה. - וצוך אלהים ויכלת עמוד, אם מודה לך ויכלת עמוד, ואם לאו אי אתה יכול לעמוד. וגם כל העם הזה וגו', אהרן נדב ואביהוא ושבעים איש מזקני ישראל, על מקומו יבא בשלום.

פסוק כד[עריכה]

וישמע משה לקול חותנו. ודאי ויעש כל אשר אמר, כל אשר אמר לו חותנו דברי ר' יהושע; ר' אלעזר המודעי אומר, וישמע משה לקול חותנו, ודאי ויעש כל אשר אמר לו אלהים.

וישלח משה את חותנו, ר' יהושע אומר, שלחו בכבודו של עולם; ר' אלעזר המודעי אומר, נתן לו מתנות רבות; שמתוך תשובה שנתן לו אתה למד, שנא' (במדבר י) אל נא תעזוב אותנו. אמר לו, אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה והמקום הודה לדבריך, אל נא תעזוב אותנו. אמר לו, כלום הנר מהנה אלא במקום החושך, וכי מה הנר מהנה בין חמה ולבנה, אתה חמה, ואהרן אחיך לבנה, מה יעשה הנר ביניכם; אלא הרני הולך לארצי ואגייר לכל בני מדינתי ואביאם לתלמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה. יכול שהלך ולא עשה, ת"ל (שופטים א) ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים. ואומר וילך וישב את העם, ואין עם אלא חכמה, שנ' (איוב יב) אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה, אל תקרי תמות אלא תומת, כל זמן שחכם מתקיים חכמתו מתקיימת, מת חכם אבדה חכמתו עמו. וכן מצינו, משמת רבי נתן אבדה חכמתו עמו. הלכו וישבו להם אצל יושבי יעבץ וכי יושבי יעבץ היו, והלא תלמידי יעבץ היו, שנאמר (דה"א ב) ומשפחת סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב. תרעתים, שהיו מתריעים ונענים; שמעתים, ששמעו קול תרועת תורה בסיני; סוכתים, על שום שישבו בסוכות שנ' (ירמיה לה) ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו.

מעשה באחד שהקריב קרבן מבני שותה מים, ויצאת בת קול מקדשי הקדשים ואמרה, מי שקבל קרבנותיהם במדבר הוא יקבל קרבנותיהם בשעה זו. - ר' נתן אומר גדול הברית שנכרתה עם יונדב בן רכב מהברית שנכרתה עם דוד, שהברית שנכרתה עם דוד לא נכרתה אלא על תנאי, שנאמר (תהלים קלב) אם ישמרו בניך בריתי, ואם לאו (שם) ופקדתי בשבט פשעם; אבל הברית שנכרתה עם יונדב בן רכב, לא נכרתה עמו על תנאי, שנ' (ירמיה לה) לכן כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים.

שלשה דברים נתנו על תנאי, ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד, חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא נתנו על תנאי. ארץ ישראל מנין, שנאמר (דברים יא) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם. ובית המקדש מנין, שנ' (מל"א ו) והבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקתי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצותי ללכת בהם והקימותי את בריתי אתך אשר דברתי אל דוד אביך וגו', ואם לאו (שם) והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישם ושרק. ומלכות בית דוד מנין, ת"ל תהלים קלב) אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם; ואם לאו, (שם) ופקדתי בשבט פשעם. ומנין לספר תורה שלא ניתן על תנאי, שנ' (דברים לג) תורה צוה לנו משה מורשה. ומנין לבריתו של אהרן שלא ניתן על תנאי, שנ' (במדבר יח) ברית מלח עולם הוא, ואומר (שם) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. ומנין לבני יונדב בן רכב שהם מבני בניו של יתרו, שנ' (דה"א ב) המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב. הם בקשו את הרב ויעבץ בקש חכמה, שנא' (שם) ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל. אם ברך תברכני, בתלמוד תורה; והרבית את גבולי, בתלמידים; והיתה ידך עמי, שלא אשכח את משנתי; ועשית מרעה, שתעשה לי רעים כמותי; לבלתי עצבי, שלא יעציבני יצר הרע מלעסוק בתורה; ויבא אלהים את אשר שאל, מלמד שנתן לו מה ששאל ולהם נתן מה ששאלו, שנאמר (משלי כט) רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה', ואומר (שם) עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה'. - הא כיצד, תלמיד ששימש את הרב והרב רוצה להשנותו, מאיר עיני שניהם ה', זה קונה חיי עולם וזה קונה חיי עולם; אבל תלמיד ששימש את הרב והרב אינו רוצה להשנותו, עושה כלם ה', מי שעשה זה חכם סוף יעשהו טפש ומי שעשה לזה טפש סוף יעשהו חכם.

כיוצא בו אתה מוצא בנותני צדקה, כיצד עני שפשט ידו לבעל הבית ובעל הבית רוצה ליתן לו, מאיר עיני שניהם ה'; אבל עני שפשט ידו לבעל הבית ואין בעל הבית רוצה ליתן לו, עושה כלם ה'. מי שהעני זה סוף שיעשרנו, ומי שהעשיר זה סוף שיעני אותו. - ר' יהודה הנשיא אומר, הרי הוא אומר, ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי וגו'; אם ברך תברכני, בפריה ורביה; והרבית את גבולי בבנים ובבנות; והיתה ידך עמי, במשא ובמתן; ועשית מרעה, חיים שנתת לי, לא יהיה בהם לא חולי מיעים ולא מיחוש עינים ולא מיחוש הראש; לבלתי עצבי, הא אם אין אתה עושה לי כן, הרני יורד כבן סיסי לשאול; ויבא אלהים את אשר שאל, נתן לו מה ששאל.

רבי חנינא בן גמליאל אומר, לא נאמרו כל שיעורים הללו אלא בשנה שנייה, בשעה שבקש משה להעמיד מכסיוטינוס על ישראל, שנ' (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם.

חסלת מסכתא דעמלק.