מכילתא על שמות יט
<< · מכילתא על שמות · יט · >>
פסוק א
אלא חדשים, שנים מנין, ת"ל בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים; אין לי אלא באותו הפרק,
בפרק אחר מנין, ת"ל (במדבר לג) בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים. כל אלו
עד שלא נכנסו לארץ, משנכנסו לארץ מנין, ת"ל (מל"א ו) ויהי בשמונים שנה
וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים. כל אלו עד שלא נבנה הבית, משנבנה הבית
מנין [שמונין לבניינו,] ת"ל (דה"ב ח) ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה
שלמה את בית ה'. לא רצו למנות לבנינו, ימנו לחורבנו, שנאמר (יחזקאל מ) אחר אשר
הוכתה העיר. לא רצו למנות לעצמם, ימנו לאחרים, שנאמר (דניאל ב) בשנת שתים למלכות נבוכד נצר חלם נבוכד נצר חלומות; ואומר
(חגי א) בששי בשנת שתים לדריוש המלך;
ואומר (שה"ש א) אם לא תדעי לך היפה בנשים; ואומר (דברים כח) תחת
אשר לא עבדת את ה' אלהיך ועבדת את אויביך.
כבר היה רבן יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה; ראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת גללי
הסוס, אמר להם רבן יוחנן בן זכאי, ראיתם ריבה זו מה היא, אמרו לו, עברית, סוס זה של
מי הוא, אמרו לו, של פרש ערבי אחד. אמר להם רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו, כל ימי
הייתי מצטער על הפסוק הזה, והייתי קורא אותו ולא הייתי יודע מה הוא. אם לא תדעי לך
היפה בנשים. לא רציתם להשתעבד לשמים, הרי אתם משועבדים לפגומי גוים ערביים; לא
רציתם לשקול לשמים בקע לגולגולת, הרי אתם שוקלים חמשה עשר שקלים במלכות אויביכם; לא
רציתם לתקן הדרכים והרחובות לעולי רגלים, הרי אתם מתקנין את הבורגסין ואת הבורגנין
לעולי לכרכי מלכים. וכן הוא אומר, תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך באהבה, ועבדת את
אויביך בשנאה; תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשובע, ועבדת את אויביך ברעב ובצמא;
[תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך מלובש, ועבדת את אויביך בעירום; תחת אשר לא עבדת את
ה' אלהיך מרוב כל, ועבדת את אויביך בחוסר כל;] מהו בחוסר כל, שניטלה דעת מהם. - ד"א
ובחוסר כל, שיהו חסרים מתלמוד תורה.
ביום הזה באו מדבר סיני. ראש חדש היה, לכך נאמר בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ
מצרים.
<< · מכילתא על שמות · יט · >>
<< · מכילתא על שמות · יט · >>
פסוק ב
ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני. והלא כבר נאמר בפרשת מסעות (במדבר לג) ויסעו
מרפידים ויחנו במדבר סיני, ומה ת"ל ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני? הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני, מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה.
- דבר אחר הקיש ביאתם מדבר סיני לנסיעתם מרפידים, מה נסיעתם מרפידים מכעיסין למקום
ולשעה קלה עשו תשובה ונתקבלו, אף ביאתם מדבר סיני היו מכעיסין למקום ולשעה קלה עשו
תשובה ונתקבלו.
אמר רבי אלעזר ב"ר יוסי הגלילי, הרי הוא אומר (תהלים פא) בצרה קראת ואחלצך אענך
בסתר רעם אבחנך, משעה שהייתי עונך ומגין עליך ומרעים עליך את כל העולם, מאותה שעה
היה גלוי לפני מה שאתה עתיד לעשות במי מריבה.
אבא שאול אומר: הרי הוא אומר, אענך בסתר רעם, אתה קורא בסתר ואני אענך בגלוי ומרעים
עליך את כל העולם.
רבי יהודה בן לקיש אומר: הרי הוא אומר, (שמות ב) וירא אלהים את בני ישראל ראה
בהם שעשו תשובה והם לא ראו זה את זה; וידע אלהים, ידע בהם שעשו תשובה והם לא ידעו
זה בזה.
ר' אלעזר ב"ר יוסי אומר משום אבא יוסי בן דורמסקית, הרי הוא אומר (שמות ב) וירא אלהים את בני ישראל, שהם עתידין להכעיס. וידע אלהים, שהם עתידין לנאץ. וכל כך למה,
מכח התשובה בה הקשה.
כיוצא בו דרש רבי אלעזר בן יוסי, הרי הוא אומר (ישעיה סג) בכל צרתם לו צר, (שם) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו, וכי לא היה גלוי לפניו שעתידין
לשקר, ת"ל אך, גלוי היה לפניו שהן עתידין לשקר. ומה ת"ל ויהי להם למושיע, אלא לא
הושיען כבני אדם שהם עתידין להכעיס, אלא כבני אדם שאינם עתידין לבגוד בו עולמית.
וכן הוא אומר (תהלים עח)ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו
ולא נאמנו בבריתו, ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון; ואומר (ישעיה ו) השמן לב העם
הזה וגו', ושב אננקי לתשובה לעשות שלה ורפא לו.
ויחנו במדבר. נתנה תורה דימוס פרהסייא במקום הפקר, שאלו נתנה בארץ ישראל, היו
אומרים לאומות העולם אין להם חלק בה, לפיכך נתנה במדבר דימוס פרהסייא במקום הפקר,
וכל הרוצה לקבל יבא ויקבל. יכול נתנה בלילה, ת"ל (שמות יט) ויהי ביום השלישי
בהיות הבקר; יכול נתנה בשתיקה, ת"ל ויהי קולות וברקים; יכול לא היו שומעין את הקולות, ת"ל
(שמות כ) וכל העם רואים את הקולות. ואומר (תהלים כט)
קול ה' בהדר אמר בלעם הרשע לכל העומדים עליו (שם) ה' עוז לעמו יתן,
ופתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו ישראל בשלום.
ר' יוסי אומר: הרי הוא אומר, (ישעיה מה) לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך וגו'. כשנתתיה אני בתחלה, לא נתתיה בסתר, ולא במקום ארץ חושך ולא במקום אפלה; ולא אמרתי
לזרע יעקב, לאלו אני נותנה; אלא תוהו בקשוני, לא נתתיה פנגוס; וכן הוא אומר (ישעיה
מה) אני ה' דובר צדק מגיד מישרים, כבר עד שלא נתתי לכם המצות הקדמתי לכם מתן
שכרן, שנאמר (שמות טז) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה, וכתיב
(ויקרא כה) וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית וכו'. יכול אלו בלבד, ת"ל (תהלים קה) ויתן להם ארצות גוים מפני מה?
(שם) בעבור ישמר חקיו ותורותיו
ינצורו.
היה ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר, (שם קמז)
מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי, וכי מה עשו הגוים דווים
האלו, שלא רצה ליתן להם את התורה, משפטים בל ידעום, שלא רצו לקבל שנאמר (חבקוק ג) אלוה מתימן יבא וגו' ונוגה כאור תהיה וגו' לפניך ילך דבר וגו' עמד וימודד ארץ
ראה ויתר גוים וגו'.
ויחן שם ישראל. כל מקום שהוא אומר ויסעו ויחנו, נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אבל
כאן השוו כולם לב אחד, לכך נאמ' ויחן שם ישראל נגד ההר. (שם), מגיד שאמר להם זמן
הרבה אתם עושים שם, וכן מצינו שהיו שנים עשר חדש פחות עשרת ימים. - נגד ההר. לצד
מזרחו של הר; כל מקום שאתה מוצא נגד, פנים למזרח.
פסוק ג
ומשה עלה אל האלהים, זה יום שני. - ויקרא אליו ה', מגיד שהקריאה קדמה לדיבור. - כה תאמר, כה בלשון הקדש, כה כסדר הזה, כה כענין הזה, כה שלא תפחות ולא תוסיף. כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים; ותגד לבני ישראל, אלו האנשים. [ד"א כה תאמר לבית יעקב, בזכות יעקב; ותגד לבני ישראל, בזכות ישראל] ד"א כה תאמר לבית יעקב, אמור בלשון רכה, אמור ראשי דברים לנשים; ותגד לבני ישראל, ותדקדק עמהם ואמור להם.
פסוק ד
אתם ראיתם. לא במסורת אני אומר לכם, לא כתבים אני משגר לכם, לא עדים אני מעמיד
עליכם, אלא אתם ראיתם אשר עשיתי במצרים. ראו, על כמה הם חייבין לי, על עבודה זרה,
ועל גלוי עריות, ועל שפיכות דמים לשעבר, ולא נפרעתי מהם אלא על ידכם.
ואשא אתכם על כנפי נשרים. ר' אליעזר אומר, זה יום רעמסס, לפי שנתקבצו כולם ובאו
רעמסס לשעה קלה. - ואביא אתכם אלי לפני הר סיני ר' עקיבא אומר, זה יום מתן תורה;
לפי שהיו ישראל נרתעין לאחוריהם שנים עשר מיל וחוזרין לפניהם שנים עשר מיל, הרי
עשרים וארבעה מילין על כל דיבור ודיבור. ואביא אתכם אלי, לבית הבחירה.
ד"א ואשא
אתכם על כנפי נשרים, מה נשתנה נשר זה מכל העופות כולם, שכל העופות כולן נותנין את
בניהם בין רגליהם מפני שהן מתייראין מעוף אחר שהוא פורח על גביהם, אבל הנשר הזה
אינו מתיירא אלא מאדם זה בלבד שלא יזרוק בו חץ, אמר מוטב שיכנס בו ולא בבנו. - משל
לאחד שהיה מהלך בדרך, והיה בנו מנהיג לפניו, ובאו לסטים לשבותו מלפניו, נטלו מלפניו
ונתנו מלאחריו; בא הזאב לטרפו מאחוריו, נטלו מאחריו ונתנו לפניו, לסטים מלפניו וזאב
מלאחריו נטלו ונתנו על כתיפו, שנ' (דברים א) ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך
וגו'.
פסוק ה
ועתה אם שמוע תשמע בקולי, ועתה קבלו עליכם, שכל התחלות קשות. - אם שמוע תשמעו, מכאן
אמרו שמע אדם מצוה אחת, משמיעין לו מצות הרבה, שנאמר אם שמוע תשמעו; שכח אדם מצוה
אחת, משכחין לו מצות הרבה, שנאמר אם שכח תשכח. - ושמרתם את בריתי. רבי אליעזר אומר,
זה ברית שבת; ורבי עקיבא אומר, זה ברית מילה ועבודה זרה.
והייתם לי. שתהיו פנויין לי ועוסקים בתורה ולא תהיו עוסקין בדברים אחרים. סגלה, מה
סגולתו של אדם חביבה עליו, כן תהיו חביבין עלי. ר' יהושע בן קרחא אומר כדי שתבקע
אוזן, כשם שהאשה מסנלת /מסגלת/ מאחר בעלה והבן מאחר אביו והעבד מאחר רבו והשפחה
מאחר גבירתה יכול אף אתם מסוגלין לי מאחרי, ת"ל (שמות יט) כי לי כל הארץ.
פסוק ו
ואתם תהיו לי. כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אחרים אלא אני, וכה"א (תהלים קכא) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. - ממלכת, איני ממליך עליכם מאומות העולם
אלא מכם, וכה"א (שה"ש ו) אחת היא יונתי תמתי וגו'. ר' אליעזר בנו של
ר' יוסי הגלילי אומר, מנין אתה אומר, שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים
כיוצאי מצרים, שנאמר (תהלים מה) תחת אבותיך יהיו בניך. אי בנים, יכול יהו דווים
וסגופים, ת"ל תשיתמו לשרים בכל הארץ; אי שרים יכול פרגמיטיוטין, ת"ל ממלכת; אי מלך
יכול יהא חוזר ומכבש, ת"ל כהנים; אי כהנים יכול בטלנין, כענין שנאמר (שמו"ב ח) ובני דוד כהנים היו, ת"ל וגוי קדוש. מכאן אמרו, ראויין היו כל ישראל לאכל
בקדשים עד שלא עשו העגל, משעשו העגל נטלו מהם ונתנו לכהנים. - שנאמר (ירמיה נ) שה
פזורה ישראל אריות וגו', נבוכד נצר מלך בבל המשילן כשה, מה שה זו כשהיא לוקה מאחת
מאבריה כל איבריה מרגישין, כך ישראל, אם נהרג אחד מהן כלן מרגישין ומצטערין, אבל
אומות העולם אינן כן, אלא אם נהרג אחד מהם כולם שמחים במפלתו. - וגוי, קראן גוי,
שנאמר (שמו"ב ז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וגו'. - קדוש, קדושים
ומקודשים, פרושים מאומות העולם ומשקוציהם. - אלה הדברים, שלא תפחות ולא תוסיף. -
אשר תדבר אל בני ישראל, כסדר הזה.
פסוק ז
ויבא משה ויקרא לזקני העם. מגיד, שמשה חלק כבוד לזקנים. - וישם לפניהם, האיר עיניהם. - את כל הדברים, ראשון ראשון, אחרון אחרון. - אשר צוהו ה', אף לנערים ולנשים אמור.
פסוק ח
ויענו כל העם יחדיו, לא ענו בחנופה ולא קבלו זה מזה, אלא השוו כלם לב אחד ואמרו, כל אשר דבר ה' נעשה. - וישב משה את דברי העם אל ה'. וכי צריך היה משה להשיב, אלא למדה תורה דרך ארץ; בא משה והשיב תשובה לשולחו, שכן אמר משה, אף על פי שהוא יודע ועד, אשיב תשובה לשולחני. דבר אחר כדי ליתן שכר למשה על כל עליה ועליה ועל כל ירידה וירידה.
פסוק ט
ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן. בענן עבה, ואי זה זה, זה ערפל, שנאמר
(שמות כ) ומשה נגש אל הערפל. - בעבור ישמע העם בדברי עמך. רבי יהודה אומר, מנין
אתה אומר, שאמר הקב"ה למשה, הריני אומר לך דבר, ואתה מחזירני ואני מודה לך, שיהיו
ישראל אומרים, גדול משה שהודה לו המקום, שנאמר וגם בך יאמינו לעולם. רבי אומר, אין
אנו צריכין לעשות למשה גדול, אלא אם כן עשינו להקב"ה שחזר בו בדבורו, אלא מלמד,
שאמר לו המקום למשה, הריני קורא לך מראש ההר ואתה עולה, שנאמר (שם יט) ויקרא
ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. - וגם בך יאמינו לעולם. גם בך גם בנביאים העתידים
לעמוד אחריך.
ויגד משה את דברי העם אל ה'. וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל או מה אמרו ישראל
למשה לאמר למקום. ר' יוסי הגלילי אומר, מתוך שנאמר (שם) והגבלת את העם
סביב לאמר. ר' אליעזר בן פרטא אומר, וכי מה אמר המקום לאמר לישראל או מה אמרו ישראל
למשה לאמר למקום, אלא מתוך שנאמר (שם כד) ויבא משה ויספר לעם אמר להם אם
מקבלים אתם עליכם עונשים בשמחה, הרי אתם מקבלים שכר, ואם לאו הרי אתם מקבלים
פורענות, וקבלו עליהן עונשין בשמחה. רבי אומר, וכי מה אמר המקום למשה לאמר לישראל,
או מה אמרו ישראל למשה לאמר למקום, אלא אמרו, רצוננו לשמוע מפי מלכנו, לא דומה שומע
מפי פרגוד לשומע מפי המלך. אמר המקום תן להם מה שבקשו, בעבור ישמע העם בדברי עמך. -
ד"א, אמרו רצוננו לראות את מלכנו לא דומה שומע לרואה, [א"ל המקום תן להם מה שבקשו]
כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני.
פסוק י
(שמות יט) ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום. זה יום רביעי, ומחר, זה יום
חמישי, והיו נכונים ליום השלישי, זה יום ששי, שבו נתנה תורה. ומה עשה משה בחמישי,
השכים בבקר ובנה מזבח תחת ההר, שנאמר (שם כד) וישכם בבקר ויבן מזבח תחת ההר,
העמיד שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל, דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים שתים
עשרה מצבה על כל שבט ושבט. בנה מזבח והקריב עליו עולה ושלמים, נטל מדם העולה בשתי
כוסות חלק למקום וחלק לציבור, נטל מדם השלמים בשתי כוסות חלק למקום וחלק לציבור,
שנאמר (שם) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות, זה חלק למקום, וחצי הדם
זרק על המזבח, זה חלק לציבור.
ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם. אבל לא שמענו מהיכן קרא באזניהם. רבי יוסי בר'
יהודה אומר, מתחלת בראשית ועד כאן; רבי אומר, מצוות שנצטווה אדם הראשון ומצוות
שנצטוו בני נח ומצוות שנצטוו במצרים ובמרה ושאר כל המצוות כולן. - ר' ישמעאל אומר,
בתחלת הענין מה הוא אומר, (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' - שש שנים תזרע שדך
וגו', שמטים ויובלות ברכות וקללות; בסוף הענין מה הוא אומר, (שם כו) אלה
החוקים והמשפטים והתורות. אמרו מקבלין אנו עלינו, כיון שראה שקבלו עליהם נטל הדם
וזרק על העם, שנאמר (שמות כד) ויקח משה את הדם ויזרק על העם. אמר להם, הרי אתם
קשורים ענובים תפוסים, מחר בואו וקבלו עליכם המצות כולן. ר' יוסי בר' יהודה אומר,
בו ביום נעשו כל המעשים.
וכבסו שמלותם. ומנין שיטענו טבילה, הריני דן, ומה אם במקום שאין טעונין כיבוס
בגדים, טעונין טבילה, כאן שהוא טעון כיבוס בגדים, אינו דין שיהא טעון טבילה, אין
כיבוד בגדים בתורה שאינו טעון טבילה.
פסוק יא
(שמות יט) והיו נכונים ליום השלישי. זה יום ששי שבו נתנה תורה, שנאמר, (שמות יט) כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני, זו אחת מעשר ירידות שכתובות בתורה. - לעיני כל העם. מלמד שלא היו בהם סומים. ד"א לעיני כל העם, מלמד שראו באותה שעה, מה שלא ראה ישעיה ויחזקאל, שנאמר (הושע יב) וביד הנביאים אדמה. דבר אחר לעיני כל העם, מלמד שאם היו חסרים עד אחד, אינו כדאי לקבל. רבי יוסי אומר, אפילו יש שם שני אלפים ושני רבבות הם כדי לקבל, שנאמר (במדבר י) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל.
פסוק יב
והגבלת את העם. שומע אני למזרחו, ת"ל סביב. - לאמר. מלמד, שהותרו ה /זה/ בזה. - השמרו לכם, בלא תעשה. - עלות בהר. יכול לא יעלה אבל יגע, ת"ל ונגוע בקצהו. יכול לא יעלה ולא יגע אבל יכנס בלקטקא, ת"ל עלות בהר ונגוע בקצהו. כל הנוגע בהר מות יומת, הרי זה עונש.
פסוק יג
לא תגע בו יד, לא בשילה ולא באהל מועד ולא בבית עולמים. - כי סקול יסקל, מניין
שידחה, ת"ל ירה. ומנין שאם מת בדחייה יצא, [ת"ל יירה. ומניין לכל הנסקלין נתלין,
ת"ל כי סקול יסקל או ירה יירה]. - אם בהמה. אין לי אלא בהמה, חיה מניין, ת"ל אם
בהמה. - אם איש. אין לי אלא איש; אשה מניין, ת"ל אם איש. - לא יחיה. רבי עקיבא
אומר, נאמר כאן לא יחיה, ונאמר להלן (שמות כב) מכשפה לא תחיה, מה כאן בסקילה אף
להלן בסקילה.
במשוך היובל המה יעלו בהר. כשימשוך היובל את קולו, אתם רשאין לעלות בהר. ר' יוסי
אומר, מכאן אמרו, לא מקומו של אדם מכבדו, אלא הוא מכבד את מקומו, כל זמן שהשכינה
בהר, כל הנוגע בהר מות יומת, נסתלקה שכינה, הכל רשאין לעלות בהר.
פסוק יד
וירד משה מן ההר אל העם. מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא היה יורד לביתו, אלא מן ההר אל העם; יכול לדיבור זה בלבד, ושאר כל הדברות מניין, ת"ל וירד ה' על הר סיני. כבר זה אמור, ומה ת"ל וירד משה מן ההר אל העם, מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו ולא יורד לתוך ביתו, אלא מן ההר אל העם. אין לי אלא דברות הר סיני, דברות אוהל מועד מנין, ת"ל (שם לד) ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה. ומנין שכל העליות שהיה עולה, בבקר היה עולה, ת"ל (שם) והיה נכון לבקר ואיש לא יעלה עמך ויפסול שני לוחות אבנים וגו'; שאין ת"ל כאשר צוה ה' אותו, אלא זה בניין אב, כל זמן שהיה עולה, בבקר היה עולה. - ויקדש את העם, זמנן וכבסו בגדיהם והטהרו.
פסוק טו
ויאמר אל העם היו נכונים לשלשת ימים. אבל לא שמענו שאמר המקום לפרוש מן האשה, אלא
היו נכונים - (שם יט) והיו נכונים לגזירה שוה, מה היו נכונים האמור כאן,
לפרוש מן האשה, אף והיו נכונים האמור להלן, לפרוש מן האשה. רבי אומר, ממקומו הוא
מוכרע, לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ואם על ענין טבילה, יטבול בחמישי ויהי טהור כמו
הערב שמש. ומה ת"ל לך אל העם, אלא שאמר המקום למשה, לפרוש מן האשה.
אל תגשו אל אשה. מכאן אמרו, הפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה, ראייה לדבר
מסיני, דברי רבי אלעזר בן עזריה; רבי אליעזר אומר, פעמים שהם ארבע עונות, פעמים שהן
חמש, פעמים שהן שש; ר' עקיבא אומר, לעולם חמש.
פסוק טז
ויהי ביום השלישי בהיות הבקר. מלמד שהקדים המקום על ידו לקיים מה שנאמר: (שה"ש א) עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו. - ויהי קולות. קולי קולות, מיני
קולות משונים זה מזה. - וברקים. ברקי ברקים, מיני ברקים משונים זה מזה. - וענן כבד
על ההר. זה ערפל, שנאמר, ומשה נגש אל הערפל.
וקול שופר חזק מאד. מנהג הדיוט, כל זמן שהוא הולך, קולו עמום; אבל כאן כל זמן שהוא
הולך, קולו מגביר. ולמה כך מתחלה, לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. - ויחרד כל
העם אשר במחנה, מלמד שנזדעזעו.
פסוק יז
ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה. אמר ר' יוסי, יהודה היה דורש, (דברים לג) ויאמר ה' מסיני בא, אל תקרא כן, אלא ה' לסיני בא, ליתן תורה לישראל או אינו אומר
כן, אלא ה' מסיני בא, לקבל את ישראל, כחתן זה שהוא יוצא לקראת כלה.
ויתיצבו, נצפפו. [מלמד שהיו ישראל מתיראין מפני הזיקין מפני הזועות מפני הרעמים
מפני הברקים הבאים. - בתחתית ההר]. מלמד שנתלש ההר ממקומו, וקרבו ועמדו תחת ההר,
שנאמר (שם ד) ותקרבון ותעמדון תחת ההר. עליהם מפורש בקבלה (שה"ש ב) יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי
קולך ערב ומראיך נאוה. הראיני את מראיך אלו שתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל;
השמיעני את קולך, אלו עשרת הדברות; כי קולך ערב, לאחר הדברות; ומראך נאוה, (ויקרא ט) ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'.
רבי אליעזר אומר, על ים סוף הדבר אמור: הראיני את מראיך, (שמות יד) התיצבו וראו
את ישועת ה'; השמיעני את קולך, (שם) וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל
ה'; כי קולך ערב, (שם ב) ויזעקו ותעל שועתם; ומראך נאוה, (שם ד) ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם. ד"א כי קולך ערב, על הים,
(שמות טו)
אשירה לה' כי גאה גאה; ומראך נאוה, (תהלים ח) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען
צורריך להשבית אויב ומתנקם.
פסוק יח
והר סיני עשן כלו. יכול מקום הכבוד בלבד, ת"ל כולו; מפני מה, מפני אשר ירד עליו ה'
באש. מגיד שהתורה אש, ומאש נתנה, ובאש נמשלה. מה דרכה של אש, שאם קרב אדם אצלה
נכוה, רחק ממנה צונן, אין לו לאדם אלא להתחמם כנגד אורה.
ויעל עשנו. יכול כעשן זה בלבד, ת"ל כבשן; אי כבשן, יכול ככבשן זה בלבד, ת"ל וההר
בוער באש עד לב השמים. ומה ת"ל כבשן, לשכך האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. כיוצא בו,
(עמוס ג) אריה שאג מי לא יירא. וכי מי נתן כח וגבורה בארי, לא הוא, אלא הרי אנו
מכנין אותו מבריותיו, לשכך את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע. כיוצא בו, (יחזקאל מג)
והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים. וכי מי נתן כח וגבורה
במים, לא הוא, אלא הרי אנו מכנין אותו מבריותיו, לשכך האוזן.
ויחרד כל ההר. והלא בכלל כל ההרים היה, שנאמר (שופטים ה) הרים נזלו מפני ה' זה
סיני; ואומר (תהלים סח) למה תרצדון הרים גבנונים. אמר להם, כלכם גבנים אתם, כמה
דאת אמר, (ויקרא כא) או גבן או דק. ומפני מה שרתה שכינה בחלקו של בנימן, שכל
השבטים היו שותפין במכירתו של יוסף ובנימן לא היה שותף עמהם, ועוד שכל השבטים נולדו
בחוצה לארץ ובנימן נולד בארץ ישראל, ואף על פי כן (תהלים סח) ההר חמד אלהים
לשבתו אף ה' ישכון לנצח.
פסוק יט
ויהי קול השופר. הרי זה סימן יפה בכתובים, כל מקום שנאמר שופר, הרי זה סימן יפה
לישראל, שנאמר (תהלים מז) עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר; ואומר (ישעיה כז)
והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול; ואומר (זכריה ט) וה' אלהים בשופר יתקע והלך
בסערות תימן. - הולך וחזק מאד. מנהג ההדיוט, כל זמן שהוא הולך קולו עמום, אבל כאן
כל זמן שהוא הולך קולו מגביר, ולמה כך מתחלה, כדי לשכך את האוזן מה שהיא יכולה
לשמוע.
משה ידבר והאלהים יעננו בקול. ר' אליעזר אומר, מנין אתה אומר, שאין הקב"ה מדבר, עד
שמשה אמר דבר, שכבר קבלו עליהם בניך, לכך נאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול. אמר לו
ר' עקיבא, בודאי כן הוא הדבר, ומה ת"ל משה ידבר, אלא מלמד שנתן הב"ה כח וגבורה
במשה, והיה הקב"ה מסייעו בקולו, ובנעימה שהיה משה שומע בו, היה משמיע את ישראל, לכך
נאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול.
פסוק כ
וירד ה' על הרי סיני. שומע אני על כלו, תלמוד לומר אל ראש ההר; יכול ממש שירד הכבוד והוצע על הר סיני, תלמוד לומר כי מן השמים דברתי עמכם. מלמד שהרכין הב"ה שמים התחתונים ושמי השמים העליונים על ראש ההר, וירד הכבוד והוצע על גב הר סיני, כאדם שהוא מציע את הכר על ראש המטה, וכאדם שהוא מדבר מעל גבי הכר, שנאמר (ישעיה סד) כקדוח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו; וכן הוא אומר, (שם) בעשותך נוראות לו נקוה מפניך הרים נזולו. - רבי יוסי אומר, הרי הוא אומר, (תהלים קטו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, לא עלה משה ואליהו למעלה ולא ירד הכבוד למטה. אלא מלמד, שאמר המקום למשה הריני קורא לך מראש ההר ואתה עולה, שנאמר ויקרא ה' למשה.
פסוק כא
ויאמר ה' אל משה רד העד בעם. [הסהד בהם. פן יהרסו אל ה',] שמא ידחקו לראות. ונפל ממנו רב, מלמד, שנתנה רשות לשלוחים לחבל. דבר אחר אפילו רב אחד מהם שיפול, הרי הוא עלי ככולם. מלמד, שאף אחד ממעט על ידי כולן. דבר אחר יחידי שיוטל מהם, הרי הוא עלי כנגד כל מעשה בראשית, שנאמר (זכריה ט) כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל.
פסוק כב
וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו. יכול הכהנים בכלל העם, [ת"ל לך אל העם וקדשתם היום ומחר, אין הכהנים בכלל העם,] שנאמר (ויקרא טז) ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר, אין הכהנים בכלל העם. [ואומר, (דברים יח) וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם, אין הכהנים בכלל העם]. ואילו הם הכהנים, רבי יהושע בן קרחא אומר, נדב ואביהוא. אינו אומר הכהנים, אלא הכהנים הנגשים אל ה', וכשהוא אומר וגם, אף הזקנים עמהם.
פסוק כג
ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם. כבר העידותי בהם וקבעתי להם תחומין.
פסוק כג
ויאמר אליו ה' לך
רד. יפה אמרת, זהו שהיה ר' יהודה אומר, מניין אתה אומר שאמר הב"ה למשה, הרני אומר
לך דבר ואתה מחזירני, ואני מודה לך שיהו ישראל אומרים גדול משה שהודה לו הב"ה. רבי
אומר, אין אנו צריכין לעשות למשה גדול, אלא אם כן עשינו להקב"ה שחזר בו ובדברו, אלא
מזרזין לאדם בשעת תלמוד ומזרזין את האדם בשעת מעשה.
ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם. יכול הכל יעלו, תלמוד לומר והעם אל יהרסו לעלות
אל ה' פן יפרוץ בם. יכול אף הכהנים יעלו עמך, תלמוד לומר ועלית אתה. אמור מעתה, מה
אתה מחיצה לעצמך, [אף הן מחיצה לעצמן], והעם כל עיקר אל יהרסו לעלות אל ה'. - פן
יפרץ בם, שמא יתריעו.
וירד משה אל העם ויאמר אליהם. אמר להם מיד ולא עכב. [דבר אחר ויאמר אליהם, אמר להם
היו עתידין לקבל מלכות שמים בשמחה]. דבר אחר ויאמר אליהם, אמר להם היו אומרין על
לאו לאו, ועל הן הן.
<< · מכילתא על שמות · יט · >>