ביאור:מוהר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מוהר = התחייבות כספית לשם נישואין[עריכה]

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: מוהר

מוהר הוא התחייבות כספית שהחתן מתחייב לכלה בעת הנישואין - התחייבות שהכלה תקבל סכום כסף מסויים אם הנישואין יסתיימו בגירושין או במותו של הבעל. התחייבות זו נקראת בלשון התלמוד " כתובה ".

המוהר נזכר לראשונה בדברי שכם בן חמור, שרצה להתחתן עם דינה בת יעקב:

  • (בראשית לד יב): "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי, וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָה לְאִשָּׁה"- מתן הוא הרכוש שהחתן נותן מייד עם הנישואין או אף לפניהם, ומוהר הוא הרכוש שהחתן מתחייב לתת לאחר סיום הנישואין. שכם היה מוכן להרבות גם מוהר וגם מתן.

המוהר נזכר גם בפרשת המפתה:

  • (שמות כב טו): "וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ - מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה"- אם המפתה מתחתן עם המפותה, הוא חייב לכתוב לה מוהר (= כתובה) בדיוק כמו לאישה בתולה, למרות שהיא כבר איננה בתולה ( פירוט ).

ובהמשך:

  • (שמות כב טז): "אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ - כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת"- אם אבי הנערה מתנגד לנישואין, המפתה צריך לשלם סכום כסף השווה לערך המקובל של כתובה לבתולה. התורה מתייחסת למצב זה, מבחינה כלכלית, כאל נישואין שהסתיימו: המפתה והמפותה כאילו היו נשואים כדת, עם כתובה בסכום המקובל, ו"נישואיהם" הסתיימו, ולכן החתן צריך לשלם לה את סכום הכתובה ( פירוט ).

וגם בפרשת נישואי דוד ובת שאול:

  • (שמואל א יח כה): "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ..."- המלך אינו צריך שתתן לבתו התחייבות כספית גבוהה, שהרי היא בת מלך ועתידה הכלכלי מובטח; הוא צריך שתילחם בפלשתים. דוד אכן לא נתן מוהר למיכל - הוא הביא 100 ערלות פלשתים וקיבל את מיכל בלי מוהר ( פירוט ).

וייתכן שגם בספר תהלים:

  • (תהלים טז ד): "יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ , בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי"- המשורר מגנה את האנשים ש"מוהרים" אלהים אחרים, כלומר מתחייבים כלפיהם כמו התחייבות של חתן לכלה בכתובה.

מקורות ופירושים נוספים[עריכה]

1. המאמר מסתמך על פירוש רש"י על בראשית לד יב , בראשית רבה שם, רמב"ן שם , וכן רש"י על שמות כב טו , מכילתא שם סימן קע , מלבי"ם שם , וכן רש"ר הירש.

2. אולם, רמב"ן על שמות כב טו פירש, שהמוהר הוא מתנה שהחתן שולח לכלה לפני הנישואין - מתנה הנקראת בלשון התלמוד סבלונות:  "השלוחים שאדם משלח לארוסתו, כלי כסף וכלי זהב ובגדים לצרכי החופה והנשואין... שישלח לה סבלונות וצרכי חופה להיות לו לאשה". לפי זה, יש לפרש שה מתן, הנזכר בדברי שכם בן חמור, הוא מתנה מסוג אחר, למשל, המוהר הוא מתנה לכלה עצמה והמתן הוא מתנה לבני משפחתה, או להיפך.

הטענה העיקרית של רמב"ן נגד פירוש 1 היא, שמדין תורה אין חובה לתת כתובה, הכתובה היא תקנה מדברי סופרים. לטענה זו יש להשיב כמה תשובות משלימות:

  • ייתכן שבזמן התורה היה נהוג לכתוב כתובה אך זו לא היתה חובה; התורה קבעה שבמקרה של מפתה זו תהיה חובה, וחז"ל קבעו שזו תהיה חובה בכל מקרה (רש"ר הירש על שמות כב טו) .
  • ייתכן שבזמן התורה הכתובה נחשבה לזכות של האישה, כלומר עניין שבין אדם לחברו; ואכן פרשת המפתה נמצאת בפרשת משפטים, במסגרת דיני ממונות, והיא קובעת שהמפתה צריך לפצות את המפותה או את אביה על ההפסד הממוני שגרם להם. חז"ל קבעו שהכתובה תהיה חובה גם על האישה, כלומר עניין שבין אדם למקום. מדין תורה מותר לאישה לוותר על הכתובה, אך מדין חז"ל, אם האישה ויתרה על הכתובה אסור לה להתייחד עם בן זוגה ו"בעילתה - בעילת זנות".
  • ייתכן שהכתובה תוקנה על-ידי חכמים, אך לא בימי התלמוד אלא הרבה יותר מוקדם, אולי אפילו על-ידי חכמי בני נוח בתקופת האבות. התורה הכירה בתקנה זו אך לא חייבה אותה, ולכן היא נשארה בתוקף של תקנה "מדרבנן": "מוהר הבתולות זוהי הכתובה. כלומר התורה מצווה על המפתה לשלם את שווי הכתובה לאבי הנערה, והרי כתובה היא מדרבנן! התורה הגדירה מצווה דאורייתא על פי מנהג דרבנן שנהג בימי משה רבנו. כלומר בימי משה רבנו כבר הייתה מצוות כתובה מדרבנן, ועל פי מצווה זו נקבע הסכום אותו ישלם המפתה מדאורייתא." ( הרב אורי שרקי ) .
  • בכל מקרה, גם הסבלונות אינם חובה מדין תורה, כך שגם לפי פירוש 2 הביטוי "מהר ימהרנה" אינו מתייחס לחובה רגילה של חתן כלפי כלתו, אלא לחובה מיוחדת המוטלת על המפתה.

3. יש חוקרים שפירשו, שהמוהר הוא כסף שבו החתן היה כביכול "קונה" את הכלה מאביה (ראו על מעמד האישה ביהדות ד ). לענ"ד לטענה זו אין בסיס בפסוקים, כפי שהסברנו למעלה כל פסוק לגופו.

  • בפרט, הפסוק (שמות כב טז): "כסף ישקול - כמהר הבתולות" דווקא מחזק את הטענה שהמוהר אינו כסף, שהרי אילו המוהר היה כסף, היה אפשר לכתוב פשוט "ונתן את מוהר הבתולות"; הכוונה היא, שהמפתה צריך לתת כסף כמו מוהר הבתולות, באותו סכום ( פירוט ).

משמעויות נוספות של השורש מהר[עריכה]

השורש מהר מציין גם חיפזון, ויש שקישרו את שתי המשמעויות: "ויתכן שהיה הלשון נגזר מן מהרה חושה (שמואל א כ לח), לפי שהוא הדבר הראשון הנמהר בנשואין, כי החתן ממהר ומקדים לשלוח לפניו המנחה ההיא, ואחרי כן הוא בא לבית חמיו לעשות הנשואין או השמחה" ( רמב"ן על שמות כב טו ) ,  "מוהר הוא שם-עצם במשמעות של הכנסה מהירה פנימה, מפני שהמנהג היה שמיד לאחר שהושגה הסכמה לנישואין יש לשלם את המתנה הזו... הביטוי ימהרנה משמעו ישיג אותה.... ימהרנה לו לאישה... - "הוא צריך למהר בכדי להשיג לו אישה". במהירות הוא מחפש אחר כבוד הנערה שתסכים למעשיו רק על ידי מילות אהבתו." ( על מעמד האישה ביהדות ד ) .

ויש שקישרו את השורש מהר לשורש מחר או לשורש מכר, כי המוהר הוא המחיר שיש לשלם בעד החתונה (ראו שם) .

אולם לענ"ד כל הקישורים הללו דחוקים, אין קשר בין המשמעויות, והמילה מוהר נובעת משורש אחר שאותיותיו זהות לפועל מיהר.


תגובות[עריכה]

תודה אבל כדי לכה להוסיף תרבויות שיש בהם מוהר אני יבא לכה עוד תגובות מאנשים אחרים

-- עדי כהן, 2013-03-22 15:28:25

כדי לכה לתת שם מגניב לאתר שאנשים יחפשו וימצאו את האתר שם כמו למשל משחקים ומידע ותוסיף משחקים או משהו אחר

-- עדי כהן, 2013-03-22 15:32:39

יישר כוח !

נעזר רבות באתר בכלל ובמאמריך באופן פרטי בהכנת שעורים.

מוזמן להכיר את האתר הבא : [1]

-- חגי לב, 2016-02-21 05:49:45


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:מוהר - התחייבות כספית לשם נישואין

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-03-11.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/mohr