ביאור:בבלי כתובות דף לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומי מעברא [1][2]?: והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן: 'שלש נשים משמשות במוך [3]; אלו הן: קטנה ומעוברת ומניקה: קטנה - שמא תתעבר ותמות, מעוברת - שמא תעשה עוברה סנדל [4], מניקה - שמא תגמול את בנה [5]; ואיזוהי 'קטנה'? - מבת אחת עשרה שנה ויום אחד עד שתים עשרה שנה ויום אחד; פחות מיכן [6] ויתר על כן [7] - משמשת כדרכה והולכת [8] - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, משום שנאמר (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה' [דלותי ולי יהושיע]’, וכי תימא דאיעברא כשהיא נערה [9] ואולידה כשהיא נערה [10] - ובשיתא ירחי מי קא ילדה? [11] והאמר שמואל: אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים [12]! וכי תימא בציר הוא דליכא, הא טפי איכא - הא 'אלא' קאמר!

אלא הכי קמיבעיא ליה: יש בגר בקבר[13], ופקע אב [14]? או דלמא אין בגר בקבר ולא פקע אב [15]?

מר בר רב אשי בעי לה [16] הכי: מיתה עושה בגרות [17] או אין עושה בגרות?

תיקו.

[18]

בעי מיניה רבא מאביי: בא עליה ונתארסה מהו [19]?

אמר ליה: מי כתיב 'ונתן לאבי הנערה אשר לא ארוסה'?

ולטעמיך - הא דתניא: בא עליה ונשאת - לעצמה - מי כתיב 'ונתן לאבי הנערה אשר לא נשואה'?

הכי? השתא: התם, הואיל ובגרות מוציאה מרשות אב [20] ונישואין מוציאין מרשות אב [21] - מה בגרות: בא עליה [22] ובגרה – לעצמה [23], אף נישואין: בא עליה ונשאת לעצמה! אלא אירוסין - מי קא מפקי מרשותא דאב לגמרי? הא תנן [נדרים פ"י מ"א]: 'נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין לה נדריה [24]'?

משנה:

המפתה נותן שלשה דברים והאונס ארבעה:

המפתה נותן בושת ופגם [25] וקנס; מוסיף עליו אונס שנותן את הצער.

מה בין אונס למפתה?

האונס נותן את הצער והמפתה אינו נותן את הצער;

האונס נותן מיד [26] והמפתה – לכשיוציא [27];

האונס שותה בעציצו [28] והמפתה אם רצה להוציא מוציא.

כיצד שותה בעציצו?

אפילו היא חיגרת אפילו היא סומא ואפילו היא מוכת שחין.

נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר (דברים כב יט: וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל; ולו תהיה לאשה) ולו תהיה לאשה [לא יוכל לשלחה כל ימיו]- אשה הראויה לו.

גמרא:

צער דמאי?

אמר אבוה דשמואל: צער שחבטה על גבי קרקע.

מתקיף לה רבי זירא: אלא מעתה - חבטה על גבי שיראין הכי נמי דפטור? וכי תימא הכי נמי - והתניא 'רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: אונס אינו משלם את הצער מפני


עמוד ב

שסופה להצטער תחת בעלה;

אמרו לו: אינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון! [29]!

אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: צער של פיסוק הרגלים, וכן הוא אומר (יחזקאל טז כה: אל כל ראש דרך בנית רמתך ותתעבי את יפיך) וַתְּפַשְׂקִי את רגליך לכל עובר [ותרבי את תזנותך]

אי הכי - מפותה נמי?!

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: משל דמפותה: למה הדבר דומה? לאדם שאמר לחבירו 'קרע שיראין שלי - והפטר' [כלומר: היא הסכימה לצער הבעילה]!

'שלי' [30]? דאבוה נינהו [31]!

אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: פקחות שבהן אומרות 'מפותה אין לה צער'.

והא קא חזינן דאית לה?

אמר אביי: אמרה לי אם [32]: 'כמיא חמימי על רישיה דקרחא' [קצת צורב אך נעים כעבור שניות אחדות].

רבא אמר: אמרה לי בת רב חסדא [33]: כי ריבדא [34] דכוסילתא [35] [36].

רב פפא אמר: אמרה לי בת אבא סוראה [37]: כי נהמא אקושא בחינכי [38].

האונס נותן מיד, המפתה לכשיוציא:

לכשיוציא? - אשתו היא [39]?

אמר אביי: אימא 'לכשלא יכנוס' [40].

תניא נמי הכי: 'אף על פי שאמרו 'המפתה נותן לכשלא יכנוס' - בושת ופגם נותן מיד; ואחד האונס ואחד המפתה: בין היא ובין אביה יכולין לעכב [41].'

בשלמא מפותה, כתיב (שמות כב טז) אם מאן ימאן אביה [לתתה לו - כסף ישקל כמהר הבתולת] אין לי אלא אביה; היא עצמה מנין? תלמוד לומר 'ימאן' מכל מקום; אלא אונס: בשלמא איהי - כתיב (דברים כב יט: וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו:) 'ולו תהיה' [42] מדעתה [43]; אלא אביה מנלן?

אמר אביי: שלא יהא חוטא נשכר.

רבא אמר: קל וחומר: ומה מפתה, שלא עבר אלא על דעת אביה בלבד, בין היא ובין אביה יכולין לעכב – אונס, שעבר על דעת אביה ועל דעת עצמה - לא כל שכן!

רבא לא אמר כאביי: כיון דקא משלם קנס - לאו חוטא נשכר הוא; אביי לא אמר כרבא: מפתה, דאיהו מצי מעכב [44] אביה נמי מצי מעכב; אונס - דאיהו לא מצי מעכב - אביה נמי לא מצי מעכב [45].

תניא אידך: 'אף על פי שאמרו 'אונס נותן מיד', כשיוציא הוא - אין לה עליו כלום [46];

'כשיוציא'? מי מצי מפיק לה [47]?!

אימא 'כשתצא היא [48] - אין לה עליו כלום';

מת - יצא כסף קנסה בכתובתה;

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: יש לה כתובה מנה.

במאי קמיפלגי?

רבנן סברי טעמא מאי תקינו רבנן כתובה [49]? כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, והא - לא מצי מפיק לה! ורבי יוסי ברבי יהודה סבר: הא נמי מצער לה עד דאמרה היא "לא בעינא לך".

אונס שותה בעציצו:

אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי: מכדי מיגמר גמרי מהדדי [50],

הערות[עריכה]

  1. ^ בקטנות או בנערות, כשהיא בת קנס, שתלד בנערות
  2. ^ הריון סימן בגרות או רק ולד? רמב"ם הלכות אשות פ"ב,ה"י [ט] הבת שילדה אחר שתים עשרה שנה--אף על פי שלא הביאה סימן, לא עליון ולא תחתון - הרי זו גדולה: בנים הרי הם כסימנין.
  3. ^ מותר להן לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע
  4. ^ שאם תתעבר עובר שני - פוחת השני את צורת הראשון, ודומה ל'סנדל' שהוא דג שבים
  5. ^ מפני שהחלב נעכר כשמתעברת, ואינו טוב ליונק, ותצטרך להעתיקו משדים וימות
  6. ^ מבת אחת עשרה שנה משמשת כדרכה לפי שלא תתעבר
  7. ^ על בת שתים עשרה שנה
  8. ^ שאם תתעבר לא תמות; אלמא בקטנות לא מיעברא שיבא לכלל לידה דהא 'ותמות' קתני
  9. ^ מבת שתים עשרה ויום אחד - שהגיעו ימי הנעורים - נתעברה
  10. ^ וילדה בנערות ומתה בנערות
  11. ^ הא נמי ליתא:
  12. ^ משתביא שתי שערות הויא נערה - באותן שתביא משתים עשרה שנה והלאה ומשתביאם עד שתבגור - ששה חדשים ותו לא; ומתניתא דקתני 'מבת שתים עשרה ואילך - אי מעברא לא מתה' - במביאה שתי שערות קודם שתתעבר קאמר, אבל כל זמן שלא הביאה - קטנה היא; והאי דנקט מנין שנים - משום דבבציר משתים עשרה ויום אחד, אפילו הביאה שערות, אינו אלא 'שומא', כדאמרינן במסכת נדה ובקדושין
  13. ^ יש בגר בקבר – רק אם הולכים לפי הגיל, ולא אם הולכים לפי סימנים.
  14. ^ פקעה תביעת אב וזכה הלה במה שבידו, שאין בעל דינו קיים; וקנס - לאו ממון הוא להורישו לאביה בתורת ירושה כל כמה דלא גבתיה
  15. ^ לאפקועי תביעת אב
  16. ^ לא בעי לה בעיא דרבא, משום בגר בקבר, אלא אם מתה בנערותה מי פקעה כי בגרות דמחיים? או לא?
  17. ^ עושה דין בגרות, דמפקעא כח אב כי בגרות
  18. ^ ולהאי לישנא דמר בר רב אשי - אליבא דרבא: אמרו לעיל 'מילתא דפשיטא ליה לאביי מיבעיא ליה לרבא'; דאילו ללישנא קמא מפשט פשיטא ליה לרבא דמיתה לא מפקעא, ודלא כאביי, כל זמן שלא בגרה; וכי קא מיבעיא ליה - בבגר בקבר קמבעיא ליה, אבל במיתה כל זמן שלא בגרה פליג אדאביי, ואמר 'לא מפקעא', וחייב.
  19. ^ מי הוי לאביה או לעצמה
  20. ^ דלא מצינו שזיכתה לו תורה בבתו אלא מכר בקטנות ושאר שבח, כגון קנסה ומעשה ידיה בנערות, כדילפינן בפרק 'נערה' (לקמן מו,ב), אבל בבגרות לא אשכחן; וכיון דלא זיכתה לו תורה - אנן מהיכא תיתי לן לזכותו בשלה?
  21. ^ כדאשכחן בהפרת נדרים: דכל זמן דלא ניסת - אביה מיפר, ומשניסת אין יכול להפר
  22. ^ כשהיא נערה
  23. ^ דכתיב 'ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה' (דברים כב כט): אם נערה היא בשעת נתינה
  24. ^ ואינו מופר עד שיפרו שניהם
  25. ^ במתניתין לקמן מפרש להו
  26. ^ לאביה, אף על פי שכונסה
  27. ^ בגמרא פריך: אטו אשתו היא? ומפרש לה לכשלא יכנוס, דאם כנסה - אינו נותן קנס, כדכתיב (שמות כב טו-טז) 'מהר ימהרנה לו [לאשה]; ואם מאן ימאן... כסף ישקול'; אבל אונס כתיב 'ונתן [האיש השכב עמה לאבי הנער] חמשים כסף ולו תהיה לאשה'
  28. ^ בכלי שבחר לו לשתות בו, כלומר: על כרחו ישאנה, כדכתיב 'לא יוכל לשלחה' (דברים כב כט)
  29. ^ ואי חיבוט על גבי קרקע הוא - וכי סופה ליחבט על גבי קרקע תחת בעלה
  30. ^ בתמיה
  31. ^ דהא כל שבח נעורים ילפינן (לקמן דף מו,ב) לאביה, והיאך היא יכולה למחול
  32. ^ אומנתו היתה
  33. ^ אשתו של רבא
  34. ^ ניקור
  35. ^ כלי אומן מקיז
  36. ^ פוצטווייר"א דפלמוא"ה [דקירת איזמל] בלע"ז; ואית דגרסי 'כי תרפתא דסיכורי', והיא היא
  37. ^ דביתהו דרב פפא
  38. ^ כלחם קשה שגורר את החיך
  39. ^ וכי אשתו היא כבר, דקאמר לכשיוציא
  40. ^ שתמאן היא או אביה או המפתה עצמו
  41. ^ שלא יכניסנה
  42. ^ תהיה משמע
  43. ^ היא מהוה את עצמה לו
  44. ^ שאם רצה - אינו כונס, כדאמרינן לקמן: 'ימהרנה לו' מדעתו
  45. ^ אי לאו שלא יהא חוטא נשכר
  46. ^ ולא אמרינן 'אין קנסה תחת כתובתה שהרי לאביה נותן מיד'! אלא כסף קנסה הוא כתובתה, וכן אם מת - יָצָא כסף קנסה בכתובתה
  47. ^ 'לא יוכל לשלחה' כתיב
  48. ^ אם יצתה מאליה ותבעה הימנו גט
  49. ^ לשאר נשים
  50. ^ אונס ממפתה -לשקלים, ומפתה מאונס - לחמשים