ביאור:בבלי כתובות דף ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

פטור' [1]!? [2]

התם [3] פקיד [4] ועקיר [5], הכא [6] פקיד ולא עקיר [7].

רבי אמי שרא למיבעל בתחלה בשבת. אמרי ליה רבנן: והא לא כתיבא כתובתה?

אמר להו: אתפסוה מטלטלין [8].

רב זביד שרא למיבעל בתחלה בשבת.

איכא דאמרי רב זביד גופיה בעל בתחלה בשבת.

רב יהודה שרא למיבעל בתחלה ביום טוב.

אמר רב פפי משמיה דרבא: לא תימא ביום טוב דשרי, הא בשבת - אסור; דהוא הדין דאפילו בשבת נמי שרי, ומעשה שהיה כך היה.

רב פפא משמיה דרבא אמר: ביום טוב שרי, בשבת אסור.

אמר ליה רב פפי לרב פפא: מאי דעתיך [9]? מתוך שהותרה חבורה לצורך [10] - הותרה נמי שלא לצורך?

אלא מעתה מותר לעשות מוגמר [11] ביום טוב: דמתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך!?

אמר ליה: עליך אמר קרא (שמות יב טז: וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם) אך אשר יאכל לכל נפש [הוא לבדו יעשה לכם] - דבר השוה לכל נפש [12].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אלא מעתה, נזדמן לו צבי ביום טוב, הואיל ואינו שוה לכל נפש - הכי נמי דאסור למשחטיה?

אמר ליה: אנא דבר הצורך לכל נפש קאמינא; צבי - צריך לכל נפש הוא.

אמר רבי יעקב בר אידי: הורה רבי יוחנן בציידן אסור לבעול בתחלה בשבת.

ומי איכא הוראה לאיסור? [13]

אִין! והתנן [14]: הורוה בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות;

ואי נמי כי הא, דתניא: חוט השדרה שנפסק ברובו [15] - דברי רבי; רבי יעקב אומר: אפילו ניקב. הורה רבי כרבי יעקב.

אמר רב הונא: אין הלכה כרבי יעקב.

רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמר רבי אבהו: שאל רבי ישמעאל בן יעקב דמן צור את רבי יוחנן בציידן, ואנא שמעי: מהו לבעול בתחלה בשבת? ואמר ליה: 'אסור'.

והלכתא: מותר לבעול בתחלה בשבת.

אמר רבי חלבו אמר רב הונא אמר רב אבא בר זבדא אמר רב: אחת בתולה ואחת אלמנה טעונה ברכה [16].

ומי אמר רב הונא הכי? והאמר רב הונא: 'אלמנה אינה טעונה ברכה'?

לא קשיא: כאן בבחור שנשא אלמנה, כאן באלמון שנשא אלמנה.

ואלמון שנשא אלמנה לא? והאמר רב נחמן: 'אמר לי הונא בר נתן: תנא: 'מנין לברכת חתנים בעשרה? - שנאמר (רות ד ב) ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו - ובועז אלמון שנשא אלמנה הוה [17]!

מאי 'אינה טעונה ברכה' דאמר רב הונא? אינה טעונה ברכה כל שבעה, אבל יום אחד טעונה ברכה.

אלא הא דתניא שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים - במאי? אי בבחור - האמרת שבעה [18]! אי באלמון - האמרת יום אחד?

איבעית אימא: באלמון יום אחד לברכה ושלשה לשמחה,

ואיבעית אימא: בבחור שבעה לברכה ושלשה לשמחה.


עמוד ב

מיתיבי: מברכין לבתולה שבעה [19] ולאלמנה יום אחד; מאי לאו - אפילו אלמנה שנשאת לבחור?

לא, לאלמון.

אבל לבחור מאי? שבעה!? אי הכי ליתני 'מברכין לבתולה שבעה ולאלמנה שנשאת לבחור שבעה ולאלמנה יום אחד'?!

מילתא פסיקתא קתני: דליכא בתולה - דבצרה משבעה, וליכא אלמנה - דבצרה מיום אחד.

גופא אמר רב נחמן: אמר לי הונא בר נתן תנא: מנין לברכת חתנים בעשרה? - שנאמר (רות ד ב) ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה [וישבו].

ורבי אבהו אמר מהכא: (תהלים סח כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל [20].

ורב נחמן - בהאי קרא דרבי אבהו מאי דריש ביה?

מיבעי ליה לכדתניא: 'היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים? - שנאמר (תהלים סח כז) במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל.'

ואידך?

אם כן לימא קרא 'מבטן'; מאי 'ממקור'? - על עסקי מקור.

ורבי אבהו - בהאי קרא דרב נחמן מאי דריש ביה?

ההוא מיבעי ליה למידרש 'עמוני ולא עמונית; מואבי ולא מואבית'; דאי סלקא דעתך לברכה - לא סגיא דלאו זקנים.

ואידך?

אי סלקא דעתך למידרש - לא סגיא, דלאועשרה?

אִין, לפרסומי מילתא, וכדאמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה [21]: פוק ואייתי לי בי עשרה, ואימא לך באנפייהו: המזכה לעובר [22] קנה [23].

והלכתא: המזכה לעובר לא קנה.

Kesuvos Chart #4
Daf 7a
         ____________________________________________________________    |
                                                                         |
         THE NUMBER OF DAYS OF BERACHAH AND SIMCHAH AFTER THE WEDDING    |
         ____________________________________________________________    |
                                                                         |
                           [24]                     [25]                   |
                         BESULAH                ALMANAH[26]               |
                         _______                __________               |
                                                                         |
1</ref> BACHUR                Berachah: 7 days       Berachah: 7 days         |
                         Simchah : 7 days       Simchah : 3 or 7 days[27] |
                                                                         |
2</ref> ALMON [28]       Berachah: 7 days       Berachah: 1 day          |
                         Simchah : 7 days[29]    Simchah : 3 days         |
==========
FOOTNOTES:
==========
[30] Simchah includes an Isur of working. [31]
[32] This refers to any Be'ulah, and not only an Almanah.
[33] This Halachah is not explained by the Gemara, but the Rishonim [34] conclude that seven days of Simchah are observed for every Besulah, based on the Gemara later [35].
[36] The opinion which says three days of Simchah are observed holds that the two versions in the Gemara are not arguing, and they are both true. Therefore, both a Bachur and an Almon who marry an Almanah observe only three days of Simchah [37].
However, others [38] maintain that the two versions in the Gemara are arguing, and that the Halachah follows the view that holds that only an Almon who marries an Almanah observes three days of Simchah, while a Bachur who marries an Almanah observes seven days of Simchah. The logic behind this is that the days of Simchah cannot be less than the days of Berachah. [39] Even the Rishonim who disagree with the Rashba's ruling write that this was the common practice.
The SHULCHAN ARUCH [40] cites both opinions and does not decide between the two.

תנו רבנן: 'מברכין ברכת חתנים בבית חתנים [41].

רבי יהודה אומר: אף בבית האירוסין [42] מברכין אותה [43].

אמר אביי: וביהודה שנו [44] מפני שמתייחד עמה [45].

תניא אידך: מברכין ברכת חתנים בבית חתנים, וברכת אירוסין בבית האירוסין.

ברכת האירוסין - מאי מברך?

רבין בר רב אדא ורבה בר רב אדא תרוייהו משמיה דרב יהודה אמרי: בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות [46] והתיר לנו את [47] הנשואות [48] על ידי חופה וקדושין.

רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה: בא"י מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין.

מאן דלא חתים - מידי דהוה אברכת פירות [49] ואברכת מצות [50], ומאן דחתים - מידי דהוה אקידושא [51].

תנו רבנן: מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה.

אמר רב יהודה: והוא שבאו [52] פנים חדשות [53].

מאי מברך?

אמר רב יהודה [54]: בא"י אמ"ה

הערות[עריכה]

  1. ^ וקיימא לן פטור ומותר לכתחלה
  2. ^ ב'יציאות שבת' (ג,א) קשיא למאן דאסר, דהאי נמי להוציא דם הוא!
  3. ^ גבי ליחה
  4. ^ כנוס ביחד
  5. ^ כולו מן הבשר, ועומד לצאת
  6. ^ דם בתולים
  7. ^ לגמרי, אלא נבלע קצת בכתלים, אף על פי שאינו מחובר כשאר דם האברים אלא כנוס; מיהו דומה למחובר הוא, שאינו מוכן לצאת כליחה
  8. ^ תנו לה מטלטלין תחת ידה במשכון, לשיעבוד כתובתה עד שיכתבו שטר כתובתה בשעבוד קרקעות
  9. ^ למישרי יום טוב יותר מבשבת
  10. ^ אוכל נפש, כגון שחיטה
  11. ^ בשמים על האש, לגמר את הכלים ואת הבגדים
  12. ^ מותר, ובעילה שוה לכל; אבל מוגמר אינו אלא למפונקים
  13. ^ ומי קרי איסור 'הוראה'? משום דכל אדם רשאי להחמיר, והאוסר אין זה סמיכת דברים: שאפילו מן הספק, שאין ההלכה ברורה לו הוא בא ואוסר, אבל המתיר סומך על שמועתו או על סברת חכמתו; והיא 'הוראה'!
  14. ^ משנה היא במסכת נזיר [פ"ג מ"ו] בהילני המלכה שיצא בנה למלחמה ונדרה שבע שנים בנזיר בחוצה לארץ ועלתה לארץ
  15. ^ טריפה
  16. ^ ברכת חתנים
  17. ^ דאמר מר: אבצן זה בועז; וכבר היו לו שלשים בנים ושלשים בנות [בבבא בתרא (צא,א)]
  18. ^ דמדאינה טעונה דקאמר רב הונא אוקימנא דאינה טעונה שבעה מכלל דטעונה דקאמר רבי אבא שבעה
  19. ^ לקמן מפרש כשבאו פנים חדשות מברך כולן, כל ימי המשתה, ואי לא - מברך חדא
  20. ^ על ברכת מקור צריך קהל, והיינו עשרה - כמו הקהל את העדה (במדבר כ ח) ואין 'הקהל' בפחות מ'עדה', ו'עדה' = עשרה כדילפינן (ברכות כא ב) מעדת מרגלים: 'עד מתי לעדה הרעה' (במדבר יד כז) - יצאו יהושע וכלב
  21. ^ עיר שבבבל ושמה 'בגדת'; בפסק סדרו של רב שרירא גאון היא נזכרת
  22. ^ שבמעי אמו
  23. ^ מתנה על ידי אחר
  24. ^ A
  25. ^ B
  26. ^ 2
  27. ^ 4
  28. ^ widower
  29. ^ 3
  30. ^ 1
  31. ^ Tosefta
  32. ^ 2
  33. ^ 3
  34. ^ in the name of the RI MIGASH
  35. ^ 17b
  36. ^ 4
  37. ^ RAMBAM, RAMBAN, and other Rishonim
  38. ^ RASHBA
  39. ^ The Girsa of the Rashba put this answer of the Gemara second, unlike our Girsa, and he writes that the Halachah ought to follow the second answer.
  40. ^ EH 64:2
  41. ^ כשנכנסה לחופת נישואין
  42. ^ כשמקדשה
  43. ^ מברכין כל ברכת חתנים, כדמפרש
  44. ^ הא דרבי יהודה - ביהודה שנו
  45. ^ באירוסין כדי שיהא לבו גס בה, כד(לקמן יב,א); לפיכך מברכין ברכת חתנים מתחלה, דתניא במסכת כלה [פ"א ה"א]: כלה בלא ברכה - אסורה לבעלה כנדה
  46. ^ מדרבנן; שגזרו על הייחוד של פנויה, ואף ארוסה לא התירו עד שתיכנס לחופה, ובברכה, כדפרישית: כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה; ואדרבנן נמי מברכין 'וצונו' 'ואסר לנו', כדאשכחן בנר חנוכה (שבת כג א)
  47. ^ נשותינו
  48. ^ לנו
  49. ^ בורא פרי העץ
  50. ^ על השחיטה ועל המילה; דכיון דכולה חדא הודאה היא ואין הפסק בקשה בינתיים - לא בעיא חתימה, כדאמר בערבי פסחים (פסחים קה): ברכת המצות - טעמא מאי? משום דהודאה היא; הא נמי - כולה הודאה היא
  51. ^ כיון דבלשון קדושה היא - כקידוש היום חתמינן בה, כי התם, דבההיא חתמינן משום דיש בה הפסק, כגון 'כי הוא יום תחלה למקראי קודש'
  52. ^ אל המשתה
  53. ^ בכל יום, שלא היו שם אתמול
  54. ^ נראה בעיני סדר ברכות שנסדרו על עסקי הזוג אינו אלא מ'אשר יצר' ואילך, שאותה ברכה מתחלת לדבר בשניהם; 'אשר יצר את האדם' מדבר בזכר