ביאור:בבלי כתובות דף עז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ונכפה [1] - כמומין שבסתר דמי [2]; והני מילי דקביע ליה זמן; אבל לא קביע ליה - כמומין שבגלוי דמי.

משנה:

האיש שנולדו בו מומין - אין כופין אותו להוציא.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - במומין הקטנים, אבל במומין הגדולים [3] - כופין אותו להוציא.

גמרא:

רב יהודה תני נולדו [4]; חייא בר רב תני היו.

מאן דאמר נולדו [ואמרה המשנה 'אין כופין אותו להוציא’] - כל שכן היו, דקסברה וקיבלה; מאן דאמר היו - אבל נולדו לא [אלא כופין].

תנן: אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - במומין קטנים, אבל במומין גדולים כופין אותו להוציא - בשלמא למאן דאמר נולדו, היינו דשאני 'בין גדולים לקטנים', אלא למאן דאמר היו - מה לי גדולים מה לי קטנים? הא סברה וקיבלה?

כסבורה היא שיכולה לקבל ועכשיו אין יכולה לקבל.

ואלו הן מומין גדולים? פירש רבן שמעון בן גמליאל: [כגון] ניסמית עינו נקטעה ידו ונשברה רגלו.

אתמר: רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

רבא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים.

ומי אמר רבי יוחנן הכי [5]? והא [6] אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום ששנה רבי שמעון בן גמליאל במשנתנו - הלכה כמותו, חוץ מ'ערב' ו'צידן' ו'ראיה אחרונה' [7]?

אמוראי נינהו(עבודה זרה לב ב: רשב"ג אומר: בזמן שהקרע שלו עגול - אסור; משוך - מותר. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרשב"ג. תוד"ה הלכה כרשב"ג: להני אמוראי לית להו כללא דבכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו - מדאצטריך למיפסק כוותיה.

), ואליבא דרבי יוחנן.

משנה:

ואלו שכופין אותו להוציא: מוכה שחין, ובעל פוליפוס [8] והמקמץ, והמצרף נחושת, והבורסי [9] - בין שהיו עד שלא נישאו ובין משנישאו נולדו; ועל כולן אמר רבי מאיר: אף על פי שהתנה עמה - יכולה היא שתאמר "סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל"; וחכמים אומרים: מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין, מפני שממקתו [10].

מעשה בצידון בבורסי אחד שמת והיה לו אח בורסי אמרו חכמים יכולה היא שתאמר "לאחיך הייתי יכולה לקבל, ולך איני יכולה לקבל".

גמרא:

מאי 'בעל פוליפוס'? אמר רב יהודה אמר שמואל: ריח החוטם.

במתניתא תנא: ריח הפה.

רב אסי מתני איפכא, ומנח בה סימנא: שמואל לא פסיק פומיה [11] מכוליה פירקין [12].

והמקמץ:

מאי 'מקמץ'?

אמר רב יהודה: זה המקבץ צואת כלבים [13].

מיתיבי: מקמץ זה בורסי?

ולטעמיך - תיקשי לך מתניתין [14]: 'המקמץ 'והמצרף נחושת והבורסי' - בשלמא מתניתין לא קשיא [15] כאן בבורסי גדול [שנקרא סתם 'בורסי’] כאן בבורסי קטן [16] [17], אלא לרב יהודה קשיא!

תנאי היא, דתניא: מקמץ זה בורסי ויש אומרים זה המקמץ צואת כלבים [18].

והמצרף נחושת והבורסי:

מאי מצרף נחושת?

רב אשי אמר: חשלי דודי [19].

רבה בר בר חנה אמר: זה המחתך נחושת מעיקרו [20].

תניא כוותיה דרבה בר בר חנה: איזהו 'מצרף'? - זה המחתך נחושת מעיקרו.

אמר רב: האומר "איני זן ואיני מפרנס" - יוציא ויתן כתובה.

אזל רבי אלעזר, אמרה לשמעתא קמיה דשמואל. אמר: אכסוה שערי [21] לאלעזר! עד שכופין אותו להוציא - יכפוהו לזון!?

ורב?

אין אדם דר עם נחש בכפיפה.

כי סליק רבי זירא, אשכחיה לרבי בנימין בר יפת דיתיב וקאמר לה [22] משמיה דרבי יוחנן [23]. אמר ליה: על דא אכסוה שערין לאלעזר בבבל!

אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין מעשין [24] אלא לפסולות.

כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: כגון אלמנה לכהן גדול, וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר; אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אין כופין אותו [25].

ורב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אפילו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - כופין אותו.

תנן: 'אלו שכופין אותו להוציא: מוכה שחין ובעל פוליפוס [וכו’]’ [26]: בשלמא לרב אסי [27]: דרבנן קתני [28], דאורייתא לא קתני; אלא לרב תחליפא בר אבימי - ליתני 'נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כופין אותו' [29]?

אמר רב נחמן: לא קשיא: הא במילי הא בשוטי [30].

מתקיף לה רבי אבא: (משלי כט יט) בדברים - לא יוסר עבד [כי יבין ואין מענה] [לא די בדברים]! אלא אמר רבי אבא: הא והא – בשוטי:


עמוד ב

התם [31] - כי אמרה "הוינא בהדיה [32]" - שבקינן לה; הכא [בפסולי קהל או פסולי חיתון או – לפי הדיעות: בשלא ילדה עשר שנים]- אף על גב דאמרה "הוינא בהדיה" - לא שבקינן לה.

והרי מוכה שחין, דאף על גב דאמרה "הוינא בהדיה" - לא שבקינן לה, דתנן: חוץ ממוכה שחין מפני שממקתו, וקתני התם: כי אמרה "דיירנא בהדיה בסהדי" - שבקינן לה; הכא [בפסולי חיתון] אף על גב דאמרה "דיירנא בהדיה בסהדי" - לא שבקינן לה.

תניא: אמר רבי יוסי: שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: עשרים וארבעה מוכי שחין הן, וכולן אמרו חכמים תשמיש קשה להן; ובעלי ראתן [33] - קשה מכולן.

ממאי הוי?

דתניא: הקיז דם ושימש - הויין לו בנים ויתיקין [34]. הקיזו שניהם ושימשו - הויין לו בנים בעלי ראתן.

אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא טעים מידי, אבל טעים מידי - לית לן בה.

מאי סימניה?

דלפן עיניה, ודייבי [זבים, נוזלים] נחיריה, ואיתי ליה רירא מפומיה ורמו דידבי עילויה [35].

ומאי אסותיה?

אמר אביי: פילא [36], ולודנא [37] [מין שרף], גירדא דאגוזא [38] וגירדא דאשפא [39] וכליל מלכא [40] ומתחלא דדיקלא סימקא [41], ושליק להו בהדי הדדי, ומעייל ליה לביתא דשישא [42]; ואי לא איכא ביתא דשישא מעייל ליה לביתא דשב לבני ואריחא [43] ונטיל ליה [44] תלת מאה כסי על רישיה, עד דרפיא ארעיתא דמוחיה [45], וקרע למוחיה, ומייתי ארבע טרפי [46] דאסא [הדס] ומדלי כל חד כרעא [47] ומותיב חד [48] ושקיל בצבתא, וקלי ליה; דאי לא [49] - הדר עילויה [50].

מכריז רבי יוחנן: הזהרו מזבובי של בעלי ראתן [51].

רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה [52];

רבי אלעזר לא עייל באהליה;

רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה!

רבי יהושע בן לוי מיכרך בהו [53] ועסיק בתורה [54], אמר (משלי ה יט) אילת אהבים ויעלת חן [דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד] - אם חן מעלה על לומדיה - אגוני לא מגנא?

כי הוה שכיב [55], אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה [רצונך];

אזל, איתחזי ליה [הראה עצמו לריב"ל].

אמר ליה [ריב"ל למלאך המות]: אחוי לי דוכתאי [56]!

אמר ליה [מלאך המות לריב"ל]: לחיי!

אמר ליה [ריב"ל למלאך המות]: הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא.

יהבה ניהליה.

כי מטא להתם דלייה, קא מחוי ליה [מלאך המות לריב"ל, את מקומו]; שוור [57] [ריב"ל], נפל לההוא גיסא [לתוך גן עדן]. נקטיה [מלאך המות לריב"ל] בקרנא דגלימיה [בפנת בגדו].

אמר ליה [ריב"ל למלאך המות]: בשבועתא דלא אתינא.

אמר קודשא בריך הוא: אי איתשיל אשבועתא [58] ניהדר, אי לא - לא ניהדר.

אמר ליה [מלאך המות לריב"ל]: הב לי סכינאי!

לא הוה קא יהיב ליה.

נפקא בת קלא ואמרה ליה: הב ניהליה, דמיתבעא לברייתא [שהבריות זקוקות לכך, שיהיה למלאך המות סכין].

מכריז אליהו קמיה: פנו מקום לבר ליואי! פנו מקום לבר ליואי!

אזל, אשכחיה לרבי שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי [59] [שרפרפים] פיזא [עשויים זהב];

אמר ליה: את הוא בר ליואי?

אמר ליה: הן!

נראתה קשת בימיך?

אמר ליה: הן!

אם כן אי אתה בר ליואי [60]!

ולא היא, דלא הואי מידי [61], אלא סבר: לא אחזיק טיבותא לנפשאי.

רבי חנינא בר פפא - שושביניה הוה [62]; כי הוה קא ניחא נפשיה אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה.

אזל לגביה ואיתחזי ליה.

אמר ליה: שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי, דאמרי: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו"'.

שבקיה. לבתר תלתין יומין אזל, איתחזי ליה. אמר ליה: אחוי לי דוכתאי!

אמר ליה: לחיי!

אמר ליה: הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא!

אמר ליה: כחברך בעית למיעבד לי!!

אמר ליה: אייתי ספר תורה וחזי - מי איכא מידי דכתיב ביה דלא קיימתיה?

אמר ליה: מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה [63]?

ואפילו הכי - כי נח נפשיה אפסיק ליה עמודא דנורא [עמוד אש] בין דידיה [בינו] לעלמא [לבין העולם; אולי: לבין המלוים אותו בלויה, כמו שאליהו עלה השמימה ברכב אש וסוסי אש (מלכים ב ב יא)]; וגמירי דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא. קרב לגביה רבי אלכסנדרי, אמר: עשה בשביל כבוד חכמים!

לא אשגח.

עשה בשביל כבוד אביך!

לא אשגח.

עשה בשביל כבוד עצמך [64]!

איסתלק [עמוד האש].

אמר אביי: לאפוקי ממאן דלא קיים <אפילו אות אחת> [65].

אמר ליה רב אדא בר מתנא: לאפוקי ממר, דלא אית ליה מעקה לאיגריה!! ולא היא; מיהוה הוה, וההיא שעתא הוא דשדייה זיקא.

אמר רבי חנינא: מפני מה אין בעלי ראתן בבבל? מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר של היזמי [66].

אמר רבי יוחנן: מפני מה אין מצורעין בבבל? מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר ורוחצין במי פרת.

הדרן עלך המדיר


כתובות עח,א פרק שמיני האשה שנפלו

משנה:

1</ref> האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס [67]: מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים.

2</ref> נפלו לה משנתארסה: בית שמאי אומרים: תמכור [68], ובית הלל אומרים: לא תמכור; אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה – קיים.

אמר רבי יהודה: אמרו חכמים לפני רבן גמליאל: הואיל וזכה באשה [69] - לא יזכה בנכסים? [70]

אמר להם: על החדשים [71] אנו בושים [72] אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים?

3</ref> נפלו לה משנשאת - אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות;

4</ref> עד שלא נשאת [73] ונשאת [74] - רבן גמליאל אומר: אם מכרה ונתנה קיים.

אמר רבי חנינא בן עקביא: אמרו לפני רבן גמליאל: הואיל וזכה באשה [75] - לא יזכה בנכסים? אמר להם: על החדשים [76] אנו בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים?

רבי שמעון חולק בין נכסים לנכסים: נכסים הידועין לבעל [77] לא תמכור, ואם מכרה ונתנה – בטל; שאינן ידועין לבעל לא תמכור, ואם מכרה ונתנה קיים.

גמרא:

מאי שנא רישא [האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס] דלא פליגי [בית שמאי ובית הלל, שמוכרת ונותנת וקיים] ומאי שנא סיפא [נפלו לה משנתארסה] דפליגי [בית שמאי ואומרים: תמכור] [78]?

אמרי דבי רבי ינאי: רישא - בזכותה נפלו [79]; סיפא בזכותו נפלו [80].

אם בזכותו נפלו - כי מכרה ונתנה אמאי קיים? אלא: רישא - ודאי בזכותה נפלו, סיפא אימר בזכותה אימר בזכותו [81]: לכתחלה - לא תמכור; אם מכרה ונתנה - קיים.

אמר רבי יהודה אמרו לפני רבן גמליאל: [הואיל וזכה באשה - לא יזכה בנכסים?

אמר להם: על החדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים?]:

איבעיא להו: רבי יהודה - אלכתחלה [82] או אדיעבד [83]?

(כתובות עח ב)

תא שמע:, דתניא: 'אמר רבי יהודה: אמרו לפני רבן גמליאל: הואיל וזו [84] אשתו וזו [85] אשתו - [86] זו [87] - מכרה בטל [88], אף זו [89] מכרה בטל [90]!

אמר להן: על החדשים [91] אנו בושים [92], אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים [93] - שמע מינה [94] דיעבד קאמר [95]!

שמע מינה.

תניא: 'אמר רבי חנינא בן עקביא: [96] לא כך השיבן רבן גמליאל לחכמים [97] אלא כך השיבן [98]: לא אם אמרתם בנשואה, שכן בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה - תאמרו בארוסה שאין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה [99]?!

אמרו לו: רבי! [100] מכרה לה עד שלא נשאת [101]; נשאת ואחר כך מכרה [102] מהו?

אמר להו: אף זו מוכרת ונותנת וקיים.

אמרו לו: הואיל וזכה באשה [103] לא יזכה בנכסים [104]?

אמר להם: על החדשים אנו בושין אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים.' והאנן תנן עד שלא נשאת ונשאת - רבן גמליאל אומר: אם מכרה ונתנה 'קיים [בדיעבד, אך לכתחילה לא]?!

אמר רב זביד: תני מוכרת ונותנת וקיים.

רב פפא אמר: לא קשיא: הא [105] - רבי יהודה [106] אליבא דרבן גמליאל, [107], הא [בסיפא דמתניתין] רבי חנינא בן עקביא אליבא דרבן גמליאל [108].

ורבי חנינא בן עקביא [109] – כבית שמאי [110]?!

הכי קאמר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על דבר זה [111].

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: בין שנפלו לה נכסים עד שלא נתארסה בין שנפלו לה נכסים משנתארסה וניסת - הבעל מוציא מיד הלקוחות;

כמאן? דלא כרבי יהודה ולא כרבי חנינא בן עקביא!?

אינהו דאמרי כ'רבותינו', דתניא: רבותינו חזרו ונמנו: בין שנפלו לה עד שלא תתארס ובין שנפלו לה משנתארסה וניסת - הבעל מוציא מיד הלקוחות.

משניסת אלו ואלו מודים [שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות]:

לימא תנינא לתקנת אושא [כלומר: לכאורה במשנתנו מבוארת תקנת אושא], דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: באושא התקינו: האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה, ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות [ופירוש זה קשה, שהרי המשנה היתה צריכה לומר: 'באושא התקינו' או לשון דומה].

[אלא אומרת הגמרא:] מתניתין – בחייה [112], ולפירות [113]; תקנת אושא: בגופה של קרקע, ולאחר מיתה [114].

רבי שמעון חולק בין נכסים [115] [נכסים הידועין לבעל לא תמכור, ואם מכרה ונתנה – בטל; שאינן ידועין לבעל לא תמכור ואם מכרה ונתנה -קיים]:

אלו הן ידועין ואלו הן שאינן ידועין?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: 'ידועין' – מקרקעי [116], שאינן ידועין – מטלטלין;

ורבי יוחנן אמר: אלו ואלו ידועין הן, ואלו הן שאינן ידועין: כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים.

תניא נמי הכי: אלו הן שאינן ידועין: כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים.

ההיא איתתא, דבעיא דתברחינהו לנכסה מגברה [117] - כתבתינהו לברתה [118]; אינסיבה ואיגרשה.

הערות[עריכה]

  1. ^ חולי שממנו נופל לארץ ויש לו זמן לבא [כלומר: בנכפה ששהתקפות באות באופן מסודר, בעתות ידועות מראש, כמו שאומרת הגמרא להלן]
  2. ^ לפי שנזהרת ביום זמנה מלצאת בין הבריות
  3. ^ מפרש בגמרא
  4. ^ משנשאה
  5. ^ דהלכה כרבן שמעון בהא לחודא
  6. ^ 'בכל מקום ששנה' קאמר:
  7. ^ 'ערב' – ב'גט פשוט'; 'צידן' - במי שאחזו קורדיקוס; 'ראיה אחרונה' - בסנהדרין [לא,א] בפרק 'זה בורר' [פ"ג מ"ח], ובשתי ראיות נחלק - הלכה כמותו בראשונה, ולא באחרונה: אמרו [בית הדין] לו [לאחד מבעלי הדין] 'הבא ראיה'! אמר: אין לי ראיה כו'
  8. ^ מפרש בגמרא
  9. ^ מפרש בגמרא; וכולן מפני שאומנות מסרחת היא
  10. ^ לשון המק בשרו (זכריה יד יב)
  11. ^ סימנא דשמואל ריח הפה אמר
  12. ^ תמיד היה שגור בפיו
  13. ^ לא ידעתי מה צורך בה אבל באשכנז ראיתי ששורין בהם הבגדים לפני כבוסן יום או יומים
  14. ^ דקא חשיב להו בתרין
  15. ^ אברייתא, דאיכא למימר: האי דחשיב ליה בתרי - הכי קאמר
  16. ^ שהוא עני ויש לו עורות מעט
  17. ^ דהיינו 'מקמץ'
  18. ^ והכי גרסינן לה בתוספתא; והא דרבי יוסי ברבי יהודה( 1. תוספתא כתובות פרק ז משנה י: איזה 'מקמץ'? זה בורסי; ויש אומרים זה המקמץ צואה. מצרף נחושת זה [המתיר נחושת] ר"י בר יהודה אומר: בעל פוליפוס זה ריח הפה. ) - מלתא אחריתי קאמר ושם היא שנויה
  19. ^ מחשלין ומרדדין נחשת ועושין ממנו יורות ומסריח הוא
  20. ^ ממקום מוצאו מן הארץ
  21. ^ האכילוהו שעורים כבהמה; [פירוש 'אכסוהו':] כל הנאכל שלא כדרכו קרי ליה 'כוסס'
  22. ^ להא מילתא דרב
  23. ^ דאיהו נמי כרב סבירא ליה
  24. ^ אין כופין להוציא
  25. ^ דלא כפינן אפריה ורביה
  26. ^ הני אין, אפריה ורביה לא
  27. ^ לא תקשי הא דלא חשיב פסולות במתניתין, דאיכא לשנויי
  28. ^ הנך דאיסורא דידהו לא כתיבא באורייתא
  29. ^ דמדאורייתא לא מיחייב לאפוקה, דאפשר ליקח לו אשה אחרת אצלה, אבל מדרבנן קאמר: דכל כמה דאיתא להא גביה לא נסיב אחריתי
  30. ^ אפריה ורביה - במילי מייסרינן, בשוטי לא רדינן ליה, אבל הנך - בשוטי נמי רדינן ליה, שאי אפשר לה לקבל
  31. ^ גבי מתניתין
  32. ^ מקבלנא ליה
  33. ^ שרץ יש לו במוחו
  34. ^ חלשים
  35. ^ זבובין כרוכין אחריו
  36. ^ עשב שקורין פוליו"ן
  37. ^ אליישינ"א
  38. ^ קליפי עץ האגוז
  39. ^ מה שגוררין מן העור [בעיבוד עורות בבורסקי]
  40. ^ חבצלת
  41. ^ שומר שיש להם לתמרים בקטנותן כעין שיש לאגוזים קטנים
  42. ^ של שיש, כלומר: מקום שאין רוח שולט שם
  43. ^ שכותלן עב שבעה לבנים זה אצל זה, ואריח - שהוא חצי לבינה, והלבינה שלשה טפחים
  44. ^ ושופך לו מאותן מים
  45. ^ גולגלתו מתרככת ונוחה ליקרע בסכין
  46. ^ עלין
  47. ^ מגביה רגלו של שרץ
  48. ^ ומושיב העלה תחת רגלו, שאם לא יעשה כן - לכשיחזיק בגופו ליטלו - ינעוץ צפרניו במוחו ויקוב את הקרום
  49. ^ אם לא ישרפנו
  50. ^ יחזור עליו
  51. ^ זבובים השוכנים עליו קשות להביא אותו חולי על איש אחר
  52. ^ במקום שתנשב רוח אחת על שניהם [עליו ועל בעל ראתן]
  53. ^ נדבק אצלם
  54. ^ בשעה שעוסק בתורה, ומושיבן אצלו, ומובטח הוא שתגין התורה עליו ולא יוזק
  55. ^ כשהגיע זמנו ליפטר
  56. ^ הוליכני לגן עדן והראני מקומי
  57. ^ קפץ
  58. ^ אם נשבע בשבועה מעולם ונשאל עליה להתירה
  59. ^ פלישטי"ל
  60. ^ אין אתה ראוי לכרוז זה שאני שומע: שהקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב העולם, ואם יש צדיק גמור בדור - אין צריך אות
  61. ^ לא נראה הקשת בימיו
  62. ^ אוהבו ורגיל אצלו מלאך המות
  63. ^ כדהוה עביד איהו [ריב"ל] שהיה מסכן בנפשו לכבד את התורה
  64. ^ שיקרבו אליך ויספדוך ויתעסקו בך
  65. ^ עמוד זה בא להוציא מעליו מי שלא קיים את כל התורה כמו שקיים הוא
  66. ^ שמטילין בו כשות שגדל בהיזמי
  67. ^ ונתארסה
  68. ^ בעודה ארוסה, אבל משתנשא – לא, כדתני לקמן עד שלא ניסת וניסת וכו'
  69. ^ שהיא ארוסתו
  70. ^ בגמרא מפרש אהי מינייהו קיימי: אלכתחלה דבית שמאי? או אדיעבד דבית הלל?
  71. ^ שנפלו לה משנשאת
  72. ^ מה ראו חכמים לומר 'אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות', כדתנן לקמן במתניתין
  73. ^ כגון משנתארסה או קודם לכך
  74. ^ ואחר כך נשאת
  75. ^ שנשאה
  76. ^ שנפלו לה משניסת
  77. ^ בגמרא מפרש
  78. ^ הרי נתארסה, ומשום דנפלו לה קודם לכן הורע כוחו
  79. ^ עדיין לא היה זכאי בשלה ולא בה, אלא היא עצמה
  80. ^ כבר זכה בה ובנכסיה
  81. ^ דאירוסין עושה ספק נישואין: שמא תבא לידי נישואין שמא לא תבא
  82. ^ פליגי, ואמרי: אמאי מוכרת לכתחלה לבית שמאי? הואיל וזכה באשה שאירסה לא יזכה בנכסיה? אבל אדיעבד מודו כבית הלל,
  83. ^ נמי פליגי, ובעי למימר מִכרָהּ בטל
  84. ^ נשואה
  85. ^ ארוסה
  86. ^ מה נשואה
  87. ^ נפלו לה משנשאת
  88. ^ כדקתני במתניתין הבעל מוציא כו'
  89. ^ שנפלו לה כשהיא ארוסה יהא
  90. ^ ואפילו כשהיא עודה ארוסה
  91. ^ שאתם אומרים עליהם 'מה זו מכרה בטל'
  92. ^ על מה שאמרנו בטל
  93. ^ אומרים לי עליהם מה זו מכרה בטל כו'; ולא גרסינן 'אמר להם: אף זו לא תמכור; וכן מצאתי בתוספתא
  94. ^ מדקאמרי ליה 'אף זו מכרה בטל' שמע מינה
  95. ^ דיעבד נמי קשיא להו
  96. ^ בעוד שדנו לפניו במוכרת בעודה ארוסה
  97. ^ לא כך הוצרך להשיבם 'על החדשים אנו בושים' שהרי תשובה נצחת יש כאן: שיש להפריש בין ארוסה לנשואה
  98. ^ וכן השיבן עליה
  99. ^ לבדו אלא אם כן אביה עמו, דתנן: אביה ובעלה מפירין נדריה
  100. ^ נראין דבריך
  101. ^ במוכרת בעודה ארוסה
  102. ^ נכסים שנפלו לה קודם נישואין
  103. ^ למציאתה ולמעשה ידיה והפרת נדריה
  104. ^ שתיקנו לאכול פירותיהן בחייה, והיאך מכרה קיים
  105. ^ מתניתין, [דקתני 'אם מכרה’]
  106. ^ היא, דאיהו מסיק ואמר לה [דסבירא ליה]
  107. ^ אפילו בעודה ארוסה - לא תמכור לכתחילה, וכל שכן בנשאת קודם מכירה]
  108. ^ ואף על גב דאיירי רבי חנינא בסיפא - לאו דמודה לרבי יהודה דרבן גמליאל 'אם מכרה' אית ליה, אלא מוכרת לכתחילה! ומאי דלא פריש רבי חנינא במתניתין פריש בברייתא
  109. ^ דאמר כמאן [סובר רבן גמליאל]
  110. ^ בתמיה: דהא בית הלל - אפילו במוכרת באירוסין אמרי 'לכתחילה לא', ואם בא לוקח לבית דין לימלך אמרינן ליה 'לא תיזבון' - כ"ש משנישאת
  111. ^ אלא לכתחילה תמכור
  112. ^ בחייה קאמר
  113. ^ הבעל מוציא כדי לאכול פירות בחייה, ולאחר מותה יחזיר הקרקע ללוקח; ואפילו מתה בחייו - לא ירשנה הבעל;
  114. ^ ואתו באושא ותקון דאפילו גופה של קרקע יורש הבעל
  115. ^ יש נכסים שמכרה קיים ויש נכסים שמכרה בטל:
  116. ^ ועל מנת אותן נכסים נשאה, לפיכך מכרה בטל, שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה
  117. ^ אלמנה היתה, ובאת להנשא
  118. ^ והיתה מקדמת ונותנתן לבתה כדי להבריח זכות בעלה מהם שלא יזכה בהם והודיעה לעדים שאין מתנה זו מתנה אלא להבריח ולא שתזכה בהם הבת אם תתאלמן היא או תתגרש