ביאור:בבלי כתובות דף קיב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
והויא כמבי מיכסי [שם מקום] עד אקרא דתולבנקי [שם מקום בגבול בבל וא"י] [1]: כ"ב פרסי אורכא ופותיא [רוחבה] שיתא פרסי.
רבי חלבו ורבי עוירא ורבי יוסי בר חנינא איקלעו לההוא אתרא; אייתו קמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו [יש אומרים שזהו כפר חנניה שבגליל]. ואילפס כפר הינו - כמה הוי? חמשה סאין. אכלו שליש והפקירו שליש ונתנו לפני בהמתן שליש.
לשנה איקלע רבי אלעזר להתם, ואייתו לקמיה [אפרסק]; נקטו בידיה [2] ואמר (תהלים קז לד) ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה.
רבי יהושע בן לוי איקלע לגבלא [דרום מזרח לים המלח]; חזנהו להנהו קטופי [3] דהוו קיימי כי עיגלי; אמר: עגלים בין הגפנים? אמרו ליה: קטופי נינהו! אמר: ארץ ארץ הכניסי פירותייך! למי את מוציאה פירותייך? לערביים הללו שעמדו עלינו בחטאתינו?
לשנה [4] איקלע רבי חייא להתם, חזנהו דהוו קיימי כעיזי. אמר: עזים בין הגפנים? אמרו ליה: זיל! לא תעביד לן כי חברך.
תנו רבנן: בברכותיה [5] של ארץ ישראל - בית סאה עושה חמשת ריבוא כורין; בישיבתה של צוען [6] בית סאה עושה שבעים 'כורין, דתניא: אמר רבי מאיר: אני ראיתי בבקעת בית שאן [7] בית סאה עושה שבעים כורין [8] ואין לך מעולה בכל ארצות יותר מארץ מצרים [9] שנאמר (בראשית יג י: וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת ה' את סדם ואת עמרה) כגן ה' כארץ מצרים [באכה צער], ואין לך [10] מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען, דהוו מרבו בה [11] מלכים, דכתיב (ישעיהו ל ד) כי היו בצוען שריו [ומלאכיו חנס יגיעו] [12]; ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל יותר מחברון, דהוו קברי בה שיכבי, ואפילו הכי חברון מבונה [13] על אחת משבעה [14] בצוען, דכתיב (במדבר יג כב: ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים; מאי 'נבנתה'? אילימא נבנתה ממש - אפשר אדם בונה בית לבנו קטן [15] קודם שיבנה לבנו גדול [16] - שנאמר (בראשית י ו) ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען!? אלא שמבונה על אחת משבעה בצוען; והני מילי – בטרשים, אבל שלא בטרשים - חמש מאה [17]; והני מילי שלא בברכותיה, אבל בברכותיה כתיב (בראשית כו יב) ויזרע יצחק בארץ ההיא [וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה’] [18].
תניא: 'אמר רבי יוסי: סאה ביהודה היתה עושה חמש סאין סאה קמח [19], סאה סלת, סאה סובין [20], סאה מורסין [21] וסאה קיבוריא [22]'.
אמר ליה ההוא צדוקי לרבי חנינא: "יאה משבחיתו בה [23] בארעכון [בארצכם, ארץ ישראל]: בית סאה אחת הניח לי אבא [24] ממנה משח [שמן], ממנה חמר [יין], ממנה עיבור [חטה], ממנה קיטניות, ממנה רועות מקנתי".
אמר ליה ההוא בר אמוראה לבר ארעא דישראל [25]: האי [תאלתא] דקיימא אגודא דירדנא [26] - כמה גדריתו מינה [27]? [28]?
אמר ליה: שיתין כורי.
אמר ליה: אכתי לא עייליתו בה [לא השבחתם אותה, אלא] אחריבתוה [החרבתם אותה]; אנן - מאה ועשרים כורי הוה גזרינן מינה!
אמר ליה אנא נמי מחד גיסא קאמינא לך.
אמר רב חסדא: מאי דכתיב (ירמיהו ג יט: ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי [צבאות גוים, ואמר 'אבי' תקראו לי, ומאחרי לא תשובו]; למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? - לומר לך: מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו [29] - אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה [30].
דבר אחר: מה צבי זה קל מכל החיות - אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה.
אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים?
תלמוד לומר: 'זבת חלב ודבש': שמנים מחלב ומתוקים מדבש.
רבי אלעזר כי הוה סליק לארץ ישראל, אמר: פלטי לי מחדא [31]; כי סמכוהו, אמר: פלטי לי מתרתי; כי אותבוהו בסוד העיבור, אמר: פלטי לי מתלת, שנאמר (יחזקאל יג ט) והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא [והקסמים כזב,] בסוד עמי לא יהיו - זה סוד עיבור, ובכתב בית ישראל לא יכתבו - זה סמיכה, ואל אדמת ישראל לא יבואו - כמשמעו [וידעתם כי אני ד' ה’].
רבי זירא, כי הוה סליק לארץ ישראל - לא אשכח מברא למעבר; נקט במצרא [32] וקעבר. אמר ליה ההוא צדוקי: עמא פזיזא [33] דקדמיתו פומייכו לאודנייכו [34] אכתי בפזיזותייכו קיימיתו [35].
אמר ליה: דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה - אנא מי יימר דזכינא לה!
רבי אבא מנשק כיפי דעכו [36].
רבי חנינא מתקן מתקליה [37].
רבי אמי ורבי אסי
קיימי משמשא לטולא [38] ומטולא לשמשא [39].
רבי חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה, שנאמר (תהלים קב טו) כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.
אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא: דור שבן דוד בא - קטיגוריא [40] בתלמידי חכמים.
כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: צירוף אחר צירוף [41] שנאמר (ישעיהו ו יג) ועוד בה עשיריה [42] ושבה והיתה לבער [כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם - זרע קדש מצבתה].
תני רב יוסף: 'בזוזי ובזוזי דבזוזי [43]'.
אמר רב חייא בר אשי אמר רב: עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות שנאמר (יואל ב כב: אל תיראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר) כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם [44].
הדרן עלך שני דייני גזירות וסליקא לה מסכת כתובות
הערות
[עריכה]- ^ כשתצרף כל המקומות ישתער לכך
- ^ מצאן קטנות נאחזות בידו אחת
- ^ אשכולות כדמתרגמינן: (ויקרא כה ה) 'לא תבצור' – 'לא תקטוף'
- ^ לסוף שנה
- ^ כשהשנה מבורכת
- ^ כלומר: כדמפרש ואזיל, ומצוען אתה למד לארץ ישראל כדמפרש ואזיל
- ^ שהיא משאר ארצות
- ^ וכיון דבשאר ארצות יש שבעים כורים - כל שכן בארץ מצרים
- ^ שהרי נמשלה לגן ה'
- ^ מדינה
- ^ מצרים
- ^ על מלכי ישראל הכתוב מדבר לגנאי, שמרדו בהקב"ה וסמכו על מלכי מצרים, ותמיד היו שריהם ושלוחיהם מצויין בצוען שלוחים למלך מצרים מביאין תשורה
- ^ בנויה בכל טוב; 'מבונה' - לשון פרי, כדכתיב (בראשית ל ג) ואבנה גם אנכי ממנה
- ^ הרי שבע פעמים שבעים כורים - הרי ארבע מאות ותשעים
- ^ לכנען
- ^ למצרים
- ^ ובמקום שאינו טרשים כחברון יש להוסיף עד חמש מאות
- ^ ובברכותיה כתיב 'מאה שערים' על אחת, שבשאר שנים נתברך למאה: מאה פעמים חמש מאות הרי חמשת ריבוא
- ^ הוא אבק דק היוצא מן הנפה; והחטין טחונין ברחיים של גריסין ואינן טחונין דקין, והנפה מוציאה הקמח וקולטת פסולת ומחזיר מה שבנפה לריחים
- ^ שהמכתשת מוציאה: כשלותתין חטין לסולת כותשין אותן במכתשת
- ^ הן סובין היוצאין באחרונה
- ^ קמח שאינו יפה שעושים ממנו פת קבור וקורין שאנדי"ר
- ^ יפה אתם משבחין אותה
- ^ בארץ ישראל
- ^ אחד מבני האמורי אמר ליהודי תחלת ביאתו לארץ
- ^ דקל פלוני העומד על שפת הירדן
- ^ כמה תמרים אתם גודרים הימנו
- ^ לקיטת תמרים קרויה 'גדירה' בלשון [משנה, ו'גוזרא' בלשון] ארמי
- ^ שהעור כווץ וגומד לאחר הפשטו
- ^ עושה פירותיה מרובין עד אין מקום להצניען
- ^ נצלתי מאחת מהן מן הקללות האמורות במקרא
- ^ יש מקום שאין גשר, ומשליכין עץ על רוחב הנהר משפה לשפה, ואינו רחב לילך עליו כי אם אוחז בידיו בחבל המתוח למעלה הימנו, קשור שני ראשיו בשתי יתידות אחת מכאן ואחת מכאן בשני עברי הנהר
- ^ עם בהול
- ^ מתחלתכם הייתם בהולים שהקדמתם נעשה לנשמע
- ^ ועודכם בבהלתכם כבתחלה למהר לעשות דבר בלא עתו
- ^ אלמוגים; לישנא אחרינא כיפי דעכו: סלעים
- ^ משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים
- ^ כשהשמש הגיע למקום שהן יושבין וגורסין, וחמה מקדרת עליהן עומדין משם לישב בצל
- ^ ובימי הצנה עומדין מן הצל ויושבין בחמה כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל
- ^ הרבה מסטינים ומלמדים חובה יעמדו עליהם
- ^ גזירות על גזירות
- ^ כשתשעה החלקים יהיו אבודין ולא נותר כי אם העשירית - אף היא
- ^ שוללים אחר שוללים
- ^ מדכתיב 'תאנה וגפן נתנו חילם' - הרי עץ פרי אמור! מה תלמוד לומר 'כי עץ נשא פריו'? - אף אילני סרק ישאו פרי