ביאור:בבלי כתובות דף לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1] חובל בחבירו [2] נמי: אם כן בטלת [(דברים כה ג): ארבעים יכנו] לא יוסיף פן יוסיף [להכתו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך] [3]! [ועוד:] עדים זוממין נמי: אם כן בטלת (דברים כה ב) והיה אם בן הכות הרשע [והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר] [4]!

אלא עדים זוממין [5] אפשר לקיומה בבן גרושה ובן חלוצה [6].

חובל בחבירו נמי איכא לקיומה, כגון שהכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה [7]!? [8]אחותו נמי איכא לקיומה [9]: באחותו בוגרת! [10]!

אמר לך רבי יוחנן: האי 'תחת אשר עינה' - מיבעי ליה לכדאביי, דאמר אביי [11] אמר קרא [(דברים כב כט): ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה] תחת אשר עינה [לא יוכל שלחה כל ימיו]: האי (חמשים כסף נתחדשו) 'תחת אשר עינה' (תחת קנס העינוי), מכלל דאיכא בושת ופגם (אבל בושת ופגם, שהוא בשאר חובלים - לא כלל כאן).

ועולא נפקא ליה מדרבא, דאמר רבא: אמר קרא (דברים כב כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף [ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו]: ('השוכב עמה' קרא יתירא הוא, לדרשה: נימא 'ונתן לאבי הנערה חמשים כסף') הנאת שכיבה – חמשים, מכלל דאיכא בושת ופגם (דלאו מחמת הנאת שכיבה נינהו, שהרי ישנן בשאר חובלים - לא כיילינהו בגוייהו דהני).

(עד כאן היתה סוגיא סבוראית, אנונימית; מכאן מתחילה סוגיא קודמת, של אמוראים: רבי אלעזר ורבא ועוד): רבי אליעזר [בן פדת] אומר: עדים זוממין - ממונא משלמי ומילקא לא לקי, (לא צריכי קרא; דסברא היא דמלקות לא שייך בהו) משום דלאו בני התראה נינהו (קודם עדות, כדמפרש רבא ואזיל; הלכך אי איכא למענשינהו - לא תענשינהו אלא ממון, דאין עונש הגוף בלא התראה; ואף על גב דגבי בן גרושה ובן חלוצה ענשינן להו מלקות בלא התראה - התם גזירת הכתוב, דאשכחן בהו מלקות בהדיא: 'והיה אם בן – הכות' (דברים כה ב) ומוקמינן לקרא במידי דלא מצית למענשינהו מ'כאשר זמם', אבל היכא דמצית למיעבד בהו הזמה - לא שייך בהו מלקות):

אמר רבא: תדע (שאי אפשר להתרות בהם): ניתרי בהו אימת?: ניתרי בהו מעיקרא (יום או שעה קודם שיעידו העדות) - אמרי "אישתלין (שכחנו ההתראה)" (הרי שבטלה ההתראה); ניתרי בהו בשעת מעשה - פרשי ולא מסהדי (אפילו אמת; [יאמרו בלבם] "הואיל ואנו חשודים בעיניכם - מה לנו ולצרה"); ניתרי בהו לבסוף (לאחר שהעידו) - מאי דהוה הוה (ד'כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד' - ואינן יכולין לחזור)!

מתקיף לה אביי: וניתרי בהו בתוך כדי דבור (לאחר שהעידו [’תוך כדי דבור' - כדי שאילת שלום] דתוך כדי דבור - כדבור דמי, ויכולים לחזור)!?

מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא: וניתרי בהו מעיקרא, ונרמז בהו רמוזי (בשעת העדות נרמוז להם רמזים על ההתראה להזכירם, ובלשון רך שלא יקפידו)!?

הדר אמר אביי: לאו מילתא היא דאמרי (שיהו עדים זוממין צריכין התראה): אי סלקא דעתך עדים זוממין צריכין התראה - כי לא מתרינן בהו לא קטלינן להו? מי איכא מידי דאינהו בעו קטיל (למיקטל) בלא התראה, ואינהו בעו התראה? הא בעינן 'ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו' (דברים יט יט) (והם זממו להרוג את זה בעדותן שלא היה ולא נברא, ולא התרו בו ההתראה שהעידו עליה), וליכא [אם תחייב התראה – אין 'כאשר זמם’]!?

מתקיף לה רב סמא בריה דרב ירמיה: אלא מעתה (דהאי דלא בעו התראה - משום 'כאשר זמם' הוא), בן גרושה ובן חלוצה (מלקות של זוממי עדות בן גרושה ובן חלוצה), דלא מ'כאשר זמם' קא מיתרבי (עונש דידהו, שהרי לא זממו להלקותו אלא לחללו) - ליבעי התראה!?

אמר קרא (ויקרא כד כב) משפט אחד יהיה לכם [כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלקיכם] - משפט השוה לכולכם (וכיון דרוב זוממין לאו בני התראה נינהו - הני נמי לא בעו התראה).

רב שישא בריה דרב אידי אמר: חובל בחבירו נמי ממונא משלם ומילקא לא לקי, מהכא: (שמות כא כב) וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה [ולא יהיה אסון - ענוש יענש; כאשר ישית עליו בעל האשה - ונתן בפללים], ואמר רבי אלעזר: במצות [מלשון 'ינצו’] שבמיתה (שמתכוין היה להורגו) הכתוב מדבר, דכתיב (בפסוק הבא:) (שמות כא כג) ואם אסון יהיה (שמתה האשה) ונתת נפש תחת נפש (ואף על פי שלא נתכוון אלא לחבירו ואשמעינן נתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב); היכי דמי? אי דלא אתרו ביה (אם תמיתנו תהרג) - אמאי מיקטיל? אלא פשיטא: דאתרו ביה, ומותרה לדבר חמור (מיתה) הוי מותרה לדבר הקל (שאם יכנו ולא ימות – ילקה), ו(אפילו הכי) אמר רחמנא 'ולא יהיה אסון (דכי אין שם חיוב מיתה) - ענוש יענש' (יענש דמי ולדות, ואף על גב דאיכא התראה למלקות; אלמא משלם ואינו לוקה).

מתקיף לה רב אשי: ממאי דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל? דלמא לא הוי? אם תמצא לומר הוי - ממאי דמיתה חמורה


עמוד ב

דלמא מלקות חמור, דאמר רב: 'אילמלי נגדוה (יסורין) לחנניה מישאל ועזריה - פלחו לצלמא'?!

אמר ליה רב סמא בריה דרב אסי לרב אשי, ואמרי לה רב סמא בריה דרב אשי לרב אשי: ולא שני לך בין הכאה שיש לה קצבה להכאה שאין לה קצבה (יסורי המלכות - הכאה שאין לה קצבה היא, אבל מלקות יש לה קצבה: 'ארבעים')?

מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד: הניחא לרבנן, דאמרי [12]: 'נפש ממש' [13], אלא לרבי, דאמר [14] 'ממון' [15] - מאי איכא למימר [16]?

אלא אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבא: מהכא: (שמות כא יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו [17] ונקה המכה [רק שבתו יתן ורפא ירפא] - וכי תעלה על דעתך שזה מהלך בשוק וזה נהרג? אלא מלמד שחובשין אותו [18], ואי מית - קטלינן ליה [19], ואי לא מית – 'שבתו יתן ורפא ירפא'; היכי דמי?: אי דלא אתרו ביה - אמאי מיקטיל? אלא פשיטא: דאתרו ביה, ומותרה לדבר חמור [20] מותרה לדבר הקל [21], ואמר רחמנא [22] 'שבתו יתן ורפא ירפא'.

מתקיף לה רב אשי: ממאי דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל? דלמא לא הוי, ואם תמצא לומר הוי - ממאי דמיתה חמורה דלמא מלקות חמור, דאמר רב: 'אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא'!?

אמר ליה רב סמא בריה דרב אסי לרב אשי, ואמרי לה רב סמא בריה דרב אשי לרב אשי: ולא שני לך בין הכאה שיש לה קצבה להכאה שאין לה קצבה?

מתקיף לה רב מרי: ממאי [23] דבמזיד [24], [25] 'ונקה' [26] – מקטלא [27]?: דלמא בשוגג [28], ונקה [29] מגָלות [30]?

קשיא.

ריש לקיש [31] אמר: הא [32] מני? - רבי מאיר היא, דאמר [33] לוקה ומשלם [34].

אי רבי מאיר - אפילו בתו נמי [35]? וכי תימא 'רבי מאיר - לוקה ומשלם אית ליה, מת ומשלם לית ליה' – ולא? והתניא: גנב וטבח בשבת [36], גנב וטבח לעבודת כוכבים, גנב שור הנסקל [37] וטבחו - משלם תשלומי ארבעה וחמשה - דברי רבי מאיר; וחכמים פוטרין!?

הא איתמר עלה: אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש, רבי אבין ורבי אילעא וכל חבורתא משמיה דרבי יוחנן אמרי: בטובח על ידי אחר [38].

וכי זה [39] חוטא, וזה [40] מתחייב [41]?

אמר רבא: אמר רחמנא: (שמות כא לד: כי יגנב איש שור או שה) וטבחו או מכרו [חמשה בקר ישלם תחת השור, וארבע צאן תחת השה] - מה מכירה על ידי אחר [42] - אף טביחה על ידי אחר.

דבי רבי ישמעאל תנא: או - לרבות את השליח;

דבי חזקיה תנא: ’[שמות כא,לד: כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם] תחת [השור וארבע צאן תחת השה] [43] - לרבות את השליח.'

מתקיף לה מר זוטרא: מי איכא מידי, דאילו עבד איהו לא מיחייב [ממון] [44], ועביד שליח ומחייב!?

איהו - לאו משום דלא מיחייב [45], אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה.

אי בטובח על ידי אחר - מאי טעמייהו דרבנן דפטרי?

מאן חכמים

הערות[עריכה]

  1. ^ ופרכינן:
  2. ^ דעל כרחך בממון נידון, תקשי
  3. ^ בטלת לאו ד'לא יוסיף פן יוסיף', שהוא אזהרה למכה את חבירו
  4. ^ במסכת מכות (דף ב,ב) מוקמינן לה בעדים זוממין
  5. ^ על כרחך - כיון דרבייה קרא לתשלומין -
  6. ^ איכא לאוקמא לעונש מלקות: דלאו דידיה במעידין אנו את איש פלוני כהן שהוא בן גרושה, דליכא לאוקמי 'כאשר זמם' ולומר 'יהא הוא בן גרושה תחתיו', אלא סופג את הארבעים, והכי תנן במסכת מכות
  7. ^ וחובל בחבירו נמי מוקמינן ליה בשאין בה שוה פרוטה בכל חמשה דברים שבה, כגון שלא פיחתו מכספו וממלאכתו, וריפוי לא הוצרך, ולא צער היה בה, ובשוטה שאין לה בושת
  8. ^ והכא נמי ב
  9. ^ מלקות דידה
  10. ^ אבל נערה - לישלם ולא לילקי, הואיל וריבתה גזירה שוה ד'תחת תחת' לתשלומין
  11. ^ בשילהי פירקין, דפרכינן 'ואימא חמשים אמר רחמנא מכל מילי'? ושני אביי:
  12. ^ בסנהדרין, ב'אלו הן הנשרפים' (עט,א)
  13. ^ 'נתכוון להרוג את זה והרג את זה – חייב; והאי 'ונתת נפש' - ממש קאמר' - אית לן למידק ואוקמי קרא בשהתרו בו, ולמילף דאף על גב דאיכא התראה - יענש ממון כשאין שם מיתה
  14. ^ התם: נתכוון להרוג את זה והרג את זה
  15. ^ אינו נהרג, אלא משלם דמי האשה ליורשיה - אם כן אפשר לאוקמי קרא בשלא התרו בו, ומשום הכי כי אין אסון - משלם דמי ולדות, וכי יש אסון משלם דמי אשה, אבל אתרו ביה - אימא לך לוקה ואינו משלם
  16. ^ מהיכא תיתי חובל בחבירו לתשלומין ואף כשהתרו בו
  17. ^ כדמתרגמינן 'על בוריו': ששב לכחו ולאיתנו הראשון
  18. ^ לא נאמר מקרא זה אלא ללמדך דהיכא דהכהו ולא מת, ונפל למשכב - יחבשו את המכה ההוא בבית האסורין עד שנראה אם יקום והתהלך בחוץ, אז 'ונקה המכה'; מכלל דעד השתא - לא יצא מידי בית דין, אלא נחבש
  19. ^ כיון דאמרת חובשין - מכלל דאי מיית ניזק - קטלינן ליה להאי, דאי לאו לקטלא - למאי חבשינן ליה?
  20. ^ מיתה
  21. ^ מלקות ד'לא יוסיף' דחובל, ולא מת
  22. ^ להיכא דלא מת, דאיכא ממון ומלקות נידון בממון, דכתיב
  23. ^ דהאי ו'הכה איש את רעהו'
  24. ^ במזיד קא משתעי
  25. ^ והאי
  26. ^ דילפינן מיניה חבישה
  27. ^ ונקה מקטלא קאמר, דתשמע מינה דאי מיית קטלינן ליה, ועל כרחין בהתרו בו
  28. ^ משתעי, ולא התרו בו וחבישה לאו לקטלא
  29. ^ נמי לאו לקטלא אלא
  30. ^ קאמר, ומשום הכי: כי נקה מגלות - ישלם ממון, אבל היכא דאתרו ביה - אימא לך דכי לא מיית לוקה ואינו משלם
  31. ^ מהדר אשינויא דרומיא דרמינן בריש שמעתין: מתניתא דמכות אדכתובות
  32. ^ מתניתין דקתני 'בא על אחותו נותן קנס'
  33. ^ לעיל
  34. ^ שלא השם מביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין
  35. ^ דמיקטיל עלה – לישלם, דהא לא סבירא ליה לרבי מאיר דפטור משום דרבה מיניה, ואמאי תנן מתניתין הבא על בתו פטור מן הקנס
  36. ^ איכא חיוב מיתה וכן לעבודת כוכבים
  37. ^ לקמן פריך הא לא שוה מידי
  38. ^ הגנב צוה לשלוחו לשחוט
  39. ^ שליח
  40. ^ ושולח
  41. ^ קנס דארבעה וחמשה? והא קיימא לן בקדושין (מב,ב) אין שליח לדבר עבירה
  42. ^ מכירה אי אפשר אלא על ידי אחר שהלוקח לוקחו ממנו
  43. ^ 'תחת השור'; מצי למכתב 'ישלם בשור'
  44. ^ דהא מיקטיל
  45. ^ דחיובא רמיא עליה