ביאור:בבלי כתובות דף כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וכשם שאין מזימין את העדים אלא בפניהם [1] - כך אין מכחישין את העדים [2] אלא בפניהם.

אמר ליה רב נחמן: אילו הוו קמן ומכחישין להו - הוה הכחשה, ולא הוה משגיחין בהו [3], דהוי לה עדות מוכחשת; השתא דליתנהו, [4] דאילו הוו לקמן דלמא הוו מודו להו [5] – מהימני?

אלא אמר רב נחמן: אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה [6] -

מידי דהוה אנכסי דבר שטיא: דבר שטיא זבין נכסי [7]; אתו בי תרי, אמרי "כשהוא שוטה זבין" ואתו בי תרי ואמרי "כשהוא חלים [8] זבין".

אמר רב אשי: אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת בר שטיא.

ולא אמרן [9] אלא דאית ליה [10] חזקה דאבהתיה [11], אבל לית ליה חזקה דאבהתיה [12] - אמרינן 'כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין [13]'.

אמר רבי אבהו: 'אין מזימין את העדים אלא בפניהן, ומכחישין את העדים שלא בפניהן' - והזמה שלא בפניהן - נהי דהזמה לא הוי [14] הכחשה מיהא הויא [15].

אמר מר אם יש עדים שכתב ידם הוא זה או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר - משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין - אין נאמנין - קרא עליו ערער, אִין, לא קרא עליו ערער – לא! מסייע ליה לרבי אסי, דאמר רבי אסי: אין מקיימין את השטר אלא משטר [16] שקרא עליו ערער [17] והוחזק בבית דין [18].

אמרי נהרדעי: אין מקיימין את השטר אלא משתי כתובות [או] משתי שדות [19], והוא שאכלום בעליהן שלש שנים ובשופי [20].

אמר רב שימי בר אשי: וביוצא מתחת יד אחר [21], אבל מיד עצמו – לא.

מאי שנא 'תחת יד עצמו' דלא? דלמא זיופי מזייף [22]; מתחת ידי אחר נמי - דלמא אזל וחזא אתא וזייף?

כולי האי לא מצי מכוין [23].

תנו רבנן: כותב אדם עדותו על השטר [24], ומעיד עליה [25] אפילו לאחר כמה שנים.

אמר רב הונא: והוא שזוכרה מעצמו [26].

רבי יוחנן אמר: אף על פי שאין זוכרה מעצמו [27].

אמר רבה: שמע מינה מדרבי יוחנן: הני בי תרי, דידעי סהדותא ומנשי חד מנייהו - מדכר חד לחבריה.

איבעיא להו: עצמו [28] מאי?

רב חביבא אמר: אפילו עצמו.

מר בריה דרב אשי אמר: עצמו לא.

והלכתא עצמו לא.

(כתובות כ ב)  

ואי צורבא מרבנן הוא [29] - אפילו עצמו [30].

כי הא דרב אשי, הוה ידיע ליה בסהדותא לרב כהנא; אמר ליה: מי דכיר מר האי סהדותא?

אמר ליה: לא.

ולאו הכי והכי הוה?

אמר ליה: לא ידענא.

לסוף אידכר רב אשי, אסהיד ליה.

חזייה לרב כהנא דהוה מחסם [31].

אמר ליה: מי סברת עלך קא סמיכנא? אנא הוא דרמאי אנפשאי ואדכרי.

תנן התם: התלוליות [32] הקרובות בין לעיר ובין לדרך [33], אחד חדשות [34] ואחד ישנות [35] – טמאות [36]; הרחוקות [37]: חדשות - טהורות [38], ישנות טמאות [39]; איזוהי 'קרובה [40]? - חמשים אמה; ואיזו היא ישנה [41]? - ששים שנה - דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: 'קרובה' = שאין קרובה הימנה [42]; 'ישנה' = שאין אדם זוכרה [43].'

מאי עיר ומאי דרך?: אילימא עיר = עיר ממש, דרך = דרך ממש - מספיקא מי מחזקינן טומאה? והאמר ריש לקיש: 'עילה מצאו [44] וטהרו ארץ ישראל'[45]? [46]

אמר רבי זירא: עיר = עיר הסמוכה לבית הקברות; ודרך = דרך בית הקברות.

בשלמא 'דרך בית הקברות', דזמנין דמתרמי בין השמשות [47] ומקרו קברו בתל, אלא 'עיר הסמוכה לבית הקברות' - כולהי לבית הקברות אזלי [ולעולם לא יקברו חוץ מבית הקברות]?

אמר רבי חנינא: מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן, ומוכי שחין זרועותיהם [48] - עד חמשים אמה אזלא איהי לחודה, טפי - דברא איניש בהדה ולבית הקברות אזלא; הלכך טומאה בארץ ישראל לא מחזקינן.

אמר רב חסדא: שמע מינה מרבי מאיר [49] : האי סהדותא עד שיתין שנין מידכר, טפי לא מידכר. ולא היא: התם הוא דלא רמיא עליה, אבל הכא כיון דרמי עליה [50] - אפילו טובא נמי [51].

משנה:

זה אומר "כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי" וזה אומר "זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי" - הרי אלו נאמנין [52];

זה אומר "זה כתב ידי" וזה אומר "זה כתב ידי" - צריכין לצרף עמהם אחר [53] - דברי רבי.

וחכמים אומרים: אינם צריכין לצרף עמהן אחר, אלא נאמן אדם לומר "זה כתב ידי".

גמרא:

כשתימצי לומר לדברי רבי [54]

הערות[עריכה]

  1. ^ שהרי הם באין לחייבן כדי לעונשן או נפש או ממון, והתורה אמרה והועד בבעליו (שמות כא כט): יבא בעל השור ויעמוד על שורו (בבא קמא קיב ב)
  2. ^ אפילו לבטל עדותן
  3. ^ בעדי השטר לגבות על פיהם
  4. ^ דאיכא למימר
  5. ^ להני
  6. ^ בחזקת הלוה; ואם קרקע היא - תעמוד בחזקת המוכר; ודקתני בברייתא 'אין נאמנים' - לא דליהוי שטרא מעליא למיגבי ביה, אלא דלא קרעינן ליה; ואי תפיס מידי, והדר אתי האי ותבע מיניה - לא מפקינן מיניה, דאמרינן: אוקי תרי לבהדי תרי וממונא בחזקת היכא דקאי
  7. ^ מכר קרקעותיו
  8. ^ בריא
  9. ^ דאוקי נכסי בחזקת בר שטיא
  10. ^ בנכסים הללו
  11. ^ שהיו של אבותיו דחזקה מעלייתא היא
  12. ^ אלא חזקה דנפשיה שקנאן הוא והוחזקו בידו
  13. ^ כקנייתו כך מכירתו ואין חזקתו חזקה לבטל מכירתו
  14. ^ לעונשם לא נפש ולא ממון
  15. ^ לבטל עדותן
  16. ^ מתוך שטר אחר
  17. ^ על אותו שטר האחר
  18. ^ על ידי עדיו; דאי לא קרא עליו ערער - חיישינן דלמא ההוא גופיה מזוייף הוא
  19. ^ מעדים האלה אם חתומים על שני שטרות אחרים שהן מכר שתי שדות ואכלום הלקוחות ע"י שטרות הללו שלש שנים מקיימין שטר שלישי מהן אם החתימות דומות
  20. ^ בלא ערעור
  21. ^ שהשטרות הללו, שמקיימין את השלישי מהם - יוצא מתחת ידי אחר, ולא מתחת ידיו של זה המוציא את השלישי
  22. ^ הסתכל בכתב של אותן שטרות וכוון וחתם הוא עצמו את השלישי דוגמת אותה חתימה
  23. ^ מצמצם כתב בכתב, הואיל ואינו לפניו
  24. ^ אם עשאוהו עֵד בדבר, וירא לשוכחו - כותבו על חתיכת קלף ומצניעה
  25. ^ על פי אותו כתב
  26. ^ בלא ראיית השטר נזכר קצת מעדותו מאליו
  27. ^ אלא לאחר שרואה בשטר נתן בלבו ונזכר, שלא נשתכח ממנו כל כך שכשמזכירים לו נזכר; אבל אינו נזכר לגמרי – לא, דרחמנא אמר 'מפיהם - ולא מפי כתבם'( אין "מפיהם" מופיע בתורה, אלא אמר רחמנא בתורה שבעל פה.)
  28. ^ אם בעל דין עצמו מזכירו עד שנזכר
  29. ^ העד
  30. ^ של בעל דין, דצורבא דרבנן - אי לאו דכי רמי אנפשיה מדכר שפיר - לא הוה סמיך אספיקא למיקם ואסהודי
  31. ^ מגמגם: תמה על רב אשי שהעיד בדבר
  32. ^ תילי קרקע; ודרך בני אדם לקבור בתל משום דאין בני אדם מטין מן הדרך לעבור עליו
  33. ^ ו'עיר' ו'דרך' לקמן מפרש להו
  34. ^ שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל, דאיכא למימר: 'כיון דחדשה היא, אם איתא שנקבר שם מת - מדכר דכיר ליה'
  35. ^ אפילו הכי
  36. ^ טמאות מספק: דכיון דסמוכה לעיר, איכא למימר 'אשה יחידה הלכה וקברה שם נפל שלה'
  37. ^ דאין אשה יחידה הולכת שם
  38. ^ דאם איתא דנקבר ביה הוו ידעי ליה
  39. ^ שכבר נשתכח הדבר מן היודעים
  40. ^ לעיר שאנו אומרים עליה שאף החדשה טמאה
  41. ^ שאנו אומרים עליה שאפילו היא רחוקה טמאה
  42. ^ אבל אם יש קרובה הימנה - אפילו היא בתוך חמשים אמה - הויא כרחוקה, וחדשה טהורה, דאם איתא דהלכה אשה יחידה לקבור - לא שבקה קרובה הימנה ואזלא לגבי דהך
  43. ^ שאין אדם אומר "זכור אני שלא היה כאן תל ובימי נעשה תל זה כאן"
  44. ^ עלילה בעלמא מצאו חכמים והחזיקו בה לתלות עליה
  45. ^ במסכת נזיר בפרק בתרא; אלמא מספיקא לא מחזקינן טומאה בקרקעה של ארץ ישראל
  46. ^ 'וטיהרו את א"י' גרסינן, ולא גרסינן 'כל'
  47. ^ של ערב השבת ואין שהות לילך עד בית הקברות
  48. ^ שאבריהן נופלין או שחותכין אותן, ואבר מן החי מטמא כאבר מן המת, כדאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין קכט ב)
  49. ^ מדקתני לעיל איזו היא ישנה? - ששים שנה וטעמא משום דלא דכירי לה הוא האי סהדות' כו'
  50. ^ שעשאוהו עד בדבר
  51. ^ סמכינן אסהדותיה אי מסהיד
  52. ^ דאיכא תרי סהדי דמסהדי אכל כתב וכתב
  53. ^ שיכיר כתב ידי שניהם, דתרי סהדי בעינן אכל כתב וכתב; וטעמא מפרש בגמרא
  54. ^ כשתעמוד לסוף דבריו, קסבר