ביאור:בבלי כתובות דף צד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כגון שנמצאת אחת מהן [1] שדה שאינה שלו [2], וב'בעל חוב מאוחר שקדם וגבה' קמיפלגי: תנא קמא סבר: מה שגבה לא גבה [3], ובן ננס סבר: מה שגבה גבה [4].

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: דכולי עלמא מה שגבה לא גבה, והכא - בחיישינן שמא תכסיף קמיפלגי: [5] מר סבר חיישינן שמא תכסיף [6] ומר [7] סבר לא חיישינן שמא תכסיף.

אביי אמר: דאביי קשישא איכא בינייהו, דתני אביי קשישא: [8] יתומים שאמרו [9] - גדולים [10], ואין צריך לומר קטנים; תנא קמא לית ליה דאביי קשישא, ובן ננס אית ליה דאביי קשישא.

אמר רב הונא: הני תרי אחי ותרי שותפי [11], דאית להו דינא [12] בהדי חד, ואזל חד מינייהו בהדיה לדינא [13] - לא מצי אידך [14] למימר ליה [15] "את - לאו בעל דברים דידי את [16]", אלא שליחותיה עבד.

אקלע רב נחמן לסורא, שיילוהי: 'כי האי גוונא מאי'? אמר להו: מתניתין היא: הראשונה נשבעת לשניה ושניה לשלישית ושלישית לרביעית - ואילו 'ראשונה לשלישית' לא קתני [17]; מאי טעמא? לאו משום דשליחותה עבדה!?

מי דמי? התם שבועה לאחד ושבועה למאה, הכא אמר: 'אילו אנא הואי טעיננא טפי'!

ולא אמרן [18] אלא דלא איתיה [19] במתא [20], אבל איתיה במתא - איבעי ליה למיתי.

אתמר: שני שטרות [21] היוצאים ביום אחד:

רב אמר: חולקין; ושמואל אמר: שודא דדייני [22] [23].

לימא רב דאמר כרבי מאיר, דאמר [24]: עדי חתימה כרתי [25],


עמוד ב

ושמואל דאמר כרבי אלעזר [בן שמוע], דאמר: עדי מסירה כרתי [26]!?

לא, דכולי עלמא כרבי אלעזר [27], והכא בהא קמיפלגי: רב סבר חלוקה עדיפא ושמואל סבר שודא דדייני עדיפא.

ומי מצית מוקמת ליה לרב כרבי אלעזר? והאמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בגיטין! כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: 'אף בשטרות' מכלל דרב סבר בשטרות לא!

אלא מחוורתא רב כרבי מאיר, ושמואל כרבי אלעזר.

מיתיבי: שני שטרות היוצאים ביום אחד - חולקין [28] תיובתא דשמואל!

אמר לך שמואל: הא מני – רבי מאיר היא [29], ואנא דאמרי כרבי אלעזר.

אי רבי מאיר - אימא סיפא: כתב לאחד [30] ומסר לאחר - זה שמסר לו קנה ואי רבי מאיר - אמאי קנה? האמר 'עדי חתימה כרתי' [31]?

תנאי היא [32], דתניא: [33] וחכמים אומרים: יחלוקו [34]; וכאן אמרו: מה שירצה השליש [35] יעשה [36].'

אמיה דרמי בר חמא כתבתינהו לנכסה לרמי בר חמא בצפרא; לאורתא כתבתינהו למר עוקבא בר חמא [37].

אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת, אוקמיה בנכסא. אתא מר עוקבא לקמיה דרב נחמן, אוקמיה בנכסא.

אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: מאי טעמא עבד מר הכי?

אמר ליה: ומאי טעמא עבד מר הכי?

אמר ליה: דקדים.

אמר ליה: אטו בירושלים יתבינן דכתבינן שעות [38]?

[שאל רב ששת:] אלא מר - מאי טעמא עבד הכי [39]?

אמר ליה: שודא דדייני [40].

אמר ליה: אנא נמי - [41] שודא דדייני [42]!

אמר ליה: חדא: דאנא דיינא [43] ומר לאו דיינא, ועוד: מעיקרא לאו בתורת הכי אתית לה [44].

הנהו תרי שטרי [45] דאתו לקמיה דרב יוסף: חד הוה כתוב 'בחמשא בניסן' וחד הוה כתוב ביה 'בניסן' סתמא. אוקמיה רב יוסף לההוא ד'חמשא בניסן' בנכסים.

אמר ליה אידך: ואנא אפסיד?

אמר ליה: את - ידך על התחתונה: אימא 'בר כ"ט בניסן את'!

אמר ליה: ונכתוב לי מר

הערות[עריכה]

  1. ^ מן השלש שדות שגבו שלש נשים ראשונות
  2. ^ שנודע שגזלה, וסוף שיבואו בעלים ויטלוה ממנה, וכשבאה רביעית לגבות כתובתה משדה רביעית - באה זו ועומדת לאמר: "למחר יבא הנגזל ויטול שדהו מידי, ונמצאתי קרחת! רצוני שתשבעי שלא גבית כתובתיך בחיי הבעל"
  3. ^ הלכך - למה תשבע? אם יבא הנגזל ויטרוף מזו - תחזור היא על הרביעית ותטול ממנה מה שגבתה, דהויא לה רביעית בעל חוב מאוחר
  4. ^ ואין השלישית חוזרת עליה לפיכך יכולה [השלישית – או כל אחת האחרות] להשביעה [את הרביעית]
  5. ^ ושבועה דבן ננס טעמא מאי?
  6. ^ חיישינן שמא תכסיף הרביעית הזאת את השדה שהיא גובה, דכי חזיא דלא משבעינן לה - ידעא דהדרא שלישית עילוה כשיטלו מה שבידה ולא חיישא הך רביעית לאשבוחי לארעא אלא שמטה ואכלה
  7. ^ ותנא קמא
  8. ^ והיתומים באים להשביעה ולא בנמצאת שדה שאינה שלו מיירי
  9. ^ הבא ליפרע מהם לא יפרע אלא בשבועה אף
  10. ^ אמרו
  11. ^ או תרי שותפי
  12. ^ בדבר השותפות
  13. ^ ויצא השותף חייב
  14. ^ שותף חבירו
  15. ^ לבעל הדין
  16. ^ בדין זה שנתחייב חברי אני אדין עמך בחלקי
  17. ^ דתשבע, לפי שנשבעה
  18. ^ שיחזיר וידון
  19. ^ האי שותף
  20. ^ כשבא חבירו לדין
  21. ^ מכר שדה אחת לשני בני אדם
  22. ^ לפי ראות עיני הדיינין יטילו הזכות והחובה
  23. ^ שודא: לשון השלכה, כמו ירה בים דמתרגם שדי בימא (שמות טו ד)
  24. ^ לענין גט
  25. ^ עדי חתימה עיקר כריתות, וכן לענין השטרות, ואלו שניהם נחתמו ביום אחד; ובמקום שאין כותבין שעות גלו דעתייהו דאין מקפידין על הקודם לחבירו, ואפילו זה שחרית וזה במנחה - אין זה גובה יותר מזה; הלכך: מאי שודא דדייני איכא למימר? אין אדם יכול ליפות כחו של זה משל זה!
  26. ^ אף על פי שאין עליו עדים, אלא שנתנו בפני עדים - גובה מנכסים משועבדים, שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם: שמא ימותו עדי מסירה או ילכו למדינת הים, אלמא עדי מסירה עיקר; והכא יש לומר: שמא האחד היה חביב עליו יותר וקדם ומסרו לו, ואת השני הטעה; וכי לא ידעינן נימא 'שודא דדייני': לפי מה שהם רואים מי מהם היה רגיל אצלו יותר, דשודא עדיפא מחלוקה
  27. ^ דקיימא לן כוותיה בגטין, ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה
  28. ^ אלמא חלוקה עדיפא
  29. ^ וליכא למימר שודא בחתימתו
  30. ^ השטר ולא מסר לו עד שכתב שטר שני לאחר עליה
  31. ^ אלא לאו - רבי אלעזר, ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה, וקתני 'חולקין' - אלמא חלוקה עדיפא
  32. ^ איכא למאן דאמר שודא עדיף ואיכא למאן דאמר חלוקה עדיפא
  33. ^ בשלהי פרק קמא דגטין: '"הולך מנה לפלוני", והלך וביקשו ולא מצאו - שמת - יחזרו למשלח; מת המשלח - יחזרו ליורשים כו'
  34. ^ יורשי משלח ויורשי מי שנשתלחו לו
  35. ^ דהיינו שליח
  36. ^ אלמא שודא עדיפא
  37. ^ ולא נודע למי מסרה תחלה שטר מתנה
  38. ^ וכיון דלא הקפידו בני מקום לכתוב שעות - גילו מנהגם שאין הולכים אחר הקודם לבו ביום, ושניהם שוים
  39. ^ ולא אמר 'יחלוקו'
  40. ^ כרבי אלעזר, דאמר עדי מסירה כרתי, ולי [לרב נחמן? או אולי לרש"י?] נראה שזה היה חביב לה יותר, וקדמה ומסרה לו תחלה
  41. ^ תיהוי דידי
  42. ^ וכיון שפסקתי אני הדין - שוב אין לך כח להוציא מידו, שהרי יצא מב"ד זכאי בשודא דדייני
  43. ^ על פי ראש גלותא והישיבה
  44. ^ לא אמרת: טעם שלך משום שודא דדייני, אלא משום דקדים בחתימה כרבי מאיר, ובזו טעית, דהא לאו בירושלים יתבינן
  45. ^ של מכר שיצאו על שדה אחת