ביאור:בבלי כתובות דף ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

או הלכה כרבי שמעון [1]?


איתמר: בבי רב אמרי: רב שרי ושמואל אסר; בנהרדעא [2] אמרי: רב אסר ושמואל שרי!

אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך [3] אלו מקילין לעצמן ואלו מקילין לעצמן [4]!

ורב שרי [5]? והאמר רב שימי בר חזקיה משמיה דרב: 'האי מסוכריא דנזייתא [6] אסור להדוקה [7] ביומא טבא'!

בההוא - אפילו רבי שמעון מודה, דאביי ורבא, דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות [8].

והא אמר רב חייא בר אשי אמר רב: 'הלכה כרבי יהודה [9]' ורב חנן בר אמי אמר שמואל: 'הלכה כרבי שמעון'? ורב חייא בר אבין מתני לה בלא גברי [10]: 'רב אמר הלכה כרבי יהודה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון'!?

לעולם רב כרבי יהודה סבירא ליה; להך לישנא דאמר 'דם מיפקד פקיד' [11] - מקלקל הוא אצל הפתח [12]; להך לישנא דאמר 'דם חבורי מיחבר; - מקלקל בחבורה הוא [13].

מתיב רב חסדא [נדה פ"י מ"א]: תינוקת שלא הגיע זמנה לראות [14] ונשאת: בית שמאי אומרים: נותנין לה ארבעה לילות [15], ובית הלל אומרים: עד שתחיה המכה [16]; הגיע זמנה לראות [17] ונשאת: בית שמאי אומרים: נותנין לה לילה הראשון [18] ובית הלל אומרים: עד מוצאי שבת ארבעה לילות


עמוד ב

מאי לאו [19] דאי לא בעל [20] מצי בעיל [21], אפילו בשבת [22]!

אמר רבא: לא, לבר משבת.

אמר ליה אביי: והא עד מוצאי שבת ארבעה לילות קתני [23]?

אלא אמר רבא: כשבעל.

אי כשבעל [24] - מאי קא משמע לן? [25]

קא משמע לן דשרי למיבעל בשבת, כדשמואל, דאמר שמואל: פירצה דחוקה מותר ליכנס בה בשבת ואף על פי שמשיר צרורות [26].

מתיב רב יוסף [ברכות פ"ב מ"ה]: חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה - מאי לאו [27] - [28] דטריד [29], דבעי למיבעל [30]!?

אמר ליה אביי: לא, דטריד דלא בעיל [31].

אמר ליה רבא: ומשום טירדא פטור? [32] אלא מעתה טבעה ספינתו בים הכי נמי דפטור? וכי תימא הכי נמי - והאמר רבי אבא בר זבדא אמר רב: אָבֵל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין, שנאמר בהן פאר [33]!?

אלא אמר רבא [34]: תנאי היא [35]: דתנא חדא אם לא עשה מעשה בראשון - פטור [36] אף בשני, בשני - פטור אף בשלישי, ותניא אידך ראשון ושני פטור, שלישי חייב [37]!

ואביי [38]: התם [39] נמי בטירדא פליגי [40].

והני תנאי כי הני תנאי, דתניא: הכונס את הבתולה לא יבעול בתחלה בשבת; וחכמים מתירין.

מאן חכמים?

אמר רבה: רבי שמעון היא, דאמר 'דבר שאין מתכוין מותר'.

אמר ליה אביי: והא 'מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות'?

אמר ליה: לא כהללו בבליים שאין בקיאין בהטייה [41] אלא יש בקיאין בהטייה [ואם כן אין כאן פסיק רישא].

אם כן [42] - 'טורד' למה [43]?

לשאינו בקי.

יאמרו 'בקי מותר [44], שאינו בקי אסור'.

רוב בקיאין הן [45].

אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי: אלא מעתה, שושבינין למה [46]? מפה למה [47]?

[’וליטעמיך' לא גרסינן, אלא הכי גרסינן: 'שושבינין למה מפה למה’]

אמר ליה: התם - שמא יראה ויאבד [48].

מתיב רבי אמי: 'המפיס מורסא [49] בשבת - אם לעשות לה פה [50] - חייב [51], ואם להוציא ממנה ליחה -

הערות[עריכה]

  1. ^ דמקלקל בחבורה חייב, כיון דתימצי לומר הלכה כרבי יהודה בדבר שאין מתכוין, דאסור
  2. ^ מקומו של שמואל
  3. ^ שלא תטעה להחליף שמעתתא דבי רב לנהרדעא ודנהרדעא לדבי רב
  4. ^ דבי רב, שצריכים לעשות כדברי רבן, אומרים שרבן התיר; ונהרדעא, העושים כשמואל רבן, אומרים שמואל התיר
  5. ^ בתמיה! אלמא דבר שאין מתכוין מותר סבירא ליה
  6. ^ סתימת נקב גיגית: שמוציאין השֵׁכָר דרך הנקב וסותמין אותו בבלאי בגדים
  7. ^ משום סחיטה
  8. ^ אבל כאן יש שבקיאים בהטייה, כדלקמן
  9. ^ באין מתכוין
  10. ^ בלא אמוראי אליבא דרב ואליבא דשמואל, אלא רב ושמואל גופייהו
  11. ^ והאיסור משום פתח הוא
  12. ^ ובמקלקל מודה רבי יהודה
  13. ^ ורב סבר לה כרבי יהודה אף במקלקל בחבורה לקולא, דקא פטר בה רבי יהודה
  14. ^ במסכת נדה אמר אימתי הגיע זמנה לראות: משיגיעו ימי הנעורים
  15. ^ שכל דמים שתראה בהן מחמת תשמיש מחזקינן להו בדם בתולים
  16. ^ כל זמן שאינה משמשת בלא דם - לא חיתה המכה
  17. ^ ולא ראתה
  18. ^ אפילו לבעילות הרבה
  19. ^ הנך ארבעה לילות עד מוצאי שבת דקתני - להכי תני להו:
  20. ^ בעילה גמורה
  21. ^ וכל דם שהוא מוציא תמיד בהערותיו הוו דם בתולים
  22. ^ ושמעינן מינה נמי דמותר לבעול בחבורה בשבת
  23. ^ ולא משכחת ליה לבר משבת, דהא ברביעי ניסת ויש כאן לילי חמישי וששי ושבת ומוצאי שבת
  24. ^ ולא אתא לאורויי לן אלא היתר דם בתולים האי דנקט עד מוצאי שבת
  25. ^ ליתני 'נותנין לה ארבעה לילות'?! על כרחך משום בעילת שבת נקט לה!
  26. ^ והאי נמי דלמא מחבל פורתא, ומספיקא לא אסרינן ליה
  27. ^ האי דפטר ליה מקרית שמע בלילי שבת
  28. ^ משום
  29. ^ במצוה
  30. ^ והעוסק במצוה פטור מן המצוה
  31. ^ מצטער שלא בעל
  32. ^ בתמיה: ומשום צער פטור מאחר שאינו מחשב לעסוק במצוה?
  33. ^ פארך חבוש עליך (יחזקאל כד יז), ואָבֵל מעולל בעפר קרנו וראשו, ואין זה פאר לתפילין
  34. ^ ודאי לא מצית לתרוצי הא דחתן פטור מקרית שמע - משום דלא מצי בעיל, דאם כן לא הוה פטור, דהא לא טריד בדבר מצוה!
  35. ^ בעילת חבורה בשבת, ומאן דאסר לבעול בשבת כתנאי אמרה לשמעתיה: דאיכא תנא אחרינא דאסר למיבעל
  36. ^ מקרית שמע
  37. ^ דשבת הוא ואסור לבעול
  38. ^ אמר לך
  39. ^ הנך תנאי
  40. ^ והאי דפטר ליה מקרית שמע - לאו משום דשרי למיבעל, אלא קסבר המצטער צער של מצוה פטור מקריאת שמע, ולא דמי לאָבֵל דטריד טירדא דרשות, שאין צערו מצוה אף על פי שאבילותו מצוה; ומאן דמחייב סבר טירדא לא פטר [ורבא אמר דבמותר לבעול פליגי]
  41. ^ שמטין לצדדין ואין מוציאים דם
  42. ^ דבקיאים
  43. ^ מהו טרדו להפטר מקרית שמע
  44. ^ לבעול בשבת, דלא פסיק רישיה ולא ימות הוא
  45. ^ הילכך סתמא לאו 'פסיק רישיה ולא ימות' הוא
  46. ^ מאחר שיש בקיאין לבעול בלא דם, הא דתניא (לקמן יב,א): היו מעמידין להן שני שושבינין, אחד לו ואחד לה, כדי למשמש את החתן ואת הכלה כלומר: לבקר אחריהם שלא ינהגו בה רמאות בטענת בתולים, ואי בקיאין בהטייה - מה שושבינין מועילין
  47. ^ לברר את הבתולים
  48. ^ שמא לא יטה ויוציא דם ויאבדנו ויאמר "לא מצאתי דם"; דאילו בהטייה - אם בא לטעון - תאמר לו: "עדיין בתולה אני"
  49. ^ הפותח פה נפח, שקורין קלו"ג
  50. ^ שמתכוין ליפותה ולהיות לה פתח זה ליום מחר
  51. ^ שהוא מתקן פתח, וחייב משום בונה, דאשכחן בנין בבעלי חיים, דכתיב ויבן... את הצלע (בראשית ב כב)!