ביאור:בבלי כתובות דף מח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'שארה כסותה': לפום שארה תן כסותה: שלא יתן לה לא של ילדה לזקינה ולא של זקינה לילדה [1]; 'כסותה ועונתה': לפום עונתה תן כסותה [2]: שלא יתן חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים [3].'

תני רב יוסף: שארה - זו קרוב בשר: שלא ינהג בה מנהג פרסיים שמשמשין מטותיהן בלבושיהן.

מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: האומר "אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה" - יוציא ונותן כתובה.

רבי יהודה אומר אפילו עני שבישראל [לא יפחות משני חלילין ומקוננת]:

מכלל דתנא קמא סבר הני לא? היכי דמי? אי דאורחה [4] - מאי טעמא דתנא קמא דאמר לא [5]? ואי דלאו אורחה - מאי טעמא דרבי יהודה?

לא, צריכא: כגון דאורחיה דידיה [6] ולאו אורחה דידה: תנא קמא סבר: כי אמרינן עולה עמו ואינה יורדת עמו [7] - הני מילי מחיים [8], אבל לאחר מיתה - לא; ורבי יהודה סבר: אפילו לאחר מיתה.

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: הלכה כרבי יהודה.

ואמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מי שנשתטה - בית דין יורדין לנכסיו וזנין [9] ומפרנסין [10] את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר [11].

אמר ליה רבינא לרב אשי: מאי שנא מהא: דתניא: 'מי שהלך למדינת הים 'ואשתו תובעת מזונות - בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו [12] ולא דבר אחר.

אמר ליה: ולא שאני לך בין יוצא לדעת ליוצא שלא לדעת [13]?

מאי דבר אחר?

רב חסדא אמר: זה תכשיט [14].

רב יוסף אמר: צדקה.

מאן דאמר תכשיט [15] – כל שכן צדקה [16]; מאן דאמר צדקה - אבל תכשיט יהבינן לה, דלא ניחא ליה דתינוול [17]! [18]

אמר רב חייא בר אבין אמר רב הונא: מי שהלך למדינת הים ומתה אשתו -בית דין יורדין לנכסיו וקוברין אותה לפי כבודו.

'לפי כבודו' ולא 'לפי כבודה' [19]?

אימא 'אף לפי כבודו'; הא - קא משמע לן: עולה עמו ואינה יורדת עמו ואפילו לאחר מיתה.

אמר רב מתנה: האומר [20] "אם מתה לא תקברוה מנכסיו" - שומעין לו [21].

מאי שנא כי אמר, דנפלי נכסי קמי יתמי - כי לא אמר נמי: נכסי קמי יתמי רמו [22]!?

אלא: האומר "אם מת הוא - לא תקברוהו מנכסיו [23]" - אין שומעין לו: לאו כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור.

משנה:

לעולם היא ברשות האב [24] עד שתכנס


עמוד ב

[המשך המשנה]

לרשות הבעל לנשואין [25].

מסר האב לשלוחי הבעל - הרי היא ברשות הבעל.

הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל - הרי היא ברשות האב.

מסרו שלוחי האב [26] לשלוחי הבעל [27] - הרי היא ברשות הבעל.

גמרא:

מאי לעולם?

לאפוקי ממשנה ראשונה, דתנן [28]: הגיע זמן [29] ולא נישאו [30] - אוכלות משלו ואוכלות בתרומה [31]' - קא משמע לן לעולם'.

מסר האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל:

אמר רב: מסירתה לכל [32] חוץ מתרומה [33]; ורב אסי אמר: אף לתרומה [34].

איתיביה רב הונא לרב אסי, ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי: לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה [35]?

אמר להו [36] רב: לאו אמינא לכו 'לא תיזלו בתר איפכא [37]'? יכול לשנויי לכו 'מסירתה זו היא כניסתה לחופה'.

ושמואל אמר: לירושתה [38].

ריש לקיש אמר: לכתובתה [39]. [40]

'כתובתה' - מאי היא? דאי מתה ירית לה [41]? היינו דשמואל!

אמר רבינא: לומר כתובתה מאחר - מנה [42].

רבי יוחנן ורבי חנינא דאמרי תרוייהו: מסירתה לכל, אף לתרומה.

מיתיבי [תוספתא כתובות [43] פרק ד הלכה ד]: הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל [44], או שהיתה לה חצר בדרך ונכנסה עמו ללין [45], אף על פי שכתובתה בבית בעלה [46], מתה - אביה יורשה. מסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל או שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשום נישואין, אף על פי שכתובתה בבית אביה, מתה - בעלה יורשה; במה דברים אמורים [47]? - לירושתה [48], אבל לתרומה - אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה!

תיובתא דכולהו [49]!?

תיובתא.

הא גופא קשיא: אמרת נכנסה עמו ללין - טעמא דללין, הא סתמא [50] - לשם נישואין [51]; אימא סיפא נכנסה עמו לשם נישואין, הא סתמא – ללין!

אמר רב אשי: סתמי סתמי קתני [52]: סתם חצר דידה [53] ללין; סתם חצר דידיה לנשואין [54].

תנא: 'מסר האב לשלוחי הבעל וזינתה - הרי זו בחנק [55]' - מנא הני מילי?

אמר רבי אמי בר חמא אמר קרא: (דברים כב כא: והוציאו את הנערָ אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל) לזנות בית אביה [ובערת הרע מקרבך] - פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל.

ואימא פרט שנכנסה לחופה ולא נבעלה [56]?

אמר רבא: אמר לי אמי: חופה [57] בהדיא כתיבא [58]: '(דברים כב כג) כי יהיה נערה 'בתולה מאורשה לאיש [ומצאה איש בעיר ושכב עמה]; 'נערה' - ולא בוגרת; 'בתולה' - ולא בעולה; 'מאורשה' - ולא נשואה; מאי נשואה? אילימא נשואה ממש [59] - היינו בתולה ולא בעולה! אלא לאו שנכנסה לחופה ולא נבעלה!

הערות[עריכה]

  1. ^ זקינה קשה לה משאוי ואינה יכולה לסבול בגדים רחבים וילדה צריכה בגדים רחבים להתנאות בהם
  2. ^ לפי העת אם חמה אם צנה
  3. ^ חדשים חמים הם יותר מן השחקים
  4. ^ דרך בנות משפחתהּ בכך
  5. ^ צריך
  6. ^ לבנות משפחתו עושין כן
  7. ^ מ'בעולת בעל' נפקא לן: בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל, בפרק 'אף על פי' (שם.)
  8. ^ כגון: הוא אומר להניק את בנה, והיא אומרת שלא להניק, ודרך בנות משפחתה להניק בניהם ולא דרך משפחתו
  9. ^ מזונות
  10. ^ לבוש וכסות
  11. ^ לקמן מפרש
  12. ^ שאינו חייב במזונותיהן בחייו
  13. ^ יוצא מן המקום לדעת - היה בידו לצוות על מזונות בניו ובנותיו ואשתו, ולא צוה - גילה דעתו שאינו רוצה לזונן; הילכך: אשתו, דמיחייב לה בתנאי כתובה - אשתעבוד ניכסיה; בניו ובנותיו לא! אבל 'נשתטה' - דיצא מן העולם שלא לדעת - מסתמא ניחא ליה שיזונו בניו ובנותיו משלו
  14. ^ בשמים של אבקת רוכל שהנשים מתקשטות בהם
  15. ^ לא יהבינן לאשתו
  16. ^ שאין עלינו לעשות צדקה מנכסיו; ואמתניתא קיימי
  17. ^ אף על פי שלא צוה בלכתו – עבדינן
  18. ^ ולי נראה דאדמר עוקבא קיימי, דאמר מי שנשתטה יורדין לנכסיו וזנין כו – ודבר אחר; ואיפכא גרסינן: מאן דאמר צדקה - כל שכן תכשיט; ומאן דאמר תכשיט - אבל צדקה לא; התם היינו טעמא דלא ניחא ליה דתינוול.
  19. ^ בתמיה: מידי דאורחה ולאו אורחיה מי לא בעי למיעבד לה? הא ודאי אינה יורדת עמו! ואפילו למאן דלית ליה 'עולה עמו' - לאחר מיתה אינה יורדת אית ליה
  20. ^ בשעת מיתתו
  21. ^ דכיון דהוא מת בחייה, והיא גובה כתובתה - אינו חייב לקוברה, דתנן (לקמן צה,ב) יורשיה - יורשי כתובתה חייבין בקבורתה
  22. ^ ופשיטא דאין קבורתה עליהם
  23. ^ אלא מן הצדקה
  24. ^ ואם בת ישראל מאורסה לכהן היא - אינה אוכלת בתרומה, וזכאי בה ככל זכות אב בבתו
  25. ^ כלומר: שתכנס לחופה לשם נשואין, שתהא מסורה לרשות הבעל
  26. ^ שהיה האב משלחה לו על ידי שלוחיו
  27. ^ ופגעו בשלוחי הבעל ומסרוה להם
  28. ^ בפרק 'אף על פי' [כתובות פ"ה מ"ב]
  29. ^ שנים עשר חדש לבתולה משתבעה הבעל להכין עצמה לנשואין, ולאלמנה שלשים יום
  30. ^ כגון שעכב החתן או אונס שלו
  31. ^ אם בת ישראל מאורסת לכהן היא
  32. ^ ליורשה, וליטמא לה, ולמעשה ידיה ולכל דבר איש באשה - קיימא מסירת שלוחים במקום חופה
  33. ^ חוץ מאכילת תרומה, דטעמא דידה משום סימפון, כדלקמן בפרק 'אף על פי' (נז,ב)
  34. ^ ואכתי ורב אסי אמר אף לתרומה: קסבר הא דאמור רבנן 'ארוסה לא תאכל בתרומה' - משום שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחיותיה; והשתא דאין אחיה ואחיותיה אצלה - שרי
  35. ^ ואוקימנא דהאי לעולם משום אכילת תרומה נקט לה, וקתני עד שתכנס לחופה
  36. ^ לתלמידו [רב הונא] ובנו
  37. ^ לא תשיבו בבית המדרש ממשנה הנהפכת לשני צדדים, שיוכל המתרץ לתרץ משמעה אחר דבריו
  38. ^ הוא דמהניא מסירה: שאם מתה בדרך - בעל יורש נדונייתה; דאף על גב דאמר מר (לקמן נג,א) 'אשתו ארוסה - מתה אינו יורשה', הכא - כיון דמסרהּ - אחולי אחיל אב מהשתא, מחמת קירוב נישואין; אבל לתרומה ולהפרת נדריה שלא בשותפות, ולמציאתהּ - דאינה אלא משום איבה, ואכתי ליכא למיחש להכי - לא מהניא מסירה כי חופה
  39. ^ הוא דמהניא מסירה
  40. ^ והשתא קא בעי הש"ס למילתיה:
  41. ^ בעל את הנדוניא שפסק לה האב
  42. ^ לשוייה 'אלמנה מן הנשואין', שלא תיקנו לה חכמים אלא מנה מן הכונסה אחרי כן
  43. ^ ליברמן
  44. ^ אין מסירתו [לשלוחיו] מסירה
  45. ^ עם בעלה ללון כשאר לינה בדרך בעלמא ולא לשם נשואין
  46. ^ מטלטלין שייחד אביה לנדונייתה
  47. ^ שמסירתה לשלוחים הוו נשואין
  48. ^ להא מילתא לחודא הוא דהויא נשואין
  49. ^ הנך דפליגי אדשמואל
  50. ^ אם נכנסה ושהתה עמו סתם
  51. ^ אמרינן 'נשואין נינהו'; וזו היא כניסת חופתהּ, ואף על פי שלא נבעלה - הוי נשואין
  52. ^ הא דקתני נכנסה עמו ללון - לא שפירשה "ללון אני נכנסת, ולא לשם נשואין"; והא דקתני נכנסה עמו לנשואין - לא שפירשה "לנשואין אני נכנסת"; אלא זו וזו שנכנסה סתם, ותנא הוא דקאמר
  53. ^ דהיכא דחצר שלה - סתם כניסתה לא לנשואין הן, אלא
  54. ^ והיכא דחצר שלו - סתם כניסתה לשם נשואין
  55. ^ כנשואה, ולא בסקילה כארוסה
  56. ^ דייך אם מיעטת כגון זו, דלא תימא 'נערה בתולה כתיב גבי סקילה, והא אכתי בתולה הואי, אבל זו - שאף לחופה לא נכנסה - לא מיעטה הכתוב, ואכתי בית אביה קרינא ביה'
  57. ^ בלא בעילה
  58. ^ דלאו בסקילה היא, וכי איצטריך האי - למסירה
  59. ^ שנכנסה לחופה ונבעלה