ביאור:בבלי כתובות דף פח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אי פיקח הוא [1] - מייתי לה לידי שבועה דאורייתא [2]: יהיב לה כתובתה באפי חד סהדא [3], וסמיך סהדא קמא אסהדא בתרא [4], ומוקים להו להנך קמאי במלוה [5]!
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: היאך סמיך סהדא קמא אסהדא בתרא? [6]
אלא אמר רב שישא בריה דרב אידי: יהיב לה כתובתה באפי סהדא קמא וסהדא בתרא [7], ומוקים לה להנך קמאי בהלואה.
מתקיף לה רב אשי: אכתי יכולה למימר "שתי כתובות הואי [8]" [9]!?
אלא אמר רב אשי: הוא - דמודע להו [10].
[לפי זה יוצא שגם אם תטען שהתשלום הראשון היה על חשבון חוב שהיה בעלה חייב לה – תצטרך להישבע שלא נפרעה כתובתה.]
מנכסים משועבדים:
תנן התם [11] וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה - ממאן? אילימא מִלוה [12] - השתא אביהן שקיל בלא שבועה ואינהו בשבועה? אלא הכי קאמר: 'וכן היתומים - מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה'.
אמר רב זריקא אמר רב יהודה: לא שנו [13] אלא שאמרו יתומים [14] "אמר לנו אבא 'לויתי ופרעתי'" [15], אבל אמרו "אמר לנו אבא לא לויתי" - אף בשבועה לא יפרעו.
מתקיף לה רבא: אדרבה: כל האומר "לא לויתי" כאומר "לא פרעתי" דמי!? [16]
אלא אי אתמר - הכי אתמר: אמר רב זריקא אמר רב יהודה: לא שנו [17] אלא שאמרו יתומים "אמר לנו אבא 'לויתי ופרעתי'", אבל אמרו "אמר לנו אבא 'לא לויתי'" - נפרעין שלא בשבועה, שכל האומר "לא לויתי" כאומר "לא פרעתי" דמי.
ונפרעת שלא בפניו - לא תפרע אלא בשבועה:
אמר רב אחא שר הבירה [18]: מעשה בא לפני רבי יצחק באנטוכיא ואמר: לא שנו [19] אלא לכתובת אשה - משום חינא, אבל בעל חוב לא.
ורבא אמר רב נחמן: אפילו בעל חוב, שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חברו והולך ויושב במדינת הים ואתה נועל דלת בפני לווין.
רבי שמעון אומר: כל זמן שתובעת כתובתה [היורשין משביעין אותה, ואם אינה תובעת כתובתה - אין היורשין משביעין אותה]:
[ראה טבלה מסכמת להלן.]
רבי שמעון אהייא?
אמר רבי ירמיה: אהא: ונפרעת שלא בפניו - לא תפרע אלא בשבועה' - לא שנא למזוני [20], ולא שנא לכתובה [21]; ואתא רבי שמעון למימר: כל זמן שתובעת כתובתה - יורשיה משביעין אותה;
אינה תובעת כתובתה - אין יורשין משביעין אותה'; וקמיפלגי בפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים, דתנן [כתובות פ"יג מ"א]: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות: חנן אומר: תשבע בסוף [22] ולא תשבע בתחלה [23]; נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף; רבי שמעון כחנן, רבנן כבני כהנים גדולים!
מתקיף לה רב ששת: האי - יורשין משביעין אותה [24]? 'בית דין משביעין אותה' מיבעי ליה!?
אלא אמר רב ששת: אהא: הלכה [25] מקבר בעלה לבית אביה, או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא - אין היורשים משביעין אותה, ואם נעשית אפוטרופיא יורשין משביעין אותה על העתיד לבא [26], ואין משביעין אותה על מה שעבר'; ואתא רבי שמעון למימר: כל זמן שתובעת כתובתה [27] יורשין משביעין אותה [28]; אינה תובעת כתובתה - אין היורשין משביעין אותה [29]; וקמיפלגי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן, דתנן [גיטין פ"ה מ"ד]: אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים – ישבע; מינוהו בית דין - לא ישבע [30]; אבא שאול אומר: חילוף הדברים: מינוהו בית דין – ישבע, מינהו אבי יתומים - לא ישבע. [31]; רבי שמעון כאבא שאול ורבנן [32] כרבנן.
מתקיף לה אביי: האי – 'כל זמן שתובעת כתובתה'? [33]? 'אם תובעת' מיבעי ליה! [34]
אלא אמר אביי: אהא [35]: כתב לה "נדר ושבועה אין לי עליך' - אינו יכול להשביעה כו' "נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאין ברשותך" אין יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאין ברשותו לא היא ולא יורשיה ולא הבאין ברשותה [36], ואתא רבי שמעון למימר: כל זמן שתובעת כתובתה [37] - יורשין משביעין אותה; וקמיפלגי בפלוגתא דאבא שאול בן אימא מרים ורבנן: רבי שמעון כאבא שאול [38] ורבנן [39] כרבנן.
Kesuvos Chart #13
Daf 89a
_______________________________________________________ |
|
THE ARGUMENT BETWEEN REBBI SHIMON AND THE RABANAN [40] |
REGARDING WHEN A WOMAN MAKES A SHEVU'AH |
_______________________________________________________ |
|
|
[41] [42] [43] |
DOES SHE MAKE DOES SHE MAKE DOES SHE MAKE |
A SHEVU'AH TO THE SHEVU'AH OF A SHEVU'AH TO |
COLLECT KESUVAH AN APOTROPOS COLLECT MEZONOS |
_______________ _____________ _______________ |
|
1</ref> WHEN COLLECTING |
*IN ABSENCE* OF |
HER HUSBAND |
[44] |
_____________ |
|
1a</ref> REBBI SHIMON Swears --- Does not swear |
|
1b</ref> RABANAN Swears --- Swears |
|
|
2</ref> SHEVU'AH OF |
AN APOTROPOS |
*OF YESOMIM* |
[45] |
_____________ |
|
2a</ref> REBBI SHIMON Swears Does not swear[46] Does not swear |
|
2b</ref> RABANAN Swears Swears Does not swear |
|
|
3</ref> SHEVU'AH OF |
AN APOTROPOS |
*OF HUSBAND* |
WHO RELEASED |
HER FROM ALL |
SHEVU'OS |
[47] |
________________ |
|
3a</ref> REBBI SHIMON Swears[48] Does not swear[49] Does not swear |
|
3b</ref> RABANAN Does not swear Swears Does not swear |
==========
FOOTNOTES:
==========
[50] Since the father of the Yesomim appointed her as Apotropos, she is exempt from making a Shevu'ah. This follows the ruling of Aba Shaul, who holds that if we make an Apotropos swear no one will agree to be appointed as an Apotropos and oversee the man's property.
[51] Rebbi Shimon holds like Aba Shaul ben Ima Miryam, that the father cannot
exempt his wife from making a Shevu'ah when collecting the Kesuvah from the
Yesomim. [52]
[53] Rebbi Shimon holds that the woman who becomes an Apotropos for her
husband cannot be forced by her husband to make a Shevu'ah.
מתקיף לה רב פפא: התינח כל זמן שתובעת כתובתה... [54]; אינה תובעת כתובתה... [55] מאי איכא למימר [56]?
אלא אמר רב פפא: לאפוקי מדרבי אליעזר ומחלוקתו [לעיל פ"ט מ"ד; דף פו,ב: המושיב את אשתו חנוונית או שמינה אפוטרופיא - הרי זה משביעה כל זמן שירצה. רבי אליעזר אומר: אפילו על פילכה ועל עיסתה] [57].
משנה:
הוציאה גט ואין עמו כתובה [58] -
הערות
[עריכה]- ^ האי בעל
- ^ שהיא בשם או בכנוי, ואוחז ספר בידו, כדאמרינן בשבועות (לח,ב); וחמורה היא מאד! אבל שבועה דרבנן - קללה בעלמא, כעין שלנו
- ^ פעם שניה
- ^ יביא את שניהם יחד לבית דין, שאם תכפור - יעידוה שניהם שנתקבלה כתובתה
- ^ יתבענה פרעון הראשון, ויאמר "מלוה הן אצלך, שהרי התקבלת כתובתיך שנית"! וכשתכפור ותאמר "לא קבלתי אלא הפעם הזאת", ועד אחד מעיד על הראשונה - איכא שבועה דאורייתא [על הפעם הראשונה] - נשבעת ולא משלמת, ואין כאן שיעבוד קרקעות: שלא מכח כתובה תובעה
- ^ מה שראה זה לא ראה זה? ואם תכפור על שתיהן - אין כאן אלא עד אחד, ותשבע ותטול שלישית ונמצא מפסיד!
- ^ והוא הדין לשני עדים מן השוק, אבל עצה טובה היא שיכיר העד הראשון ששתי פעמים פרע, ויכול להעיד על פרעון הכתובה עם חבירו ועל הפרעון הראשון
- ^ שתי שטרות היו לי עליך: בפרעון הראשון החזרתי לך אחת, ובשניה אחרת
- ^ והרי העד הראשון מעיד לסייעה שראה שני הפרעונות לשם כתובה ולא לשם מלוה
- ^ לסהדא קמא ובתרא לפני פרעון השני: "דעו שכבר פרעתי לה כתובתה בפני אחד מכם, והיא כופרת, ואני רוצה לפורעה שנית לשם כתובה, שיהיו לי שני עדים בדבר, ואתבע את הראשונים, ויש לי עליהן עד אחד ותתחייב שבועה דאורייתא"; וכיון דשמעינהו, ולא מסייע לה האי עד קמא: תו לא מצית למימר 'שתי כתובות הוו', דמילתא דלא שכיחא הוא
- ^ בשבועות [פ"ז מ"ז]
- ^ שהלוה קיים, והיו מוציאין עליו שטר אביהן
- ^ דכי משתבעי שקלי
- ^ של לוה
- ^ ישבעו אלו [יתומי המלוה] שבועה ש"לא פקדנו ולא אמר לנו אבא ולא מצינו שובר בין שטרותיו ששטר זה פרוע" - ונוטלין
- ^ דכיון דאמר לא לוה - מודה הוא שלא פרע, והרי שטר מוכיח עליו שלוה!?
- ^ דבעו שבועה
- ^ כך כינויו
- ^ שיורדין בית דין לנכסי אדם שלא בפניו
- ^ באה לבית דין ותובעת מזונות מנכסי בעלה למכור קרקע ולזונה נשבעת שלא הניח בידה מעות ליזון מהם
- ^ אם שלח לה גט
- ^ כשתתאלמן או תתגרש ותתבע כתובה תשבע שלא עיכבה בידה משל בעלה כלום
- ^ בפיסוק מזונות
- ^ בתמיה: כיון דאנפרעת שלא בפניו קאי - מאי לשון יורשין כאן? הרי הוא קיים
- ^ אשה שכתב לה בעלה "נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי עליך"
- ^ על שנתעסקה אחר מיתה, דלאו מכח נכסי בעלה באה שבועה זו אלא מכח נכסי יתומים, ונשבעת כדין אפוטרופוס, כדתנן בשבועות (פ"ז מ"ח; דף מה,א): אלו נשבעין שלא בטענת ברי: השותפין והאריסין והאפוטרופין
- ^ אם תובעת כתובתה
- ^ שלא עיכבה משלהן לאחר מיתת אביהן כלום, כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים
- ^ משום שבועת אפוטרופסת, דהויא לה אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים, וסבירא ליה לא ישבע, כאבא שאול דאמר 'חילוף הדברים'
- ^ וטעמייהו מפרש בגיטין בפרק 'הניזָקין': רבנן סברי מינוהו בית דין לא ישבע, דאם כן מימנע ולא הוי אפוטרופוס הואיל וחשדינן ליה, אבל מינהו אבי יתומים - לא מימנע, דאי לאו דהוה ליה הנאה מיניה בחייו - לא הוה מימני ליה
- ^ ואבא שאול סבר מינהו אבי יתומים - אי ידע דמשבעי ליה מימנע ולא הוי אפוטרופוס, אבל מינוהו בית דין - אע"ג דידע דמשבעי ליה - לא מימנעף דחשיבותא הוא לגביה דמהימן להו לבי דינא
- ^ דמתניתין
- ^ בתמיה: הואיל ורבי שמעון לקולא - מאי 'כל זמן'
- ^ אבל 'כל זמן' משמע דשמעיה לתנא קמא דפטר לה משבועה אפילו תובעת כתובתה, ואמר ליה איהו: כל זמן שתובעת כתובתה לא תפטרנה!
- ^ ארישא פליג, דאמר
- ^ דפטורה מן השבועה אפילו כשנפרעת מן היתומים
- ^ מהן
- ^ בן אימא מרים דאמר לעיל "אבל מה אעשה שהרי אמרו הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה", ופליגי רבנן עליה
- ^ דמתניתין
- ^ 87b
- ^ A
- ^ B
- ^ C
- ^ R. Yirmeyah
- ^ Rav Sheshes
- ^ 1
- ^ Abaye
- ^ 2
- ^ 3
- ^ 1
- ^ 2
- ^ See Insights to 88a.
- ^ 3
- ^ אתא [רבי שמעון] לאפוקי מדרבנן, דאמרי אף משבועת היתומים פטורה ונפרעת בלא שבועה, ואתא רבי שמעון למימר: לא תפרע אלא בשבועה
- ^ דמסקנא דמילתיה
- ^ למאי תנייה ולאפוקי ממאן
- ^ כלומר: לא תימא רבי שמעון אכתב לה נדר ושבועה לחוד פליג, אלא אכולי מלתא דרבי אליעזר ובני מחלוקתו פליג: ארישא וסיפא שמעינהו דקאמרי רבי אליעזר ורבנן 'משביעה כל זמן שירצה שבועת אפוטרופיא' היכא דלא פטרה מן הנדר ומן השבועה - ואפילו שלא בשעת תביעת כתובתה; ואם פטרה מן השבועה - אפילו יורשין אין משביעין אותה כשנפרעת מהם, כדקתני "נדר ושבועה אין לי ליורשי כו'; ואתא רבי שמעון למימר: כל זמן שתובעת כתובתה - יורשין משביעין אותה, ואפילו כתב לה "נדר ושבועה אין ליורשי עליך" - כאבא שאול; אינה תובעת כתובתה - אין היורשין משביעין על אפוטרופיא שבחיי בעלה, ואפילו לא פְטָרָהּ מן השבועה, דלית ליה דרבי אליעזר ומחלוקתו, דאמרי 'משביעה כל זמן שירצה'
- ^ קא סלקא דעתא באומרת "אבד שטר כתובתי"