ביאור:בבלי כתובות דף סה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אין [1] פוסקין יינות לאשה [2].
ואם תאמר (הושע ב ז) [כי זנתה אמם, הבישה הורתם, כי אמרה] אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי [כלומר: משקה, יין] - [כאן נפרש 'ושקויי' כך:] דברים שהאשה משתוקקת עליהן, ומאי נינהו? תכשיטין.
דרש רבי יהודה איש כפר נביריא, ואמרי לה איש כפר נפור חיל: מנין שאין פוסקין יינות לאשה? שנאמר (שמואל א א ט) ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה [ועלי הכהן ישב על הכסא על מזוזת היכל]: 'שתה' - ולא שתת!
אלא מעתה 'אכלה' ולא 'אכל' הכי נמי?!
אנן - מדשני קרא בדבוריה קאמרינן; מכדי בגוה קא עסיק ואתי - מאי טעמא שני [מצורת 'אכלה' לצורת 'שתה' המקביל ל'אכול' ולא ל'אכלה’]? שמע מינה: 'שתה' [הוא] ולא 'שתת'.
מיתיבי: רגילה [לשתות יין] - נותנין לה!
רגילה שאני [3], דאמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל: רגילה נותנין לה כוס אחד; שאינה רגילה נותנין לה שני כוסות.
מאי קאמר?
תנא: כוס אחד יפה לאשה, שנים - ניוול הוא, שלשה - תובעת [4] בפה; ארבעה - אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת.
אמר רבא: לא שנו אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה - לית לן בה.
והא חנה, דבעלה עמה הואי?
אכסנאי שאני, דאמר רב הונא: מנין לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה? שנאמר (שמואל א א יט) וישכימו בבקר וישתחוו לפני ה' וישובו ויבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה'; [5] השתא – אִין, מעיקרא לא!
חומא [6] - דביתהו דאביי - אתאי לקמיה דרבא, אמרה ליה: "פסוק לי מזוני" [אחרי שנתאלמנה]! פסק לה. "פסוק לי חמרא"! אמר לה: ידענא ביה בנחמני [כנוי לאביי] דלא הוה שתי חמרא. אמרה ליה: "חיי דמר דהוי משקי ליה בשופרזי [7] כי האי [8]"! בהדי דקא מחויא ליה [כאשר היתה מראה לו גודל הכוס – הרימה ידה] איגלי דרעא [נתגלתה זרועה]; נפל נהורא [נעשה אור] בבי דינא! קם רבא, על לביתיה [הלך לביתו], תבעה לבת רב חסדא [9]; אמרה ליה בת רב חסדא: "מאן הוי האידנא בבי דינא"? אמר לה: "חומא, דביתהו דאביי". נפקא [יצאה] אבתרה [לחפש את חומה], מחתא לה [והכתה אותה] בקולפי דשידא [10] עד דאפקה לה מכולי מחוזא [עד שברחה מכל מחוזה, הפרבר ששם גרו וששם היתה הישיבה]; אמרה לה: קטלת ליך תלתא [11] ואתת [ובאת] למיקטל אחרינא [12]
דביתהו דרב יוסף בריה דרבא אתאי לקמיה דרב נחמיה בריה דרב יוסף, אמרה ליה: "פסוק לי מזוני"! פסק לה. "פסוק לי חמרא"! פסק לה. אמר לה: ידענא בהו בבני מחוזא דשתו חמרא.
דביתהו דרב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל אתאי לקמיה דרב יוסף, אמרה ליה: "פסוק לי מזוני"! פסק לה. "פסוק לי חמרא"! פסק לה. "פסוק לי שיראי"! אמר לה: שיראי למה? אמרה ליה: לך ולחברך ולחברורך [13].
ונותן לה מטה ומפץ וכו':
מפץ ומחצלת למה לה דיהב לה? [14]?
אמר רב פפא [15]: באתרא דנהיגי דמלו פוריא בחבלי [16], דמבגר לה [17].
תנו רבנן: אין נותנין לה כר וכסת. משום רבי נתן אמרו: נותנין לה כר וכסת.
היכי דמי? אי דאורחה [18] - מאי טעמא דתנא קמא? ואי דלאו אורחה - מאי טעמא דרבי נתן?
לא, צריכא: כגון דאורחיה דידיה [19] ולאו אורחה דידה; תנא קמא סבר: אמר לה: כי אזילנא [20] - שקילנא להו [אני אקח את הכר והכסת] [21] [אתי [22]], וכי אתינא [כשאבוא] [23] מייתינא להו בהדאי [אביא אותם בחזרה];
ורבי נתן סבר אמרה ליה: זימנין דמיתרמי בין השמשות [של ערב שבת] ולא מצית מייתי להו [ולא תוכל להכניס את שלך הביתה] ושקלת [ותקח לך] להו לדידי [24], ומגנית לי [ותגרום לכך שאני אצטרך לשכב על הרצפה] על ארעא!
ונותן לה כפה:
אמר ליה רב פפא לאביי:
האי תנא - שליח [25] ערטלאי [26] ורמי מסאני [27]!?
אמר ליה: תנא - במקום הרים קאי, דלא סגיא בלא תלתא זוגי מסאני, ואגב אורחיה קא משמע לן: דניתבינהו ניהלה [שאת המנעלים יתן לה הבעל] במועד, כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו [שתשמח בם במועד].
וכלים של חמשים זוז:
אמר אביי: חמשים זוזי פשיטי; [28]
ממאי?
מדקתני במה דברים אמורים בעני שבישראל, אבל במכובד הכל לפי כבודו; ואי סלקא דעתך חמשים זוז ממש - עני חמשים זוז מנא ליה? אלא שמע מינה חמשים זוזי פשיטי.
ואין נותנין לה לא חדשים [בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים, אלא נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים, והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה, והשחקים שלה]:
תנו רבנן: מותר מזונות [29] - לבעל; מותר בלאות - לאשה [30] [כמו שנאמר במשנה: 'ואין נותנין לה - לא חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים אלא נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים, והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה, והשחקים שלה' - מה שנשאר מהבלאות בסוף הקיץ; בלשון המשנה: "שחקים", ובלשון הברייתא: מותר בלאות.]
מותר בלאות לאשה - למה לה?
אמר רחבה: שמתכסה בהן בימי נדתה, כדי שלא תתגנה על בעלה [31].
אמר אביי: נקטינן: מותר בלאות אלמנה – ליורשיו: התם הוא דלא תתגני באפיה, הכא - תתגני ותתגני!
נותן לה מעה כסף [לצורכה, ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת; ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה - מעשה ידיה שלה]:
מאי אוכלת?
רב נחמן אמר: אוכלת ממש. רב אשי אמר: תשמיש.
תנן: אוכלת עמו לילי שבת בשלמא למאן דאמר 'אכילה' - היינו דקתני 'אוכלת'; אלא למאן דאמר 'תשמיש' - מאי 'אוכלת'?
לישנא מעליא כדכתיב (משלי ל כ: כן דרך אשה מנאפת) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און.
מיתיבי: רבי שמעון בן גמליאל אומר: אוכלת בלילי שבת ושבת בשלמא למאן דאמר 'אכילה' - היינו דקתני 'ושבת', אלא למאן דאמר 'תשמיש' - תשמיש בשבת מי איכא? והאמר רב הונא: ישראל קדושים הן, ואין משמשין מטותיהן ביום!?
האמר רבא: בבית אפל מותר.
ואם היתה מניקה [פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה. במה דברים אמורים? בעני שבישראל, אבל במכובד - הכל לפי כבודו]:
דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה: אף על פי שאמרו 'אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים' - אבל זן קטני קטנים. עד כמה? - עד בן שש.
כדרב אסי, דאמר רב אסי: קטן בן שש יוצא בעירוב אמו [32].
ממאי? מדקתני היתה מניקה - פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה – מאי טעמא? לאו משום דבעי למיכל בהדה [33]?
ודלמא משום דחולה היא?
אם כן ליתני 'אם היתה חולה'. מאי 'אם היתה מניקה'?
ודלמא הא קא משמע לן: דסתם מניקות - חולות נינהו [ואם כן אין ראיה שמוסיפין לצורך התינוק]!?
איתמר: אמר רבי יהושע בן לוי: מוסיפין לה יין, שהיין יפה לחלב.
הדרן עלך אף על פי
כתובות סה,ב פרק ששי "מציאת האשה"
משנה:
מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה וירושתה [34] הוא אוכל פירות בחייה [35]; בושתה ופגמה [36] שלה.
רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבסתר - לה שני חלקים ולו אחד; ובזמן שבגלוי [37] - לו שני חלקים ולה אחד.
שלו ינתן מיד, ושלה - ילקח בהן קרקע [38] והוא אוכל פירות [39].
גמרא:
מאי קא משמע לן? תנינא [40]: האב זכאי בבתו, בקידושיה: בכסף בשטר ובביאה; זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה; מקבל את גיטה, ואינו אוכל פירות בחייה; נישאת - יתר עליו הבעל [41], שהוא אוכל פירות בחייה!?
'בושתה ופגמה' איצטריכא ליה, פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן:
תני תנא קמיה דרבא: מציאת האשה לעצמה; רבי עקיבא אומר: לבעלה. אמר ליה: השתא: ומה העדפה [42]
הערות
[עריכה]- ^ בית דין
- ^ שהיין מרגילה לתאות תשמיש
- ^ כיון דאינו חידוש לה כבר דשה בו ואינו מזיח לבה
- ^ תשמיש
- ^ 'ויבאו אל ביתם' והדר 'וידע אלקנה את חנה'
- ^ זה שמה
- ^ גביעים ארוכים שקורין מדירני"ש [פליידרי"ן] [גביעים עשויים עץ מיוחד, קשה, דומה לשיש]
- ^ כמדת אמתי וזרועי
- ^ תבע את אשתו לתשמיש
- ^ במנעול של ארגז
- ^ שכבר ניסת לשלשה, ומתו, כדאמר ביבמות בפרק 'הבא על יבמתו' (סד,ב)
- ^ שבאת להראות יופיך שיקפוץ איש עליך!?Kesuvos 061: A male "Katlan"
Aurel M Littmann asked:
Why is there not a concept of Katlonis by males (if two wives of a man died?)
--------------------------------
The Kollel replies:
The SHULCHAN ARUCH (Even ha'Ezer 9:2) clearly rules that a man who was married to two wives who died "does not need to refrain from marrying again." This is because the reason why a woman "Katlanis" may not remarry does not apply to a man see TAZ (#4) and BI'UR HA'GRA (#9). A woman may not remarry because the fact that her husbands have died indicates that she has a certain Mazal which requires that she stay single and not be supported by any husband. In order for this Mazal to maintain itself, any man who marries her will have to die. A man, however, cannot have such a Mazal, since it is he who supports his wife and even in the rare case of a woman who supports her husband, the Rabanan did not make a Gezeirah in such a rare case.
The CHELKAS MECHOKEK, based on the TESHUVOS HA'ROSH, leans towards being stringent in a case where a man's wives died *from the same type of death.* He concludes that in a case where a man was married to three woman who all died from the same type of death, it is proper to refrain from marrying again ראוי לחוש.
However, the Acharonim see PISCHEI TESHUVAH who cites the BIRKEI YOSEF, and see the BE'ER HEITEV refute the opinion of the Chelkas Mechokek, and rule that a man may remarry even in such a case.
Y. Shaw
We are including below what we wrote in Yevamos regarding the reason for the Gezeirah of a Katlanis.
-------------
From Insights to Yevamos 26a:
2 MARRYING A WOMAN WHO HAS BEEN DIVORCED TWICE
QUESTION: The Mishnah states that in the case of a man who enabled a woman to become divorced, if that woman then married someone else and then her husband died or divorced her, she is then permitted to marry the man, such as the Chacham, Shali'ach, or single witness, who permitted her to remarry in the first place. The Gemara explains that the Mishnah does not mean that the widow in the case when a single witness enabled her to remarry by testifying that her husband died may marry the witness after her second husband dies
but rather, only if he divorces her, nor does the Mishnah mean that the divorcee in the case when a Chacham or Shali'ach enabled her to get divorced may marry the Chacham or Shali'ach after her second husband
divorces her but rather, only if he dies. In those two cases, a third man is not permitted to marry her because of Rebbi's ruling. RASHI explains that Rebbi's ruling was "there is a Chazakah that she causes her husbands to die
or to divorce."
It is clear from Rashi that not only does a Chazakah of two dead husbands prohibit a third man from marrying her, but also a Chazakah of two divorces prohibits a third man from marrying her. This is also the implication of the Gemara which says that the Mishnah cannot be permitting her to remarry after she was divorced twice.
How can Rashi say that being divorced twice prohibits a third man from marrying her? The Gemara later 64b says that Rebbi's logic for prohibiting a woman after two deaths is either because of "Ma'ayan Gorem" or "Mazal
Gorem" -- either her Nidah flow is a physical factor causing her husbands to die, or her inauspicious Mazal causes them to die. The Gemara says that a difference between the two reasons is a case where her husband died after Erusin, before the woman moved into her husband's house: according to the opinion that "Ma'ayan Gorem," if the husband died after Erusin, that does not count towards making a Chazakah that she causes her husbands to die.
We can understand how "Mazal Gorem" can be applied to divorce; after two divorces, it is evident that she has an inauspicious Mazal that causes her to get divorced. How, though, does "Ma'ayan Gorem" apply to divorce? If it
indeed does not apply to divorce, then the Gemara there should have said that this is another difference between "Ma'ayan Gorem" and "Mazal Gorem!" VILNA GA'ON and BE'ER HETEV, EH 9:8
Moreover, even if the woman has established a Chazakah to get divorced, why should that prohibit a third man from marrying her? At worst, she will get divorced a third time. Why should it be *Asur* to marry her?
ANSWER: Even though the literal argument of "Ma'ayan Gorem" does not apply to divorce, it may certainly be suggested that the woman's physical nature is to blame for her recurring divorce; perhaps she is easily excitable. Therefore, both the opinions that "Mazal Gorem" and "Ma'ayan Gorem" agree that two divorces will give her a Chazakah that she will get divorced again, either because of her Mazal, or because her physical nature causes her to get into arguments and get divorced.
Regarding why one should not marry a woman who has a Chazakah to get divorced, it could be that it is not prohibited per se, but merely the Chachamim are giving good advice, "Etzah Tovah," not to marry a woman who has been divorced twice YASHRESH YAKOV; the Gemara is asking that the Mishnah would not tell her that she can marry a third man l'Chatchilah if doing so goes against the better judgment of the Chachamim and is discouraged.
HALACHAH: We rule like Rebbi in a situation of a mortal danger, such as in the case of marrying a woman who has had two husbands who have died, and we follow a Chazakah after only two incidents have established that Chazakah. The REMA cites Rashi EH 9:1 that applies this Halachah to a case of a woman who was divorced twice, but afterwards he cites TOSFOS DH a'Gerushin and the other Rishonim here, who, despite the implication of our Gemara, argue with Rashi and say that Rebbi prohibits remarriage only after being widowed twice, and not after being divorced twice. The Rema concludes that the opinion of Tosfos is the proper one "v'Chen Ikar".
<br - ^ שלא אתבזה על הבריות מכבודי הראשון, לא בפניך ולא בפני חביריך
- ^ הרי עור שטוח על מטה טוב מן המפץ
- ^ ומשני
- ^ במקום שאין רגילין לעשות שטיח עור למטה אלא סירוגי חבלים
- ^ מצערי לה ומזקינין אותה לשון בוגרת
- ^ דרך בנות משפחתה
- ^ דרכו לישן על כרים וכסתות, ואנן קיימא לן 'עולה עמו'
- ^ ואני משרה אותך על ידי שליש
- ^ בהדאי
- ^ שהרי אני רגיל להם ואת לא רגילה
- ^ ותשכבי עמי
- ^ מפץ שלי או אם אקנה כר וכסת משלי
- ^ מופשט; 'והפשיט' מתרגמינן 'וישלח' (ויקרא א ו)
- ^ וערום: שאין לו חליפות בגדים אלא משנה לשנה
- ^ ומנעלים קאמר ממועד למועד, ושאר בגדים לא תחליף במועד
- ^ זוזי מדינה שהן שמינית שבזוזי צורי; כל כסף מדינה - אחד משמונה בכסף צורי, כדאמרינן לעיל: סלע מדינה - פלגא דזוזא, שהוא אחד משמונה בסלע;
- ^ כגון אשה שמזונות האמורים במשנתנו עודפין לה, שאינה רעבתנית
- ^ אלמנה הנזונת מנכסי יתומים, ועליהן ליתן לה כלים של חמשים זוז משנה לשנה
- ^ בימי טהרתה בלובשת בגדים שלבשה בימי נדות
- ^ עָרְבָה אמו לצפון ואביו לדרום - אמו מוליכתו אצלה ואין אביו מוליכו אצלו, שעדיין הוא צריך לאמו, ובתרהּ שדיוהו רבנן; אלמא עד שש צריך סיוע מאמו
- ^ וכשם שהבעל זן אותה - כך זן אותו עמה
- ^ אם נפלה לה ירושה
- ^ והקרן שלה; לישנא אחרינא: ואם מתה בחייו - יורשה
- ^ נזק חבלה אם יחבלו בה
- ^ שהבושת שלו ועוד שנמאסת עליו והוא סובל
- ^ שהרי זה כשאר נכסים הנופלים לה שהן תלויין
- ^ בחייה; והקרן שלה אם יגרשנה או ימות; ואם תמות היא - יורשה
- ^ בפרק 'נערה' [מו,ב]
- ^ אלמא בעל זכאי בכולן
- ^ אם תעשה מלאכה יותר ממה שפסקו לה חכמים [שתעשה לבעלה]