ביאור:בבלי כתובות דף סז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מציעין תחתיו [1], ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו!'? איבעית אימא: לכבודו הוא דעבד, ואיבעית אימא: כדבעי ליה למיעבד לא עבד, כדאמרי אינשי 'לפום גמלא שיחנא [2]'.

תניא: 'אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: אראה בנחמה אם לא ראיתיה שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים בעכו; קראתי עליה מקרא זה (שיר השירים א ח) אם לא תדעי לך היפה בנשים [3] - צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך [על משכנות הרעים] [4] - אל תקרי 'גדיותיך' אלא 'גויותיך'.

ותני רבי חייא בר רב מדיפתי: 'רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים: כתיב הכא (דברים טו ט) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל [לאמר: קרבה שנת השבע שנת השמטה, ורעה עינך באחיך האביון, ולא תתן לו; וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא] וכתיב התם (דברים יג יד) יצאו אנשים בני בליעל [מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר: נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם] מה להלן עבודת כוכבים - אף כאן עבודת כוכבים.

תנו רבנן: 'המסמא את עינו [5], והמצבה את בטנו והמקפח את שוקו [6] - אינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי כך;

המקבל צדקה ואין צריך לכך סופו אינו נפטר מן העולם עד שיבא לידי כך.'

תנן התם: [7] אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו' [8]

ולא? והתניא: היה משתמש בכלי זהב - ישתמש בכלי כסף, בכלי כסף - ישתמש בכלי נחושת!?

אמר רב זביד: לא קשיא: הא במטה ושולחן, הא בכוסות וקערות.

מאי שנא כוסות וקערות דלא? - דאמר: מאיסי לי? מטה ושולחן נמי אמר "לא מקבל עילואי"?

אמר רבא בריה דרבה: במחרישה דכספא [חולק על רב זביד, ואומר: אינו שחייב למכור אלא דברי מותרות שכל אדם אינו נזקק להם, כגון מחרישה מכסף; פירוש אחר: עמוד עשוי מכסף].

רב פפא אמר: לא קשיא: כאן קודם שיבא לידי גיבוי [9] כאן לאחר שיבא לידי גיבוי [10].

משנה:

יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה, וכתבו לה במאה או בחמשים זוז - יכולה היא משתגדיל להוציא מִיָּדָן מה שראוי להנתן לה [11].

רבי יהודה: אומר אם השיא [12] את הבת הראשונה - ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה [13]. [14]

וחכמים אומרים: פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני! אלא שמין את הנכסים ונותנין לה.

גמרא:

אמר שמואל: לפרנסה שמין באב [15].

מתיבי: הבנות ניזונות ומתפרנסות מנכסי אביהן; כיצד? - אין אומרים "אילו אביה קיים כך וכך היה נותן לה" אלא שמין את הנכסים ונותנין לה [16] - מאי? לאו פרנסת הבעל [17]?

אמר רב נחמן בר יצחק: לא, בפרנסת עצמה [18].

הא 'ניזונות ומתפרנסות' קתני!? מאי לאו - אחת פרנסת הבעל ואחת פרנסת עצמה?

לא, אידי ואידי בפרנסת עצמה, ולא קשיא: הא באכילה ובשתיה והא בלבושא וכיסויא.

תנן: וחכמים אומרים: פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני אלא שמין הנכסים ונותנין לה; מאי עני ומאי עשיר? אי נימא עני = עני בנכסים, עשיר = עשיר בנכסים\, מכלל דתנא קמא סבר אפילו עשיר והעני כדמעיקרא יהבינן לה? הא לית ליה! אלא לאו: עני = עני בדעת [19] , עשיר - עשיר בדעת, וקתני שמין את הנכסים ונותנין לה, אלמא לא אזלינן בתר אומדנא, ותיובתא דשמואל?

הוא דאמר כרבי יהודה, דתנן: רבי יהודה אומר: אם השיא בת הראשונה - ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה.

ונימא 'הלכה כרבי יהודה'?

אי אמר 'הלכה כרבי יהודה' - הוה אמינא דוקא השיאה, דגלי דעתיה, אבל לא השיאה לא - קא משמע לן טעמא דרבי יהודה דאזלינן בתר אומדנא, לא שנא השיאה ולא שנא לא השיאה, והאי דקתני השיאה - להודיעך כחן דרבנן: דאף על גב דהשיאה וגלי דעתיה - לא אזלינן בתר אומדנא.

אמר ליה רבא לרב חסדא: דרשינן משמך 'הלכה כרבי יהודה'!

אמר ליה: יהא רעוא כל כי הני מילי מעלייתא תדרשו משמאי.

ומי אמר רבא הכי? והתניא: 'רבי אומר: בת הניזונת מן האחין - נוטלת עישור נכסים [20]' ואמר רבא: הלכתא כרבי!?

לא קשיא: הא דאמידניה, הא דלא אמידניה [21].

הכי נמי מסתברא [22], דאמר רב אדא בר אהבה: מעשה ונתן לה רבי אחד משנים עשר בנכסים קשיין אהדדי? אלא לאו שמע מינה: הא דאמידניה הא דלא אמידניה?

שמע מינה.

גופא: 'אמר רבי: בת הניזונת מן האחין נוטלת עישור נכסים; אמרו לו לרבי: לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן - אין לו לבן במקום בנות כלום?

אמר להן: כך אני אומר: ראשונה [23] נוטלת עישור נכסים, שניה במה ששיירה ושלישית במה ששיירה, וחוזרות וחולקות בשוה';


עמוד ב

כל חדא וחדא דנפשה שקלה [24]?

הכי קאמר: אם באו כולם להנשא כאחת - חולקות [25] בשוה [26].

מסייע ליה לרב מתנה, דאמר רב מתנה: אם באו להנשא כולם כאחת נוטלות עישור אחד; 'עישור אחד' סלקא דעתך? אלא 'נוטלות עישור כאחד'.

תנו רבנן: 'הבנות - בין בגרו עד שלא נישאו, ובין נישאו עד שלא בגרו -איבדו מזונותיהן [27] ולא איבדו פרנסתן, דברי רבי;

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף איבדו פרנסתן [28]; כיצד הן עושות? - שוכרות להן בעלים [29] ומוציאין להן פרנסתן.'

הערות[עריכה]

  1. ^ תחת רגליו להלך עליהם
  2. ^ לפי כח הגמל יטעינוהו משא
  3. ^ אם לא תתני לב כנסת ישראל לשמור את התורה
  4. ^ סופך לצאת בעקבי הצאן ולרעות את גדיותיך
  5. ^ מראה את עצמו כאילו עינו סמויה
  6. ^ כאילו שוקו נכווצת
  7. ^ רישא דמתניתין: 'מי שיש לו מאתים זוז - לא יטול לקט שכחה ופאה;
  8. ^ להשלים מאתים זוז כדי שלא יטול
  9. ^ שבית דין גובין הימנו
  10. ^ הא דתנן אין מחייבין - מעיקרא קאי, כשבא ליטול לקט ולא היו לו מאתים זוז, ואם היה מוכר כלי תשמישו היה משיג למאתים זוז - אין מחייבין אותו למכור; והא דתנן מחייבין - לאחר שבא לידי גיבוי: לאחר שהביא עצמו לידי כך שבית דין גובין הימנו כגון שהיה לו מאתים זוז, ונטל לקט שכחה ופאה, ונודע שעשיר היה – בית דין באין וגובין הימנו מה שנטל, ואם אין לו כדי לשלם - מוכר כלי תשמישו היקרים ומשתמש בפחותים
  11. ^ עישור נכסים
  12. ^ האב בחייו
  13. ^ בין שהוא עישור בין שהוא פחות בין שהוא יותר
  14. ^ רבותא קא משמע לן: דאף על פי שנתרצית - אין מחילתה מחילה!
  15. ^ הבת יתומה, שבאת לינשא - נותנים לה נדוניא כפי אומד שאנו בקיאין באביה: וותרן או קמצן
  16. ^ שמין הנכסים: אם עני הוא - נותנין לה כפי מה ששנינו ב[פרק]’אף על פי' (לעיל סד,ב) במשרה את אשתו על ידי שליש, ואם הנכסים מרובים הכל לפי הכבוד
  17. ^ נדוניא של נשואין
  18. ^ מזונות בעודה אצל אחין
  19. ^ אין בדעתו ליתן לה נדוניית עשיר אלא נדוניית עני
  20. ^ ולא שמין באב
  21. ^ הא דאמר רבי עישור נכסים - בדלא אמידניה לאב: שלא גר בינינו ולא עמדנו על סוף דעתו אם וותרן אם קמצן
  22. ^ דהיכא דאמידניה מודה רבי דשמין באב
  23. ^ קא סלקא דעתין הבאה ראשונה לינשא
  24. ^ וחכמים תקנו להם נדוניית נשואין עישור נכסים, והנישאת ראשון ראשון זכתה בעישור שבפניה, ולמה יחזרו ויחלקו עישוריהן שוב בשוה
  25. ^ עישוריהן
  26. ^ שאין כאן קודמת לזכות, הלכך בשביל הראוי לישאר לפני הבן נוטלת האחת עישור והשניה עישור במה ששיירה, וכן כולם, והמותר לבן: אם היו מאה מנה האחת נוטלת עשר מנים והשניה תשע והשלישית שמונה מנה ועישור של מנה, וכן כולם כדי לברר ירושת הבן; והן חוזרות וחולקות עישוריהן בשוה
  27. ^ שכך כתב להן: 'או עד דתבגרן או עד דתלקחון לגוברין'
  28. ^ עישור נכסים; דקסבר: לא תקון לה נדוניא אלא היכא דמינסבא בקטנות או בנערות, אבל בגרה - איסתלקא לה מההיא ביתא לגמרי, וכן נשאת בנערות - הואיל וגדולה היא ונתרצית - איבדה פרנסתה אלא מה שפסקו, אבל בניסת בקטנות לא פליג
  29. ^ שישאו אותן עד שלא יבגרו ומוציאים להם פרנסתם