ביאור:בבלי כתובות דף צז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אם במתנה נוטלן - לא כך יפה כחו [1]?!

כיצד מוכרת?

אמר רבי דניאל בר רב קטינא אמר רב הונא: מוכרת אחת לשנים עשר חדש [2] ולוקח [3] מפרנס אחת לשלשים יום [4]; ורב יהודה אמר: מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.

תניא כוותיה דרב הונא: מוכרת לשנים עשר חדש ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.

תניא כוותיה דרב יהודה: מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.

אמר אמימר: הלכתא: מוכרת לששה חדשים ולוקח מפרנס אחת לשלשים יום.

אמר ליה רב אשי לאמימר: דרב הונא מאי?

אמר ליה: 'לא שמיע לי'.

כלומר 'לא סבירא לי'.

בעו מיניה מרב ששת: מוכרת למזונות - מהו שתחזור ותטרוף לכתובה [5]?

קמיבעיא להו בדרב יוסף, דאמר רב יוסף: ארמלתא דזבין [6] - אחריות איתמי [7], ובי דינא דזבין - אחריות איתמי;

- מאי?: כיון דאחריות איתמי טרפא [8]? או דלמא מצי אמרי לה "נהי דאחריות דעלמא לא קבילת עילוך, אחריות דנפשך מי לא קבולי קבילת"?

אמר ליה: תניתוה: 'מוכרת והולכת [9] עד כדי כתובתה [10], [11] וסמך לה [12] שתגבה כתובתה מן השאר [13]', שמע מינה: שיירא – אִין, לא שיירא - לא.

ודלמא עצה טובה קא משמע לן, דלא ליקרו לה 'הדרינתא'?

אם כן, ליתני 'גובה כתובתה מן השאר'; מאי סמך לה - שמע מינה שיירא – אִין, לא שיירא - לא.

איבעיא להו: זבין [14] ולא איצטריכו ליה זוזי [15] - הדרי זביני או לא הדרי זביני?

תא שמע: דההוא גברא דזבין ארעא לרב פפא דאצטריכו ליה זוזי למיזבן תורי, לסוף לא איצטריכו ליה, ואהדריה ניהליה רב פפא לארעיה.

רב פפא - לפנים משורת הדין הוא דעבד.

תא שמע: דההוא בצורתא [16] דהוה בנהרדעא; זבנינהו כולי עלמא לאפדנייהו [17]. לסוף אתו חיטי! אמר להו רב נחמן: 'דינא הוא דהדרי אפדני למרייהו'.

התם נמי זביני בטעות הוו, דאיגלאי מילתא דארבא בעקולי הוה קיימא [18].

אי הכי היינו דאמר ליה רמי בר שמואל לרב נחמן 'אם כן נמצאת מכשילן לעתיד לבא [19]'!?

אמר ליה: אטו כל יומא בצורתא שכיחא?

אמר ליה: אִין, בצורתא בנהרדעא משכח שכיחא [20].

והלכתא: זבין ולא איצטריכו ליה זוזי - הדרי זביני.

משנה:

אלמנה, בין מן האירוסין [21] בין מן הנשואין [22] מוכרת שלא בבית דין.

רבי שמעון אומר: מן הנשואין [23] מוכרת שלא בבית דין [24], [25] מן האירוסין [26] - לא תמכור אלא בבית דין, מפני שאין לה מזונות, וכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין.

גמרא:

בשלמא מן הנשואין - משום מזוני;


עמוד ב

אלא מן האירוסין מאי טעמא [27]?

אמר עולא: משום חינא [28].

רבי יוחנן אמר: לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו גרושה: למאן דאמר 'משום חינא' - גרושה נמי בעיא חן [29]; למאן דאמר 'לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין' - גרושה לא איכפת ליה.

תנן [להלן]: וגרושה לא תמכור אלא בבית דין: בשלמא למאן דאמר 'לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין' - גרושה לא איכפת ליה, אלא למאן דאמר 'משום חינא' - גרושה נמי בעיא חן!?

הא מני? - רבי שמעון היא [30].

אי רבי שמעון - הא תנא ליה רישא: 'מן האירוסין לא תמכור כו'?

מהו דתימא 'אלמנה מן האירוסין – הוא, דלא נפיש חן דידה [31], אבל גרושה, דנפיש חן דידה, אימא תיבעי חן [32]?

הא - נמי תנינא [33]: 'כל שאין לה מזונות [לא תמכור אלא בבית דין]’ - לאתויי מאי? לאו לאתויי גרושה [34]?

לא, לאתויי מגורשת ואינה מגורשת [35], כדרבי זירא [36], דאמר רבי זירא: כל מקום שאמרו 'מגורשת ואינה מגורשת' - בעל חייב במזונותיה [37].

תא שמע: כשם שמוכרת שלא בבית דין - כך יורשיה = יורשי כתובתה [38] מוכרים שלא בבית דין.

בשלמא למאן דאמר 'לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין' כי היכי דאיהי לא ניחא ליה דתתבזי - יורשיה נמי לא ניחא ליה דליבזו; אלא למאן דאמר 'משום חינא' – 'יורשיה' מאי חן איכא [39]? תרגמה עולא: כגון שירשתה בתהּ או אחותהּ [40].

משנה:  

מכרה כתובתה או מקצתה, משכנה כתובתה או מקצתה, נתנה כתובתה לאחר או מקצתה - לא תמכור את השאר אלא בבית דין [41].

וחכמים אומרים: מוכרת היא [42] אפילו ארבעה וחמשה פעמים [43], [44] ומוכרת [45] למזונות שלא בבית דין וכותבת [46] 'למזונות מכרתי' [47]. וגרושה לא תמכור [48] אלא בבית דין [49].

גמרא:

מתניתין [50] מני?

רבי שמעון היא, דתניא [תוספתא כתובות פרק יא הלכה א [51]]: מכרה כתובתה [52], משכנה כתובתה, עשתה כתובתה אפותיקי לאחר - אין לה מזונות [53] - דברי רבי מאיר; רבי שמעון אומר: אף על פי שלא מכרה ולא משכנה כתובתה אלא מחציתה - אבדה מזונותיה' למימרא דרבי שמעון סבר דלא אמרינן 'מקצת כסף ככל כסף [54]', ורבנן סברי אמרינן 'מקצת כסף ככל כסף'? הא איפכא שמעינן להו, דתניא : '(ויקרא כא יג) והוא אשה בבתוליה [יקח] - פרט לבוגרת, שכלו בתוליה [55] - דברי רבי מאיר; רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת.

התם - בקראי פליגי: רבי מאיר סבר 'בתולה' [56]- אפילו מקצת בתולים; 'בתוליה' - עד דאיכא כולהו בתולים; בבתוליה - בכדרכה אִין, שלא כדרכה – לא [57].

רבי אלעזר ורבי שמעון סברי: 'בתולה' - שלמה משמע; 'בתוליה' - אפילו מקצת בתולים;

הערות[עריכה]

  1. ^ שיוכל לטרוף לקוחות על החוב ולא יוכל לטרוף על המתנה - אף זו על המזונות לא תוכל לטרוף לקוחות ועל הכתובה תטרוף אותם; ואם מפני היתומים שלא יאמרו "הכל לכתובה מכרת, ונתקבלת כתובתיך" - יכולה היא להעמיד עדים שיראו את הנמכר למזונות, ואם תצטרך לכך יבאו ויעידו; ואת הנמכר לכתובה לא תודיע מפני הלקוחות
  2. ^ כדי מזונות של שנה תמכור יחד
  3. ^ לא ימסור לה כל המעות, אלא
  4. ^ דמי מזונות של חדש בחדש, שאם תינשא - יחזיר מה שבידו ליורשים
  5. ^ אותם הקרקעות עצמן
  6. ^ שדה יתומים למזונות או לכתובה וקבלה עליה אחריות
  7. ^ אחריות הלקוחות חוזר על היתומים שהרי עליהן היה החוב
  8. ^ והם יחזרו על היתומים
  9. ^ למזונות
  10. ^ שלא יִוָּתֵר קרקע ליורשים אלא שיעור כתובתה
  11. ^ ואותו השאר
  12. ^ יהא סמך לה
  13. ^ לגבות משם כתובתה
  14. ^ מכר שדהו ואנו יודעים שהיה חפץ לקנות שדה פלוני או פרגמטיא פלונית באותן מעות
  15. ^ שחזרו בהן המוכרים
  16. ^ יוקר הבא בשערים פתאום
  17. ^ לקנות חטין
  18. ^ שעל ידי שגדל הנהר הוצרכו הספינות ללכת עקלקלות, ואילו ידעו המוכרים כן - לא היו מוכרים בתיהם, ומשעת מכירה הוה ליה טעות; אבל היכא דמכירה לאו בטעות הואי, כגון חזרו בהן מוכרי החיטין לאחר שמכרו אלו בתיהם, או שבאו חיטין ממקום אחר שעדיין לא נעקרו ממקומם - לא הדרי
  19. ^ דאי בעי לזבוני קרקע לא ימצאו קונים
  20. ^ וחיישינן לדלמא אתו ארבי דקיימי בעקולי והדרי זבינייהו; שמע מינה: טעמא משום מקח טעות הוי, דאי בדאתו חטין ממקום קרוב או שבאו לאלו לבדם, דטעמא משום 'זבין ולא איצטריכו ליה זוזי' הוה מידי דלא שכיח הוא, וליכא מכשול
  21. ^ שאין לה מזונות ומוכרת לכתובה
  22. ^ שהיא מוכרת למזונות
  23. ^ שהיא מוכרת למזונות
  24. ^ שאי אפשר לה להיות יושבת ומתענה עד שיזדקקו לה בית דין
  25. ^ אבל
  26. ^ שאין מכירתה אלא לכתובה
  27. ^ לא אטרחוה רבנן [לבא] לבית דין ככל שאר מוציאי שטר חוב
  28. ^ שיהו בעליהן לחן בעיניהן ולא ימנעו הנשים מלינשא לאנשים
  29. ^ תקנתא דמשום חינא, שהרי תקנת חכמים היא, ולא מאהבת האיש; הלכך מה לי אהובה מה לי שנואה
  30. ^ דלית ליה חינא, דגבי אלמנה מן האירוסין נמי - משום דלכתובה קא מזבנה, אמר: לא תמכור אלא בבית דין
  31. ^ שלא היתה לה חיבת ביאה ולא ירע בעיני הנשים אם הוטרחה זו
  32. ^ ואפילו לרבי שמעון
  33. ^ בסיפא דמילתיה דרבי שמעון
  34. ^ מן הנשואין; דאי מן האירוסין - הא אשמעינן אלמנה, וכל שכן גרושה
  35. ^ ומן האירוסין, ולא לאשמעינן דלא תמכור לכתובתה אלא בבית דין, דהא מאלמנה שמעינן לה, אלא אגב אורחיה אשמעינן: דמגורשת ואינה מגורשת, כגון זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ברשות הרבים - אין לה מזונות מן היתומים אם מת
  36. ^ דאמר בעלה חייב במזונותיה
  37. ^ בחייו [ואשמעינן מתני' דדוקא בחייו] משום דמעוכבת בשבילו להנשא; אבל לאחר מיתה לא, דדלמא גרושין הוו, ואין לה מזונות; דמספיקא לא מפקינן ממונא
  38. ^ 'יורשי כתובתה' גרסינן ולא גרסינן 'ויורשי'
  39. ^ הרי הנטרחים לבית דין אנשים הן
  40. ^ דמשום דידה בעינן תקנתא שלא תמשך מלהנשא
  41. ^ רבי שמעון קאמר לה, דאמר: אין מוכרת שלא בבית דין אלא למזונות; וזו - מכיון שגבתה מקצתה - אין לה מזונות; והכי מוקי לה בגמרא כרבי שמעון
  42. ^ לכתובתה
  43. ^ אפילו לפרקים
  44. ^ ואף על פי כן
  45. ^ בינתיים
  46. ^ בשטר המכירה
  47. ^ משום עצה טובה כדאמר לעיל
  48. ^ לכתובתה
  49. ^ למאן דאמר טעמא משום 'אינו רוצה שתתבזה כו' - הא לא איכפת ליה, ודברי הכל היא; ולמאן דאוקי טעמא משום חינא, הא - רבי שמעון היא
  50. ^ תנא קמא דמתניתין
  51. ^ ליברמן
  52. ^ כולה
  53. ^ אבל מכרה מקצתה יש לה מזונות
  54. ^ מוהר הבתולות שיש לה עדיין עליהם - הרי הוא ככולו ויתן לה מזונות
  55. ^ ולא אמרינן 'מקצת בתולים ככל הבתולים'
  56. ^ אי הוה כתיב 'והוא אשה בתולה יקח'
  57. ^ במקום בתולים הקפיד הכתוב, אבל נבעלה שלא כדרכה והיא נערה - כשרה ל כהן גדול