ביאור:בבלי כתובות דף יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כלה כמות שהיא [1], ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה [2]. אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה, והתורה אמרה (שמות כג ז) מדבר שקר תרחק [ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע]!? אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק - ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר ישבחנו בעיניו! מכאן [3] אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות [4].'

כי אתא רב דימי, אמר: הכי משרו [5] קמי כלתא במערבא: "לא כחל [6] ולא שרק [7] ולא פירכוס [8] ויעלת חן".

כי סמכו רבנן לרבי זירא שרו ליה הכי: "לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן".

כי סמכו רבנן לרבי אמי ולרבי אסי שרו להו הכי: "כל מן דין וכל מן דין סמוכו לנא [9]; לא תסמכו לנא לא מן סרמיסין [10] ולא מן סרמיטין [11]"; ואמרי לה "לא מן חמיסין [12] ולא מן טורמיסין".

[13] [14]

רבי אבהו, כי הוה אתי ממתיבתא [15] לבי קיסר, נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין ליה הכי: "רבא דעמיה [16] ומדברנא [17] דאומתיה, בוצינא דנהורא [18]! בריך מתייך לשלם [19]"!

אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר "כלה נאה וחסודה".

רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת [20].

אמר רבי זירא: קא מכסיף לן סבא [21] [## לולא מסתפינא ההיתי אומר שהוא מבייש אותנו, כי הוא משמח חתן וכלה יותר מאתנו].

כי נח נפשיה - איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא, וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא.

אמר רבי זירא: "אהנייה ליה שוטיתיה [22] לסבא!" ואמרי לה "שטותיה [23] לסבא!" ואמרי לה "שיטתיה [24] לסבא!".

רב אחא מרכיב לה [25] אכתפיה ומרקד. אמרי ליה רבנן: אנן, מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא [26] – לחיי! ואי לא – לא.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה [27]!

ולית הלכתא כוותיה.

תנו רבנן: מעבירין את המת [28] מלפני כלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל. אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה, ושבחוהו חכמים.

שבחוהו - מכלל דשפיר עבד!? והא אמר רבי אשי: אפילו למאן דאמר [29] 'נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול', מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול', דאמר מר (דברים יז טו) שום תשים עליך מלך [אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא] - שתהא אימתו עליך [30]!

פרשת דרכים הואי [31].

תנו רבנן: מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה; אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. במה דברים אמורים? כשאין עמו כל צרכו, אבל יש עמו כל צרכו - אין מבטלין.

וכמה כל צרכו?

אמר רב שמואל בר איני משמיה דרב: תריסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי [32]; ואמרי לה: תליסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי.

עולא אמר: כגון דחייצי גברי מאבולא ועד סיכרא [33]. רב ששת - ואיתימא רבי יוחנן – אמר: נטילתה [34] כנתינתה [35]: מה נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא; והני מילי למאן דקרי [36] ותני [37],


עמוד ב

אבל למאן דמתני [38] - לית ליה שיעורא. [39]

ואם יש עדים שיצתה בהינומא [וראשה פרוע - כתובתה מאתים]:

מאי הינומא?

סורחב בר פפא משמיה דזעירי אמר 'תנורא דאסא' [40].

רבי יוחנן אמר: קריתא דמנמנה בה כלתא [41].

רבי יוחנן בן ברוקא אומר [אף חילוק קליות ראיה]:

תנא: 'ביהודה [42] ראיה [43]';

בבבל מאי?

אמר רב: דרדוגי דמשחא ארישא דרבנן [44].

אמר ליה רב פפא לאביי: משחא דחפיפותא [45] קאמר מר [46]?

אמר ליה: יתמא [47][48]! לא עבדא לך אמך דרדוגי משחא ארישא דרבנן בשעת מעשה?

כי הא: דההוא מרבנן דאיעסק ליה לבריה [49] בי רבה בר עולא - ואמרי לה רבה בר עולא איעסק ליה לבריה בי ההוא מרבנן - ודרדיג משחא ארישא דרבנן [50] בשעת מעשה!

ארמלתא מאי [51]?

תאני רב יוסף: ארמלתא - לית לה כיסני [52].

ומודה רבי יהושע באומר לחבירו ["שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו" שהוא נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר; ואם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר "לקחתיה הימנו" - אינו נאמן]:

וליתני 'מודה רבי יהושע באומר לחבירו "שדה זו שלך היתה, ולקחתיה ממך"? [53]

משום דקא בעי למיתני סיפא אם יש עדים שהיא שלו, והוא אומר "לקחתיה ממנו" - אינו נאמן; היכי דמי? אי דאכלה שני חזקה [54] - אמאי לא מהימן!? ואי דלא אכלה שני חזקה - פשיטא דלא מהימן!?

אי הכי - גבי אביו נמי: אי דאכלה שני חזקה - אמאי לא מהימן? ואי דלא אכלה שני חזקה - פשיטא דלא מהימן!?

בשלמא גבי אביו - משכחת לה [55]: כגון שאכלה [56] שתים בחיי האב [57] ואחת בחיי בנו [58], וכדרב הונא, דאמר רב הונא: אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל [59].

ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן? [60]

איבעית אימא: רב הונא דיוקא דמתניתין קאמר [61], ואיבעית אימא: אפילו הגדיל קא משמע לן.

וליתנייה בדידיה [62], ולוקמה כגון שאכלה שתים בפניו ואחת שלא בפניו, וכגון שברח [63].

ברח מחמת מאי? אי דברח מחמת נפשות - פשיטא דלא מהימן, דלא מצי מחי! ואי דברח מחמת ממון [64] - איבעי ליה למחויי [65], דקיימא לן: מחאה שלא בפניו הויא מחאה,

דתנן [בבא בתרא פ"ג מ"ב]: 'שלש ארצות לחזקה [66]: יהודה ועבר הירדן והגליל; היה ביהודה והחזיק בגליל, בגליל והחזיק ביהודה - אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה [67]' והוינן בה: מאי קסבר? אי קסבר 'מחאה שלא בפניו הויא מחאה' - אפילו ביהודה וגליל נמי [68]! ואי קסבר 'מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה' [69] - אפילו יהודה ויהודה [70] נמי לא [71]!?

אמר רבי אבא בר ממל: לעולם קסבר 'מחאה שלא בפניו הויא מחאה' [72], ומתניתין [73] - בשעת חירום שנו [74].

ומאי שנא יהודה וגליל דנקט [75]?

הערות[עריכה]

  1. ^ לפי יופיה וחשיבותה מקלסין אותה
  2. ^ חוט של חסד משוך עליה
  3. ^ מדברי בית הלל שאמרו ישבחנה
  4. ^ לעשות לאיש ואיש כרצונו
  5. ^ משוררים
  6. ^ אינה צריכה כחל
  7. ^ צבע המאדים את הפנים
  8. ^ קליעת שיער: זו לא כחלה ולא שרקה ולא פירכסה, והרי היא
  9. ^ כל כמות אלו הוו סומכין לנו לקרותן רבי ולמנותם דיינין
  10. ^ מסרסין הלכות בהיפך טעמיהן
  11. ^ סרמיטין: לשון סמרטוטין
  12. ^ אומרים חמישית הטעם
  13. ^ 'טורמיסין' לא איתפרש
  14. ^ טורמיסין: כי ההיא דאמר בבראשית רבה (פ' מ"א) 'על טורמיסין למיקרב למסאנא דמטרוניתא': אנשים ריקנים.
  15. ^ מבית המדרש
  16. ^ נשיא בעמו
  17. ^ מנהיג
  18. ^ על שהיה קלסתר פניו מבהיק, כדאמרינן בבבא בתרא (דף נח) 'שופריה דרבי אבהו מעין שופריה דרבי יוחנן': דנפקי זיהרורית מיניה כדמפרש התם
  19. ^ ברוך בואך לשלום
  20. ^ שלש בדין: זורק אחת ומקבל אחת
  21. ^ שמזלזל בכבוד תלמידי חכמים ונוהג קלות ראש בעצמו
  22. ^ שוט של הדס שהיה מרקד בו
  23. ^ שהיה מתנהג כשוטה
  24. ^ שיטתו ומנהגו
  25. ^ את הכלה
  26. ^ כקורה בעלמא שאין אתם מהרהרין עליה
  27. ^ כשרואה הכל מסתכלים בה - נכנס יופיה בלבו
  28. ^ כשכלה יוצאה מבית אביה לבית חתונתה, ונושאי מת יוצאים, ובזו ובזו אוכלוסים הרבה ואין רוצין להתערב - מעבירין את המת (אפילו) דרך אחרת
  29. ^ פלוגתא בפרק קמא דקדושין
  30. ^ ישראל הוזהרו שישימו עליהם שימות הרבה, כלומר: שתהא אימתו עליהם; הלכך אין כבודו מחול, שלפיכך 'ריבה הכתוב שימות הרבה'
  31. ^ ולא ניכר שעבר מלפניה אלא כאילו הוא צריך לפנות לאותו הדרך
  32. ^ מכריזין עליו שיבואו לכבדו
  33. ^ משער העיר ההיא עד הקבר
  34. ^ של תורה ממנו
  35. ^ כנתינתה בסיני: נטילתה היינו כשמת, ותלמודו בטל
  36. ^ מקרא
  37. ^ משנה, אבל עדיין לא שנה לתלמידים
  38. ^ לאחרים
  39. ^ וממילא שמעינן דלמאן דלא קרי ולא תני - אין מבטלין אם יש לו מתעסקין כדי קבורה בעלמא. בשאלתות דרב אחאי מצאתי כן.
  40. ^ כמין חופה של הדס עגולה
  41. ^ צעיף על ראשה משורבב על עיניה כמו שעושין במקומינו, ופעמים שמנמנמת בתוכו מתוך שאין עיניה מגולין; ולכך נקרא 'הינומא' - על שם תנומה
  42. ^ כל הני דמתניתין
  43. ^ ששם היו רגילין בסימנין הללו לבתולה
  44. ^ הנשים נותנים שמן בראש התלמידים, ושפות
  45. ^ שמן של בשמים שמתוקן לחופות
  46. ^ וכי בעלי חפיפות הן, לסוּכן שמן
  47. ^ יתום ממנהג הנוהג
  48. ^ אולי משום שאביי גרם מותן של הורי רב פפא ביבמות קו,א: אמר ליה [אביי] (לרב פפא): 'אבוך היכא' (כלומר כמדומה אני שיש לך אב ואם סמוכין לך לספק צרכיך לפיכך קא מחדדן שמעתיך)? א"ל: 'במתא' 'אימך היכא'? א"ל: 'במתא'. יהיב בהו עיניה ושכיבן (אבוה ואימיה).
  49. ^ לישא לו אשה
  50. ^ שף שמן בראש התלמידים
  51. ^ מה סימנין עושים לאלמנה להודיע שאלמנה נישאת
  52. ^ אין לה קליות, וזה סימנה
  53. ^ כיון דטעמא משום דאין שור שחוט לפניו הוא - שלא היה אדם תובעו, מה לי של אביו ומה לי שלו? ומאי שנא 'של אביך' דנקט?
  54. ^ שלש שנים שתיקנו חכמים לכל מחזיקים בקרקע דמשאכלה שלש שנים בלא עירעור - נאמן לומר "לקחתיה ואבד שטרי", דכולי האי לא מזדהר איניש בשטרא
  55. ^ דאיצטריך למיתנייה
  56. ^ שני חזקה ואפילו הכי לא מהימן וכגון שאכלה
  57. ^ שתי שנים ראשונות בחיי אביו ומת
  58. ^ ואכלה השלישית לפני הבן הזה, והוא היה קטן ולא עירער; ואיצטריך לאשמועינן דכיון דקטן היה - אין השנה הזאת עולה מן המנין
  59. ^ המחזיק בנכסי קטן שלש שנים אינה חזקה, דהאי דלא מיחה - משום דקטן הוא; ואפילו הגדיל לאחר מיכן והחזיק זה בפניו כמה שנים - אינה חזקה, הואיל ותחלתו, כשהוא קטן, ראהו מוחזק בה - לא ידע כשהגדיל שהיתה של אביו עד ששומע מפי אחרים
  60. ^ בתמיה: כיון דמתניתין בהכי עסקינן ולא מיתוקמא אלא בהכי - מאי אתא רב הונא לאשמועינן? הרי כבר שנויה ועומדת! ודבר השנוי במשנתינו שגור בפי הכל!?
  61. ^ משום דמתניתין לא מיפרשא בהדיא דבהכי עסקינן ואתא רב הונא לאשמועינן בהדיא, ומדיוקא דמתניתין קא יליף לה
  62. ^ "שדה זו שלך היתה" - אם יש עדים כו' - אינו נאמן, ואף על גב שאכלה שני חזקה
  63. ^ ואשמעינן דההיא שתא לא סלקא ליה
  64. ^ שאינו ירא מן המלכות אלא מצעקת הצועקים בעיר
  65. ^ במקום שהוא שם, וכיון דלא מיחה - חזקה מעלייתא היא
  66. ^ שלש ארצות של ארץ ישראל חשובות חלוקות זו מזו לענין חזקה כאילו הן ארצות נכריות, ואם היה בזו והחזיק אחר בקרקע שיש לו בחברתה - אינה חזקה
  67. ^ או שניהם בגליל או שניהם ביהודה, ואפילו הן בשתי עיירות
  68. ^ הוה ליה למחויי היכא דהוי, ומדלא מחי - תיהוי חזקה
  69. ^ כגון אם היה בעיר אחת ומיחה שלא בפניו בפני שנים בעיר אחרת
  70. ^ בשתי עיירות
  71. ^ נמי לא תיהוי חזקה דלא הוה ליה למחויי שלא בפניו
  72. ^ דחברך - חברא אית ליה, דהני דמחי באנפייהו מגלו לאחריני - ובא הדבר לאזני המחזיק, והוה ליה לאזדהורי בשטריה
  73. ^ דקתני יהודה וגליל לא
  74. ^ דיכול לומר: "לא נגלית לי מחאתו שאשמור את שטרי"
  75. ^ אם יש חירום - נמי מעיר לעיר, אפילו שתי עיירות באותה מדינה נמי לא