ביאור:בבלי כתובות דף כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?

אמר אביי: תרגמה בעד אחד: עד אחד אומר "נתקדשה", ועד אחד אומר "לא נתקדשה" - תרוייהו בפנויה קמסהדי [1], והאי דקאמר "נתקדשה" - הוה ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים; סיפא - עד אחד אומר "נתגרשה" ועד אחד אומר "לא נתגרשה" - תרוייהו באשת איש קמסהדי, והאי דקאמר "נתגרשה" הוה ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים.

רב אשי אמר: לעולם תרי ותרי, ואיפוך [2]: שנים אומרים "ראינוה שנתקדשה" ושנים אומרים "לא ראינוה שנתקדשה" - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת – תצא.

פשיטא: "לא ראינוה" אינה ראיה!?

לא, צריכא דדיירי בחצר אחד: מהו דתימא אם איתא דנתקדשה קלא אית לה למילתא - קא משמע לן דעבדי אינשי דמקדשי בצנעא.

סיפא: שנים אומרים "ראינוה שנתגרשה" ושנים אומרים "לא ראינוה שנתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת - לא תצא.

מאי קא משמע לן?

אף על גב דדיירי בחצר אחד - היינו הך: מהו דתימא 'גבי קדושין הוא דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא, אבל גבי גירושין אם איתא דאיגרשא - קלא אית לה למילתא? - קא משמע לן דעבידי אינשי דמקדשי ודמגרשי בצנעא [3].

ואם משנשאת באו עדים לא תצא כו':

רבי אושעיא מתני לה ארישא [4]; רבה בר אבין מתני לה אסיפא [5].

מאן דמתני לה ארישא – כל שכן אסיפא, דבשבויה הקילו [6]; ומאן דמתני לה אסיפא - אבל ארישא לא.

לימא בדרב המנונא [7] קמיפלגי: דמאן דמתני לה ארישא אית ליה דרב המנונא, ומאן דמתני לה אסיפא לית ליה דרב המנונא?

לא, דכולי עלמא אית להו דרב המנונא, והכא בהא קמיפלגי: דמר סבר כי איתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה, ומר סבר שלא בפניו נמי אינה מעיזה.

ואם משנשאת באו עדים [לא תצא] וכו':

אמר אבוה דשמואל: לא נשאת = נשאת ממש, אלא כיון שהתירוה לינשא, אף על פי שלא נשאת.

והא לא תצא קתני?

לא תצא מהתירה הראשון.

תנו רבנן [תוספתא פ"ב מ"ב]: אמרה "נשביתי וטהורה אני, ויש לי עדים [8] שטהורה אני" - אין אומרים נמתין עד שיבאו עדים אלא מתירין אותה מיד. התירוה לינשא, ואחר כך באו עדים [9], ואמרו "לא ידענו" - הרי זו [10] לא תצא; ואם באו עדי טומאה - אפילו יש לה כמה בנים [11] – תצא.

הני שבוייתא דאתיין לנהרדעא [12] - אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדייהו.

אמרו ליה שמואל: ועד האידנא מאן נטרינהו?

אמר ליה: אילו בנתך הווין - מי הוית מזלזל בהו כולי האי?

הואי (קהלת י ה: יש רעה ראיתי תחת השמש) כשגגה שיוצא מלפני השליט, ואישתביין בנתיה דמר שמואל, ואסקינהו לארעא דישראל; אוקמן לשבויינהו מאבראי [13] ,ועיילי לבי מדרשא דרבי חנינא. הא אמרה "נשביתי וטהורה אני" והא אמרה "נשביתי וטהורה אני" – שרינהו; סוף עול אתו שבויינהו. אמר רבי חנינא: בנן דמוריין אינון! [14]

איגלאי מילתא דבנתיה דמר שמואל הווין.

אמר ליה רבי חנינא לרב שִׁמְן [שמעון] בר אבא [15] [תלמידו של רבי חנינא]: פוק איטפל בקרובותיך [16].

אמר ליה לרבי חנינא: והאיכא עדים במדינת הים [17]!?

השתא מיהת ליתנהו קמן [18].

עדים בצד אסתן [19] – ותאסר [20]?

טעמא דלא אתו עדים, הא אתו עדים – מיתסרא.

והאמר אבוה דשמואל: 'כיון שהתירוה לינשא - אף על פי שלא נשאת'?

אמר רב אשי: עדי טומאה איתמר [שאם באו – תצא, אך בעדי שביה בלבד לא תצא].


עמוד ב
משנה:  

שתי נשים שנשבו [21]: זאת אומרת "נשביתי וטהורה אני" וזאת אומרת "נשביתי וטהורה אני" - אינן נאמנות; ובזמן שהן מעידות זו את זו [22] - הרי אלו נאמנות [23].

גמרא:

תנו רבנן:

1. "אני טמאה וחברתי טהורה" – נאמנת [24];

2. "אני טהורה וחברתי טמאה" - אינה נאמנת [25];

3. "אני וחברתי טמאה" - נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה;

4. "אני וחברתי טהורה" - נאמנת על חברתה ואינה נאמנת על עצמה.

אמר מר: "אני טהורה וחברתי טמאה" - אינה נאמנת: היכי דמי?: אי דליכא עדים [26] - על עצמה אמאי לא מהימנא? "נשביתי וטהורה אני" קאמרה!? אלא פשיטא דאיכא עדים [27];

אימא מציעתא [28] "אני וחברתי טמאה" - נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה [29] - ואי דאיכא עדים אמאי לא מהימנא? אלא פשיטא דליכא עדים [30]!? אימא סיפא: "אני וחברתי טהורה" - נאמנת על חברתה ואינה נאמנת על עצמה - ואי דליכא עדים, אעצמה אמאי לא מהימנא? אלא פשיטא דאיכא עדים!? רישא וסיפא דאיכא עדים, מציעתא דליכא עדים!!?

אמר אביי: אִין! רישא וסיפא דאיכא עדים, מציעתא דליכא עדים.

רב פפא אמר: כולה דאיכא עדים, ואיכא עד אחד דקא אפיך [31]:

1. אמרה "אני טמאה וחברתי טהורה", ואמר לה עד אחד "את טהורה וחברתך טמאה": איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא, חברתה משתריא אפומא דידה [32];

2. "אני טהורה וחברתי טמאה", ואמר לה עד אחד "את טמאה וחברתך טהורה": איהי, כיון דאיכא עדים - לאו כל כמינה [33]; חברתה משתריא אפומא דעד;

3. "אני וחברתי טמאה", ואמר לה עד אחד "את וחברתך טהורה" - איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא [34], חברתא משתריא אפומא דעד;

הא תו למה לי? היינו רישא [35]!

מהו דתימא [36]: הני תרוייהו טהורות נינהו, והאי דקאמרה הכי - 'תמות נפשי עם פלשתים' (שופטים טז ל) היא דקא עבדה? - קא משמע לן.

4. "אני וחברתי טהורה" ואמר לה עד אחד "את וחברתך טמאה" – איהי, כיון דאיכא עדים - לאו כל כמינה; חברתה משתריא אפומא דידה.

הא תו למה לי? היינו רישא דרישא [37]!

מהו דתימא: כי מהימנא - במקום דפסלה נפשה [38], אבל במקום דמכשרא נפשה אימא לא מהימנא [39] - קא משמע לן.

[40]

משנה:

וכן שני אנשים [41]: זה אומר "כהן אני" וזה אומר "כהן אני" - אינן נאמנין [42];

ובזמן שהן מעידין זה את זה [43] - הרי אלו נאמנין.

רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד [44].

אמר רבי אלעזר: אימתי? במקום שיש עוררין [45], אבל במקום שאין עוררין - מעלין לכהונה על פי עד אחד [46].

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה על פי עד אחד [47].

גמרא:

כל הני [48] למה לי?

צריכי: דאי תנא 'מודה רבי יהושע' - משום דאיכא דררא דממונא [49], אבל עדים [50], דליכא דררא דממונא [51] אימא לא [52]; ואי תנא 'עדים' - משום דלעלמא [53], אבל איהו [54] דלנפשיה [55]

הערות[עריכה]

  1. ^ לדברי שניהם עד עכשיו בחזקת פנויה היתה [קודם שנתקדשה]
  2. ^ ברישא תני 'אם ניסת - תצא', וסיפא 'אם ניסת - לא תצא'
  3. ^ ואפילו הכי לכתחלה לא תנשא משום לזות שפתים
  4. ^ אם משניסת באו עדים שהיתה אשת איש, והיא ניסת על פי עצמה, שאמרה "גרושה אני"
  5. ^ א"נשביתי וטהורה אני" והתירוה לינשא, ואחר כך באו עדים שנשבית
  6. ^ דחששא בעלמא הוא דאיכא שמא נבעלה לעובד כוכבים ונפסלה לכהונה
  7. ^ דאמר 'האשה שאמרה לבעלה "גירשתני" נאמנת, הלכך הא דאמרה "גרושה אני" - מהימנא'
  8. ^ שהיו עמי תמיד שלא נתייחדתי עם עובד כוכבים
  9. ^ שנשבית, דהשתא לאו הפה שאסר הוא
  10. ^ אפילו הכי
  11. ^ מן הכהן הזה שנשאה
  12. ^ להפדותן
  13. ^ שלא יבואו לפני בית דין ולא ידעו בית דין שהן שבויות אלא על פי עצמן - ויתירום
  14. ^ בנות אדם גדול ובעל הוראה הוא, שידעו לעשות כן.
  15. ^ כהן היה
  16. ^ שא אחת מהן שהן קרובותיך
  17. ^ שראו שנשבו, ודלמא אתו לקמן למחר וליומא אוחרן לאחר שתנשא
  18. ^ קודם נישואין ומשום 'דלמא אתו' לא אסרינן לה השתא
  19. ^ בצד צפון [מצפון זהב יאתה (איוב לז כב) מתרגם 'מדאיסתנא’]
  20. ^ בתמיה הא [לא] אתו קודם נשואין
  21. ^ שיש עדים שנשבו
  22. ^ כל אחת אומרת חברתי טהורה
  23. ^ דבשבויה הקילו להאמין עד אחד, ואפילו אשה
  24. ^ על הכל
  25. ^ על כלום; ולקמיה מפרש לה לכולה
  26. ^ שנשבו
  27. ^ הלכך: אעצמה אינה נאמנת לטהרה, וחברתה נמי: אף על גב דאנן אמרינן 'בחזקת טמאה קיימא' - ההוא לאו משום הימנותא דהך הוא, דבלאו סהדותא דידה נמי בחזקת טומאה היא
  28. ^ 3
  29. ^ על כרחך משמע דחברתה בחזקת טהורה קיימא! דבשלמא 'אינה נאמנת' דרישא - אף על גב דאכולה מילתא משמע, שייך למיתנייה, משום דידה; אלא הכא, דבהדיא תנא 'אינה נאמנת על חברתה' - קשה
  30. ^ ואדידה מהימנא דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא
  31. ^ מיפך את כל דבריה
  32. '^ דבשבויה האמינו חכמים עד אחד להקל, ואפילו עבד או שפחה, כדקתני מתניתין (לקמן כז,א) אם יש להן עדים אפילו עבד כו' - וכל מקום שנאמן בו עד אחד הרי הוא כשנים, ואין דברי אחד שכנגדו לטמא עומד במקום שנים
  33. ^ ואעדי שבוייה קאי, דעד אחד בטומאה אינו כלום אלא בסוטה בלבד, שרגלים לדבר: שהרי קינא לה ונסתרה
  34. ^ לפיכך אין העד נאמן לטהרה
  35. ^ הני מילי תרוייהו אשמעינן ברישא: 'חתיכה דאיסורא' - מרישא שמעינן שריותא דחברתה אפומא דעד מסיפא דרישא שמעינן: תרתי בבי קמייתא 'רישא' קרי להו, דדמיין להדדי; ותרתי בבי בתרייתא - חדא מילתא היא, דבכל חדא תנן מילתא וחילופה בין ברישא בין בסיפא
  36. ^ ומשום נאמנת על עצמה [שאמרה שהיא עצמה טמאה]תנא ליה
  37. ^ דהא ודאי משום דאינה נאמנת על עצמה לא אצטריך למיתנייה, דהא טובא אשמועינן דבמקום עדי שבויה לא מהימנא למימר "טהורה אני", ומשום נאמנת על חברתה - הוא דאצטריך: דאף על גב דעד קא מכחיש לה – מהימנא; והא ברישא דרישא אשמעינן
  38. ^ התם הוא דמהימנא אחברתה משום דקאמרה "טמאה אני"
  39. ^ אימא משום דידה הוא דקאמרה ולא אחברתה
  40. ^ ל"א: גרסינן מהו דתימא: כי מהימנא במקום עד פסול, כגון דעד דקא מפיך הוי אשה, אבל במקום עד כשר לא? תנא משנה יתירה: דאפילו במקום עד כשר.
  41. ^ לא גרסינן 'שנשבו'
  42. ^ ליתן להן תרומה
  43. ^ שכל אחד אומר "אני וחברי כהן"
  44. ^ ואפילו היכא דליכא גומלין, וכל שכן הכא, דאיכא למיחש לגומלין: "העד אתה עלי ואני עליך"
  45. ^ שקורין עליו שם פסול
  46. ^ היכא דליכא גומלין והיינו דאיכא בין רבי אלעזר לתנא קמא דרבי יהודה
  47. ^ בגמרא מפרש מאי בינייהו
  48. ^ דתנא מתניתין לאשמועינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר
  49. ^ הלכך: אי לאו דפשיטא מלתא, שלקחה מאביו - לא היה אומר "של אביך היתה", וגורם לעצמו הפסד ממון; וכשאומר - תחלת דבריו על שם סופו אמרו, לגמור בהן "ולקחתיה הימנו"
  50. ^ שאמרו "כתב ידינו הוא"
  51. ^ לגבייהו, דלימטינהו פסידא בהאי עדות
  52. ^ ליתהמנו למימר "אנוסין היינו", דמעיקרא כי אמרו "כתב ידינו הוא" - אדעתא דסהדותא אמרו, ולאו למיגמר בה "אנוסים היינו", והדר אימליכו למיגמר בה הכי - קמשמע לן
  53. ^ אין הדבור האחרון מהני לעצמו אלא לאחרים, ומשום אחרים - לא הוו הדרי במלתייהו
  54. ^ גופיה
  55. ^ מהני כי הדר ואמר "לקחתיה"