ביאור:בבלי כתובות דף קח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שוקל לו את שקלו [1] ופורע את חובו [2], ומחזיר לו אבידתו [3], ובמקום שנוטלין שכר [4] - תפול הנאה [5] להקדש' [6]; בשלמא שוקל לו את שקלו - מצוה קעביד [7], דתניא [תוספתא שקלים פרק ב הלכה ה [8]]: תורמין [9] על האבוד [10] ועל הגבוי [11] ועל העתיד לגבות [12], ומחזיר לו אבידתו - נמי מצוה קעביד; אלא פורע לו את חובו? הא קמשתרשי ליה [13]?

אמר רב אושעיא: הא מני? - חנן היא, דאמר: איבד את מעותיו [14].

ורבא אמר: אפילו תימא רבנן [15]: הכא [16] במאי עסקינן? - שלוה [17] על מנת שלא לפרוע [18].

בשלמא רבא לא אמר כרב אושעיא - דמוקים לה כרבנן; אלא רב אושעיא – מאי טעמא לא אמר כרבא?

אמר לך רב אושעיא: נהי דהנאה [בממון ממש] לית ליה -


עמוד ב

כיסופא מי לית ליה [19]? התם נמי אית ליה הנאה - בההיא הנאה דמיכסיף מיניה.

משנה:

אדמון אומר שבעה:

מי שמת והניח בנים ובנות: בזמן שהנכסים מרובין - הבנים יורשים והבנות נזונות, ובנכסים מועטים [20] - הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים [21].

אדמון אומר [22]: בשביל שאני זכר - הפסדתי [23]?

אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

גמרא:

מאי קאמר [24]?

אמר אביי: הכי קאמר: בשביל שאני זכר - וראוי לעסוק בתורה - הפסדתי?

אמר ליה רבא: מאן דעסיק בתורה - הוא דירית, מאן דלא עסיק בתורה לא ירית?

אלא אמר רבא: הכי קאמר: בשביל שאני זכר וראוי לירש בנכסים מרובין - הפסדתי בנכסים מועטין?

משנה:

הטוען את חבירו כדי שמן והודה בקנקנים [25]:

אדמון אומר [26]: הואיל והודה במקצת הטענה – ישבע.

וחכמים אומרים: אין הודאת מקצת ממין הטענה.

אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

גמרא:

שמע מינה לרבנן: טענו חטין ושעורין והודה בשעורין פטור!? לימא תהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל, דאמר רב נחמן אמר שמואל: טענו חטין ושעורים והודה לו באחד מהן – חייב!?

אמר רב יהודה אמר רב: בטוענו מדה. [27]

אי הכי – מאי טעמא דאדמון?

אלא אמר רבא: דכולי עלמא היכא דאמר ליה "מלא עשרה כדי שמן יש לי בבורך [28]" - שמן קטעין ליה, קנקנים לא קטעין ליה [29]; "עשרה כדי שמן מלאים [30] יש לי אצלך" - שמן וקנקנים קטעין ליה; כי פליגי היכא דאמר ליה "עשרה כדי שמן [31] יש לי אצלך": אדמון אומר: יש בלשון הזה לשון קנקנים [32], ורבנן סברי: אין בלשון הזה לשון קנקנים.

אלא טעמא [33] דאין בלשון הזה לשון קנקנים [34], הא יש בלשון הזה לשון קנקנים [35] – חייב? לימא תיהוי תיובתא דרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא: טענו חטין ושעורים והודה לו באחד מהם – פטור!?

אמר רב שימי בר אשי: נעשה כמי שטענו רימון בקליפתו [36].

מתקיף לה רבינא: רימון בלא קליפתו - לא מינטר, שמן מינטר בלא קנקנים [37]!

אלא [38] הכא במאי עסקינן? דאמר ליה "עשרה כדי שמן יש לי אצלך" ואמר ליה אידך "שמן - לא היו דברים מעולם; קנקנים נמי: חמשה אית לך, וחמשה לית לך" [39]: אדמון אומר 'יש בלשון הזה לשון קנקנים', ומגו דקמשתבע אקנקנים - משתבע נמי אשמן על ידי גלגול [40], ורבנן סברי: אין בלשון הזה לשון קנקנים: מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו.

משנה:

הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל [41] -

הערות[עריכה]

  1. ^ שוקל בשבילו שקל שהוא חייב לכל שנה לקרבנות צבור
  2. ^ אם חייב ממון לנושה מותר לזה שיפרענו בשבילו
  3. ^ אם ראה חמורו תועה מותר להשיבו
  4. ^ על טורח השבתה
  5. ^ הניית השכר
  6. ^ שהרי שניהן מודרין בהנאה זה מזה
  7. ^ כלומר: מצוה בעלמא קא עביד, ואינו מהנהו לזה, שאם לא שקל עליו - לא הפסיד כלום, שיש לו חלק בקרבנות
  8. ^ ליברמן
  9. ^ את הלשכה בשלש קופות
  10. ^ אף על מי ששלח שקלו ואבד
  11. ^ שעדיין לא הגיע כאן
  12. ^ ואפילו לא נגבה לאחר מכאן - יש לו חלק בתרומה ובקרבנות, אלא שחיסר מצוה; נמצא שכר המצוה על הנותן
  13. ^ מרויחו
  14. ^ זה שפרנס את אשת חבירו, ונתכוון לשם הלואה שישלם לו בעלה - איבד מעותיו, ואין יכול לומר לו "את חובך פרעתי - שלם לי"! והוא הדין נמי לכל חוב שעליו ועמד חברו ופרעו, וְזֶה לא אמר לו "הלויני" - אינו חייב לו כלום; וכיון דאילו פרעיה לשם הלואה - לאו הלואה היא, כי פרעיה נמי לשם מחילה - לאו מידי יהיב ליה
  15. ^ דאמרי חייב אף על פי שלא אמר לו "הלויני", וגבי שאר חוב נמי חייב לשלם, וכי מחיל - אסור במודר הנאה
  16. ^ דקתני פורע לו את חובו
  17. ^ זה תחלה הלואה מן המלוה
  18. ^ עד שירצה - לא יוכל הנושה ללחצו, הלכך לאו מידי יהיב ליה
  19. ^ דקא מיכסיף מן המלוה תמיד; הלכך אי רבנן היא, דאמרי דלענין חוב 'לוה ע"מ לפרוע, ופרע חברו בשבילו - חייב לשלם' וגבי מודר הנאה - מחילה היא, ואסיר - כי לוה ע"מ שלא לפרוע נמי הנאה היא, ומחילה מחיל גביה, ואסיר! אלא חנן היא, ובין בחוב העומד לפרוע בין בעומד שלא לפרוע לית ליה גביה מידי, ולאו מחילה, היא ואע"ג דסלקיה מפרעון ומכיסופא
  20. ^ מפרש בבבא בתרא שאין בהן פרנסת שנים עשר חדש לזכרים ולנקבות
  21. ^ תקנת חכמים היא
  22. ^ 1
  23. ^ בתמיה
  24. ^ אם בשביל שאני זכר הפסדתי משמע 'אם בשביל שאני זכר וכחי יפה הפסדתי'? ומהו יפוי כחו
  25. ^ רקים בלא שמן
  26. ^ 2
  27. ^ לא תבע ממנו קנקנים אלא "שמן הפקדתי אצלך"; ומאי כדי שמן דקתני מתניתין? מדה: 'מלֹא עשרה כדי שמן', דהוי ליה טענו חטים והודה לו בשעורים.
  28. ^ בור שלפני הבד
  29. ^ וכי הודה לו בקנקנים - לאו הודאה היא
  30. ^ כדים מלאים - כדים ושמן משמע
  31. ^ ולא אמר 'מלאים'
  32. ^ כיון דלא אמר ליה 'מלא עשרה' - אין זה טוענו מדה, אלא עשרה כדים מלאים, והוה ליה טענו חטים ושעורים
  33. ^ לשון קושיא הוא
  34. ^ לאותובי למאן דאמר 'פטור', דדוקיא דמתניתין כרב נחמן, מדקתני 'הטוען את חבירו כדי שמן' ולא קתני 'כדים מלאים שמן' - שמעינן מינה דמשום דאין בלשון הזה לשון קנקנים פטרי רבנן
  35. ^ אם תבעו שניהם
  36. ^ לא דמו כדים ושמן לחטים ושעורים, דכולי חדא מילתא הוא וממין הטענה הוא
  37. ^ מנטר בבור
  38. ^ לא תימא כמו שטענו רימון, אלא
  39. ^ רבי חייא מוקי למתניתין כגון שהודה במקצת קנקנים ומקצתם כפר, דבקנקנים גופייהו איכא כפירה והודאה
  40. ^ ואי יש בלשון התביעה לשון קנקנים - מיחייב עלייהו שבועה; ושבועה דשמן דקא מחייב אדמון - משום גלגול היא, דקסבר יש בלשון התביעה לשון קנקנים
  41. ^ לשון בזיון הוא, ואמר נואש, שאינו חש לדבריו: "טול טיט שעל גבי רגלי"; ואני שמעתי "תלה אותי על עץ ואין לי מה ליתן"