ביאור:בבלי כתובות דף פא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

יורשיה - יורשי כתובתה ^[1] - חייבין בקבורתה.'

אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [כתובות פ"יא מ"א]: אלמנה ניזונת מנכסי יתומין ומעשה ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה ^[2]; יורשיה - יורשי כתובתהּ - חייבין בקבורתה - ואיזוהי אלמנה שיש לה שני יורשין ^[3]? הוי אומר זו שומרת יבם.

אמר רבא: ולימא "אח אני יורש ^[4] אשתו אין אני קובר"?

אמר ליה אביי: משום דבאין עליו משני צדדין: אם אחיו יורש - יקבור את אשתו ^[5]; אם אינו קובר את אשתו - יתן כתובתה ^[6].

אמר ליה: הכי קא אמינא: "אח אני יורש, את אשתו אין אני קובר", ואי משום כתובה - לא ניתנה כתובה לגבות מחיים ^[7]!

מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה ^[8]? - בית שמאי ^[9]; [ולעומת זאת] ושמעינן להו לבית שמאי דאמרי 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי ^[10] [ולכן עליו לקבור אותה]! דתנן [סוטה פ"ד מ"ב]: מתו בעליהן ^[11] עד שלא שתו ^[12]: בית שמאי אומרים: נוטלות כתובה ולא שותות ^[13], ובית הלל אומרים: או שותות או לא נוטלות כתובה.

או שותות? (במדבר ה טו) והביא האיש את אשתו אל הכהן [והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון] אמר רחמנא, וליכא! אלא: מתוך שלא שותות - לא נוטלות כתובה.

בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות – ואמאי? ספיקא הוא: ספק זנאי ^[14] ספק לא זנאי, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי ^[15]!?

קסברי בית שמאי 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי' ^[16].

^[17] והא בעינן 'כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי' – וליכא [כי שומרת יבם אינה יכולה להינשא לאחר]?

אמר רב אשי: יבם נמי כאחֵר דמי ^[18].

שלח ליה רבא לאביי ^[19] ביד רב שמעיה בר זירא ^[20]: ומי נִתנה כתובה ^[21] לגבות מחיים ^[22]? והתניא: 'רבי אבא אומר: שאלתי את סומכוס: הרוצה שימכור בנכסי אחיו ^[23] - כיצד הוא עושה? [וענה סומכוס:] אם כהן הוא ^[24] - יעשה סעודה ^[25] ויפייס ^[26]; אם ישראל הוא ^[27] - מגרש בגט ^[28] ויחזיר ^[29]' ^[30],

עמוד ב

ואי סלקא דעתין 'נתנה כתובה לגבות מחיים' - נייחד לה שיעור כתובה והשאר ליזבין!?

ולטעמיך ^[31] ולותבה ממתניתין: לא יאמר לה "הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן" אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה?

^[32] התם - עצה טובה קא משמע לן ^[33] ; דאי לא תימא הכי – סיפא, דקתני וכן לא יאמר אדם לאשתו "הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן ^[34]" אלא כל נכסיו אחראין לכתובת אשתו - אי בעי ליה לזבוני הכא נמי דלא מצי מזבין? ^[35]? אלא עצה טובה קמשמע לן ^[36] - הכא נמי עצה טובה קא משמע לן.

אלא דרבי אבא קשיא ^[37]?

דרבי אבא נמי לא קשיא: משום איבה ^[38].

ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא ^[39]. בעי אחוה ^[40] למפסלה לה בגיטא מיניה ^[41]; אמר ליה: "מאי דעתיך? משום נכסי ^[42]? אנא בנכסי פליגנא לך ^[43].

אמר רב יוסף: כיון דאמור רבנן לא ליזבין ^[44] - אף על גב דזבין ^[45] - לא הוה זביניה זביני, דתניא: מי שמת והניח שומרת יבם, והניח נכסים במאה מנה, אף על פי שכתובתה אינה אלא מנה - לא ימכור: שכל נכסיו אחראין לכתובתה.

אמר ליה אביי: וכל היכא דאמור רבנן לא ליזבין - אף על גב דזבין לא הוה זביניה זביני? והתנן [כתובות פ"ח מ"א]: בית שמאי אומרים: 'תמכור', ובית הלל אומרים: 'לא תמכור'; אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים!?

שלחוה לקמיה דרבי חנינא בר פפי, שלחה 'כדרב יוסף'.

אמר אביי: אטו רבי חנינא בר פפי - כיפי ^[46] תלה לה ^[47]?

שלחוה לקמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי, שלחה: "כדאביי ^[48]; ואי אמר בה רב יוסף טעמא אחרינא - שלחו לי";

נפק רב יוסף, דק ואשכח דתניא: הרי שהיה נושה באחיו ומת ^[49], והניח שומרת יבם, לא יאמר ^[50] "הואיל ושאני יורש ^[51] החזקתי ^[52]" אלא מוציאין מיבם ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

אמר ליה אביי: דלמא דטבא ליה עבדו ליה ^[53]?

אמר ליה: תנא תני מוציאין ^[54], ואת אמרת דטבא ליה עבדו ליה?

הדור שלחוה קמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי ,

אמר להו: הכי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: זו אינה משנה ^[55]!

מאי טעמא?: אילימא משום דהוו להו מטלטלי, ומטלטלי לכתובה לא משעבדי - דלמא רבי מאיר היא ^[56] דאמר מטלטלי משעבדי לכתובה ^[57]! ואלא ^[58] משום דאמר לה ^[59]: "את - לאו בעלת דברים דידי את ^[60]!

הערות[עריכה]

^ אותן יורשים שיורשין כתובתה חייבין בקבורתה
^ דהא בעי למיתב כתובתה ליורשיה
^ דאיצטריך לתנא למיתני 'אותן יורשין שיורשין כתובתה'? שמע מינה איכא יורשים אחריני בהדייהו, דלא ירתי כתובתה
^ כתובה זו שאני יורש - אין כאן מנדוניית אביה כלום, אלא מאתים ותוספת שכתב לה אחי, ואין אני יורש אותה אלא אחי
^ כמו שהיה הוא קוברה אם מתה בחייו, ואפילו לא הכניסה לו כלום
^ שהקבורה באה תחתיה
^ כל זמן שהבעל חי, ואני במקום בעל עומד, שהייתי מצפה לכונסה
^ שדורש לשון הכתובה שכתוב בה 'לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי', דמינה דייקת: לא ניתנה כתובה לגבות מחיים, דהא אינה יכולה לינשא לאחר
^ ביבמות בפרק 'האשה שהלכה', דקאמרי בית שמאי: והלא מספר כתובה נלמד: 'לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי', והואיל והיא נישאת על פי עצמה, שבאה ואמרה "מת בעלי" - אף כתובתה גובה על פי עצמה
^ שמי שיש לו שטר חוב על חבירו - הוא מוחזק בנכסי הלוה יותר ממנו והנכסים בחזקתה, הלכך - מינה קא ירית
^ אכל הנשים שבעולם קאי שקינאו להן בעליהן ונסתרו
^ ולא הספיק להשקותה עד שמת
^ דבעינן 'והביא האיש את אשתו' (במדבר ה טו)
^ והפסידה כתובה
^ מידי יורשי הבעל, שהן ודאין בירושה
^ והיא מוחזקת בנכסים יותר מהן, ואין כאן מוציא מידי ודאי
^ אלעיל פריך: סוף סוף היאך כתובה ניגבת מחיים, שנוכל לבא עליו משני צדדים,
^ וכיון שהתירתה מיתת הבעל לינשא ליבם - מאותה שעה זכתה בנכסים
^ לאחר שהשיבו על שאלתו ואמר 'ניתנה כתובת יבמה לגבות מחיים של יבם'
^ הוא היה שליח בתשובה זו
^ כתובת יבמה
^ דיבם
^ לאחר שכנס את יבמתו, ואמרן לעיל 'כל נכסיו אחראין לכתובתה'
^ שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה
^ יפה לפתותה במשתה היין
^ הימנה, שתתן לו רשות למכור את העודף על כדי כתובתה
^ שמותר להחזיר גרושתו
^ ומגבה את כתובתה, ומוכר מה שירצה
^ ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה
^ או אפילו רצה להחזירה מיד - מוכר כל זמן שירצה, שאין [אשה כלשהיא] מעכבת מלמכור אלא יבמה, לפי שאין היבם כותב לה כתובה, ולא כתב לה 'דקנאי ודקנינא', ואין כתובתה אלא על הראשון, ומשום הכי מעכבא בכולהו דלמא משתדפי הני, דמייחד לה; ואף על גב דאמר (לקמן דף צה,ב) 'אישתדוף בני חרי - טרפא ממשעבדי' מכל מקום אמרה "איני רוצה לטרוח לבית דין"; אבל כתב לה כתובה כשמחזירה וכתב לה 'דקנאי ודקנינא' - לא מציא מעכבא; והא דתנן (גיטין פ"ה מ"ו; דף נה,ב) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה - מקחו בטל אוקמינן באותן שלש שדות: אחת שכתב לה בכתובתה, ואחת שייחד לה בכתובתה, ואחת שהכניסה לו שום משלה
^ דאמרת טעמא משום דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים - אמאי מהדרת אדרבי אבא לאותובי מברייתא
^ ומשני:
^ ממתניתין לא מותיבנא, דמתניתין איכא לשנויי דלאו דינא קתני אלא עצה טובה שלא תאבד כתובתה
^ הן מעות שהוא משתמש בהן אם הוא שולחני
^ בתמיה! הא אוקימנא לההיא באותן שלש שדות, אבל מי שלא כתב ולא ייחד - מוכר הכל, ואינה יכולה לעכב עליו, וטעמא: משום דכתב לה 'דקנאי ודקנינא'; ומיהו כשימות או יגרשנה - טרפה לקוחות
^ שמא יאבדו המטלטלין ונמצאת בלא כתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת
^ אדמגרש לה - נייחד לה, שהרי גירושין גנאי הן לשניהם; אלא ודאי טעמא ד'לא ניתנה כתובה להגבותה מחיים'
^ המייחד לאשתו או קרקע או מטלטלין נותן איבת עולם ביניהם, דסברה עיניו נותן בגירושין, אבל זה שמגרש על מנת שיחזיר - ידעה דלא עשה אלא למכור, ופקעה לה איבה
^ דמצוה בגדול לייבם
^ הקטן ממנו
^ לזרוק לה גט ולאסרה על כל האחין כדאמרינן בפרק קמא דיבמות
^ קשה בעיניך שאכניסנה שלא אזכה בנכסי אחי, כדתנן (יבמות פ"ד מ"ז; דף מ,א): הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו
^ כאילו אני חולץ לה ולא אטול אלא כמוך
^ שומרת יבם - אין היבם רשאי למכור, כדאמרינן לקמן בשמעתין: מי שמת והניח שומרת יבם כו'
^ ומה שעשה זה שהתנה עמו לחלוק לו, וקנו מידו - הרי הוא כמוכר
^ נזמים
^ כלומר: במה ייפה והנאה את דבריו, ומה טעם נתן בה כששלחה
^ דהיכא דזבין זביניה זביני
^ הנושה המלוה
^ היבם המחויב המעות
^ שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים
^ בחוב זה ולא אשלמנו עוד
^ עצה טובה, שיהיה הקרקע קיים לו עולמית, ולא יוציא המעות בהוצאה
^ דמשמע על כרחו
^ לא נישנית משנה זו בבית המדרש של חכמים, ולא סמכינן עלה במידי
^ במתניתין
^ דקתני גבי כספים ופירות תלושין ילקח בהן קרקע, ואפילו לא תפסה - אלמא משעבדי לכתובתה; ואפילו לא קיימא לן כרבי מאיר - בהא מיהו גבי מוציאין ליכא מאן דפליג אי מקרקעי נינהו ולעולם משנה היא
^ להכי אינה משנה וטעות היה מי ששנאה
^ דמצי אמר לה
^ ממך לא לויתי אלא מאחי

[1] אותן יורשים שיורשין כתובתה חייבין בקבורתה

[2] דהא בעי למיתב כתובתה ליורשיה

[3] דאיצטריך לתנא למיתני 'אותן יורשין שיורשין כתובתה'? שמע מינה איכא יורשים אחריני בהדייהו, דלא ירתי כתובתה

[4] כתובה זו שאני יורש - אין כאן מנדוניית אביה כלום, אלא מאתים ותוספת שכתב לה אחי, ואין אני יורש אותה אלא אחי

[5] כמו שהיה הוא קוברה אם מתה בחייו, ואפילו לא הכניסה לו כלום

[6] שהקבורה באה תחתיה

[7] כל זמן שהבעל חי, ואני במקום בעל עומד, שהייתי מצפה לכונסה

[8] שדורש לשון הכתובה שכתוב בה 'לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי', דמינה דייקת: לא ניתנה כתובה לגבות מחיים, דהא אינה יכולה לינשא לאחר

[9] ביבמות בפרק 'האשה שהלכה', דקאמרי בית שמאי: והלא מספר כתובה נלמד: 'לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי', והואיל והיא נישאת על פי עצמה, שבאה ואמרה "מת בעלי" - אף כתובתה גובה על פי עצמה

[10] שמי שיש לו שטר חוב על חבירו - הוא מוחזק בנכסי הלוה יותר ממנו והנכסים בחזקתה, הלכך - מינה קא ירית

[11] אכל הנשים שבעולם קאי שקינאו להן בעליהן ונסתרו

[12] ולא הספיק להשקותה עד שמת

[13] דבעינן 'והביא האיש את אשתו' (במדבר ה טו)

[14] והפסידה כתובה

[15] מידי יורשי הבעל, שהן ודאין בירושה

[16] והיא מוחזקת בנכסים יותר מהן, ואין כאן מוציא מידי ודאי

[17] אלעיל פריך: סוף סוף היאך כתובה ניגבת מחיים, שנוכל לבא עליו משני צדדים,

[18] וכיון שהתירתה מיתת הבעל לינשא ליבם - מאותה שעה זכתה בנכסים

[19] לאחר שהשיבו על שאלתו ואמר 'ניתנה כתובת יבמה לגבות מחיים של יבם'

[20] הוא היה שליח בתשובה זו

[21] כתובת יבמה

[22] דיבם

[23] לאחר שכנס את יבמתו, ואמרן לעיל 'כל נכסיו אחראין לכתובתה'

[24] שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה

[25] יפה לפתותה במשתה היין

[26] הימנה, שתתן לו רשות למכור את העודף על כדי כתובתה

[27] שמותר להחזיר גרושתו

[28] ומגבה את כתובתה, ומוכר מה שירצה

[29] ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה

[30] או אפילו רצה להחזירה מיד - מוכר כל זמן שירצה, שאין [אשה כלשהיא] מעכבת מלמכור אלא יבמה, לפי שאין היבם כותב לה כתובה, ולא כתב לה 'דקנאי ודקנינא', ואין כתובתה אלא על הראשון, ומשום הכי מעכבא בכולהו דלמא משתדפי הני, דמייחד לה; ואף על גב דאמר (לקמן דף צה,ב) 'אישתדוף בני חרי - טרפא ממשעבדי' מכל מקום אמרה "איני רוצה לטרוח לבית דין"; אבל כתב לה כתובה כשמחזירה וכתב לה 'דקנאי ודקנינא' - לא מציא מעכבא; והא דתנן (גיטין פ"ה מ"ו; דף נה,ב) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה - מקחו בטל אוקמינן באותן שלש שדות: אחת שכתב לה בכתובתה, ואחת שייחד לה בכתובתה, ואחת שהכניסה לו שום משלה

[31] דאמרת טעמא משום דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים - אמאי מהדרת אדרבי אבא לאותובי מברייתא

[32] ומשני:

[33] ממתניתין לא מותיבנא, דמתניתין איכא לשנויי דלאו דינא קתני אלא עצה טובה שלא תאבד כתובתה

[34] הן מעות שהוא משתמש בהן אם הוא שולחני

[35] בתמיה! הא אוקימנא לההיא באותן שלש שדות, אבל מי שלא כתב ולא ייחד - מוכר הכל, ואינה יכולה לעכב עליו, וטעמא: משום דכתב לה 'דקנאי ודקנינא'; ומיהו כשימות או יגרשנה - טרפה לקוחות

[36] שמא יאבדו המטלטלין ונמצאת בלא כתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת

[37] אדמגרש לה - נייחד לה, שהרי גירושין גנאי הן לשניהם; אלא ודאי טעמא ד'לא ניתנה כתובה להגבותה מחיים'

[38] המייחד לאשתו או קרקע או מטלטלין נותן איבת עולם ביניהם, דסברה עיניו נותן בגירושין, אבל זה שמגרש על מנת שיחזיר - ידעה דלא עשה אלא למכור, ופקעה לה איבה

[39] דמצוה בגדול לייבם

[40] הקטן ממנו

[41] לזרוק לה גט ולאסרה על כל האחין כדאמרינן בפרק קמא דיבמות

[42] קשה בעיניך שאכניסנה שלא אזכה בנכסי אחי, כדתנן (יבמות פ"ד מ"ז; דף מ,א): הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו

[43] כאילו אני חולץ לה ולא אטול אלא כמוך

[44] שומרת יבם - אין היבם רשאי למכור, כדאמרינן לקמן בשמעתין: מי שמת והניח שומרת יבם כו'

[45] ומה שעשה זה שהתנה עמו לחלוק לו, וקנו מידו - הרי הוא כמוכר

[46] נזמים

[47] כלומר: במה ייפה והנאה את דבריו, ומה טעם נתן בה כששלחה

[48] דהיכא דזבין זביניה זביני

[49] הנושה המלוה

[50] היבם המחויב המעות

[51] שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים

[52] בחוב זה ולא אשלמנו עוד

[53] עצה טובה, שיהיה הקרקע קיים לו עולמית, ולא יוציא המעות בהוצאה

[54] דמשמע על כרחו

[55] לא נישנית משנה זו בבית המדרש של חכמים, ולא סמכינן עלה במידי

[56] במתניתין

[57] דקתני גבי כספים ופירות תלושין ילקח בהן קרקע, ואפילו לא תפסה - אלמא משעבדי לכתובתה; ואפילו לא קיימא לן כרבי מאיר - בהא מיהו גבי מוציאין ליכא מאן דפליג אי מקרקעי נינהו ולעולם משנה היא

[58] להכי אינה משנה וטעות היה מי ששנאה

[59] דמצי אמר לה

[60] ממך לא לויתי אלא מאחי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]