ביאור:בבלי כתובות דף פא
| הבהרה: | |
|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
יורשיה - יורשי כתובתה [1] - חייבין בקבורתה.'
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [כתובות פ"יא מ"א]: אלמנה ניזונת מנכסי יתומין ומעשה ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה [2]; יורשיה - יורשי כתובתהּ - חייבין בקבורתה - ואיזוהי אלמנה שיש לה שני יורשין [3]? הוי אומר זו שומרת יבם.
אמר רבא: ולימא "אח אני יורש [4] אשתו אין אני קובר"?
אמר ליה אביי: משום דבאין עליו משני צדדין: אם אחיו יורש - יקבור את אשתו [5]; אם אינו קובר את אשתו - יתן כתובתה [6].
אמר ליה: הכי קא אמינא: "אח אני יורש, את אשתו אין אני קובר", ואי משום כתובה - לא ניתנה כתובה לגבות מחיים [7]!
מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה [8]? - בית שמאי [9]; [ולעומת זאת] ושמעינן להו לבית שמאי דאמרי 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי [10] [ולכן עליו לקבור אותה]! דתנן [סוטה פ"ד מ"ב]: מתו בעליהן [11] עד שלא שתו [12]: בית שמאי אומרים: נוטלות כתובה ולא שותות [13], ובית הלל אומרים: או שותות או לא נוטלות כתובה.
או שותות? (במדבר ה טו) והביא האיש את אשתו אל הכהן [והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון] אמר רחמנא, וליכא! אלא: מתוך שלא שותות - לא נוטלות כתובה.
בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות – ואמאי? ספיקא הוא: ספק זנאי [14] ספק לא זנאי, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי [15]!?
קסברי בית שמאי 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי' [16].
[17] והא בעינן 'כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי' – וליכא [כי שומרת יבם אינה יכולה להינשא לאחר]?
אמר רב אשי: יבם נמי כאחֵר דמי [18].
שלח ליה רבא לאביי [19] ביד רב שמעיה בר זירא [20]: ומי נִתנה כתובה [21] לגבות מחיים [22]? והתניא: 'רבי אבא אומר: שאלתי את סומכוס: הרוצה שימכור בנכסי אחיו [23] - כיצד הוא עושה? [וענה סומכוס:] אם כהן הוא [24] - יעשה סעודה [25] ויפייס [26]; אם ישראל הוא [27] - מגרש בגט [28] ויחזיר [29]' [30],
ואי סלקא דעתין 'נתנה כתובה לגבות מחיים' - נייחד לה שיעור כתובה והשאר ליזבין!?
ולטעמיך [31] ולותבה ממתניתין: לא יאמר לה "הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן" אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה?
[32] התם - עצה טובה קא משמע לן [33] ; דאי לא תימא הכי – סיפא, דקתני וכן לא יאמר אדם לאשתו "הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן [34]" אלא כל נכסיו אחראין לכתובת אשתו - אי בעי ליה לזבוני הכא נמי דלא מצי מזבין? [35]? אלא עצה טובה קמשמע לן [36] - הכא נמי עצה טובה קא משמע לן.
אלא דרבי אבא קשיא [37]?
דרבי אבא נמי לא קשיא: משום איבה [38].
ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא [39]. בעי אחוה [40] למפסלה לה בגיטא מיניה [41]; אמר ליה: "מאי דעתיך? משום נכסי [42]? אנא בנכסי פליגנא לך [43].
אמר רב יוסף: כיון דאמור רבנן לא ליזבין [44] - אף על גב דזבין [45] - לא הוה זביניה זביני, דתניא: מי שמת והניח שומרת יבם, והניח נכסים במאה מנה, אף על פי שכתובתה אינה אלא מנה - לא ימכור: שכל נכסיו אחראין לכתובתה.
אמר ליה אביי: וכל היכא דאמור רבנן לא ליזבין - אף על גב דזבין לא הוה זביניה זביני? והתנן [כתובות פ"ח מ"א]: בית שמאי אומרים: 'תמכור', ובית הלל אומרים: 'לא תמכור'; אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים!?
שלחוה לקמיה דרבי חנינא בר פפי, שלחה 'כדרב יוסף'.
אמר אביי: אטו רבי חנינא בר פפי - כיפי [46] תלה לה [47]?
שלחוה לקמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי, שלחה: "כדאביי [48]; ואי אמר בה רב יוסף טעמא אחרינא - שלחו לי";
נפק רב יוסף, דק ואשכח דתניא: הרי שהיה נושה באחיו ומת [49], והניח שומרת יבם, לא יאמר [50] "הואיל ושאני יורש [51] החזקתי [52]" אלא מוציאין מיבם ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
אמר ליה אביי: דלמא דטבא ליה עבדו ליה [53]?
אמר ליה: תנא תני מוציאין [54], ואת אמרת דטבא ליה עבדו ליה?
הדור שלחוה קמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי ,
אמר להו: הכי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: זו אינה משנה [55]!
מאי טעמא?: אילימא משום דהוו להו מטלטלי, ומטלטלי לכתובה לא משעבדי - דלמא רבי מאיר היא [56] דאמר מטלטלי משעבדי לכתובה [57]! ואלא [58] משום דאמר לה [59]: "את - לאו בעלת דברים דידי את [60]!
הערות
[עריכה]- ↑ אותן יורשים שיורשין כתובתה חייבין בקבורתה
- ↑ דהא בעי למיתב כתובתה ליורשיה
- ↑ דאיצטריך לתנא למיתני 'אותן יורשין שיורשין כתובתה'? שמע מינה איכא יורשים אחריני בהדייהו, דלא ירתי כתובתה
- ↑ כתובה זו שאני יורש - אין כאן מנדוניית אביה כלום, אלא מאתים ותוספת שכתב לה אחי, ואין אני יורש אותה אלא אחי
- ↑ כמו שהיה הוא קוברה אם מתה בחייו, ואפילו לא הכניסה לו כלום
- ↑ שהקבורה באה תחתיה
- ↑ כל זמן שהבעל חי, ואני במקום בעל עומד, שהייתי מצפה לכונסה
- ↑ שדורש לשון הכתובה שכתוב בה 'לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי', דמינה דייקת: לא ניתנה כתובה לגבות מחיים, דהא אינה יכולה לינשא לאחר
- ↑ ביבמות בפרק 'האשה שהלכה', דקאמרי בית שמאי: והלא מספר כתובה נלמד: 'לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי', והואיל והיא נישאת על פי עצמה, שבאה ואמרה "מת בעלי" - אף כתובתה גובה על פי עצמה
- ↑ שמי שיש לו שטר חוב על חבירו - הוא מוחזק בנכסי הלוה יותר ממנו והנכסים בחזקתה, הלכך - מינה קא ירית
- ↑ אכל הנשים שבעולם קאי שקינאו להן בעליהן ונסתרו
- ↑ ולא הספיק להשקותה עד שמת
- ↑ דבעינן 'והביא האיש את אשתו' (במדבר ה טו)
- ↑ והפסידה כתובה
- ↑ מידי יורשי הבעל, שהן ודאין בירושה
- ↑ והיא מוחזקת בנכסים יותר מהן, ואין כאן מוציא מידי ודאי
- ↑ אלעיל פריך: סוף סוף היאך כתובה ניגבת מחיים, שנוכל לבא עליו משני צדדים,
- ↑ וכיון שהתירתה מיתת הבעל לינשא ליבם - מאותה שעה זכתה בנכסים
- ↑ לאחר שהשיבו על שאלתו ואמר 'ניתנה כתובת יבמה לגבות מחיים של יבם'
- ↑ הוא היה שליח בתשובה זו
- ↑ כתובת יבמה
- ↑ דיבם
- ↑ לאחר שכנס את יבמתו, ואמרן לעיל 'כל נכסיו אחראין לכתובתה'
- ↑ שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה
- ↑ יפה לפתותה במשתה היין
- ↑ הימנה, שתתן לו רשות למכור את העודף על כדי כתובתה
- ↑ שמותר להחזיר גרושתו
- ↑ ומגבה את כתובתה, ומוכר מה שירצה
- ↑ ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה
- ↑ או אפילו רצה להחזירה מיד - מוכר כל זמן שירצה, שאין [אשה כלשהיא] מעכבת מלמכור אלא יבמה, לפי שאין היבם כותב לה כתובה, ולא כתב לה 'דקנאי ודקנינא', ואין כתובתה אלא על הראשון, ומשום הכי מעכבא בכולהו דלמא משתדפי הני, דמייחד לה; ואף על גב דאמר (לקמן דף צה,ב) 'אישתדוף בני חרי - טרפא ממשעבדי' מכל מקום אמרה "איני רוצה לטרוח לבית דין"; אבל כתב לה כתובה כשמחזירה וכתב לה 'דקנאי ודקנינא' - לא מציא מעכבא; והא דתנן (גיטין פ"ה מ"ו; דף נה,ב) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה - מקחו בטל אוקמינן באותן שלש שדות: אחת שכתב לה בכתובתה, ואחת שייחד לה בכתובתה, ואחת שהכניסה לו שום משלה
- ↑ דאמרת טעמא משום דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים - אמאי מהדרת אדרבי אבא לאותובי מברייתא
- ↑ ומשני:
- ↑ ממתניתין לא מותיבנא, דמתניתין איכא לשנויי דלאו דינא קתני אלא עצה טובה שלא תאבד כתובתה
- ↑ הן מעות שהוא משתמש בהן אם הוא שולחני
- ↑ בתמיה! הא אוקימנא לההיא באותן שלש שדות, אבל מי שלא כתב ולא ייחד - מוכר הכל, ואינה יכולה לעכב עליו, וטעמא: משום דכתב לה 'דקנאי ודקנינא'; ומיהו כשימות או יגרשנה - טרפה לקוחות
- ↑ שמא יאבדו המטלטלין ונמצאת בלא כתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת
- ↑ אדמגרש לה - נייחד לה, שהרי גירושין גנאי הן לשניהם; אלא ודאי טעמא ד'לא ניתנה כתובה להגבותה מחיים'
- ↑ המייחד לאשתו או קרקע או מטלטלין נותן איבת עולם ביניהם, דסברה עיניו נותן בגירושין, אבל זה שמגרש על מנת שיחזיר - ידעה דלא עשה אלא למכור, ופקעה לה איבה
- ↑ דמצוה בגדול לייבם
- ↑ הקטן ממנו
- ↑ לזרוק לה גט ולאסרה על כל האחין כדאמרינן בפרק קמא דיבמות
- ↑ קשה בעיניך שאכניסנה שלא אזכה בנכסי אחי, כדתנן (יבמות פ"ד מ"ז; דף מ,א): הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו
- ↑ כאילו אני חולץ לה ולא אטול אלא כמוך
- ↑ שומרת יבם - אין היבם רשאי למכור, כדאמרינן לקמן בשמעתין: מי שמת והניח שומרת יבם כו'
- ↑ ומה שעשה זה שהתנה עמו לחלוק לו, וקנו מידו - הרי הוא כמוכר
- ↑ נזמים
- ↑ כלומר: במה ייפה והנאה את דבריו, ומה טעם נתן בה כששלחה
- ↑ דהיכא דזבין זביניה זביני
- ↑ הנושה המלוה
- ↑ היבם המחויב המעות
- ↑ שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים
- ↑ בחוב זה ולא אשלמנו עוד
- ↑ עצה טובה, שיהיה הקרקע קיים לו עולמית, ולא יוציא המעות בהוצאה
- ↑ דמשמע על כרחו
- ↑ לא נישנית משנה זו בבית המדרש של חכמים, ולא סמכינן עלה במידי
- ↑ במתניתין
- ↑ דקתני גבי כספים ופירות תלושין ילקח בהן קרקע, ואפילו לא תפסה - אלמא משעבדי לכתובתה; ואפילו לא קיימא לן כרבי מאיר - בהא מיהו גבי מוציאין ליכא מאן דפליג אי מקרקעי נינהו ולעולם משנה היא
- ↑ להכי אינה משנה וטעות היה מי ששנאה
- ↑ דמצי אמר לה
- ↑ ממך לא לויתי אלא מאחי