ביאור:בבלי כתובות דף פא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יורשיה - יורשי כתובתה [1] - חייבין בקבורתה.'

אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [כתובות פ"יא מ"א]: אלמנה ניזונת מנכסי יתומין ומעשה ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה [2]; יורשיה - יורשי כתובתהּ - חייבין בקבורתה - ואיזוהי אלמנה שיש לה שני יורשין [3]? הוי אומר זו שומרת יבם.

אמר רבא: ולימא "אח אני יורש [4] אשתו אין אני קובר"?

אמר ליה אביי: משום דבאין עליו משני צדדין: אם אחיו יורש - יקבור את אשתו [5]; אם אינו קובר את אשתו - יתן כתובתה [6].

אמר ליה: הכי קא אמינא: "אח אני יורש, את אשתו אין אני קובר", ואי משום כתובה - לא ניתנה כתובה לגבות מחיים [7]!

מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה [8]? - בית שמאי [9]; [ולעומת זאת] ושמעינן להו לבית שמאי דאמרי 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי [10] [ולכן עליו לקבור אותה]! דתנן [סוטה פ"ד מ"ב]: מתו בעליהן [11] עד שלא שתו [12]: בית שמאי אומרים: נוטלות כתובה ולא שותות [13], ובית הלל אומרים: או שותות או לא נוטלות כתובה.

או שותות? (במדבר ה טו) והביא האיש את אשתו אל הכהן [והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון] אמר רחמנא, וליכא! אלא: מתוך שלא שותות - לא נוטלות כתובה.

בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות – ואמאי? ספיקא הוא: ספק זנאי [14] ספק לא זנאי, וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי [15]!?

קסברי בית שמאי 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי' [16].

[17] והא בעינן 'כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי' – וליכא [כי שומרת יבם אינה יכולה להינשא לאחר]?

אמר רב אשי: יבם נמי כאחֵר דמי [18].

שלח ליה רבא לאביי [19] ביד רב שמעיה בר זירא [20]: ומי נִתנה כתובה [21] לגבות מחיים [22]? והתניא: 'רבי אבא אומר: שאלתי את סומכוס: הרוצה שימכור בנכסי אחיו [23] - כיצד הוא עושה? [וענה סומכוס:] אם כהן הוא [24] - יעשה סעודה [25] ויפייס [26]; אם ישראל הוא [27] - מגרש בגט [28] ויחזיר [29]' [30],


עמוד ב

ואי סלקא דעתין 'נתנה כתובה לגבות מחיים' - נייחד לה שיעור כתובה והשאר ליזבין!?

ולטעמיך [31] ולותבה ממתניתין: לא יאמר לה "הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן" אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה?

[32] התם - עצה טובה קא משמע לן [33] ; דאי לא תימא הכי – סיפא, דקתני וכן לא יאמר אדם לאשתו "הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן [34]" אלא כל נכסיו אחראין לכתובת אשתו - אי בעי ליה לזבוני הכא נמי דלא מצי מזבין? [35]? אלא עצה טובה קמשמע לן [36] - הכא נמי עצה טובה קא משמע לן.

אלא דרבי אבא קשיא [37]?

דרבי אבא נמי לא קשיא: משום איבה [38].

ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא [39]. בעי אחוה [40] למפסלה לה בגיטא מיניה [41]; אמר ליה: "מאי דעתיך? משום נכסי [42]? אנא בנכסי פליגנא לך [43].

אמר רב יוסף: כיון דאמור רבנן לא ליזבין [44] - אף על גב דזבין [45] - לא הוה זביניה זביני, דתניא: מי שמת והניח שומרת יבם, והניח נכסים במאה מנה, אף על פי שכתובתה אינה אלא מנה - לא ימכור: שכל נכסיו אחראין לכתובתה.

אמר ליה אביי: וכל היכא דאמור רבנן לא ליזבין - אף על גב דזבין לא הוה זביניה זביני? והתנן [כתובות פ"ח מ"א]: בית שמאי אומרים: 'תמכור', ובית הלל אומרים: 'לא תמכור'; אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים!?

שלחוה לקמיה דרבי חנינא בר פפי, שלחה 'כדרב יוסף'.

אמר אביי: אטו רבי חנינא בר פפי - כיפי [46] תלה לה [47]?

שלחוה לקמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי, שלחה: "כדאביי [48]; ואי אמר בה רב יוסף טעמא אחרינא - שלחו לי";

נפק רב יוסף, דק ואשכח דתניא: הרי שהיה נושה באחיו ומת [49], והניח שומרת יבם, לא יאמר [50] "הואיל ושאני יורש [51] החזקתי [52]" אלא מוציאין מיבם ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

אמר ליה אביי: דלמא דטבא ליה עבדו ליה [53]?

אמר ליה: תנא תני מוציאין [54], ואת אמרת דטבא ליה עבדו ליה?

הדור שלחוה קמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי ,

אמר להו: הכי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: זו אינה משנה [55]!

מאי טעמא?: אילימא משום דהוו להו מטלטלי, ומטלטלי לכתובה לא משעבדי - דלמא רבי מאיר היא [56] דאמר מטלטלי משעבדי לכתובה [57]! ואלא [58] משום דאמר לה [59]: "את - לאו בעלת דברים דידי את [60]!

הערות[עריכה]

  1. ^ אותן יורשים שיורשין כתובתה חייבין בקבורתה
  2. ^ דהא בעי למיתב כתובתה ליורשיה
  3. ^ דאיצטריך לתנא למיתני 'אותן יורשין שיורשין כתובתה'? שמע מינה איכא יורשים אחריני בהדייהו, דלא ירתי כתובתה
  4. ^ כתובה זו שאני יורש - אין כאן מנדוניית אביה כלום, אלא מאתים ותוספת שכתב לה אחי, ואין אני יורש אותה אלא אחי
  5. ^ כמו שהיה הוא קוברה אם מתה בחייו, ואפילו לא הכניסה לו כלום
  6. ^ שהקבורה באה תחתיה
  7. ^ כל זמן שהבעל חי, ואני במקום בעל עומד, שהייתי מצפה לכונסה
  8. ^ שדורש לשון הכתובה שכתוב בה 'לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי', דמינה דייקת: לא ניתנה כתובה לגבות מחיים, דהא אינה יכולה לינשא לאחר
  9. ^ ביבמות בפרק 'האשה שהלכה', דקאמרי בית שמאי: והלא מספר כתובה נלמד: 'לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי', והואיל והיא נישאת על פי עצמה, שבאה ואמרה "מת בעלי" - אף כתובתה גובה על פי עצמה
  10. ^ שמי שיש לו שטר חוב על חבירו - הוא מוחזק בנכסי הלוה יותר ממנו והנכסים בחזקתה, הלכך - מינה קא ירית
  11. ^ אכל הנשים שבעולם קאי שקינאו להן בעליהן ונסתרו
  12. ^ ולא הספיק להשקותה עד שמת
  13. ^ דבעינן 'והביא האיש את אשתו' (במדבר ה טו)
  14. ^ והפסידה כתובה
  15. ^ מידי יורשי הבעל, שהן ודאין בירושה
  16. ^ והיא מוחזקת בנכסים יותר מהן, ואין כאן מוציא מידי ודאי
  17. ^ אלעיל פריך: סוף סוף היאך כתובה ניגבת מחיים, שנוכל לבא עליו משני צדדים,
  18. ^ וכיון שהתירתה מיתת הבעל לינשא ליבם - מאותה שעה זכתה בנכסים
  19. ^ לאחר שהשיבו על שאלתו ואמר 'ניתנה כתובת יבמה לגבות מחיים של יבם'
  20. ^ הוא היה שליח בתשובה זו
  21. ^ כתובת יבמה
  22. ^ דיבם
  23. ^ לאחר שכנס את יבמתו, ואמרן לעיל 'כל נכסיו אחראין לכתובתה'
  24. ^ שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה
  25. ^ יפה לפתותה במשתה היין
  26. ^ הימנה, שתתן לו רשות למכור את העודף על כדי כתובתה
  27. ^ שמותר להחזיר גרושתו
  28. ^ ומגבה את כתובתה, ומוכר מה שירצה
  29. ^ ומחזירה על מנת כתובתה הראשונה
  30. ^ או אפילו רצה להחזירה מיד - מוכר כל זמן שירצה, שאין [אשה כלשהיא] מעכבת מלמכור אלא יבמה, לפי שאין היבם כותב לה כתובה, ולא כתב לה 'דקנאי ודקנינא', ואין כתובתה אלא על הראשון, ומשום הכי מעכבא בכולהו דלמא משתדפי הני, דמייחד לה; ואף על גב דאמר (לקמן דף צה,ב) 'אישתדוף בני חרי - טרפא ממשעבדי' מכל מקום אמרה "איני רוצה לטרוח לבית דין"; אבל כתב לה כתובה כשמחזירה וכתב לה 'דקנאי ודקנינא' - לא מציא מעכבא; והא דתנן (גיטין פ"ה מ"ו; דף נה,ב) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה - מקחו בטל אוקמינן באותן שלש שדות: אחת שכתב לה בכתובתה, ואחת שייחד לה בכתובתה, ואחת שהכניסה לו שום משלה
  31. ^ דאמרת טעמא משום דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים - אמאי מהדרת אדרבי אבא לאותובי מברייתא
  32. ^ ומשני:
  33. ^ ממתניתין לא מותיבנא, דמתניתין איכא לשנויי דלאו דינא קתני אלא עצה טובה שלא תאבד כתובתה
  34. ^ הן מעות שהוא משתמש בהן אם הוא שולחני
  35. ^ בתמיה! הא אוקימנא לההיא באותן שלש שדות, אבל מי שלא כתב ולא ייחד - מוכר הכל, ואינה יכולה לעכב עליו, וטעמא: משום דכתב לה 'דקנאי ודקנינא'; ומיהו כשימות או יגרשנה - טרפה לקוחות
  36. ^ שמא יאבדו המטלטלין ונמצאת בלא כתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת
  37. ^ אדמגרש לה - נייחד לה, שהרי גירושין גנאי הן לשניהם; אלא ודאי טעמא ד'לא ניתנה כתובה להגבותה מחיים'
  38. ^ המייחד לאשתו או קרקע או מטלטלין נותן איבת עולם ביניהם, דסברה עיניו נותן בגירושין, אבל זה שמגרש על מנת שיחזיר - ידעה דלא עשה אלא למכור, ופקעה לה איבה
  39. ^ דמצוה בגדול לייבם
  40. ^ הקטן ממנו
  41. ^ לזרוק לה גט ולאסרה על כל האחין כדאמרינן בפרק קמא דיבמות
  42. ^ קשה בעיניך שאכניסנה שלא אזכה בנכסי אחי, כדתנן (יבמות פ"ד מ"ז; דף מ,א): הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו
  43. ^ כאילו אני חולץ לה ולא אטול אלא כמוך
  44. ^ שומרת יבם - אין היבם רשאי למכור, כדאמרינן לקמן בשמעתין: מי שמת והניח שומרת יבם כו'
  45. ^ ומה שעשה זה שהתנה עמו לחלוק לו, וקנו מידו - הרי הוא כמוכר
  46. ^ נזמים
  47. ^ כלומר: במה ייפה והנאה את דבריו, ומה טעם נתן בה כששלחה
  48. ^ דהיכא דזבין זביניה זביני
  49. ^ הנושה המלוה
  50. ^ היבם המחויב המעות
  51. ^ שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים
  52. ^ בחוב זה ולא אשלמנו עוד
  53. ^ עצה טובה, שיהיה הקרקע קיים לו עולמית, ולא יוציא המעות בהוצאה
  54. ^ דמשמע על כרחו
  55. ^ לא נישנית משנה זו בבית המדרש של חכמים, ולא סמכינן עלה במידי
  56. ^ במתניתין
  57. ^ דקתני גבי כספים ופירות תלושין ילקח בהן קרקע, ואפילו לא תפסה - אלמא משעבדי לכתובתה; ואפילו לא קיימא לן כרבי מאיר - בהא מיהו גבי מוציאין ליכא מאן דפליג אי מקרקעי נינהו ולעולם משנה היא
  58. ^ להכי אינה משנה וטעות היה מי ששנאה
  59. ^ דמצי אמר לה
  60. ^ ממך לא לויתי אלא מאחי