ביאור:בבלי כתובות דף צח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בבתוליה - שיהו כל בתוליה קיימין [1], בין בכדרכה בין שלא כדרכה [2].

ההיא איתתא דתפסה כסא דכספא בכתובתה [3], קתבעה מזוני. אתאי לקמיה דרבא. אמר להו ליתמי: זילו הבו לה מזונות: לית דחש להא דרבי שמעון דאמר 'לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף'.

שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף: מוכרת שלא בבית דין - צריכה שבועה [4] או אין צריכה שבועה?

ותבעי לך [האם צריכה] הכרזה?

אמר ליה: הכרזה לא קמיבעיא לי, דאמר רבי זירא אמר רב נחמן: אלמנה ששמה לעצמה [5] לא עשתה ולא כלום' [6] – היכי דמי? אי דאכרוז - אמאי 'לא עשתה ולא כלום'? אלא - לאו דלא אכרוז, ו'לעצמה' - הוא ד'לא עשתה ולא כלום', הא לאחר - מה שעשתה עשתה [ואין צורך באכרזה]!?

לעולם דאכרוז, ודאמרי לה: "מאן שם ליך" [7]? [8]

כי האי דההוא גברא דאפקידו גביה כיסתא [9] דיתמי; אזל שמה לנפשיה בארבע מאה זוזי. אייקר, קם בשית מאה. אתא לקמיה דרבי אמי. אמר ליה 'מאן שם לך'? והלכתא צריכה שבועה ואינה צריכה הכרזה.

[ונראה שהסבה היא שאין אדם שם לעצמו.]

משנה:

אלמנה שהיתה כתובתה מאתים, ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה - נתקבלה כתובתה [10].

היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה - מכרה בטל [11]; אפילו היא אומרת "אחזיר דינר ליורשין" - מכרה בטל.

רבי שמעון בן גמליאל אומר: לעולם מכרה קיים [12] עד שתהא שם [13] כדי שתשייר בשדה בת תשעה קבין [14] ובגנה בת חצי קב [15], וכדברי רבי עקיבא [16]: בית רובע [17];

היתה כתובתה ארבע מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה, ולאחרון יפה מנה ודינר במנה - של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים.

גמרא:

מאי שנא שוה מאתים במנה, דאמרי לה את אפסדת - שוה מנה במאתים נמי תימא "אנא ארווחנא"!?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:


עמוד ב

כאן שנה [18] רבי: הכל לבעל המעות [19], כדתניא [20] [21]: הוסיפו לו אחת יתירה - הכל לשליח, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: חולקין., והתניא: רבי יוסי אומר: הכל לבעל המעות!? אמר רמי בר חמא: לא קשיא: כאן בדבר שיש לו קצבה [22] ; כאן בדבר שאין לו קצבה [23].

אמר רב פפא: הלכתא: דבר שיש לו קצבה - חולקין; דבר שאין לו קצבה - הכל לבעל המעות.

מאי קא משמע לן?

שינויא דשנינן [תירוצו של רמי בר חמא] - שינויא הוא.

איבעיא להו: אמר ליה [24] "זבין לי ליתכא [25]" ואזל וזבין ליה כורא – מאי?: מוסיף על דבריו הוא, וליתכא מיהא קני [26]? או דלמא מעביר על דבריו הוא, וליתכא נמי לא קני?

אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא: תא שמע [מעליה פ"ו מ"א]: אמר בעל הבית לשלוחו "תן להן חתיכה [27] לאורחין" והוא אומר "טלו שתים [28]", והן נטלו שלש [29] - כולן מעלו [30]'; אי אמרת בשלמא 'מוסיף על דבריו הוי' - משום הכי בעל הבית מעל, אלא אי אמרת 'מעביר על דבריו הוי' - בעל הבית אמאי מעל? והתנן [שם]: השליח שעשה שליחותו - בעל הבית מעל; לא עשה שליחותו - שליח מעל'!?

הכא במאי עסקינן?: - דאמר להו "טלו אחת מדעתו של בעל הבית [31] ואחת מדעתי", ושקלו אינהו תלת.

תא שמע [ממשנתנו]: היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה - מכרה בטל מאי? לאו דזבין שוה מנה ודינר במנה ודינר [32], ומאי במנה [33] - מנה שלה [34], ומאי אפילו [במשנה: אפילו היא אומרת "אחזיר דינר ליורשין" - מכרה בטל] [35] - אפילו היא אומרת "אחזיר את הדינר ליורשים בדינר מקרקעי [36]" וקתני מכרה בטל!

אמר רב הונא בריה דרב נתן: לא, בדאוזיל [37].

הערות[עריכה]

  1. ^ לענין בעילה
  2. ^ שלא נבעלה אפילו שלא כדרכה
  3. ^ ולא היה בו שיעור כתובתה
  4. ^ שלא גבתה יותר
  5. ^ לקחה שדה היתומים לעצמה בשומת כתובתה
  6. ^ ואם רצו היתומים להגבותה מעות לאחר זמן חוזרין ונוטלין אותה
  7. ^ ממי קבלת מכירה זו? לא מבית דין ולא מיתומין!
  8. ^ לפיכך לא יצא הקרקע מרשות היתומין; אבל היכא דשמת לאחריני - נפק מרשות היורשין, שהרי נתנו לה חכמים רשות למכור!
  9. ^ מספוא; לשון אחר כסיתא: גרס עצי אלמוגים שקורין קורא"ל
  10. ^ דאמרינן לה: את אפסדת
  11. ^ שאותו דינר אין לה רשות למכור; נמצא שכל המכר טעות, שהרי בבת אחת היה
  12. ^ והיא תחזיר את הדינר ליורשין, דמה הפסידתן?
  13. ^ באונאה
  14. ^ כדי שאילו לא היתה האונאה - היה משתייר בשדה בת תשעה קבין; או האונאה עצמה תשעה קבין, והוא הדין אם נשאר ליתומים שם לבד האונאה תשעה קבין; דכיון דיש ליתומים קרקע שם כשיעור שדה - יאמרו לה "אין רצוננו למכור קרקע הראוי לנו"; אבל אם אין האונאה ראויה להצטרף לכדי שדה - לא הפסידתן כלום
  15. ^ שזה שיעור גנה
  16. ^ ששמענו ממנו במקום אחר
  17. ^ הוא שיעור גנה
  18. ^ במשנתינו למדנו
  19. ^ השולח שלוחו לשוק לסחורה ולקח בזול - הכל לבעל המעות, ולא מצי למימר "אנא ארווחי"
  20. ^ דאיכא פלוגתא דתנאי בהא מילתא ומסקנא שמעינן דבדבר שאין לו קצבה - אית ליה לרבי יוסי 'הכל לבעל המעות', וסתם לן רבי במתניתין דהכא כרבי יוסי, דמתניתין נמי דבר שאין לו קצבה הוא, דכל קרקע נמכר באומד זה בפחות וזה ביוקר
  21. ^ בתוספתא דמסכת דמאי היא [פרק ח הלכה ג (ליברמן)]
  22. ^ כגון קטנית הנמכר בחנות במדה: מלֹא כלי בפרוטה; אם הוסיפו אחת יתירה – חולקין, דמתנה הואי - יש לומר לשליח נתנה, ויש לומר לבעל מעות נתנה
  23. ^ כגון טלית וחלוק וירק הנמכרים באומד; פעמים מוותר למכור בזול ופעמים בצמצום - הכל לבעל מעות, שאין כאן מתנה אלא מכר
  24. ^ לשלוחו
  25. ^ מכור משדותי בית חצי כור
  26. ^ לוקח, ואם בא בעל הבית לחזור אינו חוזר
  27. ^ מבשר שיש לי בכלי
  28. ^ שתים כל אחד מכם
  29. ^ ולבסוף נמצא בשר של הקדש
  30. ^ בעל הבית מעל: שהאחת היתה מדעתו; והשליח מעל בשניה, והאורחין בשלישית
  31. ^ והרי עשה בה שליחותו
  32. ^ שלא היה במנה ודינר שום טעות
  33. ^ דקתני
  34. ^ כלומר: בשביל מנה שהיה לה להתקבל מכרה שוה מנה ודינר ובשויו
  35. ^ פשיטא דעל כרחך של יתומים הוא
  36. ^ אחזיר ואקנה מן הלוקח שוה הדינר ואחזירנו להם
  37. ^ ומשום הכי מכרה בָּטֵל: דטעתה שמכרה שוה מנה ודינר במנה