ביאור:בבלי כתובות דף צט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הא מדסיפא בדאוזיל - הוי רישא בדלא אוזיל [1], דקתני סיפא: היתה כתובתה ארבע מאות זוז מכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה: של אחרון מכרה בטל, ושל כולן מכרן קיים?

לא, רישא וסיפא בדאוזיל, וסיפא - הא קא משמע לן: טעמא דאוזיל בדיתמי [2], אבל בדידהּ [3] - מכרה קיים [4].

הא - מדרישא שמעת מינה: היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה - נתקבלה כתובתה [5]!

מהו דתימא 'התם הוא דאיסתלקא לה [6] מהאי ביתא לגמרי [7]', אבל הכא [8] - ניגזור מנה ראשון [9] אטו מנה אחרון [10] - קא משמע לן [11].

ואיכא דאמרי: הא - לא תיבעי לך 'היכא דאמר ליה "זיל זבין לי ליתכא" וזבין ליה כורא', דודאי מוסיף על דבריו הוי, כי תיבעי לך 'דאמר ליה "זיל זבין לי כורא" ואזיל וזבין ליה ליתכא' – מאי?: מי אמרינן אמר ליה "דטבא לך עבדי לך, דאי לא מצטרכי לך זוזי [12] לא מצית הדרת ביה [13]"? או דלמא אמר ליה "לא ניחא לי דליפשו שטרי עילואי"?

אמר רבי חנינא מסורא: תא שמע [מעילה פ"ו מ"ד]: נתן לו דינר של זהב [14], ואמר לו: "הבא לי חלוק", והלך והביא לו בשלש [15] חלוק [16] ובשלש טלית - שניהם מעלו; אי אמרת בשלמא שליח כי האי גוונא 'עושה שליחותו ומוסיף על דבריו הוי' - משום הכי בעל הבית מעל, אלא אי אמרת 'מעביר על דבריו הוי' אמאי מעל [17]!?

הכא במאי עסקינן? דאייתי ליה שוה שש [18] בשלש.

אי הכי - שליח אמאי מעל?

אטלית [19].

אי הכי - אימא סיפא: רבי יהודה אומר: אף בזה בעל הבית לא מעל מפני שיכול לומר 'חלוק גדול הייתי מבקש ואתה הבאת לי חלוק קטן ורע!?

מאי רע? רע בדמים [20]; [21] דאמר ליה: "אי אייתית לי בשית - כל שכן [22] דהוה שוה תרתי סרי [23]"!

דיקא נמי [24], דקתני 'מודה רבי יהודה בקטנית [25] ששניהם מעלו,


עמוד ב

שהקטנית בסלע וקטנית בפרוטה [26] - שמע מינה.

[לפיכך עושה שליחותו הוי, וברור שטעמו של רבי יהודה לעיל - שפטר את בעל הבית שבקש לקנות בשש - הוא משום שאילו קנו בשש היה מרויח מקניה בסכום גדול יותר, ולפיכך מעביר על דבריו הוי.]

היכי דמי [המסחר בקטנית]? אילימא באתרא דמזבני בשומא [27] - היכא דיהיב ליה סלע מוזלי גביה טפי!?

אמר רב פפא: באתרא דכיילי בכני, דאמר ליה 'כנא כנא בפרוטה [28]'.

תא שמע [ממשנתנו]: היתה כתובתה ארבע מאות זוז, מכרה לזה במנה ולזה במנה, ולאחרון יפה מנה ודינר במנה - של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים [29] [ונלמד מכאן שאם מכר בפחות – מכרו קיים]!

[אין מכאן ראיה] כדאמר רב שישא בריה דרב אידי [להלן]: בקטיני [30] [ואין רגילים למכור שדות קטנים כאלה בבת אחת, אלא מוכרים אותם אחד אחד;] - הכא נמי [במשנתנו] בקטיני [ולכן היתה צריכה למכור שדה שדה, וכל מכירה בפני עצמה היתה מותרת].

פשיטא אמר [31]: "[32] לאחד ולא לשנים" - האמר ליה "לאחד ולא לשנים" [33]; אמר ליה ,לאחד" סתמא [34] – מאי [35]?

רב הונא אמר: "לאחד" = ולא לשנים; רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו: "לאחד" = ואפילו לשנים, "לאחד" = ואפילו למאה [36].

איקלע רב נחמן לסורא; עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא, אמרו ליה: כי האי גוונא מאי?

אמר להו: "לאחד" = ואפילו לשנים, "לאחד" = ואפילו למאה.

אמרו ליה: אף על גב דטעה שליח [37]?

אמר להו: דטעה שליח לא קאמינא.

אמרו ליה: והאמר מר 'אין אונאה לקרקעות' [38]?

הני מילי היכא דטעה בעל הבית, אבל טעה שליח אמר ליה: "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי".

ומנא תימרא דשאני בין שליח לבעל הבית?

דתנן [תרומות פ"ד מ"ד]: האומר לשלוחו "צא ותרום" - תורם כדעת בעל הבית [39], ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית - תורם בבינונית, אחד מחמשים; פיחת עשרה [40] או הוסיף עשרה [41] - תרומתו תרומה [42]' ואילו גבי בעל הבית תניא: תרם ועלה בידו אפילו אחד מעשרים - תרומתו תרומה' [43].

תא שמע [ממשנתנו]: היתה כתובתה ארבע מאות זוז, מכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון שוה מנה ודינר במנה - של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים [44]!?

אמר רב שישא בריה דרב אידי: בקטיני.

משנה:

שום הדיינין שפיחתו שתות [ששית, אחד משש] או הוסיפו שתות - מכרן בטל.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: [אפילו ביותר משתות] מכרן קיים: אם כן מה כח בית דין יפה! אבל אם עשו אגרת בקורת [45] ביניהן[46] אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה[47] - מכרן קיים.

גמרא:

איבעיא להו: שליח [48] כמאן [49]?

הערות[עריכה]

  1. ^ דתרתי בדאוזיל למה לי לאשמועינן
  2. ^ שלא היה לה עוד עליהם כלום, שהרי באחרון טעתה
  3. ^ כגון שטעתה אצל אחד מן הראשונים שהיה הטעות עליה, שהרי יש לה עוד לגבות ולמכור מהן
  4. ^ דאין אונאה בקרקעות, וכל שכן שאין כאן שתות שיעור אונאה
  5. ^ ולא אמרינן מכרה בטל
  6. ^ במכירה ראשונה
  7. ^ וליכא למיגזר מידי
  8. ^ דבמכירה ראשונה לא איסתלקא לה
  9. ^ אימא אם טעתה במנה ראשון נמי יהא מכרה בטל
  10. ^ דלא ניתי למימר 'מכרה קיים'
  11. ^ דאפילו הכי דוקא דטעתה במנה אחרון, אבל במנה ראשון מכרה קיים
  12. ^ ותתחרט במכירתך
  13. ^ לא היית יכול לחזור אם מכרתיה
  14. ^ שוה עשרים וחמשה דינרין כסף, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מציעא מד ב), והם ששה סלעים
  15. ^ סלעים
  16. ^ דהוי דומיא ד"זבין לי כורא וזבין ליתכא", שהרי צוהו למכור [נ"ל צ"ל 'למסור’] כל הדינר בחלוק
  17. ^ אע"ג דליכא למימר הכא טעמא דאפושי שטרי, מיהו אי בעלמא 'מעביר על דבריו הוי' - על כרחין לא עשה שליחותו
  18. ^ דהוה ליה 'עשה שליחותו': דחלוק בת שש אמר ליה
  19. ^ שהסלעים האחרונים מדעתו הוציאם ולא מדעת בעל הבית
  20. ^ שקנאו בדמים מועטים והוא צוהו לקנותו בשש
  21. ^ ואי תימא מאי אכפת ליה? -
  22. ^ דמרווחנא טפי
  23. ^ סלעים גדולים שהלוקח הרבה ביחד מוזלי גביה טפי
  24. ^ דרע דקאמר רבי יהודה - 'רע בדמים' קאמר, ובדאייתי ליה שוה שש
  25. ^ מדקתני מודה בקטנית, דהתם לא מצי למימר 'כל שכן דאי מייתית בדינר זהב היה שוה יותר מכפלים' דהוו מוזלי גבך טפי
  26. ^ שהקטנית בסלע היא קטנית בפרוטה לפי חשבון פרוטות בסלע, דמשום דזבין טפי - לא מוזלי גביה, כדמסיים ואזיל 'באתרא דמזבני בכני'
  27. ^ באומד
  28. ^ אם אתה חפץ יותר - שלח עוד וקח; ואם רישא 'חלוק רע' ממש קאמר, שאינה שוה אלא שלש, ודכוותה גבי קטנית: דאמר ליה "הבא לי בסלע פולין" והביא לו בחצי סלע כשוה חצי סלע, ובחצי סלע אחר הביא לו מין אחר - אמאי מעל בעל הבית? לימא ליה "לשוה סלע הייתי צריך פולין"!
  29. ^ והא הכא דלזבוני בארבע מאה שדרוה, ומכרה לראשון במנה, דהיינו '"זבין לי כורא" וזבין ליה ליתכא'
  30. ^ לא היו שדות הללו יחד ואין ראוין לאדם אחד, דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח
  31. ^ לשלוחו
  32. ^ מכור לי בית כור משדותי
  33. ^ ואפילו אם תמצא לומר 'זבין לי כורא וזבין ליה ליתכא - מכרו קיים', הכא בטל, דגלי דעתיה דקפיד באפושי שטרי
  34. ^ ולא פירש "ולא לשנים"
  35. ^ מי הוי גלוי דעתא או לא
  36. ^ דלאו אורחייהו דאינשי דקפדי, והאי נמי לא קפיד, אלא אורחא לאישתעויי הכי; ואי הוה קפיד - הוה מפרש ליה "ולא לשנים"
  37. ^ ומכר בזול, נימא נמי דמקחו קיים
  38. ^ ומשנה היא בפרק 'הזהב' [בבא מציעא פ"ד מ"ט]
  39. ^ כפי מה שהוא מכיר בו: אם עין יפה - אחד מארבעים, ואם עין רעה - אחד מששים
  40. ^ שתרם אחד מארבעים
  41. ^ אחד מששים
  42. ^ דאמר ליה "בהכי אמדתיך"
  43. ^ והכא תניא פיחת עשרה תרומתו תרומה - אבל טפי לא
  44. ^ ואי 'אפושי שטרי' - קפידא היא, נהי נמי דיתומין לא גלו דעתייהו - אנן מיהא דיד יתומין בעינן למיהוי, אית לן למימר מכרן בטל
  45. ^ 'הכרזה'; ולשון 'בקורת': שמבקרין אותה בני אדם על ידי הכרזה
  46. ^ במשניות המלה ביניהן איננה, ואף הגמרא אינה מפרשת מילה זו, וגם אין לה מובן!
  47. ^ לפי כסף משנה הלכות מלוה ולולה פ"יב – אמנם אין אונאה בקרקעות, אך רק עד מחצה כמו כאן, והכרעת הגמרא כאן.
  48. ^ דטעה
  49. ^ כמאן דיינינן ליה? כאלמנה דיינינן ליה, שבטעות כל דהו בטל, כדתנן שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל או כדיינין הוא, ועד דטעה בשתות [לפי חכמים]