ביאור:בבלי כתובות דף צט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הא מדסיפא בדאוזיל - הוי רישא בדלא אוזיל ^[1], דקתני סיפא: היתה כתובתה ארבע מאות זוז מכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה: של אחרון מכרה בטל, ושל כולן מכרן קיים?

לא, רישא וסיפא בדאוזיל, וסיפא - הא קא משמע לן: טעמא דאוזיל בדיתמי ^[2], אבל בדידהּ ^[3] - מכרה קיים ^[4].

הא - מדרישא שמעת מינה: היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה - נתקבלה כתובתה ^[5]!

מהו דתימא 'התם הוא דאיסתלקא לה ^[6] מהאי ביתא לגמרי ^[7]', אבל הכא ^[8] - ניגזור מנה ראשון ^[9] אטו מנה אחרון ^[10] - קא משמע לן ^[11].

ואיכא דאמרי: הא - לא תיבעי לך 'היכא דאמר ליה "זיל זבין לי ליתכא" וזבין ליה כורא', דודאי מוסיף על דבריו הוי, כי תיבעי לך 'דאמר ליה "זיל זבין לי כורא" ואזיל וזבין ליה ליתכא' – מאי?: מי אמרינן אמר ליה "דטבא לך עבדי לך, דאי לא מצטרכי לך זוזי ^[12] לא מצית הדרת ביה ^[13]"? או דלמא אמר ליה "לא ניחא לי דליפשו שטרי עילואי"?

אמר רבי חנינא מסורא: תא שמע [מעילה פ"ו מ"ד]: נתן לו דינר של זהב ^[14], ואמר לו: "הבא לי חלוק", והלך והביא לו בשלש ^[15] חלוק ^[16] ובשלש טלית - שניהם מעלו; אי אמרת בשלמא שליח כי האי גוונא 'עושה שליחותו ומוסיף על דבריו הוי' - משום הכי בעל הבית מעל, אלא אי אמרת 'מעביר על דבריו הוי' אמאי מעל ^[17]!?

הכא במאי עסקינן? דאייתי ליה שוה שש ^[18] בשלש.

אי הכי - שליח אמאי מעל?

אטלית ^[19].

אי הכי - אימא סיפא: רבי יהודה אומר: אף בזה בעל הבית לא מעל מפני שיכול לומר 'חלוק גדול הייתי מבקש ואתה הבאת לי חלוק קטן ורע!?

מאי רע? רע בדמים ^[20]; ^[21] דאמר ליה: "אי אייתית לי בשית - כל שכן ^[22] דהוה שוה תרתי סרי ^[23]"!

דיקא נמי ^[24], דקתני 'מודה רבי יהודה בקטנית ^[25] ששניהם מעלו,

עמוד ב

שהקטנית בסלע וקטנית בפרוטה ^[26] - שמע מינה.

[לפיכך עושה שליחותו הוי, וברור שטעמו של רבי יהודה לעיל - שפטר את בעל הבית שבקש לקנות בשש - הוא משום שאילו קנו בשש היה מרויח מקניה בסכום גדול יותר, ולפיכך מעביר על דבריו הוי.]

היכי דמי [המסחר בקטנית]? אילימא באתרא דמזבני בשומא ^[27] - היכא דיהיב ליה סלע מוזלי גביה טפי!?

אמר רב פפא: באתרא דכיילי בכני, דאמר ליה 'כנא כנא בפרוטה ^[28]'.

תא שמע [ממשנתנו]: היתה כתובתה ארבע מאות זוז, מכרה לזה במנה ולזה במנה, ולאחרון יפה מנה ודינר במנה - של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים ^[29] [ונלמד מכאן שאם מכר בפחות – מכרו קיים]!

[אין מכאן ראיה] כדאמר רב שישא בריה דרב אידי [להלן]: בקטיני ^[30] [ואין רגילים למכור שדות קטנים כאלה בבת אחת, אלא מוכרים אותם אחד אחד;] - הכא נמי [במשנתנו] בקטיני [ולכן היתה צריכה למכור שדה שדה, וכל מכירה בפני עצמה היתה מותרת].

פשיטא אמר ^[31]: "^[32] לאחד ולא לשנים" - האמר ליה "לאחד ולא לשנים" ^[33]; אמר ליה ,לאחד" סתמא ^[34] – מאי ^[35]?

רב הונא אמר: "לאחד" = ולא לשנים; רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו: "לאחד" = ואפילו לשנים, "לאחד" = ואפילו למאה ^[36].

איקלע רב נחמן לסורא; עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא, אמרו ליה: כי האי גוונא מאי?

אמר להו: "לאחד" = ואפילו לשנים, "לאחד" = ואפילו למאה.

אמרו ליה: אף על גב דטעה שליח ^[37]?

אמר להו: דטעה שליח לא קאמינא.

אמרו ליה: והאמר מר 'אין אונאה לקרקעות' ^[38]?

הני מילי היכא דטעה בעל הבית, אבל טעה שליח אמר ליה: "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי".

ומנא תימרא דשאני בין שליח לבעל הבית?

דתנן [תרומות פ"ד מ"ד]: האומר לשלוחו "צא ותרום" - תורם כדעת בעל הבית ^[39], ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית - תורם בבינונית, אחד מחמשים; פיחת עשרה ^[40] או הוסיף עשרה ^[41] - תרומתו תרומה ^[42]' ואילו גבי בעל הבית תניא: תרם ועלה בידו אפילו אחד מעשרים - תרומתו תרומה' ^[43].

תא שמע [ממשנתנו]: היתה כתובתה ארבע מאות זוז, מכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון שוה מנה ודינר במנה - של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים ^[44]!?

אמר רב שישא בריה דרב אידי: בקטיני.

משנה:

שום הדיינין שפיחתו שתות [ששית, אחד משש] או הוסיפו שתות - מכרן בטל.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: [אפילו ביותר משתות] מכרן קיים: אם כן מה כח בית דין יפה! אבל אם עשו אגרת בקורת ^[45] ~~ביניהן^[46]~~ אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה^[47] - מכרן קיים.

גמרא:

איבעיא להו: שליח ^[48] כמאן ^[49]?

הערות

^ דתרתי בדאוזיל למה לי לאשמועינן
^ שלא היה לה עוד עליהם כלום, שהרי באחרון טעתה
^ כגון שטעתה אצל אחד מן הראשונים שהיה הטעות עליה, שהרי יש לה עוד לגבות ולמכור מהן
^ דאין אונאה בקרקעות, וכל שכן שאין כאן שתות שיעור אונאה
^ ולא אמרינן מכרה בטל
^ במכירה ראשונה
^ וליכא למיגזר מידי
^ דבמכירה ראשונה לא איסתלקא לה
^ אימא אם טעתה במנה ראשון נמי יהא מכרה בטל
^ דלא ניתי למימר 'מכרה קיים'
^ דאפילו הכי דוקא דטעתה במנה אחרון, אבל במנה ראשון מכרה קיים
^ ותתחרט במכירתך
^ לא היית יכול לחזור אם מכרתיה
^ שוה עשרים וחמשה דינרין כסף, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מציעא מד ב), והם ששה סלעים
^ סלעים
^ דהוי דומיא ד"זבין לי כורא וזבין ליתכא", שהרי צוהו למכור [נ"ל צ"ל 'למסור’] כל הדינר בחלוק
^ אע"ג דליכא למימר הכא טעמא דאפושי שטרי, מיהו אי בעלמא 'מעביר על דבריו הוי' - על כרחין לא עשה שליחותו
^ דהוה ליה 'עשה שליחותו': דחלוק בת שש אמר ליה
^ שהסלעים האחרונים מדעתו הוציאם ולא מדעת בעל הבית
^ שקנאו בדמים מועטים והוא צוהו לקנותו בשש
^ ואי תימא מאי אכפת ליה? -
^ דמרווחנא טפי
^ סלעים גדולים שהלוקח הרבה ביחד מוזלי גביה טפי
^ דרע דקאמר רבי יהודה - 'רע בדמים' קאמר, ובדאייתי ליה שוה שש
^ מדקתני מודה בקטנית, דהתם לא מצי למימר 'כל שכן דאי מייתית בדינר זהב היה שוה יותר מכפלים' דהוו מוזלי גבך טפי
^ שהקטנית בסלע היא קטנית בפרוטה לפי חשבון פרוטות בסלע, דמשום דזבין טפי - לא מוזלי גביה, כדמסיים ואזיל 'באתרא דמזבני בכני'
^ באומד
^ אם אתה חפץ יותר - שלח עוד וקח; ואם רישא 'חלוק רע' ממש קאמר, שאינה שוה אלא שלש, ודכוותה גבי קטנית: דאמר ליה "הבא לי בסלע פולין" והביא לו בחצי סלע כשוה חצי סלע, ובחצי סלע אחר הביא לו מין אחר - אמאי מעל בעל הבית? לימא ליה "לשוה סלע הייתי צריך פולין"!
^ והא הכא דלזבוני בארבע מאה שדרוה, ומכרה לראשון במנה, דהיינו '"זבין לי כורא" וזבין ליה ליתכא'
^ לא היו שדות הללו יחד ואין ראוין לאדם אחד, דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח
^ לשלוחו
^ מכור לי בית כור משדותי
^ ואפילו אם תמצא לומר 'זבין לי כורא וזבין ליה ליתכא - מכרו קיים', הכא בטל, דגלי דעתיה דקפיד באפושי שטרי
^ ולא פירש "ולא לשנים"
^ מי הוי גלוי דעתא או לא
^ דלאו אורחייהו דאינשי דקפדי, והאי נמי לא קפיד, אלא אורחא לאישתעויי הכי; ואי הוה קפיד - הוה מפרש ליה "ולא לשנים"
^ ומכר בזול, נימא נמי דמקחו קיים
^ ומשנה היא בפרק 'הזהב' [בבא מציעא פ"ד מ"ט]
^ כפי מה שהוא מכיר בו: אם עין יפה - אחד מארבעים, ואם עין רעה - אחד מששים
^ שתרם אחד מארבעים
^ אחד מששים
^ דאמר ליה "בהכי אמדתיך"
^ והכא תניא פיחת עשרה תרומתו תרומה - אבל טפי לא
^ ואי 'אפושי שטרי' - קפידא היא, נהי נמי דיתומין לא גלו דעתייהו - אנן מיהא דיד יתומין בעינן למיהוי, אית לן למימר מכרן בטל
^ 'הכרזה'; ולשון 'בקורת': שמבקרין אותה בני אדם על ידי הכרזה
^ במשניות המלה ביניהן איננה, ואף הגמרא אינה מפרשת מילה זו, וגם אין לה מובן!
^ לפי כסף משנה הלכות מלוה ולולה פ"יב – אמנם אין אונאה בקרקעות, אך רק עד מחצה כמו כאן, והכרעת הגמרא כאן.
^ דטעה
^ כמאן דיינינן ליה? כאלמנה דיינינן ליה, שבטעות כל דהו בטל, כדתנן שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל או כדיינין הוא, ועד דטעה בשתות [לפי חכמים]

[1] דתרתי בדאוזיל למה לי לאשמועינן

[2] שלא היה לה עוד עליהם כלום, שהרי באחרון טעתה

[3] כגון שטעתה אצל אחד מן הראשונים שהיה הטעות עליה, שהרי יש לה עוד לגבות ולמכור מהן

[4] דאין אונאה בקרקעות, וכל שכן שאין כאן שתות שיעור אונאה

[5] ולא אמרינן מכרה בטל

[6] במכירה ראשונה

[7] וליכא למיגזר מידי

[8] דבמכירה ראשונה לא איסתלקא לה

[9] אימא אם טעתה במנה ראשון נמי יהא מכרה בטל

[10] דלא ניתי למימר 'מכרה קיים'

[11] דאפילו הכי דוקא דטעתה במנה אחרון, אבל במנה ראשון מכרה קיים

[12] ותתחרט במכירתך

[13] לא היית יכול לחזור אם מכרתיה

[14] שוה עשרים וחמשה דינרין כסף, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מציעא מד ב), והם ששה סלעים

[15] סלעים

[16] דהוי דומיא ד"זבין לי כורא וזבין ליתכא", שהרי צוהו למכור [נ"ל צ"ל 'למסור’] כל הדינר בחלוק

[17] אע"ג דליכא למימר הכא טעמא דאפושי שטרי, מיהו אי בעלמא 'מעביר על דבריו הוי' - על כרחין לא עשה שליחותו

[18] דהוה ליה 'עשה שליחותו': דחלוק בת שש אמר ליה

[19] שהסלעים האחרונים מדעתו הוציאם ולא מדעת בעל הבית

[20] שקנאו בדמים מועטים והוא צוהו לקנותו בשש

[21] ואי תימא מאי אכפת ליה? -

[22] דמרווחנא טפי

[23] סלעים גדולים שהלוקח הרבה ביחד מוזלי גביה טפי

[24] דרע דקאמר רבי יהודה - 'רע בדמים' קאמר, ובדאייתי ליה שוה שש

[25] מדקתני מודה בקטנית, דהתם לא מצי למימר 'כל שכן דאי מייתית בדינר זהב היה שוה יותר מכפלים' דהוו מוזלי גבך טפי

[26] שהקטנית בסלע היא קטנית בפרוטה לפי חשבון פרוטות בסלע, דמשום דזבין טפי - לא מוזלי גביה, כדמסיים ואזיל 'באתרא דמזבני בכני'

[27] באומד

[28] אם אתה חפץ יותר - שלח עוד וקח; ואם רישא 'חלוק רע' ממש קאמר, שאינה שוה אלא שלש, ודכוותה גבי קטנית: דאמר ליה "הבא לי בסלע פולין" והביא לו בחצי סלע כשוה חצי סלע, ובחצי סלע אחר הביא לו מין אחר - אמאי מעל בעל הבית? לימא ליה "לשוה סלע הייתי צריך פולין"!

[29] והא הכא דלזבוני בארבע מאה שדרוה, ומכרה לראשון במנה, דהיינו '"זבין לי כורא" וזבין ליה ליתכא'

[30] לא היו שדות הללו יחד ואין ראוין לאדם אחד, דמעיקרא אדעתא דהכי נעשית שליח

[31] לשלוחו

[32] מכור לי בית כור משדותי

[33] ואפילו אם תמצא לומר 'זבין לי כורא וזבין ליה ליתכא - מכרו קיים', הכא בטל, דגלי דעתיה דקפיד באפושי שטרי

[34] ולא פירש "ולא לשנים"

[35] מי הוי גלוי דעתא או לא

[36] דלאו אורחייהו דאינשי דקפדי, והאי נמי לא קפיד, אלא אורחא לאישתעויי הכי; ואי הוה קפיד - הוה מפרש ליה "ולא לשנים"

[37] ומכר בזול, נימא נמי דמקחו קיים

[38] ומשנה היא בפרק 'הזהב' [בבא מציעא פ"ד מ"ט]

[39] כפי מה שהוא מכיר בו: אם עין יפה - אחד מארבעים, ואם עין רעה - אחד מששים

[40] שתרם אחד מארבעים

[41] אחד מששים

[42] דאמר ליה "בהכי אמדתיך"

[43] והכא תניא פיחת עשרה תרומתו תרומה - אבל טפי לא

[44] ואי 'אפושי שטרי' - קפידא היא, נהי נמי דיתומין לא גלו דעתייהו - אנן מיהא דיד יתומין בעינן למיהוי, אית לן למימר מכרן בטל

[45] 'הכרזה'; ולשון 'בקורת': שמבקרין אותה בני אדם על ידי הכרזה

[46] במשניות המלה ביניהן איננה, ואף הגמרא אינה מפרשת מילה זו, וגם אין לה מובן!

[47] לפי כסף משנה הלכות מלוה ולולה פ"יב – אמנם אין אונאה בקרקעות, אך רק עד מחצה כמו כאן, והכרעת הגמרא כאן.

[48] דטעה

[49] כמאן דיינינן ליה? כאלמנה דיינינן ליה, שבטעות כל דהו בטל, כדתנן שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל או כדיינין הוא, ועד דטעה בשתות [לפי חכמים]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]