ביאור:בבלי כתובות דף נה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לשבח [1], לשבועה [2] ולשביעית [3], ולכותב כל נכסיו לבניו [4]; לגבות מן הקרקע [5] ומן הזיבורית [6]; וכל זמן שהיא בבית אביה [7] ולכתובת בנין דכרין [8].

איתמר [9]: כתובת בנין דכרין:

פומבדיתא אמרי לא טרפא ממשעבדי: ירתון תנן [10]; בני מתא מחסיא אמרי טרפא ממשעבדי, 'יסבון' [11] תנן.

והלכתא: לא טרפא ממשעבדי, 'ירתון' תנן.

[12] מטלטלי [13] ואיתנהו בעינייהו [14] בלא שבועה [15]; ליתנהו בעינייהו [16]:

פומבדיתא אמרי בלא שבועה [17], בני מתא מחסיא אמרי בשבועה.

והלכתא בלא שבועה.

ייחד לה ארעא בארבעה מצרנהא [18] בלא שבועה [19]; בחד מצרא:

פומבדיתא אמרי בלא שבועה, בני מתא מחסיא אמרי בשבועה [20].

והלכתא בלא שבועה.

אמר לעדים "כתבו וחתמו [21] והבו ליה", קנו מיניה - לא צריך אימלוכי ביה [22]; לא קנו מיניה:

פומבדיתא אמרי לא צריך אימלוכי ביה, בני מתא מחסיא אמרי צריך אימלוכי ביה.

והלכתא צריך אימלוכי ביה.

ר' אלעזר בן עזריה וכו' [מן הנשואין גובה את הכל, מן האירוסין: בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, שלא כתב לה [23] אלא על מנת לכונסה]:

איתמר: רב ורבי נתן: חד אמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, וחד אמר אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

תסתיים דרבי נתן - הוא דאמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, דשמעינן ליה לרבי נתן דאזיל בתר אומדנא [24] דאמר רבי נתן הלכה כרבי שמעון שזורי במסוכן [25]


עמוד ב

ובתרומת מעשר של דמאי [26]; ורב לא אזיל בתר אומדנא.

והא איתמר: מתנת שכיב מרע [27] שכתוב בה קנין [28] - בבי רב משמיה דרב אמרי 'ארכביה אתרי רכשי' [29]

ושמואל אמר: לא ידענא מאי אידון בה.

בבי רב משמיה דרב אמרי 'ארכביה אתרי רכשי': הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע: הרי היא כמתנת בריא [30]: דאם עמד [31] - אינו יכול לחזור בו [32]; הרי היא כמתנת שכיב מרע, שאם אמר "הלואתי לפלוני" - הלואתו לפלוני [33]; ושמואל אמר 'לא ידענא מאי אידון בה' - שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר [34], ואין שטר לאחר מיתה [35]!

הערות[עריכה]

  1. '^ שאמרו בבכורות (פ"ח מ"ט; נא,ב): אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו הנכסים לאחר מיתת אביהן, ולא האשה בכתובתה', ותוספת נמי לא גביא משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת בעלה
  2. ^ לכל מילי דשייכא לישבע על הכתובה, כגון הנפרעת שלא בפניו, ועד אחד מעידה שהיא פרועה; והנפרעת מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים, דתנן בפרק 'הכותב' (לקמן פז,א) דבעו שבועה - אף תוספת נמי בעי שבועה, ואף על גב דפוגמת בהאי כללא איתיה - איצטריך למינקטיה בהדיא לאשמועינן דפגימת תוספת מהניא להשביעה, כפגימת כתובה
  3. ^ שאין שביעית משמטת כתובה כשאר שטרות אלא אם כן פגמה וְזָקפה, כדאמרינן במסכת גיטין (יח,א) - ותוספת נמי לא משמט
  4. ^ וכתב לאשתו קרקע כל שהוא - אבדה כתובתה, כדאיתא ב'יש נוחלין' (בבא בתרא קלב) ותוספת ככתובה
  5. ^ אין כתובה נגבית אלא מן הקרקע
  6. ^ כדתנן ב'הניזקין' (גיטין מח ב), וכן תוספת
  7. '^ תנן ב'הנושא' (לקמן פ"יב מ"ד; קד,א): כל זמן שהיא בבית בעלה במשך אלמנותה גובה כתובתה לעולם, וכל זמן שהיא בבית אביה, שלא היו עובדים אותה היתומים ולא זנין אותה - גובה כתובתה עד כ"ה שנים; ואם שתקה יתר על כן יום אחד – מחלתה, וכן תוספת
  8. ^ כשם שנוטלים נדוניית אבי אמם ומנה מאתים - כך נוטלים תוספת
  9. ^ 'איתמר' גרס ולא גרס 'דאיתמר'
  10. ^ 'אינון ירתון כסף כתובתיך'; וירושה לא טרפא לקוחות
  11. ^ לשון בעל חוב
  12. ^ המייחד
  13. ^ לכתובת אשתו, ומת
  14. ^ והן בעין, והיא נפרעת מהן - נוטלתן
  15. ^ דטעמא מאי אמור רבנן 'מנכסי יתומין לא תפרע אלא בשבועה' - דחיישינן דלמא צררי אתפסה, והכא [הנכסים שייחד לה] היינו צררי דאתפסה
  16. ^ כגון שאבדו
  17. ^ דכיון דאבוד הני - לא אתפסה אחריני, וכל נכסיו אחראין לכתובתה, ונפרעת מן הקרקעות
  18. ^ שייחד לה קרקע וכתב לה בארבעה המצרים שלה בחייו לעשותה אפותיקי לכתובתה, ומת - נפרעת הימנה
  19. ^ דודאי תו לא מתפיס לה צררי אחריני
  20. ^ דכיון דלא כתב לה ארבעה המצרים - אין זו סמיכה לסמוך עליה, והרי היא כמי שלא ייחד, ואיכא למיחש לצררי
  21. ^ כגון מתנת קרקע
  22. ^ אם עדיין עומד בדבורו שיכתבו לו; דכיון דקנו ממנו - סתם קנין לכתיבה עומד
  23. ^ תוספת דמדעתו
  24. ^ אומד הדעת: בדבר שאינו מפורש אומדין בית דין ואומרים: סתם איניש - להכי איכוון, דלא כותב לה ממונו חנם אלא לחיבת ביאה
  25. '^ במסכת גיטין (פ"ו מ"ה; סה,ב): המפרש והיוצא בשיירא ואומר "כתבו גט לאשתו" - אף על פי שלא אמר 'תנו' - הרי אלו יכתבו ויתנו, דמחמת טרדתו שהוא בהול על נפשו לא הספיק לגמור דבריו, ומעיקרא לכתבו ותנו נתכוון; רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן = הגוסס; והיינו 'בתר אומדן דעתא' דאמרינן: לא אמר "כתבו" אלא שיתנו; הואיל ומסוכן הוא - לא נתכוון לצחק בה
  26. '^ משנה היא במסכת דמאי (פ"ד מ"א): תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה ואסרה את החולין משום מדומע: רבי שמעון שזורי אומר: אף בחול שואלו לעם הארץ שלקח הימנו הפירות הללו, ואוכלן על פיו: אם אמר "הפרשתי מעשרותיו כראוי עד שלא מכרתים לך" - סומך עליו, דהואיל ומדרבנן הוא - הימנוהו רבנן במקום פסידא כי הכא, שאין לו תקנה לחזור ולהפריש, אלא למוכרה לכהנים בדמי תרומה, והפסד הוא לו; האי דנקט אף בחול - משום דקתני התם מילתא אחריתי, ויש בה חילוק: דבשבת שואלו ואוכלו על פיו, מפני עונג שבת; ולמוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר
  27. ^ מתנת שכיב מרע אינה צריכה קנין שתקנו חכמים שדבריו ככתובים וכמסורים שלא תטרף דעתו עליו
  28. ^ ואם כתוב בה קנין
  29. ^ כמו רֹכבי הרכש (אסתר ח, פסוקיןם י,יד) – כלומר: נתן בה שתי כחות על ידי שכתוב בה, כדקציר ורמי בערסיה; וכל לשון שכיב מרע נתן בה כח שכיב מרע, ועל ידי קנין שכתוב בה, שאינו נוהג אלא בבריא - נתן בה כח בריא;
  30. ^ והשתא מפרש להו 'כח מתנת בריא':
  31. ^ מחוליו
  32. ^ משאינו כן בשכיב מרע
  33. ^ והרי היא כמתנת שכיב מרע שאין במתנת בריא אפילו בקנין, שאם כתב במתנה "זו הלואתי שהלויתי לפלוני" - נתונה לפלוני זה הלואתו לפלוני, ואילו גבי בריא - משום קנין לא קני ביה, שאין מטבע נקנה בחליפין אלא אגב קרקע, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מצעיא מו,א) וְזֶה קנה אם מת - לא מחמת קנין אלא מחמת דברי שכיב מרע
  34. ^ שמא להכי כתב בה קנין: דלא גמר להקנותו מתנה זו על ידי דברי שכיב מרע שהן ככתובים ומסורים דמי אלא על ידי כתיבה וקנין כבריא, דסתם קנין - לכתיבה עומד
  35. ^ ושטר שכיב מרע אינו קונה מחייםף שהרי אין דעתו ליתן כלום אלא לאחר מיתה; ואפילו לרבי יוסי דאמר (גיטין עב א ועוד) 'זמנו של שטר מוכיח עליו' - הני מילי בבריא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, דדעתו לאקנויי גוף הקרקע מהיום ופירות לאחר מיתה, אבל זה - אין דעתו ליתן בחייו כלום, וכיון דמית - תו לא מצי לאקנויי מידי דהא ליתיה דליקני ניהליה; ושמעינן מיהת דרב בתר אומדנא אזיל: שאומד דעתו של זה דלארכביה אחרי רכשי עבד; ואף על פי שלא פירש - מפיק רב ממונא בהכי