ביאור:בבלי כתובות דף סב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אורחא דמילתא [1] כמה?
אמר רב: חדש כאן וחדש בבית, שנאמר (דברי הימים א כז א: ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושטריהם המשרתים את המלך לכל דבר המחלקות) לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה [המחלקת האחת -עשרים וארבעה אלף] [2];
ורבי יוחנן אמר: חדש כאן ושנים בביתו, שנאמר (מלכים א ה כח: וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחדש חליפות) חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו [ואדנירם על המס] [3].
ורב נמי – מאי טעמא לא אמר מההיא?
שאני בנין בית המקדש, דאפשר על ידי אחרים [4].
ורבי יוחנן - מאי טעמא לא אמר מההיא?
שאני התם, דאית ליה הרווחה [5].
אמר רב [6]: אנחה שוברת חצי גופו של אדם, שנאמר (יחזקאל כא יא) ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים [7] ובמרירות תאנח [לפניהם]; ורבי יוחנן אמר: אף כל גופו של אדם, שנאמר (יחזקאל כא יב) והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים [הנה באה ונהיתה, נאם ד' ה’].
ורבי יוחנן נמי - הכתיב 'בשברון מתנים'?
ההיא - דכי מתחלא, ממתנים מתחלא.
ורב נמי - הכתיב 'ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח'?
שאני שמועה דבית המקדש, דתקיפא טובא.
ההוא ישראל ועובד כוכבים דהוו קאזלי באורחא בהדי הדדי; לא אימצי עובד כוכבים לסגויי בהדי ישראל [הישראל הלך מהר מדי לנכרי]. אדכריה [הזכיר הנכרי ליהודי את] חורבן בית המקדש; נגיד ואיתנח - ואפילו הכי לא אימצי עובד כוכבים לסגויי בהדיה; אמר ליה: לאו אמריתו 'אנחה שוברת חצי גופו של אדם'? אמר ליה: הני מילי מילתא חדתי, אבל הא דשנן בה [8] – לא, דאמרי אינשי: דמלפי תכלי לא בהתה [9].
הטיילין בכל יום:
מאי טיילין?
אמר רבא: בני פירקי [10].
אמר ליה אביי: מאן דכתיב בהו [11]: (תהלים קכז ב) שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת [12] אוכלי לחם העצבים [13] כן יתן [14] לידידו שנא [15]', ואמר רב יצחק: אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה מעיניהם בעולם הזה [16] ובאות לחיי העולם הבא, ואת אמרת 'בני פירקי' [17]?
אלא אמר אביי: כדרב, דאמר רב: כגון רב שמואל בר שילת [18]: דאכיל מדידיה, ושתי מדידיה, וגני בטולא דאפדניה, ולא חליף פריסתקא דמלכא אבביה [19].
כי אתא רבין אמר: כגון מפנקי דמערבא [20].
רבי אבהו הוה קאי בי באני [בבית המרחץ]; הוו סמכי ליה תרי עבדי; איפחית [התמוטט] בי באני [21] מתותיה [תחתיו]; איתרמי ליה עמודא, סליק [עלה] ואסקינהו [22].
רבי יוחנן הוה קסליק בדרגא, הוו סמכי ליה רב אמי ורב אסי. איפחתא דרגא תותיה; סליק ואסקינהו. אמרי ליה רבנן: וכי מאחר דהכי [23] - למה ליה למיסמכיה? אמר להו: אם כן [24] מה אניח [25] לעת זקנה.
והפועלים שתים בשבת:
והתניא: הפועלים אחת בשבת?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לא קשיא: כאן בעושין מלאכה בעירן [26], כאן בעושין מלאכה בעיר אחרת.
תניא נמי הכי: הפועלים שתים בשבת; במה דברים אמורים - בעושין מלאכה בעירן אבל בעושין מלאכה בעיר אחרת - אחת בשבת.
החמרים אחת בשבת:
אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: איכפל תנא לאשמועינן טייל ופועל [27]?
אמר ליה: לא,
אכולהו [28].
אינו דומה [31] מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו [32].
אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: חמר ונעשה גמל מאי [33]?
אמר ליה: רוצה אשה בקב ותיפלות [34] מעשרה קבין [35] ופרישות[36].
הספנים אחת לששה חדשים - דברי רבי אליעזר:
אמר רב ברונא אמר רב: הלכה כרבי אליעזר.
אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: זו [37] דברי רבי אליעזר [38], אבל חכמים אומרים: התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שתים ושלש שנים שלא ברשות.
אמר רבא: סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה [39] ועבדי עובדא [40] בנפשייהו [41]!
כי הא: דרב רחומי, הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא, הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי. יומא חד משכתיה שמעתא [הוא נמשך אחרי הלימוד והתעכב ויצא לביתו בשעה מאוחרת יחסית], הוה מסכיא [42] דביתהו [אשתו]: 'השתא אתי' 'השתא אתי' [’עכשיו הוא בא' 'עכשיו הוא בא’]; לא אתא; חלש דעתה, אחית דמעתא מעינה [ירדה דמעה מעינה; ובאותו רגע הוא, בעלה] הוה יתיב באיגרא [מקום גבוה, גג]; אפחית איגרא מתותיה [הגג נפתח תחתיו], ונח נפשיה [ומת].
עונה של תלמידי חכמים אימת?
אמר רב יהודה אמר שמואל: מערב שבת לערב שבת [43].
(תהלים א ג: והיה כעץ שתול על פלגי מים) אשר פריו יתן בעתו [ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח]: אמר רב יהודה - ואיתימא רב הונא, ואיתימא רב נחמן: זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת.
יהודה בריה דרבי חייא, חתניה דרבי ינאי, הוה אזיל ויתיב בבי רב [אולי: בבית המדרש], וכל בי שמשי [עת בא השמש ביום ששי, כלומר: לקראת שבת] הוה אתי לביתיה, וכי הוה אתי הוה קא חזי קמיה [היה נראה לפניו – כנראה גם בעיני הצבור] עמודא דנורא. יומא חד משכתיה שמעתא; כיון דלא חזי [לא נראה לצבור] ההוא סימנא - אמר להו רבי ינאי: כפו מטתו [44] שאילמלי יהודה קיים - לא ביטל עונתו. הואי (קהלת י ה) [יש רעה ראיתי תחת השמש] כשגגה שיוצא מלפני השליט, ונח נפשיה [של יהודה בן רבי חייא, כנראה לאחר דברי רבי ינאי].
רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא [45]; כי מטא למיכתב כתובה - נח נפשה דרביתא [של הבת, המיועדת]. אמר רבי: חס וחלילה פסולא איכא [46]? יתיבו ועיינו במשפחות. רבי אתי משפַטיָה בן אביטל [47], ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד [48].
אזיל איעסק ליה לבריה בי רבי יוסי בן זימרא. פסקו ליה [בעת שדברו על השידוך ולפני שפגש את הנערה] תרתי סרי שנין [49] למיזל בבי רב; אחלפוה קמיה [50]; אמר להו: ניהוו שית שנין [די לו בשש שנים, ויתחתן]. אחלפוה קמיה [פעם נוספת]. אמר להו: איכניס [אתחתן עכשיו] והדר איזיל [ואחרכך אלך ללמוד]; הוה קא מכסיף [מתבייש] מאבוה. אמר ליה: בני! דעת קונך יש בך [51]:
מעיקרא כתיב (שמות טו יז) תביאמו ותטעמו [בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך] [52], ולבסוף כתיב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם [53].
אזיל יתיב תרתי סרי שני בבי רב, עד דאתא איעקרא דביתהו [54].
אמר רבי: היכי נעביד? נגרשה? יאמרו ענייה זו לשוא שימרה; נינסיב איתתא אחריתי? יאמרו זו אשתו וזו זונתו!
בעי עלה רחמי ואיתסיאת.
רבי חנניה בן חכינאי הוה קאזיל לבי רב בשילהי הלוליה [55] דרבי שמעון בן יוחאי. אמר ליה: איעכב לי [56] עד דאתי בהדך [57]. לא איעכבא ליה, אזל, יתיב תרי סרי שני בבי רב; עד דאתי [שחזר רבי חנניה בן חכינאי] - אישתנו שבילי דמתא [58] ולא ידע למיזל לביתיה! אזל, יתיב אגודא דנהרא [על שפת הנהר, שלשם באים הנשים לכבס?]; שמע לההיא רביתא [59] דהוו קרו לה "בת חכינאי! בת חכינאי! מלי קולתך [הכד שלך] ותא ניזיל [ובואי נלך]!" אמר: שמע מינה: האי רביתא – דידן! אזל בתרה, הוה יתיבא דביתהו קא נהלה קמחא, דל עינה, חזיתיה סוי לבה [60] - פרח רוחה. אמר לפניו: רבונו של עולם: ענייה זו - זה שכרה? בעא רחמי עלה וחייה.
רבי חמא בר ביסא אזיל, יתיב תרי סרי שני בבי מדרשא; כי אתא – אמר: לא איעביד כדעביד בן חכינאי [61]! עייל, יתיב במדרשא. שלח לביתיה. אתא רבי אושעיא בריה, יתיב קמיה [62], הוה קא משאיל ליה שמעתא. חזא [63] דקא מתחדדי שמעתיה - חלש דעתיה, אמר: אי הואי הכא [64] - הוה לי זרע כי האי [65]! על לביתיה [ואחרכך] על בריה, קם [רבי חמא] קמיה! הוא סבר: למשאליה שמעתתא קא בעי; אמרה ליה דביתהו: מי איכא אבא דקאים מקמי ברא?
קרי עליה רמי בר חמא: (קהלת ד יב: ואם יתקפו האחד - השנים יעמדו נגדו; ו)החוט המשולש לא במהרה ינתק - זה רבי אושעיא בנו של רבי חמא בר ביסא. [’ביסא' הוא רבי ביסא בבא בתרא נט,א.]
רבי עקיבא - רעיא [רועה הצאן] דבן כלבא שבוע [66]*; הוה חזיתיה ברתיה [של כלבא שבוע] דהוה [רבי עקיבא] צניע ומעלי, אמרה ליה: "אי מקדשנא לך - אזלת לבי רב"? אמר לה: "אִין"! איקדשא ליה בצינעה, ושדרתיה. שמע אבוה - אפקה מביתיה, אדרה הנאה מנכסיה! אזיל, יתיב תרי סרי שנין בבי רב.
[*פירוש אחר: 'כלבא שבוע' = 'אוצר מלא': תענית דף כד עמוד א, רש"י ד"ה אכלבא: אוצר של חטים; בבא מציעא סג,ב, רש"י ד"ה חטי דקדחי באכלבאי: בתמיה: וכי אם הנחתי חטים שלי באוצרי - כלום היו גשמים יורדין עליהן שיהיו צומחות בהן צמחין להתקלקל?]
כי אתא - אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי; שמעיה לההוא סבא דקאמר לה "עד כמה
הערות
[עריכה]- ^ דרך ארץ שלא ישא עליו חטא ואפילו הוא יכול לפתותה שתתן לו רשות
- ^ בדברי הימים במחלקות שהיו עובדים את דוד כל מחלקות חדש; ואף על גב דמשמעותא דעניינא משמע שלא היה פורש מביתו אלא חדש אחד בשנה, ואין ללמוד משם אלא חדש כאן וי"א חדשים בביתו - רב קרא יתירא ד'הבאה והיוצאת' דריש, דהוה ליה למכתב 'המשרתים את המלך לכל דבר המחלקות חדשי השנה' וכתב 'דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה' - משמע שהיו שתי מחלקות נצבים ומשרתים, שמשרתים עם השאר זו ששה חדשים בדילוג וזו ששה חדשים בדילוג: זו באה וזו יוצאה מדי חדש בחדש, הרי חדש בבית המלך וחדש בביתו ואף כאן חדש בבית רבו וחדש בביתו
- ^ 'שנים חדשים בביתו' - האיש בביתו, שהרי שלשים אלף איש היה המס, וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחדש; כשמחליפים אלו - הולכין עשרת אלפים אחרים, ובחדש השלישי עשרת אלפים שלישיים, נמצא שעמדו הראשונים בביתם שני חדשים וכן כולם בחלופיהם כך
- ^ לפי מנין החליפות כך היו עולים
- ^ שהיו נהנים מבית המלך, ואיכא רווח ביתא, לפיכך מקבלת עליה שיהיה בבית המלך [חדש] אחד משני חדשים, שכיון שיש לו שכר - יש לה מזונות מרווחים ותכשיטין; אבל תלמוד תורה - מצוה דיליה הוא
- ^ איידי דאיפלגו בה רב ורבי יוחנן בדרשא דקרא - נקט לה נמי הכא
- ^ באמצע הגוף
- ^ הורגלנו בה, כמו כיון 'דדש דש' (גיטין נו ב)
- ^ אשה הלימודת לשכל בניה לקוברם - אינה תמיהא ומפחדת במות אחד מהם, שכבר לימודת
- ^ תלמידים שהרב מצוי להם בעירן, ושונים פרקם ולנים בביתם
- ^ בשבילם נאמר, לבעלי אומניות
- ^ למלאכת הרשות
- ^ אוכלי לחמם בעצב
- ^ הקב"ה
- ^ למי שמנדד לכבודו ולמצותו שינה
- ^ ממתינות את בעליהן שהן בבית רבם ושונים פרקם; אלמא בשעת שינה עודן בבית רבן
- ^ ואת אמרת יש להן פנאי לעונה בכל לילה
- ^ מלמד תינוקות היה, ומתפרנס מהן, כדאמרינן ב'נערה שנתפתתה' (לעיל נ,א)
- ^ אין שליח מלך פרס עובר על פתחו לשאול לו עבודת המלך, שאין עין המלך עליו, שאינו עשיר בעיניהם
- ^ בני ארץ ישראל מעונגים במאכל ומשתה, לכך הם בריאים ובעלי כח לתשמיש
- ^ תחת המרחצאות יש חלל שהמים נופלים שם
- ^ העלה את העבדים בידו אחת ובשניה היה מטפס ועולה בעמוד
- ^ שבעל כח אתה
- ^ שאתיש את כחי ולא יסמכוני
- ^ כח בעצמי להשתמש בו
- ^ שתים בשבת
- ^ תנא דסתם לעיל 'המדיר את אשתו - בית הלל אומרים שבת אחת' - אין לו לומר זאת, לא בספן ולא בגמל ולא בחמר ולא בתלמידי חכמים! שהרי [אף החמר] עונתו אחת בשבת, ובשביל יום אחד יוציא ויתן כתובה? הרי עונתו משבעה לשבעה, וכל שכן גמל וספן! אין בכלל הזה אלא טייל ופועל העושה מלאכה בעירו, שדרכו לשמש שתים בשבת
- ^ נמי קאמר, דעל ידי נדר - יתר משבת אחת לא
- ^ בלא נדר
- ^ בספנים
- ^ לענין תענית
- ^ אף כאן בלא נדר דעתה נוחה לבעלה, שמא יבא בתוך הזמן; אבל זו משהדירה - הרי היא כמי שאינה מצפה לבעל
- ^ נישאת לו כשהוא חמר - מהו ליעשות גמל שלא ברשות? הרווחה עדיפא לה, שיתעשר? או עונה עדיפא לה
- ^ להיות בעלה עמה
- ^ להתעשר
- ^ (Please include header and footer when redistributing this material.)
_________________________________________________________________
THE DAFYOMI DISCUSSION LIST
brought to you by Kollel Iyun Hadaf of Yerushalayim
Rosh Kollel: Rabbi Mordecai Kornfeld
_____________________________________________________
Kesuvos 062: Switching from Chamar to Gamal
David Hojda asked:
The man wants to switch and his wife would rather be mivater on the extra parnassah and have him at home. They disagree. The gemara tells us that her request is consistent with what most women would want.
L'mai nafka minah?
Is it because she wants her kessubah and is claiming that he is not fulfilling his obligations to her by having become a gamal? Are we strictly dealing with an issue of ne'manus?
What if it turned out that most women would be willing to give up the marital relations in return for the bigger parnossah, but THIS woman insists that she does not wish to and is not interested in continuing to live in such a
fashion?
I assume that the issue is one of ne'emanus, but would like to know what you think.
David Hojda, Kiryat Sefer, Israel
----------------------------------------------
The Kollel replies:
The woman was given the right to prevent her husband from leaving her. However, the frequency with which he must be home depends on her willingness at the time of the marriage. Whatever she had accepted is binding on both of them.
However her Ta'anah must be legitimate. If the way of most women was that they would gladly accept less husband and more money, it would have been part of her acceptance of her husband as a Chamar that he may become a Gamal, and although we would believe her that she is different, her Ta'anah would not be accepted. However since the way of most women is to prefer the husband home, her Ta'anah is acceptable and she can force him to stay on the donkey.
Dov Zupnik
- ^ אמתניתין קאי, וסיפא דמתניתין נקיט
- ^ הנך עונות ויציאות שלא ברשות דמתניתין, דקתני 'התלמידים יוצאים לת"ת שלא ברשות שלשים יום'
- ^ תלמידים שבדורנו סומכים על דבריו ויוצאין שלא ברשות
- ^ כוותיה
- ^ והוא בא להם ליטול מהם נפשות שנענשים ומתים
- ^ מסכיא: תרגום של מצפה
- ^ שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף
- ^ כדת המתאבלים דחייבין בכפיית המטה
- ^ להשיא בתו של רבי חייא
- ^ שלא היו מהוגנים לזוג אחד
- ^ בן דוד היה; אביטל - שם אשת דוד
- ^ ורבי חייא אתי משמעי, וזהו הפסול: שרבי היה מבית דוד ולא היתה בת הבאה משמעי הוגנת לבנו, שלא היתה בת מלכים
- ^ קודם שיכנוס
- ^ העבירו הנערה לפני החתן
- ^ שאמר להרחיק זמן חופתו וחזר וקרבה מרוב חיבת כלתו
- ^ שיבאו לארץ ואחר כך יבנו לו מקדש
- ^ במדבר
- ^ נעשית עקרה כן דרך העומדות עשר שנים בלא בעל
- ^ בסוף ימי חופתו
- ^ המתן לי עד שיכלו ימי חופתי
- ^ ואלך עמך לבי רב
- ^ שנבנו בעיר בנינים חדשים ונסתמו בה מבואות
- ^ נערה
- ^ ראה לבה כלומר נדמה ללבה פתאום שזה בעלה
- ^ שנכנס לביתו פתאום
- ^ ולא היה האב מכירו
- ^ לבריה
- ^ אילו הייתי כאן כשהנחתי בני קטן והלכתי
- ^ הייתי מלמדו תורה והיה חכם כזה
- ^ שם אחד מעשירי ירושלים, שכל הנכנס לביתו רעב ככלב - היה יוצא שבע