ביאור:בבלי כתובות דף עד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משום רבי אליעזר אמרו: חולצת ולא מתייבמת [1]' והא הכא [2] דכטעות אשה אחת דמי [3], ופליגי [4]?

התם נמי בהא קמיפלגי: מר סבר: אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קידושין, ומר סבר: אין אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וכי קא בעל - אדעתא דקידושין הראשונים קא בעל.

[5].

אתמר נמי [6]: אמר רב אחא בר יעקב אמר רבי יוחנן: המקדש על תנאי ובעל - [דברי הכל] אינה צריכה הימנו גט.

איתיביה רב אחא בריה דרב איקא בר אחתיה: 'חליצה מוטעת כשירה; איזו היא חליצה מוטעת? אמר ריש לקיש: כל שאומר לו "חלוץ לה ובכך אתה כונסה"; אמר רבי יוחנן: אני שונה 'בין שנתכוון הוא [7] ולא נתכוונה היא, בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא, חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם', ואת אמרת חליצתה כשרה? אלא אמר רבי יוחנן: כל שאומר לו "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז [8]' - אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחליה לתנאיה, הכא נמי: כיון דבעל אחולי אחליה לתנאיה!?

אמר ליה: בר בי רב, שפיר קא אמרת?? [9] מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן? - מתנאי בני גד ובני ראובן [10]: תנאה דאפשר לקיומיה [11] על ידי שליח - כי התם [12] - הוי תנאיה, תנאה דלא אפשר לקיומיה על ידי שליח כי התם [13] - לא הוי תנאה [14]!

והא ביאה [15], דלא אפשר לקיומיה על ידי שליח כי התם, וקא הוי תנאה [16]!?

התם - משום דאיתקוש הויות להדדי [17]

אמר רב עולא בר אבא אמר עולא אמר רבי אלעזר: המקדש במלוה [18] ובעל, על תנאי ובעל, בפחות משוה פרוטה ובעל - דברי הכל צריכה הימנו גט [19].

אמר רב יוסף בר אבא אמר רבי מנחם אמר רבי אמי: 'המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל - צריכה הימנו גט' [20] - בהא הוא דלא טעי [21], אבל בהנך טעי [22].

אמר רב כהנא משמיה דעולא: המקדש על תנאי ובעל - צריכה הימנו גט; זה היה מעשה, ולא היה כח בחכמים להוציאה בלא גט; לאפוקי מהאי תנא דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל: ’[במדבר ה,יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה] והיא לא נתפשה - אסורה, הא נתפשה – מותרת; ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה – מותרת! ואיזו? - זו שקידושיה קידושי טעות, שאפילו בנה מורכב על כתיפה -


עמוד ב

ממאנת והולכת לה.'

תנו רבנן: הלכה [23] אצל חכם והתירה [24] – מקודשת; אצל רופא וריפא אותה [25] - אינה מקודשת; מה בין חכם לרופא? חכם עוקר את הנדר מעיקרו [26], ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא [27]. והתניא: אצל חכם והתירה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת' [28]?

אמר רבא: לא קשיא: הא [29] רבי מאיר [30], הא רבי אלעזר: הא רבי מאיר דאמר 'אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין' [31], הא רבי אלעזר דאמר 'אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין' [32].

מאי היא [היכן דברים אלה מופיעים במשנה – שאלה מסוג זה שאילפא טען שהוא יכול לענות עליהן בדף סט,ב]?

דתנן [גיטין פ"ד מ"ז]: המוציא את אשתו משום נדר [33] - לא יחזיר; משום שם רע - לא יחזיר [34]. רבי יהודה אומר: כל נדר שידעו בו רבים [35] - לא יחזיר [36]; לא ידעו בו רבים [37] – יחזיר [38]; רבי מאיר אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם [39] - לא יחזיר [40], ושאינו צריך חקירת חכם [41] יחזיר [42].

<רבי אלעזר: אומר אחד 'צריך' ואחד 'אינו צריך' לא יחזיר>

אמר רבי אלעזר: לא אסרו 'צריך [43]' אלא מפני 'שאינו צריך [44].

מאי טעמא דרבי יהודה [45]?

דכתיב:

הערות[עריכה]

  1. ^ אף בשהחזירה כשהיא גדולה פליג, ואף במגרש גדולה והחזירה; וטעמיה משום דגזור בה משום יתומה בחיי האב
  2. ^ גבי החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו
  3. ^ טעות קידושי קטנה
  4. ^ דקאמרי רבנן 'מתייבמת', אלמא כי בעל משגדלה לשם קדושין בעל, וקס"ד הוא הדין לטעות נדרים
  5. ^ ה"ג: התם היינו טעמא אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום אבל קדשה על תנאי ובעל דעתיה אתנאה ולא גרסינן 'בהא קמיפלגי', דהא רבי אליעזר - במגרש את הגדולה נמי אמר דכי החזירה אסורה לייבם, דטעמא לאו משום קדושי טעות הוא; ומאן דגריס לה מפרש: דהאי משום רבי אליעזר אמרו דברייתא - אהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו - הוא דפליג, ולית ליה לתנא דברייתא אליבא דרבי אליעזר הא דתנא דמתניתין דיבמות (קט,א) דאמר דבמגרש גדולה והחזירה נמי אסר רבי אליעזר
  6. ^ כרבה דאמר בטעות אשה אחת גרידתא אין צריכה הימנו גט
  7. ^ לחליצה
  8. ^ ואף על גב דלא יהבה - כשרה
  9. ^ בתמיה: דטעמא דהכא לאו משום דאחליה לתנאיה הוא, אלא משום דמעיקרא לאו תנאה הוא:
  10. ^ דאם יעברו ונתתם ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם (במדבר לב)
  11. ^ למעשה של תנאי דהיינו 'ונתתם'
  12. ^ שהרי משה צוה ליהושע לתת להם את הארץ, שהיה שלוחו של משה, ונְתָנָה להם
  13. ^ אבל חליצה אי אפשר לקיימה על ידי שליח - אין יכול לומר לשלוחו "אם תתן לך פלונית מאתים זוּז חלוץ לה"
  14. ^ הלכך לאו תנאה הוא לבטל החליצה
  15. ^ הבועל לשם קידושין
  16. ^ כדאמרינן לעיל "הריני בועליך על מנת כו'"
  17. ^ והיתה לאיש אחר (דברים כד ב) - כל הויות קידושין במשמע: כסף ושטר וביאה; כי היכי דמהני תנאי בקידושי כסף ושטר דאפשר לקיומיה על ידי שליח - מהני נמי בביאהRe: Kesuvos 074: Ma'amar by way of a Shali'ach
    >> Moishe Weiss asked:
    chalitza cannot  be through a shliach so Tnai doesn't work, as it needs to be similar to Bnai Gad V'rueven, Gemara asks from Biah? Gemara answers that "Ishkish Havayos Lehadodi".... How about Yibum itself, can maamar be done through a shliach?<<

    >>The Kollel replies:
    (b) Yibum of course cannot be done through a Shaliach and therefore Tenai does not work.
    As you stated, Ma'amar is d'Rabanan. Whether or not Ma'amar helps through a Shaliach or with a Tenai is not discussed in the Gemara.... Conceivably it would depend on the Machlokes between Rebbi and the Rabanan in Yevamos 19b whether Ma'amar helps Ba'al Korchah. Rebbi who compares Ma'amar to Yibum would hold that Shaliach and Tenai do not help, while the Chachamim who compare Ma'amar to Kidushin would say that Tenai and Shali'ach would
    help.
    Yitzchok Zirkind comments:
    See Rema, Even Ha'Ezer 166:2 (from the Rivash).
    The Kollel replies:
    Thank you very much for pointing out the Rema to us! The Rema, citing the Rivash, states explicitly that Ma'amar *can* be done with a Shali'ach. See also the Pischei Teshuvah there, who cites a discussion whether this is true when there is more than one surviving brother, in which case the Shali'ach cannot do an act [for one brother] which will cause a "loss" to others (the other brothers).
  18. ^ שמחל לה מלוה שחייבת לו, ואמרינן בקידושין (דף ו) דאינה מקודשת, דמשום דמשעה שלוותה ניתנה להוצאה, וברשותה קיימא והשתא לאו מידי יהיב לה
  19. ^ ואפילו הטעתו בתנאי, דאין אדם עושה בעילתו זנות
  20. ^ רבי אמי פליג אדרבי אלעזר ואמר: המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל - הוא דצריכה גט, אבל המקדש במלוה או על תנאי ובעל - אינה צריכה הימנו גט; מאי טעמא?
  21. ^ בהא הוא דלא טעי להיות סבור שפחות משוה פרוטה יהיו קידושין, הילכך גמר ובעל לשם קידושין
  22. ^ כסבור [הבעל]: "יודעת היא שאין עליה נדרים לכך היא נשאת", וכי בעיל - אדעתא דקידושי קמאי בעיל, ולא לשם קידושין; במלוה לאו הכל בקיאין בהלכות קידושין
  23. ^ אחר קידושין
  24. ^ מן הנדרים
  25. ^ מן המומין
  26. ^ שהרי פותח לה בחרטה: "אדעתא דהכי - מי קא נדרת?" והיא אומרת לו "לא", וחכם אומר לה "הרי הוא בא לך לידי כך, הילכך לאו נדר הוא ומותר לך" - נמצא כמי שלא היה עליה בשעת קידושין
  27. ^ אבל עד עכשיו היו עליה! נמצא שבשעת תנאי הקדושין - הטעתו
  28. ^ וקשיא חכם אחכם
  29. ^ דקתני 'מקודשת'
  30. ^ היא
  31. ^ אינו מקפיד אם תלך אצל חכם
  32. ^ הילכך אדעתא דהכי לא קידשה
  33. ^ שהיתה נדרנית
  34. ^ מפרש במסכת גיטין: תרי טעמי איכא: למאן דאמר 'משום קלקולא' - שאם אתה אומר 'יחזיר' שמא תלך ותנשא, ונמצא שם רע שאינו שם רע, או נדר נעקר על ידי חכם – ומקלקלה: זה ואומר "אילו הייתי יודע שכן הוא אפילו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך" - לפיכך אומרים לו: הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע או משום נדר - לא יחזיר, ואם חביבה היא עליך - לא תמהר להוציאה" ואי אתי תו לקלקל לא מהימן, שהרי יודע שנאסרה עליו ולא חש לבדוק את הדבר; ואיכא למאן דאמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים
  35. ^ שנדרתו בפני עשרה
  36. ^ קסבר: טעמא משום 'שלא יהו פרוצות בנדרים' הוא, וכי נדרה - בפני רבים; וזהו נדר שאין לו הפרה כדאמרינן בגיטין: פרצה יותר מדאי קנסוה
  37. ^ דיש לו הפרה
  38. ^ לא קנסוה; והכי אמר התם דרבי יהודה לא חייש בנדר לקלקולא
  39. ^ שאין הבעל יכול להפר: שאינו מדברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש
  40. ^ קסבר: טעמא משום קלקולא; הלכך בהאי איכא קלקולא, דאומר "אילו הייתי יודע דחכם יכול להתירו - לא הייתי מגרשיך, דרוצה הייתי שתתבזה בבית דין ויתירו לך"
  41. ^ נדר שהבעל יכול להפר
  42. ^ דבהאי לא מצי לקלקלה, שהיה לו להפר ולא הפר
  43. ^ חקירת חכם
  44. ^ שהצריך חקירת חכם אין בו קלקול, דלאו כל כמיניה לומר "אילו הייתי יודע...", לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, אלא מפני מה אסרוהו? - מפני שאינו צריך, דיכול הוא לכחש ולומר 'לא הייתי יודע שאני יכול להפר'; וגזרו האי אטו האי
  45. ^ דאמר: נדר שהודר ברבים אין לו הפרה