ביאור:בבלי כתובות דף עג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא תימא טעמיה דרב 'כיון שכנסה סתם - אחולי אחליה לתנאיה [1]', אלא טעמא דרב [2] 'לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות [3]'.

הא - פליגי בה חדא זימנא, דאתמר: קטנה [4] שלא מיאנה [5], והגדילה [6] עמדה ונישאת - רב אמר: אין צריכה גט משני [7]; ושמואל אמר: צריכה גט משני [8]' [רב כשיטתו, שאדם זהיר ואינו מסתכן שבעילתו בעילת זנות ולכן מקפיד ובועל לשם קידושין בקטנה שבגרה, ומוותר על תנאו כדי שלא תהיה בעילתו בעילת זנות; ושמואל סובר כשיטתו, שלאחר שהתנה תנאי – אינו חוזר בו, ובקטנה שבגרה אינו חושש אלא בועל על דעת קידושין ראשונים, שהם דרבנן; אם כן מדוע מלמדים את שתי המחלוקות?]

צריכא: דאי אתמר בההיא [קטנה שבגרה]- בההיא קאמר רב [שאין צריכה גט משני, כי היא נשואה לראשון] משום דליכא תנאה [9], אבל בהא - דאיכא תנאה [10] - אימא מודי ליה לשמואל! ואי אתמר בהא [קידושין על תנאי] - בהא קאמר שמואל [11], אבל בהך [קטנה שבגרה] - אימא מודי ליה לרב, צריכא.

תנן: ’[המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת;] כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה'; כתובה הוא דלא בעיא, הא גיטא בעיא! מאי לאו - קידשה על תנאי וכנסה סתם [12], תיובתא דשמואל!


עמוד ב

לא, קידשה סתם וכנסה סתם [13]; אבל קידשה על תנאי וכנסה סתם - הכי נמי דלא בעיא גיטא.

אדתני המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת [14]ליתני [15]: [16]כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת' וכל שכן [17] הא [18]!

'הכי נמי' קאמר [19]: המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים וכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת; קידשה סתם וכנסה סתם - תצא שלא בכתובה - כתובה הוא דלא בעיא, הא גיטא בעיא!

ומאי שנא כתובה דלא בעיא?

דאמר: אי אפשי באשה נדרנית [20];

אי הכי גט נמי לא תיבעי [21]!?

אמר רבה: צריכה גט מדבריהם.

וכן אמר רב חסדא: צריכה גט מדבריהם.

רבא אמר: תנא - ספוקי מספקא ליה [22]; גבי ממונא – לקולא [23], גבי איסורא לחומרא.

אמר רבה: מחלוקת [24] בטעות שתי נשים [25], אבל בטעות אשה אחת [26] דברי הכל אין צריכה הימנו גט [27].

אמר <ליה> אביי: והא מתניתין [28], דטעות אשה אחת היא, וקמותבינן תיובתא מיניה [29]!

אלא [אי אתמר - הכי אתמר:] אמר רבה: מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים [30], אבל בטעות אשה אחת גרידתא [31] - דברי הכל אינה צריכה הימנו גט [32].

איתיביה אביי [תוספתא קידושין פ"ד ה"ד [33] ]: קידשה בטעות [34], ופחות משוה פרוטה, וכן קטן שקידש [35] - אף על פי ששלח סבלונות [36] לאחר מיכן - אינה מקודשת [37], שמחמת קדושין הראשונים שלח [38], ואם בָּעֲלוּ – קנו; רבי שמעון בן יהודה משום רבי ישמעאל אמר: אם בעלו - לא קנו; והא הכא, דטעות אשה אחת היא, ופליגי! מאי? לאו טעות נדרים [39]?

לא, טעות פחות משוה פרוטה [40].

'פחות משוה פרוטה'? בהדיא קתני לה: קידשה בטעות ופחות משוה פרוטה!?

פרושי קא מפרש: קידשה בטעות, כיצד? - כגון שקידשה בפחות משוה פרוטה.

[41] במאי קא מיפלגי [42]?

מר [תנא קמא] סבר: אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וגמר ובעל לשם קדושין, ומר [רבי שמעון בר יהודה בשם רבי ישמעאל] סבר: אין אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וכי קא בעל -אדעתא דקדושין הראשונים בעל.

איתיביה: הריני בועליך על מנת שירצה אבא - אף על פי שלא רצה האב מקודשת; רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: רצה האב – מקודשת, לא רצה האב - אינה מקודשת והא הכא דכי טעות אשה אחת דמי [43] ופליגי [44]?!

התם - בהא קמיפלגי: מר סבר: על מנת שירצה האב = על מנת שישתוק האב, והא שתיק ליה! מר סבר: על מנת שיאמר אבא 'הן', והא לא אמר אבא 'הן'!

איתיביה: [45]: [תוספתא יבמות פ"יג ה"ה [46]] 'מודים חכמים לרבי אליעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה [47] והיא 'יתומה בחיי האב' [48] והחזירה [49] - שחולצת ולא מתיבמת, מפני שגירושיה גירושין גמורין [50] ואין חזרתה חזרה גמורה [51]; במה דברים אמורים? - שגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה, אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה או שהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו ומת - או חולצת או מתיבמת [52];

הערות[עריכה]

  1. ^ וכתובה בעי למיתב לה אם מגרשה
  2. ^ לענין גט דקסבר
  3. ^ ובעל לשם קידושין, ואפילו ימצא עליה נדרים; אבל לענין ממונא - בתנאיה קאי, שאם ימצא עליה נדרים תצא בלא כתובה
  4. ^ יתומה
  5. ^ בקטנותה
  6. ^ ובא עליה ואחר כך מיאנה
  7. ^ דכי גדלה בא עליה - לשם קדושין, דיודע הוא שאין קידושי קטנה כלום
  8. ^ דכל הבועל - על דעת קדושין הראשונים בועל; ואף על גב דמודה שמואל שאסורה לשני, דמשנה שלמה היא (נדה נב,א) דאין הבת ממאנת משהביאה שתי שערות - גט מיהא בעיא מיניה, דהא דאמרי רבנן 'גדולה לא ממאנת' - מדרבנן הוא; ורב סבר דאורייתא היא, משום דכי בעיל משתגדיל לשם קדושין בעיל
  9. ^ והכל יודעין שאין במעשה קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין
  10. ^ וסבר הוא שתקיים תנאה, דהואיל ומינסבא ליה אין עליה נדר, ולא מסיק אדעתיה לבעול לשם קידושין, דאינו חפץ באשה נדרנית
  11. ^ דכיון דאתני - אתנאי סמיך, דאינו חפץ בנדרנית
  12. ^ וסיפא - ארישא קאי, וקאמר: כתובה הוא דלא בעיא, דלענין ממונא לא אחיל תנאי, אבל גיטא בעיא, דלשם קדושין בעל, דאי משתכח עלה נדרים - לא תהא בעילתו זנות, כרב
  13. ^ ומילתא באפי נפשה היא; ולקמיה פריך: מאי שנא גט ומאי שנא כתובה
  14. ^ - בגוה ליכלליה, ו
  15. ^ הכי
  16. ^ 'המקדש על מנת שאין עליה נדרים ו
  17. ^ בלא כנסה
  18. ^ אבל השתא משמע דדווקא בשלא כנסה קאמר
  19. ^ דהאי ונמצאו עליה דקתני - לאחר שניסת קאמר
  20. ^ ואף על גב דלא אתני כמאן דאתני דמי
  21. ^ דהא שמואל לית ליה 'אין אדם עושה בעילתו זנות', כדאשמועינן גבי קטנה
  22. ^ על סתם אדם אם אפשי באשה נדרנית אם לאו
  23. ^ דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכיון דמספקא לן לא גביא
  24. ^ דרב ושמואל
  25. ^ קידש לאה על תנאי, ואשה אחרת כנס סתם אחריה, ונמצאו עליה נדרים, והיינו טעותא: רב סבר כיון דלא אתני בהדה דהך, אף על פי שכבר גילה דעתו שאי אפשי בנדרנית - צריכה הימנו גט, דלמא לגבה דהך חביבה עליה ולא קפיד; ושמואל אמר: כיון דגלי דעתיה - גלי( לכאורה שמואל לשיטתו, שאמר (לעיל סח,א): לפרנסה שמין באב; כלומר: אם אדם גילה דעתו פעם, אנו משערים שזו דעתו לעתיד, וסומכים על השערה זו להלכה למעשה)
  26. ^ קידשה על תנאי וכנסה סתם
  27. ^ אפילו רב מודה דדעתיה אתנאיה
  28. ^ למאי דסלקא דעתין דסיפא ארישא קאי
  29. ^ לעיל, אלמא איכא דסבירא ליה דטעות דאשה אחת נמי צריכה גט. [ורש"י חוזר ומסביר:] ואף על גב דאנן הוא דאותבינן, ולאו רב איירי בה - קושיא היא לרבה, דהאי 'דברי הכל' דקאמר - סברא דידיה היא, ולאו מרב ושמואל שמעה, שהרי לא היה בדורם! אלא דקסבר: ליכא למאן דאמר בכי האי גוונא דלאו דעתיה אתנאיה; [ומקשה אביי:] והא קא חזינן דכל בני מדרשא דאותבוה סלקא דעתין למימר הכי
  30. ^ קידשה על תנאי וגירשה מן האירוסין; וליכא למימר אתנאיה קמא סמיך; ושמואל סבר: הא גלי לה דעתיה מעיקרא דאם היא נדרנית אי אפשי בה, ועל תנאי כך חזר וקידשה
  31. ^ שכנסה על ידי קדושין הראשונים
  32. ^ וכי אותבינן לעיל ממתניתין - הכי אותבינן: מאי לאו קידשה על תנאי וכנסה סתם משגירשה, דבלא גירשה ליכא למאן דאמר; והיכא דגירשה מיהא קתני 'כתובה לא בעיא הא גיטא בעיא'. ואני שמעתי טעות אשה אחת כעין שתי נשים: כגון שקדש רחל על תנאי ואחר כך נתכוין לכנוס לאה, וכנסה סתם, ונמצאת רחל. וקשיא לי: נהי נמי דנתכוין לבעול לשם קידושין - הא לאו לרחל איכוין, ואמאי צריכה גט
  33. ^ ליברמן
  34. ^ קא סלקא דעתא טעות נדרים, כדמפרש ואזיל
  35. ^ אין קדושיו כלום, דלאו בר קיחה הוא: 'כי יקח איש' כתיב (דברים כב יג; כד,א; כד,ה)
  36. ^ מגדנות שהחתן שולח לארוסתו
  37. ^ אכולה קאי; ואף על פי ששלח משהגדיל, ולא אמרינן 'ניהוי סבלונות קידושין'
  38. ^ לשם סבלונות ולא לשם קידושין
  39. ^ שהתנה עמה על מנת שאין עליה נדרים והטעתו שהיו עליה נדרים, וכן למומין, ולכל תנאי שיתנה, וקאמר תנא קמא אם בעלו - קנו אלמא איכא למאן דאמר 'אפילו בתנאי לא בעיל איניש אדעתא דתנאה, דמסיק אדעתיה דלמא לא מיקיים והויא בעילת זנות'
  40. ^ דטעה בקדושין, דסבר שמקדשין בכך; ועלה קאמר אם בעלו – קנו: דאדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קדושין, אבל בטעות תנאי - לא מסיק אדעתיה לבעול לשם קדושין, שסומך עליה: אם לא שתנאה קיים - לא היתה ניסת לי לחופה
  41. ^ לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי -
  42. ^ גבי פחות משוה פרוטה? מאי טעמא דרבי שמעון [בן יהודה משום רבי ישמעאל, שאמר: 'אם בעלו לא קנו’]
  43. ^ בכולהו גרסינן 'והא הכא דטעות אשה אחת היא' [ולא גרסינן 'דמי’]
  44. ^ דזו שהטעתו - היא שהתנת עמו, ולא גרשה בינתיים, ואיכא למאן דאמר מקודשת, וטעמא מאי? - לפי שאין אדם עושה בעילתו זנות, וגמר ובעל בלא שום תנאי
  45. ^ ביבמות [פ"יג מ"ו] תנן: המגרש את האשה והחזירה ומת - מותרת ליבם; ורבי אליעזר אוסר; והתם (יבמות קט א) מפרש טעמא דרבי אליעזר: דגזר משום יתומה בחיי האב; והיא המפורשת כאן, שהודו לו חכמים בה
  46. ^ ליברמן
  47. ^ וקבל אביה גיטה
  48. ^ אף בחיי אביה היא כיתומה, לפי שיצאה מרשותו מנשואין הראשונים ושוב אין לו זכות בה לקבל קידושיה
  49. ^ בקטנותה, ומעשה קטנה אינו כלום
  50. ^ ונאסרה עליו איסור כרת מחמת גרושת אחיו, שהתורה אמרה ערות אחיך וגו'
  51. ^ לחזור ולהיות אשת אחיו במקום מצוה להתייבם
  52. ^ שחזרתה חזרה גמורה להיות אשת אח