ביאור:בבלי כתובות דף נו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא תרוייהו [1] אזלי בתר אומדנא: מאן דאמר 'הלכה [כרבי אלעזר בן עזריה]’ – שפיר; מאן דאמר 'אין הלכה' - הכא נמי אומדן דעתא הוא: משום איקרובי דעתא הוא [שהרי המתנות במטרה להקריב דעת הכלה אליו], והא איקרבא ליה דעתא [שהרי המתנות מקרבות דעת הכלה אליו].

יתיב רב חנינא קמיה דרבי ינאי וקאמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

אמר ליה: פוק קרי קראך לברא! אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה!

אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו [2]: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה.

אמר רב נחמן: אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה;

ורב נחמן דידיה אמר: אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה;

ונהרדעי משמיה דרב נחמן אמרי: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה;

ואף על גב דלט רב נחמן ואמר 'כל דיינא דדאין כרבי אלעזר בן עזריה הכי והכי תיהוי' - אפילו הכי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה;

והלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה. [3]

בעי רבין: נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו [4]: חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה?

תא שמע: דתני רב יוסף: שלא כתב לה אלא על חיבת לילה הראשון; אי אמרת בשלמא 'חיבת חופה קונה' - היינו דאמר 'לילה הראשון', אלא אי אמרת 'חיבת ביאה קונה' - ביאה בלילה הראשון איתא, מכאן ואילך ליתא?!

ואלא מאי? חופה? חופה בלילה איתא, ביממא ליתא?!

ולטעמיך ביאה בלילה איתא - ביממא ליתא? הא אמר רבא: אם היה בבית אפל מותר!?

הא לא קשיא: אורח ארעא קא משמע לן, דביאה בלילה.

אלא 'חופה' קשיא!

חופה נמי לא קשיא: כיון דסתם חופה לביאה קיימא - אורח ארעא קא משמע לן דבלילה.

בעי רב אשי: נכנסה לחופה ופירסה נידה [5] - מהו? אם תימצי לומר חיבת חופה קונה - חופה דחזיא לביאה, אבל חופה דלא חזיא לביאה לא? או דלמא לא שנא?

תיקו.

רבי יהודה אומר: רצה כותב לבתולה [שטר של מאתים, והיא כותבת "התקבלתי ממך מנה" ולאלמנה מנה והיא כותבת "התקבלתי ממך חמשים זוז"]:

וסבר רבי יהודה דכותבין שובר? והתנן [בבא בתרא פ"י מ"ו]: מי שפרע מקצת חובו - רבי יהודה ''אומר: יחליף [6]; רבי יוסי 'אומר: יכתוב לו שובר [7]'!?

אמר רבי ירמיה: כששוברתה מתוכה [8];

אביי אמר: אפילו תימא בשאין שוברתה מתוכה: בשלמא [9] התם ודאי [10] פרעיה, דלמא מירכס תברתא ומפיק ליה לשטרא והדר גבי זימנא אחרינא; הכא ודאי יהב לה [11] [הרי לא נתן לה כלום]? - מילתא בעלמא היא דאמרה ליה; אי נטריה נטריה אי לא נטריה - איהו הוא דאפסיד אנפשיה.

בשלמא אביי לא אמר כרבי ירמיה: לא קתני 'שוברתה מתוכה', אלא רבי ירמיה - מאי טעמא לא אמר כאביי?

גזירה שובר דהכא אטו שובר דעלמא[12].

טעמא דכתבה ליה, אבל על פה [13] – לא [14]!? אמאי? דבר שבממון הוא [15], ושמעינן ליה לרבי יהודה דאמר דבר שבממון תנאו קיים, דתניא: האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה" - הרי זו מקודשת, ותנאו בטל - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בדבר שבממון - תנאו קיים.!?

קסבר רבי יהודה כתובה דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.

הרי פירות [16] דרבנן [17], ולא עבדו להו רבנן חיזוק [18], דתנן [כתובות פ"ט מ"א]: רבי יהודה אומר: לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירות פירותיהן עד עולם [19],


עמוד ב

וקיימא לן [20]: מאי 'כותב'? 'אומר' [21]!

אמר אביי: לכל יש כתובה ולא לכל יש פירות: מילתא דשכיחא עבדו בה רבנן חיזוק, מילתא דלא שכיחא לא עבדו בה רבנן חיזוק.

הרי חמרים דשכיחי ולא עבדו לה רבנן חיזוק, דתנן [22] [דמאי פ"ד מ"ז]: 'החמרין שנכנסו לעיר, ואמר אחד מהן "שלי חדש [23] ושל חברי ישן", "שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן" - אין נאמנים; רבי יהודה אומר: נאמנים [24]'!?

אמר אביי: [לשיטת רבי יהודה] ודאי דדבריהם - עבדו רבנן חיזוק, ספק דדבריהם לא עבדו רבנן חיזוק.

רבא אמר: בדמאי הקילו [25].

[26]

רבי מאיר אומר כל הפוחת [לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות]:

'כל הפוחת' - אפילו בתנאה [אם התנה תנאי] [27]? אלמא קסבר [רבי מאיר] תנאו בטל [28], ואית לה! [ואם יש לה הכל – מה הבעיה? מדוע אמר שזו בעילת זנות?]

וכיון [אלא כיון] דאמר לה "לית ליך אלא מנה" - לא סמכא דעתה, והויא לה בעילתו בעילת זנות.

והא שמעינן ליה [29] לרבי מאיר דאמר 'כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל', הא בדרבנן תנאו קיים?!

קסבר רבי מאיר כתובה דאורייתא.[30]

תניא: 'רבי מאיר אומר: כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות.

רבי יוסי אומר: רשאי [31];

רבי יהודה אומר: רצה - כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת לו "התקבלתי ממך מנה", ולאלמנה – מנה, והיא כותבת לו "התקבלתי ממך חמשים זוז" [32]'.

וסבר רבי יוסי 'רשאי'? ורמינהי [תוספתא כתובות פ"יב ה"ב [ליברמן]]: 'אין עושין כתובת אשה מטלטלין [33] מפני תיקון העולם [34]; אמר רבי יוסי: וכי מה תיקון העולם יש בזו? והלא אין קצובין [35], ופוחתין [36]'?

תנא קמא נמי 'אין עושין' קאמר [37], אלא לאו הכי קאמר: 'במה דברים אמורים? בשלא קבל עליו [38] אחריות [39], אבל קבל עליו אחריות – עושין', ואתא רבי יוסי למימר: 'כי קיבל עליו אחריות [40] - אמאי עושין [41]? והלא [42] אין קצובין, ופוחתין?'

השתא: ומה התם, דדלמא פחתי, חייש רבי יוסי – הכא, דודאי קא פחתה, לא כל שכן!

הכי? השתא: התם - לא ידעה דתחיל, הכא ידעה וקא מחלה!

אחתיה דרמי בר חמא הות נסיבא לרב אויא,

הערות[עריכה]

  1. ^ רב ורבי נתן
  2. ^ רב
  3. ^ הש"ס קא פסיק שכך נמנו וגמרו בני הישיבה.
  4. ^ לרבי אלעזר בן עזריה
  5. ^ ופירש ממנה ומת
  6. ^ יכתוב שטר אחר כדי חוב הנשאר, ויקרע הראשון, ולא יכתוב שובר להרע כח הלוה שיצטרך לשמור שוברו מן העכברים
  7. ^ ולא יחליף להרע כח המלוה למחול שעבודו מזמן ראשון
  8. ^ בתוך הכתובה עצמה יכתוב השובר: 'והיא אמרה בפנינו התקבלתי חציה'; דטעמא מאי אמר רבי יהודה אין כותבין שובר? - משום דלא יצטרך לוה לשומרו מן העכברים, דאי מרקב הדר האי וגבי שטריה כוליה - הכא ליכא למיחש להכי
  9. ^ דבהאי שובר [של הלואה] לא חייש רבי יהודה לעכברים כי התם, דאילו
  10. ^ מיפרע
  11. ^ בתמיה
  12. ^ וכי דבר זה שכיח שיש לגזרו? שהרי 'בדבר שאינו שכיח לא גזרו ביה רבנן'?
  13. ^ דהוה ליה תנאה בעלמא
  14. ^ לא הוי תנאה: דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא( וכי כתובה זה דבר שכתוב בתורה, שיהא מתנה על מה שכתוב בתורה? הגמרא דנה בזה בהמשך.)
  15. ^ שאר וכסות
  16. ^ דנכסי מלוג
  17. ^ האי דבעל אוכלן - תקנתא דרבנן היא
  18. ^ שיהא תנאו בטל אם התנה למחול אכילתו
  19. ^ אם כתב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן" - אוכל הוא פירי פירות: מוכר פירות ולוקח קרקע, שיהא לה קרן, והוא אוכל פירות
  20. ^ ב[פרק]’הכותב'
  21. ^ אלמא תנאיה תנאה
  22. ^ גבי דמאי
  23. ^ והישן טוב ממנו, שהחדש עדיין אינו יבש כל צרכו
  24. ^ דרבנן הוא ולא עבדו בהו חיזוק למיחש לגומלין לרבי יהודה
  25. ^ משאר ספק דדבריהם, ואפילו ספק ליתיה, דרוב עמי הארץ מעשרין הן
  26. ^ והכי נמי אמרינן ב'איזהו נשך' (בבא מציעא עב ב): היו חדשות מארבע וישנות משלש כו'; ויש מפרשים משום עומר, ולאו מילתא היא, דאם כן דמתרץ 'בדמאי הקילו' - התינח דמאי, חדש מאי איכא למימר?! ועוד: לא מצינו שנחשדו עמי הארץ על איסור חדש, ולא נקט לה אלא משום אין נאמנים דדמאי; ורבותא אשמועינן: דאף על גב דמשבח לה לדחבריה נמי במילי אחרנייתא - אינו נאמן על הדמאי, דחיישינן לגומלין
  27. ^ מדלא תנא 'כל בתולה שאין לה מאתים ואלמנה שאין לה מנה הרי זו בעילת זנות' - שמע מינה דהכי אשמועינן: שאף על פי שהיא גובה לבסוף: דאין תנאו קיים, אפילו הכי, כיון דמעיקרא אתני – קרי לה 'בעילת זנות' משום דמשעת ביאה לא הוה סמכא דעתה אכתובה
  28. ^ דבלאו הכי לאו רבותא היא דנקט 'כל הפוחת'
  29. ^ לעיל
  30. ^ מדוע אמרה כך הגמרא ולא אמרה שעשו חיזוק כשל תורה, כמו שהציעה הגמרא למעלה (נו,א) בדברי רבי יהודה: - קסבר רבי יהודה כתובה דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.? - ואולי הכוונה לא ממש דאורייתא אלא שעשו חיזוק כשל תורה?
  31. ^ ואפילו על פה נמי תנאו קיים
  32. ^ ואתא רבי יהודה למימר נמי רשאי כרבי יוסי, מיהו על פה תנאו בטל, כדאמרינן לעיל: חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, אבל באת למחול - תכתוב שובר
  33. ^ אין מייחדין מטלטלין לכתובה
  34. ^ שמא יאבדו או יפחתו דמיהן
  35. ^ אין דמיהן קצובין עולמית, דמוקרי ומוזלי
  36. ^ הלכך פעמים שפוחתין מכדי מה ששמאום
  37. ^ ופחיתה - נמי בכלל תיקון העולם היא
  38. ^ הבעל
  39. ^ אם יאבדו, ופריש ליה תנא דלא חייש לזולא אלא לאונסא
  40. ^ נמי
  41. ^ מה נתקן העולם בכך
  42. ^ אף כשהן קיימין