ביאור:בבלי כתובות דף פד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וסבר רב 'תנאו קיים'? והא איתמר: האומר לחבירו "[1] על מנת שאין לך עלי אונאה": רב אמר: יש לו עליו אונאה [2], ושמואל אמר: אין לו עליו אונאה!?

אלא: 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל', ולאו מטעמיה: דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר 'מתה – יירשנה' ורב סבר: מתה - לא יירשנה [3].

האי – 'מטעמיה [שמודה רב שמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל] ולא כהילכתיה [לגבי הירושה]’ הוא!?

אלא: 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יירשנה', ולאו מטעמיה: דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר: בדאורייתא תנאו בטל, הא בדרבנן [4] תנאו קיים, ורב סבר: אפילו בדרבנן תנאו בטל [5].

האי – [6] 'כטעמיה [7] וכהילכתיה הוא [8]', ורב מוסיף הוא [ש'אפילו בדרבנן תנאו בטל’]!?

אלא 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יירשנה', ולאו מטעמיה: דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר ירושת הבעל דאורייתא, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, ורב סבר ירושת הבעל דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה.

ורב סבר ירושת הבעל דרבנן? והתנן [בכורות פ"ח מ"י]: רבי יוחנן בן ברוקא אומר: 'היורש את אשתו - יחזיר לבני משפחה [9], וינכה להן מן הדמים [10]' והוינן בה: מאי קסבר?: אי קסבר 'ירושת הבעל דאורייתא' - אמאי יחזיר [11]? ואי דרבנן - דמים מאי עבידתייהו? ואמר רב: לעולם קסבר ירושת הבעל דאורייתא, וכגון שהורישתו אשתו בית הקברות: משום פגם משפחה [12] אמור רבנן לישקול דמי וליהדר; ומאי ינכה להן מן הדמים'? - דמי קבר אשתו [13], כדתניא [14]: המוכר קברו, ודרך קברו, מעמדו ומקום הספידו - באין בני משפחה וקוברין אותו בעל כרחו [15], משום פגם משפחה.

[16] רב - לטעמיה דרבי יוחנן בן ברוקא קאמר, וליה לא סבירא ליה.

משנה:

מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין, והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים:

רבי טרפון אומר: ינתנו לכושל שבהן [17].

רבי עקיבא אומר: אין מרחמין בדין, אלא ינתנו ליורשין [18], שכולן צריכין שבועה [19] ואין היורשין צריכין שבועה [אין זו סבה אלא סימן שהשייכות של הנכסים היא קודם כל ליורשים].

הניח פירות תלושין מן הקרקע - כל הקודם בהן זכה בהן [20].

זכתה אשה יותר מכתובתה [21] ובעל חוב יותר על חובו [22] - המוֹתר:

רבי טרפון אומר: ינתנו לכושל שבהן [23];

רבי עקיבא אומר: אין מרחמין בדין, אלא ינתנו ליורשין, שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה.

גמרא:

למה לי למיתני מלוה, למה לי למיתני פקדון?

צריכא: דאי תנא מלוה - בהא קאמר רבי טרפון, משום דמלוה להוצאה ניתנה [24], אבל פקדון - דאיתיה בעיניה - אימא מודי ליה לרבי עקיבא [25]; ואי תנא הא [פקדון] - בהא קאמר רבי עקיבא, אבל בהך [מלוה, שלהוצאה ניתנה] אימא מודי לרבי טרפון – צריכא.

מאי לכושל?

רבי יוסי ברבי חנינא אומר: לכושל שבראיה [26].

רבי יוחנן אמר: לכתובת אשה [27], משום חינא [28].

כתנאי: רבי בנימין אומר: לכושל שבראיה, והוא כשר [29]; רבי אלעזר אומר לכתובת אשה משום חינא.

הניח פירות התלושין [כל הקודם בהן זכה בהן; זכתה אשה יותר מכתובתה ובעל חוב יותר על חובו, המותר: רבי טרפון אומר: ינתנו לכושל שבהן;

רבי עקיבא אומר: אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה.]:

ורבי עקיבא - מאי איריא 'מוֹתר'? כולהו נמי דיורשין הוו [30]!?

אין הכי נמי, ואיידי דאמר רבי טרפון 'מותר' תנא איהו נמי 'מותר' [31].


עמוד ב

ורבי עקיבא - תפיסה לא מהניא כלל? [32]

אמר רבא אמר רב נחמן: והוא שתפס מחיים [33].

ולרבי טרפון - דמנחי היכא [34]?

רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים, אבל בסימטא לא [35]; ורבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: אפילו בסימטא.

דון דייני כרבי טרפון ואהדריה ריש לקיש לעובדא מינייהו [36]; אמר ליה רבי יוחנן: עשית [37] כשל תורה [38]!

לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר טעה בדבר משנה [39] חוזר [40], ומר סבר טעה בדבר משנה אינו חוזר?

לא, דכולי עלמא טעה בדבר משנה חוזר, והכא בהא קמיפלגי: מר [רבי יוחנן] סבר: הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מרבו [רבי טרפון נחשב כאן לרבו של רבי עקיבא], ומר [ריש לקיש] סבר: הלכה אפילו מרבו.

ואיבעית אימא דכולי עלמא הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מרבו, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר: רבי טרפון רבו הוה, ומר סבר: חבירו הוה.

ואיבעית אימא: דכולי עלמא חבירו הוה, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר: 'הלכה' איתמר [41], ומר סבר: 'מטין' איתמר [42].

קריביה [43] דרבי יוחנן תפוס פרה דיתמי מסימטא; אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמר להו: שפיר תפסתוה!

אתו לקמיה דרבי שמעון בן לקיש, אמר להו: זילו אהדור [44].

אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמר להו: מה אעשה? שכנגדי [45] חלוק עלי! [אולי כאן הוא חולק, ורבי יוחנן אינו חוזר לדון אתו, כי מדובר בקרובו של רבי יוחנן.]

ההוא בקרא דיתמי [46], דתפסי תורא מיניה בעל חוב [47], אמר "מחיים תפיסנא ליה", ובקרא אמר "לאחר מיתה תפסיה"!

אתו לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: אית לך סהדי דתפסיה?

אמר ליה: לאו.

אמר ליה: מגו דיכול למימר 'לקוח הוא בידי' - יכול נמי למימר "מחיים תפיסנא ליה".

והאמר ריש לקיש: הגודרות [48] - אין להן חזקה [49]?

שאני תורא, דמסירה לרועה [ונשמרים, וחזקה שאינם נתפסים].

דבי נשיאה תפוס אמתא דיתמי מסימטא; יתיב רבי אבהו ורבי חנינא בר פפי ורבי יצחק נפחא, ויתיב רבי אבא גבייהו. אמר להו: שפיר תפסיתוה!

אמר להו רבי אבא: משום דבי נשיאה נינהו - מחנפיתו להו? והא דון דייני כרבי טרפון, ואהדריה ריש לקיש עובדא מינייהו!

יימר בר חשו [50] הוה מסיק ביה זוזי בההוא גברא; שכיב [51], ושביק ארבא [52] [קטנה, כפי שנראה להלן; אולי רפסודה]. אמר ליה [53] לשלוחיה: 'זיל תפסה ניהליה'! אזל תפסה.

פגעו ביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, אמרו ליה: את - תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, ואמר רבי יוחנן: התופס לבעל חוב [54] במקום שחב לאחרים [55] -

הערות[עריכה]

  1. ^ אמכור לך חפץ זה
  2. ^ דמתנה על של תורה הוא: אל תונו (ויקרא כה יד)
  3. ^ דקסבר ירושת הבעל דרבנן, ולא עשו חזוק לדבריהן כשל תורה
  4. ^ כגון זה שהתנה שלא יאכל פירות
  5. ^ אפילו תנאי הפירות נמי בטל, דחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה, וכל שכן הירושה, שהיא של תורה
  6. ^ סבירא ליה לרב
  7. ^ דרבן שמעון [בן גמליאל]: דמתנה על של תורה תנאו בטל
  8. ^ וכהילכתיה: דאם מתה יירשנה
  9. ^ ביובל
  10. ^ קא סלקא דעתא: יחזירם להם בדמים קלים
  11. ^ ירושה אינה חוֹזֶרֶת ביובל, כדאמרינן בבכורות (דף נב,ב)
  12. ^ גנאי הוא להם שיהיו אחרים נקברים עמהם והם יקברו בקבורת אחרים
  13. ^ שחייב הוא בקבורתה
  14. ^ לוקח בית הקברות מחזירו על כרחו
  15. ^ של לוקח
  16. ^ 'אלא' לא גרסינן
  17. ^ בגמרא מפרש מאי ניהו; ואף על גב דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי - לא לבעל חוב ולא לכתובה – הכא, דלאו ברשותייהו מנחי - סבירא לרבי טרפון דמוציאין מיד הלוה או מיד מי שהפקדון אצלו ונותנין לבעל חוב ולכתובה שנתחייב בהן המת מחיים
  18. ^ ולא מהניא תפיסה [כפי שמתברר להלן]
  19. ^ דתנן בפירקין: 'הבא ליפרע מנכסי יתומים - לא יפרע אלא בשבועה', וכל זמן שלא נשבעו - אין להם רשות בהם, ואין אנו יודעין אם יש להם עליו כלום; הלכך משמת המת - זכו בהן היורשין, וברשותן הן
  20. ^ קדמו יורשין זכו, ואין מוציאין מידם, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ולכתובה; קדם אחד מהן - האשה או המלוה - זכה הוא, דרבי טרפון אית ליה 'תפיסה דלאחר מיתה מהניא'
  21. ^ אם קדמה ותפסה ויש יותר מן הכתובה
  22. ^ או קדם בעל חוב ותפס ויש בהן יותר על חובו
  23. ^ זה בעל השטר, שידו על התחתונה, ואם יבואו ליד היתומים - שוב לא יוציא מהם, לא אשה ולא בעל חוב
  24. ^ ואינה קיימת בעין דמחסרא גוביינא, ומשום הכי אמר רבי טרפון דלא מנחי ברשותא דיתמי
  25. ^ דכל היכא דאיתיה - ברשותא דיתמי איתיה
  26. ^ למי ששטרו מאוחר, שלא יוכל לטרוף לקוחות הקודמים לו
  27. ^ היא קרויה 'כושל', שאין דרכה לחזר אחר נכסי המת ולבקש היכן יש לו קרקע
  28. ^ שימצאו האנשים חן בעיני הנשים ויהיו נשאות להן - שלא תדאגנה להפסיד כתובתן
  29. ^ והדבר כשר והגון לעשות כן
  30. ^ כיון דטעמא דרבי עקיבא משום דלא נשבעו הוא, כי תפסי נמי אמאי זכו? הרי זכו בהן יורשים משעת מיתה, ונכסי דיתמי קא תפסי
  31. ^ אהדר ליה איהו נמי במאי דאיירו ביה; ולעולם בכולהו נמי אית ליה: דאפילו תפס - מפקינן ליה מיניה
  32. ^ לשון שאילה הוא זה;
  33. ^ מהניא היכא דתפס מחיים של מת; והכי גמר לה רב נחמן מרביה
  34. ^ הנך פירות, דקאמר רבי טרפון דבשעת מיתה לא זכו בהן יורשין אלא יזכה בהן הקודם
  35. ^ [סימטא: קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, ובני אדם העושין סחורה זה עם זה בשוק ורוצים לדבר דבריהם בנחת וישוב הדעת מסתלקין לשם]; אבל בסימטא לא אמר רבי טרפון 'כל הקודם זכה', דכיון דמקום הראוי לקנין הוא, כדאמרינן בעלמא (בבא בתרא דף פד,ב) דמשיכה קניא התם אפילו למאן דאמר 'ברשות הרבים לא קניא' - אין זה מקום הפקר, וזכו בהן יורשין משעת מיתה, והמחזיק בו שם כמחזיק בו בביתם
  36. ^ סבר לה כרבי עקיבא דלא מהניא תפיסה
  37. ^ דברי רבי עקיבא
  38. ^ כאילו הן הלכה למשה מסיני, שחזרת מעשה בית דין! דיי לנו לקיים הלכה כמותו לכתחילה, אבל משנעשה ונגמר הדין - אין לנו לחזור
  39. ^ דקיימא לן הלכה כרבי עקיבא היכא דיחידאה פליג עליה, ואף על גב דלאו במשנה ממש תנינא לה, אלא שמעתא דאמוראי הוא - אמרינן בסנהדרין (דף לג,א)
  40. ^ דאמרינן התם 'אפילו טעה בדרב ושמואל? אמר ליה: אִין!'
  41. ^ הלכה כרבי עקיבא מחבירו
  42. ^ מטין ההוראה לכתחילה אחר רבי עקיבא, ומיהו אי עביד כאידך - לא מהדרינן עובדא
  43. ^ קרוביו
  44. ^ דסבירא ליה כרבי עקיבא דתפיסה דלאחר מיתה לאו כלום היא
  45. ^ שקול כמותי
  46. ^ שומר בהמותיהם
  47. ^ בעל חוב של מת תפסו בבית השומר
  48. ^ בהמה דקה, על שם 'גדרות צאן' (במדבר לב טז)
  49. ^ אין המחזיק בהם יכול לומר "לקוחין הן בידי" שמא מצאן והכניסן בביתו, לפי שדרכן להלך בשדות
  50. ^ שם האיש
  51. ^ הלוה
  52. ^ ספינה
  53. ^ יימר
  54. ^ שליח התופס מטלטלין של לוה לצורך בעל חוב
  55. ^ שמפסיד בעלי חובין אחרים בתפיסתו